לגילאורי

 

קראתי  בשקיקה את תגובתך, אכן אין שוויון בין נשים לגברים לפעמים זה לא עניין של שיוויון כפי שרמזת ,אלא העובדה שיש דברים שגברים עושים יותר טוב וחלק שנשים עושות

ויש עוד המון סיבות לכך שגברים ונשים עושים דברים אחרת, אך זה לא קשור לשיוויון כלל, אלא רק לשונות .

לגבי אב ואם, אמרת שקשה לאבד אם יותר מאב? יש לי חדשות בשבילך, זה קשור להורים ספציפי ולא לתפקידי המינים

גילאורי צריך להזהר בזה שמכלילים ציבור שלם בקטגוריות כצביעות, התחסדות, תחפושות, כאחת שעבדה בתוך המגזר החרדי, אני רואה דברים אחרת ופגשתי בכל ה"תחפושות" הללו גם את היפים שבבבני האדם ומעולם לא אמרתי שאני שונאת אותם כציבור, חלילה לי, כי אז במה אני טובה מאלו שאני מכלילה ? בכלום, כלום כלום.

 

בכל אופן יש למה לשאוף והשיוויון לא יגיע בתנאים הנוכחיים, שכן עדיין החשיבה היא גברית וככזו כל השיפוט על כלדבר בחיים לצערי הוא מנקודת ראות שכזו, גם אתה וגם אני שבויים בנורמות שחמישים אחוז מהאוכלוסיה הכתיבו לרבות תפקידים בצבא משרות בכירות ועוד.

 

ממקום כזה אתה וגם אני מעולם לא יכולים לראות תמנוה שלמה, גם אם נדמה לך שכך.

 

אוהבת מאוד

וחג שמח

גלית

צטט: גלה יא אלה 2009-03-31 00:17:08

צטט: גיל ואור (גילאור) 2009-03-29 00:26:54

גלית יקרה שלי זה ממש לא כך האישה היא הרבה יותר נעלה מאשר הגבר לפי הדת היהודית ועל כך אני מצטט לך דברים כי לי אין ממש כוח לכתוב ולבדוק את הכל אז חיפשתי בעבורך בבקשה לפי דניאל בלס  

מעמד האשה ביהדות:

 כל חוקר אמיתי יודה, שהיהדות מכירה בנשים יותר מכל דת או תרבות היסטורית אחרת בעולם. 1) התלמוד טוען שהנשים ניחנו בסגולות ותבונה שאין לגברים.2) היהדות מציגה את האשה והגבר כשני חלקים המשלימים זה את זה.3) ההלכה קובעת שהאשה היא אדון לגופה ולחייה.4) התורה והתלמוד מתחשבים ברצון האשה ודואגים לכבודה.5) התנ"ך וחכמי התלמוד מספרים על נשים שהצילו את כל עם ישראל.6) התנ"ך והתלמוד מציגים נשים שהגיעו לדרגות נבואה.7) ההלכה מחייבת את הגבר לדאוג לאשתו ולאהוב אותה יותר מגופו. המתנגדים לדת כמובן יסתירו מעיני הציבור נתונים אלו, המוצגים כולם בתלמוד לפני כ-1500 שנה ויותר, ובתורה עצמה לפני יותר מ-3000 שנה.גם בהתייחסות גסה למעמד האשה ביהדות, לא ניתן להתעלם מתקופות העבר - תקופות בהן נחשבו עבדים לחיות משא, ונשים לשפחות חסרות בינה ובחירה חופשית. בתקופות כאלו, גבר היה קונה אשה נגד רצונה, הוא היה יכול להכות את אשתו, להתחצף אליה ולזלזל בה, לא לדאוג למחסורה, לגרשה ללא כל מחויבויות כלפיה, ואפילו לרצוח אותה.הבה נראה כיצד הציגה היהדות את האשה לעומתם: 1) התלמוד טוען שהנשים זכו בבינה יתירה מן הגברים (יכולת שכלית להבין דבר מתוך דבר), זאת מתוך הפסוק "ויבן ה' א-לוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". הבינו חז"ל (בשם רב חסדא) שהמילה "יבן" מלמדת על בינה. ומכאן הסבירו שבינה יתירה ניתנה באשה.דברים אלו מפליאים ברמתם המוסרית, כאשר אנו מתחשבים בתקופת חז"ל, בה הציגו אומות העולם את האשה כשפחה טפשה וחסרת בחירה (יוון, רומא, תרבות האיסלאם), ובתרבויות אחרות (נצרות) הציגוה כדמות זימה ואם כל רשע. 2) היהדות מציגה את האשה והגבר כחלקים המשלימים זה את זה, ואינה רואה בגבר "אדם" אם אין אשה המשלימה אותו.התנ"ך אינו מציג את האשה כיצור נחיתי מן הגבר (כפי שהציגוה אומות העולם), כי אם כחלק בלתי נפרד ממהותו של האדם. בספר בראשית נכתב כבר לפני שלושת אלפים שנה: "ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". האשה אינה מוצגת בתורה כיצור נחיתי מן הגבר, כי אם כחלק בלתי נפרד ממנו, בשר אחד. עינינו רואות ולא זר, שהאשה והגבר מוצגים בתורה כאדם אחד, כאשר הגבר בלי אשתו מוצג כמי שאינו שלם, בודד וערירי. חז"ל אף הוסיפו לבאר, כבר לפני יותר מאלף שנה בתלמוד, כי האשה והגבר הם מהות אחת, והאדם הראשון היה למעשה איש-ואשה בגוף אחד (היו לו איפיונים של זכר ונקבה גם יחד, עד שהבורא הפריד את האשה ממנו). על כן נאמר כבר בספר בראשית (פרק ה): "ביום ברוא א-להים אדם, בדמות א-להים עשה אותו, זכר ונקבה בראם. ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום היבראם". הגבר והאשה יחדיו נקראים בשם "אדם" על פי התורה. הפסוק האומר "ויברא א-לוהים את האדם בצלמו... זכר ונקבה ברא אותם" מלמד שגם האשה וגם הגבר נבראו בצלם א-לוהים. אך בשונה מן האשה, הנותרת אשה גם בלא הגבר, אין הגבר נחשב אדם ללא האשה. כך כתבו חז"ל לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה בתלמוד, כי הגבר אינו נחשב אדם בלי אשה (יבמות סב-סג), וזו לשונם: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה... בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום..." והוסיפו לכתוב "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר "זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם". גם הקבלה והזוהר מלמדים, שהאשה והגבר הם שני חלקי נשמה שירדו לעולם בשני גופים כדי לחזור ולהתחבר יחדיו.אנו רואים שהתורה מציגה את האשה והגבר כחלקים המשלימים זה את זה. חכמי התלמוד הוסיפו לבאר את גישת היהדות, שאינה רואה בגבר "אדם" אם אין לו אשה המשלימה אותו. גישה שכזו לאשה, כחלק בלתי נפרד ממהות האדם, ותוך כדי הצגת הגבר ככלי שבור וריק בלעדיה, היה תמיד זר לאומות העולם. והנה רואות עינינו ולא זר, כי היתה זו דעת היהדות המסורתית מזה שלושת אלפים שנה. 3) התורה עצמה, וחכמי התלמוד, תיארו את חשיבות הדאגה לאשה וההתחשבות ברצונה. בראש ובראשונה, האשה מחליטה האם להתחתן ועם מי. בכך, לא זאת בלבד שהאשה אינה מוצגת כחפץ הנקנה בניגוד לרצונה, אלא שהיא אדון לגופה ולחייה. התורה מלמדת שהאב לא יכול להחליט על נישואין עבור ביתו. נתינת זכות לאשה על חייה לא היה קיים כלל בהיסטוריה האנושית, ובכל תרבויות העולם נהגו האבות למכור את בנותיהם עבור תשלום. התורה היתה חלוצה בגישה מוסרית זו, הרואה באשה אדון לגופה ורצונותיה.הרמב"ם פסק כבר לפני כ-800 שנה מן התורה (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להבעל למי ששנוא עליה)". אנו רואים שלפי התורה האשה היא אדון על גופה, ואינה כשבוייה או שפחה של בעלה. אם בעלה שנוא עליה, יחייב אותו בית-הדין לגרשה (בימינו קיים מצב של מסורבות גט, מכיוון שהחוק הישראלי אינו מתיר לבתי-דין תורניים לאלץ גבר לגרש את אשתו).גם הגמרא מציגה מצוות חכמים, האוסרת על אב לקדש את בתו בניגוד לרצונה (קידושין דף מא, א): "כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". גישת היהדות לדורותיה הוצגה כבר לפני אלפי שנים, ונותנת לאשה זכות על גופה ועל חייה, וכן לבחור את בעלה.גם כבוד האשה זכה להתייחסות מרשימה במאמרי חז"ל, כאשר במקרה אחד, היו מוכנים חכמי התלמוד לקפח את חייו של גבר, ובלבד שלא לפגוע בכבוד האשה. 4) מעניין לציין שהנשים מוצגות תמיד באור חיובי בתנ"ך (למעט במקרים נדירים מאוד), וזאת בשונה מאינספור גברים רשעים ואכזריים המוצגים בתנ"ך (מה ששוב מראה על היחס החיובי של התורה לנשים, והמידות הטבעיות שבהן).בתורה מסופר, שכאשר ראתה שרה כי ישמעאל פוגע ברוחניות של בנה יצחק, היא ביקשה לגרשו מביתה. אברהם התקשה להחליט מה לעשות בנדון, עד שאמר לו הא-לוהים בתורה (בראשית כא): "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה". חוקר תרבות יתקשה להאמין למקרא טקסט זה, בו מאמין כל העם היהודי, מזה יותר משלושת אלפים שנה. נדמה שכל תרבות אחרת היתה דוחה את התורה מעליה, רק כדי שלא להעמיד את האשה במקום השווה לגבר, או המבינה טוב ממנו. ואברהם אבינו כידוע, לא היה אחר מאשר אבי האומה היהודית. ממעשיו לומד כל יהודי, כיצד לכבד את אשתו ולעזור לזולת.גם חז"ל המשיכו בגישה זו, כאשר ביארו את דברי התורה והסבירו מכאן ששרה עלתה בדרגת הנבואה על אברהם אבינו. בהקשר זה, ראוי לראות גם את פירוש רש"י על התורה, המבאר לפני קרוב לאלף שנה, שאברהם אבינו הקים את אוהלה של שרה אשתו לפני אוהלו משום כבודה. וזאת כמובן בנוסף למה שמודה אברהם לאשתו שרה: "וחייתה נפשי בגללך".חכמי התלמוד המשיכו גישה זו, כאשר כתבו (יבמות סב): "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו", מה שנקבע להלכה אף בשולחן ערוך. אי אפשר שלא להתפעל מיחס וחשיבות גבוהים כל כך לאשה בתקופות בנות מאות ואלפי שנים. 5) בעניין הזכות שהיתה לישראל לצאת ממצרים, חז"ל כתבו בתלמוד הבבלי לפני כ-1500 שנה (סוטה, דף יא): "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים". גם במדרש זוטא (רות, פרשה ד) נאמר: "ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור, שנאמר "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל". לבני ישראל לא נאמר, אלא לבית ישראל (ואלו הנשים)".התנ"ך עצמו מציג נביאות שהנהיגו את כלל ישראל (דבורה הנביאה היא דוגמה קלאסית לכך), ואף הצילו את כל עם ישראל מכליון (אסתר המלכה). כל שומרי המצוות קוראים בכל שנה, ובתור חובה הלכתית את "מגילת אסתר" (הנקראת על שם האשה החשובה שזכתה להציל את העם היהודי). לא ידוע לנו בהיסטוריה על עוד עמים שהסכימו לראות בנשים שלהם גיבורות, או להכיר בצדיקותן עליהם. 6) התנ"ך בשונה מכל דת או תרבות אחרת בהיסטוריה, מציג כבר לפני אלפי שנים נביאות בעם ישראל, כמו האמהות הקדושות (שרה, רבקה, רחל, לאה), דבורה, חולדה ואסתר המלכה. גם חז"ל אינם מבחינים בין גבר ואשה ביכולת להגיע לדרגות רוחניות גבוהות ודרגת נבואה. כך כתבו חז"ל (ילקוט, שופטים, פרק ד, ד): "בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם - רוח הקודש שורה עליו". ועוד הוסיפו חז"ל לבאר (שיר השירים רבה ד, כב): "כשם שעמדו לישראל שישים ריבוא נביאים, כך עמדו להם שישים ריבוא נביאות".אמרו חז"ל על הפסוק "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה" (בו מצווה הא-לוהים בתורה לאברהם לשמוע בקול שרה אשתו, לאחר שהתלבט מה לעשות בישמעאל), כי מכאן למדים ששרה עלתה על אברהם בנבואה.שיוויון רוחני שכזה אצל הנשים, המגיע עד דרגת נבואה (שהוא החיבור הגבוה ביותר שבין האדם לבוראו), אינו מופיע בהיסטוריה בשום דת אחרת בעולם. 7) לאשה בהלכה היהודית זכויות רבות יותר מן הגבר. נתון זה מתבטא בכתובה, בה מתחייב הבעל לפצות את אשתו כספית אם יחליט שהוא רוצה לגרשה. בתקופות העבר, היו הגברים זורקים את נשותיהם כרצונם, על דברים של מה בכך. אצל המוסלמים (להבדיל מן ההלכה היהודית), יכול הגבר לגרש את אשתו במוצא שפתיים. כאשר הגבר יכול לגרש את אשתו מביתו כחפץ זול, מובן שהנשים היו חוששות מבעליהן וכפופות להם כשפחות. מה גם שבימים עברו מרבית הגברים היו בעלי נכסים וגירוש מן הבית, משמעו היה, זריקת האשה לרחוב בלא כלום. ההלכה היהודית דאגה מאוד לאשה, וכבר לפני אלפי שנים נקטה חובות נוספות מצד הבעל כלפי אשתו, באופן שלא יאפשר לו לזרוק את אשתו כלאחר יד.הכתובה בה מתחייב הבעל, למעשה מונעת מצב של גירושין מתוך קלות ראש, וגורמת לו לחשוב פעמיים, ולנסות ליישב את ההדורים עם אשתו. אך גם אם יחליט הגבר לגרש את אשתו בסופו של דבר, היא תזכה בכסף הכתובה, בה היא תוכל להתפרנס ולהקים חיים חדשים. בכל תרבות אחרת, האשה היתה נזרקת מיד הבעל לרחוב, חסרת כל.חכמי התלמוד קבעו הלכות רבות לגבי החובות שבין גבר לאשתו. כך קובע התלמוד, כי על הגבר לאהוב את האשה כמו את גופו שלו, ולכבדה יותר מגופו. במילים אחרות, על הגבר לכבד את האשה יותר מאת גופו שלו, ולדאוג בראש ובראשונה לשלומה. כתבו חז"ל בתלמוד (יבמות סב): "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו". חז"ל הוסיפו לתלות את כל הברכה בבית על ידי כיבוד הבעל את אשתו מן הפסוק "ולאברם היטיב בעבורה. וכך לימדונו (ברכות, סג): "אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר "ולאברם היטיב בעבורה" (כלומר, הקב"ה הטיב לאברהם בזכות שרה אשתו)". ונשאל שאלה של תם: מי שמע בכלל על מושג הנקרא "כבוד האשה" לפני הופעת התלמוד?דבריהם של חז"ל לא היו רק מוסר על דרך ההצעה, כי אם הדרכה תורנית וחובה הלכתית שמוצגת גם בהלכה, ומופיעה במשנה תורה ובשולחן ערוך. הרמב"ם פסק לפני כ-800 שנה (הלכות אישות פרק טו, הלכה יז-כ): "וחובה על כל איש לקנות לאשתו, אמרו חכמים אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה, ומתוך שיחה ושמחה. וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עימה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". מי שמע כדברים הללו לפני אלף שנה?הלכות אלו, הכתובות גם בשולחן ערוך, מופיעות כמצוות בהן מחוייב כל יהודי שומר מצוות. כפי שהיהודי מקיים על פי השולחן ערוך את שמירת השבת כהלכתה, כך הוא מחוייב לקיים גם את חובותיו ההלכתיים כלפי אשתו, ולכן מכבד אותה ודואג לה.מציאות שכזו, של חובות הגבר כלפי האשה, היו נראים כבדיחה לתרבויות העבר שלא ראו באשה יותר משפחה הנקנית בכסף. בל נשכח שההלכות ומאמרי חז"ל המוצגים כאן, וכן התורה בשמה הם נאמרו, הופיעו לפני כ-1500 ו-3000 אלפים שנה, ויותר. אין ספק שהתקופות בהן נאמרו הלכות אלו, היו רחוקות באופן תהומי מן המוסר התורני. אחרי הכל, מי פילל שבתקופה בה היו קונים נשים בכסף בניגוד לרצונן, מוכרים אותן, שעבדים אותן, הורגים אותן וזורקים אותן ללא פרוטה, תקום תורה המציגה את האשה כחלק בלתי נפרד מן האדם, ואת הגבר כיצור בלתי שלם בלי האשה, תתחשב בדעתה של האשה ורצונה, ותחייב את הגבר לדאוג לאשתו ולכבדה יותר מגופו. לא מן הסתם אומרים, כי היהדות היא מי שקידמה את המוסר האנושי ברחבי העולם כולו. הפסוקים שקראנו אכן מלמדים כי התורה היתה חלוצה ביחסה לאשה וכלפי כבודה. מציאת עדות בת אלפי שנים הרואה באשה חלק בלתי נפרד מן האדם, ובעלת זכויות וכח בחירה, צריכה להפליא כל חוקר תרבות. קשה להאמין, שיש מתנגדים לדת המוכנים לנסות לכער את בסיס ויסוד כל המוסר התורני בעולמנו, ובלבד שיוכלו להשיג את מטרותיהם הפוליטיות.  העיקר שלמדנו אנחנו נתון חשוב: היהדות אינה דוגלת בשוביניזם, אך היא גם לא מצדדת בפימיניזם. בעיניה האשה אינה שווה לאיש, ואין האיש שווה לאשה. לכל אחד מהם תכונות יחודיות שנועדו להשלים את החסר אצל השני. הגבר והאשה הם שני חלקים המשלימים זה את זה, ורק יחדיו יכולים להקרא בשם "אדם". מכיוון שהיהדות אינה מוכנה להפריד בין הגבר והאשה, אין היא יכולה להעדיף אחד על פני רעהו או אפילו להשוות ביניהם. "מעמד האשה" או "מעמד הגבר במשפחה" אינם ליגיטימיים בעיני היהדות, בדיוק כפי שלא ניתן לדון על חשיבותם של שני חלקי פאזל תואמים, בנפרד.להשוואה, הוציאו נא משעון אנלוגי שני גלגלי שיניים, ונסו לדון איזהו הגלגל החשוב או הגדול יותר מבין השניים, נסו לבדוק את "מעמד הגלגל" האחד לעומת מעמד "הגלגל השני". לבסוף ימצא, ששני הגלגלים אינם כשירים כשלעצמם. מה שהגלגל האחד מסוגל לו, השני אינו, ומה שהשני יכול לו - הראשון אינו. לא ניתן להעדיף גלגל אחד על פני הגלגל השני, כי רק יחדיו מסוגלים הגלגלים לפעול. כך גם היהדות רואה את האדם, כמי שמורכב מזכר ונקבה. הגבר בלעדי האשה הוא גלגל חסר-תועלת, ואינו נחשב אפילו לאדם. היהדות אינה בוחנת את מעמד הגבר בלעדי האשה, ואינה בוחנת את מעמד האשה בלעדי הגבר. בעיניה הגבר והאשה הם מהות אחת שאינה ניתנת לחילוק או השוואה. ההשקפה היהודית על האשה מציבה פילוסופיה עמוקה, הניצבת גבוה מעל ויכוחים ילדותיים של פימיניזם ושוביניזם. נראה שיעבור עוד זמן רב עד שהחברה האנושית תגיע לרמה גבוהה כל כך של חינוך. בינתיים היא תמשיך ותשווה בין הגבר והאשה, תחפש את ההבדלים ביניהם, ותעודד אותם להחליף תפקידים. (וזאת עוד מבלי להעמיק בכל מי שמציגים את הנשים כמוצרי פרסום, ובשר לראווה).נראה שהיהדות היתה ועודנה מחנכת למוסר הגבוה ביותר בהיסטוריה. אנו רואים שההלכה לא נכתבה על ידי גבר פרימיטיבי מתקופה קדומה, כפי שרוצים מתנגדי הדת לטעון. נראה שהכותב לא היה גבר ולא היה אשה, הוא היה חסר אינטרסים. רק כך, הוא יכל להציג את הגבר והאשה כשני חלקים המשלימים זה את זה, כאדם אחד. אין ספק שהתבוננות אובייקטיבית בתורה וההלכה היהודית, יכולים ללמד אותנו אמת חשובה בדבר מהותו של מוסר המקרא.

גילאורי

אני כל כך מעריכה את הציטטה הזו היא בהחלט מרשימה.

קראתי אותה מכף רגל ועד ראש ועדיין אני חייבת לציין שכמו שאני מתנגדת למצעדי גאווה למיניהם כי הם מחדדים את המוקצות החברתית, כך אני גם רואה בהכרזות כאסור לאנוס ואישה היא קניין לגופה ועוד סוג של הכרזות שאילו המצב היה ברור מאליו, לא היו צריכות להיות מוכרזות.

ההגנה ה זו על הנשים וההדגשה היתרה על מעמדן על פי הדת היהודית מחמם את הלב, אך מקורו מהיחס הלא שווה שמתחולל הלכה למעשה.

 

אני חושבת שהדת היהודית היא דת יפיפיה, אך לצערי אלו שנותנים את הטון סילפו לא מעט דברים בה והפכו את האישה לכבולה בעולם  לא מכבד הלכה למעשה.

 

זה המשך ישיר לשיחה שלנו אתמול, שוב הדת היא אכן כל כולה בנסיון לשמור על כבוד האישה ולהדגיש כמה היא חשובה וכמה הגבר אינו שלם בלעדיה, אך למעשה עדיין נשים לא מורשות  בשם הדת לעשות דברים מסויימים ועדיין  בכל הפגנת חיצוניות מיד רואים חלק מאנשי הדת המדברים בשמה, סוג של פריצות, כאילו שאשה למשל בחצאית מיני או השם ישמור מושכת, היא בעצם תמרור אזהרה שצריך להרחיק, במקום שמי שירחק הוא זה שרואה לגיטימציה לקחת דבר יפה לשימושו האישי ובכפייה.

 

זו היתה סתם דוגמה שבאה להמחיש למשל את נושא קול אשה ערווה, שכל כך סותר את הדברים היפים שהבאת כאן.

 

אוהבת

גלית

 

 

גלית יקרה שלי ואהובה

 

זה לא סותר ואומר לך למה... אותם "הדתיים" הללו , הם תחפושת זה לא בעיה להצמיח זקן ולשים כיפה על הראש.להצהיר במראה אני אדם דתי או אני אדם בעל ערכים. ומבפנים , ובמעשים לעשות כל מה שמנוגד למוסריות ולערכיות.

גם אני לא אוהב אותם, ומי כמוך יודעת כמה אני חושב שאותם אנשים צבועים.  קחילמשל ש כאלה שפשעו ישבו בכלא פתאום חוזרים בתשובה או קחי את משחות הפע את רוה אותם עם כיפות על הראש והכי מודגש זה ביום כיפור איך כל הארחי פרחי האלו שמים  לך כיפה ולבושים בלבן כמו מלאכים זכים ותמימים.

גם לי לפעמים נדמה שהאלוקים שלי זה לא האלוקם שלהם,ההבדל ביני לבינם זה שאני יודע את אלוהים אני מרגיש בו בכל חי וצמח אנ רואה אותו באלוהות שבך ובאלוהות שבי ובכלל בכל מקום כי הואהכל הוא בהכל וזה הכל.

לגבי אי שיויון בין הנשים לגברים אני מצדיק אותך בהחלט אין צדק, ולפעמים זה גם בצדק. למשל תפקידים שמסכנים חיי אדם ועכשיו אני אומר לך מהראיה שלי יותר קשה לאבד אם מאשר לאבד אב לא שלאבד אב זה קל אבל אחרת מלאבד אם.

ואני לא חושב שיש איזה דבר שאישה לא יכולה לעשות פחות מגברים ואולי אפילו יותר טוב מהגברים בזכות ראיה שונה יצירתיות וכו'

אבל בין זה לבין התורה ואיך שרבנים או מפרשים אחרים מפרשים את הכתוב המרחק הוא עצום.

ולסיום תחיה ותן לחיות ושכל אחד יתן את הדין עם עצמו ועם האלוהים שבו

אוהב וחג שמח

צטט: שלומי 39 2009-03-30 09:06:56

גלית יקרה מכל

אולי ובעצם בטוח שבדת יש בכתובים

המון כבוד והערצה לאישה ולפועלה

אבל בפועל בחיי היום יום היא משמשת

כעבד על מנת לשרת את אישה וילדיה

אין סימטריה בפועל בין הגבר והאישה וחבל

הייתי מצפה מאנשי הדת לקיים את המשפט

נאה דורש ונאה מקיים

כל עוד בפועל היחס שלהם לאישה הוא לא כפי שהם

מייחסים לעצמם אז המילים שלהם ריקות מתוכן.

אישה = גבר  גבר = אישה

מתי שזה יהיה מובן וברור להם ויתבטא גם

בחיי היום יום וגם במעשים שלהם אז יהיה אפשר לומר

דיינו.

אוהב אותך

שלומי*

 

שלומי תודה תודה תודה

שהבנת לליבי

לא אמרתי מילה בגנות הדת, אני חושבת שהדת היהודית במהותה דת יפה, אך הלכה למעשה אינה באה לידי ביטוי ביחסה לנשים ביום יום.

תודה על מילים חמות

אוהבת גם אני

גלית

צטט: גיל ואור (גילאור) 2009-03-29 00:26:54

גלית יקרה שלי זה ממש לא כך האישה היא הרבה יותר נעלה מאשר הגבר לפי הדת היהודית ועל כך אני מצטט לך דברים כי לי אין ממש כוח לכתוב ולבדוק את הכל אז חיפשתי בעבורך בבקשה לפי דניאל בלס  

מעמד האשה ביהדות:

 כל חוקר אמיתי יודה, שהיהדות מכירה בנשים יותר מכל דת או תרבות היסטורית אחרת בעולם. 1) התלמוד טוען שהנשים ניחנו בסגולות ותבונה שאין לגברים.2) היהדות מציגה את האשה והגבר כשני חלקים המשלימים זה את זה.3) ההלכה קובעת שהאשה היא אדון לגופה ולחייה.4) התורה והתלמוד מתחשבים ברצון האשה ודואגים לכבודה.5) התנ"ך וחכמי התלמוד מספרים על נשים שהצילו את כל עם ישראל.6) התנ"ך והתלמוד מציגים נשים שהגיעו לדרגות נבואה.7) ההלכה מחייבת את הגבר לדאוג לאשתו ולאהוב אותה יותר מגופו. המתנגדים לדת כמובן יסתירו מעיני הציבור נתונים אלו, המוצגים כולם בתלמוד לפני כ-1500 שנה ויותר, ובתורה עצמה לפני יותר מ-3000 שנה.גם בהתייחסות גסה למעמד האשה ביהדות, לא ניתן להתעלם מתקופות העבר - תקופות בהן נחשבו עבדים לחיות משא, ונשים לשפחות חסרות בינה ובחירה חופשית. בתקופות כאלו, גבר היה קונה אשה נגד רצונה, הוא היה יכול להכות את אשתו, להתחצף אליה ולזלזל בה, לא לדאוג למחסורה, לגרשה ללא כל מחויבויות כלפיה, ואפילו לרצוח אותה.הבה נראה כיצד הציגה היהדות את האשה לעומתם: 1) התלמוד טוען שהנשים זכו בבינה יתירה מן הגברים (יכולת שכלית להבין דבר מתוך דבר), זאת מתוך הפסוק "ויבן ה' א-לוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". הבינו חז"ל (בשם רב חסדא) שהמילה "יבן" מלמדת על בינה. ומכאן הסבירו שבינה יתירה ניתנה באשה.דברים אלו מפליאים ברמתם המוסרית, כאשר אנו מתחשבים בתקופת חז"ל, בה הציגו אומות העולם את האשה כשפחה טפשה וחסרת בחירה (יוון, רומא, תרבות האיסלאם), ובתרבויות אחרות (נצרות) הציגוה כדמות זימה ואם כל רשע. 2) היהדות מציגה את האשה והגבר כחלקים המשלימים זה את זה, ואינה רואה בגבר "אדם" אם אין אשה המשלימה אותו.התנ"ך אינו מציג את האשה כיצור נחיתי מן הגבר (כפי שהציגוה אומות העולם), כי אם כחלק בלתי נפרד ממהותו של האדם. בספר בראשית נכתב כבר לפני שלושת אלפים שנה: "ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". האשה אינה מוצגת בתורה כיצור נחיתי מן הגבר, כי אם כחלק בלתי נפרד ממנו, בשר אחד. עינינו רואות ולא זר, שהאשה והגבר מוצגים בתורה כאדם אחד, כאשר הגבר בלי אשתו מוצג כמי שאינו שלם, בודד וערירי. חז"ל אף הוסיפו לבאר, כבר לפני יותר מאלף שנה בתלמוד, כי האשה והגבר הם מהות אחת, והאדם הראשון היה למעשה איש-ואשה בגוף אחד (היו לו איפיונים של זכר ונקבה גם יחד, עד שהבורא הפריד את האשה ממנו). על כן נאמר כבר בספר בראשית (פרק ה): "ביום ברוא א-להים אדם, בדמות א-להים עשה אותו, זכר ונקבה בראם. ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום היבראם". הגבר והאשה יחדיו נקראים בשם "אדם" על פי התורה. הפסוק האומר "ויברא א-לוהים את האדם בצלמו... זכר ונקבה ברא אותם" מלמד שגם האשה וגם הגבר נבראו בצלם א-לוהים. אך בשונה מן האשה, הנותרת אשה גם בלא הגבר, אין הגבר נחשב אדם ללא האשה. כך כתבו חז"ל לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה בתלמוד, כי הגבר אינו נחשב אדם בלי אשה (יבמות סב-סג), וזו לשונם: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה... בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום..." והוסיפו לכתוב "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר "זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם". גם הקבלה והזוהר מלמדים, שהאשה והגבר הם שני חלקי נשמה שירדו לעולם בשני גופים כדי לחזור ולהתחבר יחדיו.אנו רואים שהתורה מציגה את האשה והגבר כחלקים המשלימים זה את זה. חכמי התלמוד הוסיפו לבאר את גישת היהדות, שאינה רואה בגבר "אדם" אם אין לו אשה המשלימה אותו. גישה שכזו לאשה, כחלק בלתי נפרד ממהות האדם, ותוך כדי הצגת הגבר ככלי שבור וריק בלעדיה, היה תמיד זר לאומות העולם. והנה רואות עינינו ולא זר, כי היתה זו דעת היהדות המסורתית מזה שלושת אלפים שנה. 3) התורה עצמה, וחכמי התלמוד, תיארו את חשיבות הדאגה לאשה וההתחשבות ברצונה. בראש ובראשונה, האשה מחליטה האם להתחתן ועם מי. בכך, לא זאת בלבד שהאשה אינה מוצגת כחפץ הנקנה בניגוד לרצונה, אלא שהיא אדון לגופה ולחייה. התורה מלמדת שהאב לא יכול להחליט על נישואין עבור ביתו. נתינת זכות לאשה על חייה לא היה קיים כלל בהיסטוריה האנושית, ובכל תרבויות העולם נהגו האבות למכור את בנותיהם עבור תשלום. התורה היתה חלוצה בגישה מוסרית זו, הרואה באשה אדון לגופה ורצונותיה.הרמב"ם פסק כבר לפני כ-800 שנה מן התורה (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להבעל למי ששנוא עליה)". אנו רואים שלפי התורה האשה היא אדון על גופה, ואינה כשבוייה או שפחה של בעלה. אם בעלה שנוא עליה, יחייב אותו בית-הדין לגרשה (בימינו קיים מצב של מסורבות גט, מכיוון שהחוק הישראלי אינו מתיר לבתי-דין תורניים לאלץ גבר לגרש את אשתו).גם הגמרא מציגה מצוות חכמים, האוסרת על אב לקדש את בתו בניגוד לרצונה (קידושין דף מא, א): "כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". גישת היהדות לדורותיה הוצגה כבר לפני אלפי שנים, ונותנת לאשה זכות על גופה ועל חייה, וכן לבחור את בעלה.גם כבוד האשה זכה להתייחסות מרשימה במאמרי חז"ל, כאשר במקרה אחד, היו מוכנים חכמי התלמוד לקפח את חייו של גבר, ובלבד שלא לפגוע בכבוד האשה. 4) מעניין לציין שהנשים מוצגות תמיד באור חיובי בתנ"ך (למעט במקרים נדירים מאוד), וזאת בשונה מאינספור גברים רשעים ואכזריים המוצגים בתנ"ך (מה ששוב מראה על היחס החיובי של התורה לנשים, והמידות הטבעיות שבהן).בתורה מסופר, שכאשר ראתה שרה כי ישמעאל פוגע ברוחניות של בנה יצחק, היא ביקשה לגרשו מביתה. אברהם התקשה להחליט מה לעשות בנדון, עד שאמר לו הא-לוהים בתורה (בראשית כא): "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה". חוקר תרבות יתקשה להאמין למקרא טקסט זה, בו מאמין כל העם היהודי, מזה יותר משלושת אלפים שנה. נדמה שכל תרבות אחרת היתה דוחה את התורה מעליה, רק כדי שלא להעמיד את האשה במקום השווה לגבר, או המבינה טוב ממנו. ואברהם אבינו כידוע, לא היה אחר מאשר אבי האומה היהודית. ממעשיו לומד כל יהודי, כיצד לכבד את אשתו ולעזור לזולת.גם חז"ל המשיכו בגישה זו, כאשר ביארו את דברי התורה והסבירו מכאן ששרה עלתה בדרגת הנבואה על אברהם אבינו. בהקשר זה, ראוי לראות גם את פירוש רש"י על התורה, המבאר לפני קרוב לאלף שנה, שאברהם אבינו הקים את אוהלה של שרה אשתו לפני אוהלו משום כבודה. וזאת כמובן בנוסף למה שמודה אברהם לאשתו שרה: "וחייתה נפשי בגללך".חכמי התלמוד המשיכו גישה זו, כאשר כתבו (יבמות סב): "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו", מה שנקבע להלכה אף בשולחן ערוך. אי אפשר שלא להתפעל מיחס וחשיבות גבוהים כל כך לאשה בתקופות בנות מאות ואלפי שנים. 5) בעניין הזכות שהיתה לישראל לצאת ממצרים, חז"ל כתבו בתלמוד הבבלי לפני כ-1500 שנה (סוטה, דף יא): "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים". גם במדרש זוטא (רות, פרשה ד) נאמר: "ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור, שנאמר "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל". לבני ישראל לא נאמר, אלא לבית ישראל (ואלו הנשים)".התנ"ך עצמו מציג נביאות שהנהיגו את כלל ישראל (דבורה הנביאה היא דוגמה קלאסית לכך), ואף הצילו את כל עם ישראל מכליון (אסתר המלכה). כל שומרי המצוות קוראים בכל שנה, ובתור חובה הלכתית את "מגילת אסתר" (הנקראת על שם האשה החשובה שזכתה להציל את העם היהודי). לא ידוע לנו בהיסטוריה על עוד עמים שהסכימו לראות בנשים שלהם גיבורות, או להכיר בצדיקותן עליהם. 6) התנ"ך בשונה מכל דת או תרבות אחרת בהיסטוריה, מציג כבר לפני אלפי שנים נביאות בעם ישראל, כמו האמהות הקדושות (שרה, רבקה, רחל, לאה), דבורה, חולדה ואסתר המלכה. גם חז"ל אינם מבחינים בין גבר ואשה ביכולת להגיע לדרגות רוחניות גבוהות ודרגת נבואה. כך כתבו חז"ל (ילקוט, שופטים, פרק ד, ד): "בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם - רוח הקודש שורה עליו". ועוד הוסיפו חז"ל לבאר (שיר השירים רבה ד, כב): "כשם שעמדו לישראל שישים ריבוא נביאים, כך עמדו להם שישים ריבוא נביאות".אמרו חז"ל על הפסוק "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה" (בו מצווה הא-לוהים בתורה לאברהם לשמוע בקול שרה אשתו, לאחר שהתלבט מה לעשות בישמעאל), כי מכאן למדים ששרה עלתה על אברהם בנבואה.שיוויון רוחני שכזה אצל הנשים, המגיע עד דרגת נבואה (שהוא החיבור הגבוה ביותר שבין האדם לבוראו), אינו מופיע בהיסטוריה בשום דת אחרת בעולם. 7) לאשה בהלכה היהודית זכויות רבות יותר מן הגבר. נתון זה מתבטא בכתובה, בה מתחייב הבעל לפצות את אשתו כספית אם יחליט שהוא רוצה לגרשה. בתקופות העבר, היו הגברים זורקים את נשותיהם כרצונם, על דברים של מה בכך. אצל המוסלמים (להבדיל מן ההלכה היהודית), יכול הגבר לגרש את אשתו במוצא שפתיים. כאשר הגבר יכול לגרש את אשתו מביתו כחפץ זול, מובן שהנשים היו חוששות מבעליהן וכפופות להם כשפחות. מה גם שבימים עברו מרבית הגברים היו בעלי נכסים וגירוש מן הבית, משמעו היה, זריקת האשה לרחוב בלא כלום. ההלכה היהודית דאגה מאוד לאשה, וכבר לפני אלפי שנים נקטה חובות נוספות מצד הבעל כלפי אשתו, באופן שלא יאפשר לו לזרוק את אשתו כלאחר יד.הכתובה בה מתחייב הבעל, למעשה מונעת מצב של גירושין מתוך קלות ראש, וגורמת לו לחשוב פעמיים, ולנסות ליישב את ההדורים עם אשתו. אך גם אם יחליט הגבר לגרש את אשתו בסופו של דבר, היא תזכה בכסף הכתובה, בה היא תוכל להתפרנס ולהקים חיים חדשים. בכל תרבות אחרת, האשה היתה נזרקת מיד הבעל לרחוב, חסרת כל.חכמי התלמוד קבעו הלכות רבות לגבי החובות שבין גבר לאשתו. כך קובע התלמוד, כי על הגבר לאהוב את האשה כמו את גופו שלו, ולכבדה יותר מגופו. במילים אחרות, על הגבר לכבד את האשה יותר מאת גופו שלו, ולדאוג בראש ובראשונה לשלומה. כתבו חז"ל בתלמוד (יבמות סב): "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו". חז"ל הוסיפו לתלות את כל הברכה בבית על ידי כיבוד הבעל את אשתו מן הפסוק "ולאברם היטיב בעבורה. וכך לימדונו (ברכות, סג): "אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר "ולאברם היטיב בעבורה" (כלומר, הקב"ה הטיב לאברהם בזכות שרה אשתו)". ונשאל שאלה של תם: מי שמע בכלל על מושג הנקרא "כבוד האשה" לפני הופעת התלמוד?דבריהם של חז"ל לא היו רק מוסר על דרך ההצעה, כי אם הדרכה תורנית וחובה הלכתית שמוצגת גם בהלכה, ומופיעה במשנה תורה ובשולחן ערוך. הרמב"ם פסק לפני כ-800 שנה (הלכות אישות פרק טו, הלכה יז-כ): "וחובה על כל איש לקנות לאשתו, אמרו חכמים אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה, ומתוך שיחה ושמחה. וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עימה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". מי שמע כדברים הללו לפני אלף שנה?הלכות אלו, הכתובות גם בשולחן ערוך, מופיעות כמצוות בהן מחוייב כל יהודי שומר מצוות. כפי שהיהודי מקיים על פי השולחן ערוך את שמירת השבת כהלכתה, כך הוא מחוייב לקיים גם את חובותיו ההלכתיים כלפי אשתו, ולכן מכבד אותה ודואג לה.מציאות שכזו, של חובות הגבר כלפי האשה, היו נראים כבדיחה לתרבויות העבר שלא ראו באשה יותר משפחה הנקנית בכסף. בל נשכח שההלכות ומאמרי חז"ל המוצגים כאן, וכן התורה בשמה הם נאמרו, הופיעו לפני כ-1500 ו-3000 אלפים שנה, ויותר. אין ספק שהתקופות בהן נאמרו הלכות אלו, היו רחוקות באופן תהומי מן המוסר התורני. אחרי הכל, מי פילל שבתקופה בה היו קונים נשים בכסף בניגוד לרצונן, מוכרים אותן, שעבדים אותן, הורגים אותן וזורקים אותן ללא פרוטה, תקום תורה המציגה את האשה כחלק בלתי נפרד מן האדם, ואת הגבר כיצור בלתי שלם בלי האשה, תתחשב בדעתה של האשה ורצונה, ותחייב את הגבר לדאוג לאשתו ולכבדה יותר מגופו. לא מן הסתם אומרים, כי היהדות היא מי שקידמה את המוסר האנושי ברחבי העולם כולו. הפסוקים שקראנו אכן מלמדים כי התורה היתה חלוצה ביחסה לאשה וכלפי כבודה. מציאת עדות בת אלפי שנים הרואה באשה חלק בלתי נפרד מן האדם, ובעלת זכויות וכח בחירה, צריכה להפליא כל חוקר תרבות. קשה להאמין, שיש מתנגדים לדת המוכנים לנסות לכער את בסיס ויסוד כל המוסר התורני בעולמנו, ובלבד שיוכלו להשיג את מטרותיהם הפוליטיות.  העיקר שלמדנו אנחנו נתון חשוב: היהדות אינה דוגלת בשוביניזם, אך היא גם לא מצדדת בפימיניזם. בעיניה האשה אינה שווה לאיש, ואין האיש שווה לאשה. לכל אחד מהם תכונות יחודיות שנועדו להשלים את החסר אצל השני. הגבר והאשה הם שני חלקים המשלימים זה את זה, ורק יחדיו יכולים להקרא בשם "אדם". מכיוון שהיהדות אינה מוכנה להפריד בין הגבר והאשה, אין היא יכולה להעדיף אחד על פני רעהו או אפילו להשוות ביניהם. "מעמד האשה" או "מעמד הגבר במשפחה" אינם ליגיטימיים בעיני היהדות, בדיוק כפי שלא ניתן לדון על חשיבותם של שני חלקי פאזל תואמים, בנפרד.להשוואה, הוציאו נא משעון אנלוגי שני גלגלי שיניים, ונסו לדון איזהו הגלגל החשוב או הגדול יותר מבין השניים, נסו לבדוק את "מעמד הגלגל" האחד לעומת מעמד "הגלגל השני". לבסוף ימצא, ששני הגלגלים אינם כשירים כשלעצמם. מה שהגלגל האחד מסוגל לו, השני אינו, ומה שהשני יכול לו - הראשון אינו. לא ניתן להעדיף גלגל אחד על פני הגלגל השני, כי רק יחדיו מסוגלים הגלגלים לפעול. כך גם היהדות רואה את האדם, כמי שמורכב מזכר ונקבה. הגבר בלעדי האשה הוא גלגל חסר-תועלת, ואינו נחשב אפילו לאדם. היהדות אינה בוחנת את מעמד הגבר בלעדי האשה, ואינה בוחנת את מעמד האשה בלעדי הגבר. בעיניה הגבר והאשה הם מהות אחת שאינה ניתנת לחילוק או השוואה. ההשקפה היהודית על האשה מציבה פילוסופיה עמוקה, הניצבת גבוה מעל ויכוחים ילדותיים של פימיניזם ושוביניזם. נראה שיעבור עוד זמן רב עד שהחברה האנושית תגיע לרמה גבוהה כל כך של חינוך. בינתיים היא תמשיך ותשווה בין הגבר והאשה, תחפש את ההבדלים ביניהם, ותעודד אותם להחליף תפקידים. (וזאת עוד מבלי להעמיק בכל מי שמציגים את הנשים כמוצרי פרסום, ובשר לראווה).נראה שהיהדות היתה ועודנה מחנכת למוסר הגבוה ביותר בהיסטוריה. אנו רואים שההלכה לא נכתבה על ידי גבר פרימיטיבי מתקופה קדומה, כפי שרוצים מתנגדי הדת לטעון. נראה שהכותב לא היה גבר ולא היה אשה, הוא היה חסר אינטרסים. רק כך, הוא יכל להציג את הגבר והאשה כשני חלקים המשלימים זה את זה, כאדם אחד. אין ספק שהתבוננות אובייקטיבית בתורה וההלכה היהודית, יכולים ללמד אותנו אמת חשובה בדבר מהותו של מוסר המקרא.

גילאורי

אני כל כך מעריכה את הציטטה הזו היא בהחלט מרשימה.

קראתי אותה מכף רגל ועד ראש ועדיין אני חייבת לציין שכמו שאני מתנגדת למצעדי גאווה למיניהם כי הם מחדדים את המוקצות החברתית, כך אני גם רואה בהכרזות כאסור לאנוס ואישה היא קניין לגופה ועוד סוג של הכרזות שאילו המצב היה ברור מאליו, לא היו צריכות להיות מוכרזות.

ההגנה ה זו על הנשים וההדגשה היתרה על מעמדן על פי הדת היהודית מחמם את הלב, אך מקורו מהיחס הלא שווה שמתחולל הלכה למעשה.

 

אני חושבת שהדת היהודית היא דת יפיפיה, אך לצערי אלו שנותנים את הטון סילפו לא מעט דברים בה והפכו את האישה לכבולה בעולם  לא מכבד הלכה למעשה.

 

זה המשך ישיר לשיחה שלנו אתמול, שוב הדת היא אכן כל כולה בנסיון לשמור על כבוד האישה ולהדגיש כמה היא חשובה וכמה הגבר אינו שלם בלעדיה, אך למעשה עדיין נשים לא מורשות  בשם הדת לעשות דברים מסויימים ועדיין  בכל הפגנת חיצוניות מיד רואים חלק מאנשי הדת המדברים בשמה, סוג של פריצות, כאילו שאשה למשל בחצאית מיני או השם ישמור מושכת, היא בעצם תמרור אזהרה שצריך להרחיק, במקום שמי שירחק הוא זה שרואה לגיטימציה לקחת דבר יפה לשימושו האישי ובכפייה.

 

זו היתה סתם דוגמה שבאה להמחיש למשל את נושא קול אשה ערווה, שכל כך סותר את הדברים היפים שהבאת כאן.

 

אוהבת

גלית

 

גלית יקרה מכל

אולי ובעצם בטוח שבדת יש בכתובים

המון כבוד והערצה לאישה ולפועלה

אבל בפועל בחיי היום יום היא משמשת

כעבד על מנת לשרת את אישה וילדיה

אין סימטריה בפועל בין הגבר והאישה וחבל

הייתי מצפה מאנשי הדת לקיים את המשפט

נאה דורש ונאה מקיים

כל עוד בפועל היחס שלהם לאישה הוא לא כפי שהם

מייחסים לעצמם אז המילים שלהם ריקות מתוכן.

אישה = גבר  גבר = אישה

מתי שזה יהיה מובן וברור להם ויתבטא גם

בחיי היום יום וגם במעשים שלהם אז יהיה אפשר לומר

דיינו.

אוהב אותך

שלומי*

וסט מצוין. יפה כתבת. קבלי כוכב.

גלית יקרה שלי זה ממש לא כך האישה היא הרבה יותר נעלה מאשר הגבר לפי הדת היהודית ועל כך אני מצטט לך דברים כי לי אין ממש כוח לכתוב ולבדוק את הכל אז חיפשתי בעבורך בבקשה לפי דניאל בלס  

מעמד האשה ביהדות:

 כל חוקר אמיתי יודה, שהיהדות מכירה בנשים יותר מכל דת או תרבות היסטורית אחרת בעולם. 1) התלמוד טוען שהנשים ניחנו בסגולות ותבונה שאין לגברים.2) היהדות מציגה את האשה והגבר כשני חלקים המשלימים זה את זה.3) ההלכה קובעת שהאשה היא אדון לגופה ולחייה.4) התורה והתלמוד מתחשבים ברצון האשה ודואגים לכבודה.5) התנ"ך וחכמי התלמוד מספרים על נשים שהצילו את כל עם ישראל.6) התנ"ך והתלמוד מציגים נשים שהגיעו לדרגות נבואה.7) ההלכה מחייבת את הגבר לדאוג לאשתו ולאהוב אותה יותר מגופו. המתנגדים לדת כמובן יסתירו מעיני הציבור נתונים אלו, המוצגים כולם בתלמוד לפני כ-1500 שנה ויותר, ובתורה עצמה לפני יותר מ-3000 שנה.גם בהתייחסות גסה למעמד האשה ביהדות, לא ניתן להתעלם מתקופות העבר - תקופות בהן נחשבו עבדים לחיות משא, ונשים לשפחות חסרות בינה ובחירה חופשית. בתקופות כאלו, גבר היה קונה אשה נגד רצונה, הוא היה יכול להכות את אשתו, להתחצף אליה ולזלזל בה, לא לדאוג למחסורה, לגרשה ללא כל מחויבויות כלפיה, ואפילו לרצוח אותה.הבה נראה כיצד הציגה היהדות את האשה לעומתם: 1) התלמוד טוען שהנשים זכו בבינה יתירה מן הגברים (יכולת שכלית להבין דבר מתוך דבר), זאת מתוך הפסוק "ויבן ה' א-לוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". הבינו חז"ל (בשם רב חסדא) שהמילה "יבן" מלמדת על בינה. ומכאן הסבירו שבינה יתירה ניתנה באשה.דברים אלו מפליאים ברמתם המוסרית, כאשר אנו מתחשבים בתקופת חז"ל, בה הציגו אומות העולם את האשה כשפחה טפשה וחסרת בחירה (יוון, רומא, תרבות האיסלאם), ובתרבויות אחרות (נצרות) הציגוה כדמות זימה ואם כל רשע. 2) היהדות מציגה את האשה והגבר כחלקים המשלימים זה את זה, ואינה רואה בגבר "אדם" אם אין אשה המשלימה אותו.התנ"ך אינו מציג את האשה כיצור נחיתי מן הגבר (כפי שהציגוה אומות העולם), כי אם כחלק בלתי נפרד ממהותו של האדם. בספר בראשית נכתב כבר לפני שלושת אלפים שנה: "ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". האשה אינה מוצגת בתורה כיצור נחיתי מן הגבר, כי אם כחלק בלתי נפרד ממנו, בשר אחד. עינינו רואות ולא זר, שהאשה והגבר מוצגים בתורה כאדם אחד, כאשר הגבר בלי אשתו מוצג כמי שאינו שלם, בודד וערירי. חז"ל אף הוסיפו לבאר, כבר לפני יותר מאלף שנה בתלמוד, כי האשה והגבר הם מהות אחת, והאדם הראשון היה למעשה איש-ואשה בגוף אחד (היו לו איפיונים של זכר ונקבה גם יחד, עד שהבורא הפריד את האשה ממנו). על כן נאמר כבר בספר בראשית (פרק ה): "ביום ברוא א-להים אדם, בדמות א-להים עשה אותו, זכר ונקבה בראם. ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום היבראם". הגבר והאשה יחדיו נקראים בשם "אדם" על פי התורה. הפסוק האומר "ויברא א-לוהים את האדם בצלמו... זכר ונקבה ברא אותם" מלמד שגם האשה וגם הגבר נבראו בצלם א-לוהים. אך בשונה מן האשה, הנותרת אשה גם בלא הגבר, אין הגבר נחשב אדם ללא האשה. כך כתבו חז"ל לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה בתלמוד, כי הגבר אינו נחשב אדם בלי אשה (יבמות סב-סג), וזו לשונם: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה... בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום..." והוסיפו לכתוב "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר "זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם". גם הקבלה והזוהר מלמדים, שהאשה והגבר הם שני חלקי נשמה שירדו לעולם בשני גופים כדי לחזור ולהתחבר יחדיו.אנו רואים שהתורה מציגה את האשה והגבר כחלקים המשלימים זה את זה. חכמי התלמוד הוסיפו לבאר את גישת היהדות, שאינה רואה בגבר "אדם" אם אין לו אשה המשלימה אותו. גישה שכזו לאשה, כחלק בלתי נפרד ממהות האדם, ותוך כדי הצגת הגבר ככלי שבור וריק בלעדיה, היה תמיד זר לאומות העולם. והנה רואות עינינו ולא זר, כי היתה זו דעת היהדות המסורתית מזה שלושת אלפים שנה. 3) התורה עצמה, וחכמי התלמוד, תיארו את חשיבות הדאגה לאשה וההתחשבות ברצונה. בראש ובראשונה, האשה מחליטה האם להתחתן ועם מי. בכך, לא זאת בלבד שהאשה אינה מוצגת כחפץ הנקנה בניגוד לרצונה, אלא שהיא אדון לגופה ולחייה. התורה מלמדת שהאב לא יכול להחליט על נישואין עבור ביתו. נתינת זכות לאשה על חייה לא היה קיים כלל בהיסטוריה האנושית, ובכל תרבויות העולם נהגו האבות למכור את בנותיהם עבור תשלום. התורה היתה חלוצה בגישה מוסרית זו, הרואה באשה אדון לגופה ורצונותיה.הרמב"ם פסק כבר לפני כ-800 שנה מן התורה (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להבעל למי ששנוא עליה)". אנו רואים שלפי התורה האשה היא אדון על גופה, ואינה כשבוייה או שפחה של בעלה. אם בעלה שנוא עליה, יחייב אותו בית-הדין לגרשה (בימינו קיים מצב של מסורבות גט, מכיוון שהחוק הישראלי אינו מתיר לבתי-דין תורניים לאלץ גבר לגרש את אשתו).גם הגמרא מציגה מצוות חכמים, האוסרת על אב לקדש את בתו בניגוד לרצונה (קידושין דף מא, א): "כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". גישת היהדות לדורותיה הוצגה כבר לפני אלפי שנים, ונותנת לאשה זכות על גופה ועל חייה, וכן לבחור את בעלה.גם כבוד האשה זכה להתייחסות מרשימה במאמרי חז"ל, כאשר במקרה אחד, היו מוכנים חכמי התלמוד לקפח את חייו של גבר, ובלבד שלא לפגוע בכבוד האשה. 4) מעניין לציין שהנשים מוצגות תמיד באור חיובי בתנ"ך (למעט במקרים נדירים מאוד), וזאת בשונה מאינספור גברים רשעים ואכזריים המוצגים בתנ"ך (מה ששוב מראה על היחס החיובי של התורה לנשים, והמידות הטבעיות שבהן).בתורה מסופר, שכאשר ראתה שרה כי ישמעאל פוגע ברוחניות של בנה יצחק, היא ביקשה לגרשו מביתה. אברהם התקשה להחליט מה לעשות בנדון, עד שאמר לו הא-לוהים בתורה (בראשית כא): "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה". חוקר תרבות יתקשה להאמין למקרא טקסט זה, בו מאמין כל העם היהודי, מזה יותר משלושת אלפים שנה. נדמה שכל תרבות אחרת היתה דוחה את התורה מעליה, רק כדי שלא להעמיד את האשה במקום השווה לגבר, או המבינה טוב ממנו. ואברהם אבינו כידוע, לא היה אחר מאשר אבי האומה היהודית. ממעשיו לומד כל יהודי, כיצד לכבד את אשתו ולעזור לזולת.גם חז"ל המשיכו בגישה זו, כאשר ביארו את דברי התורה והסבירו מכאן ששרה עלתה בדרגת הנבואה על אברהם אבינו. בהקשר זה, ראוי לראות גם את פירוש רש"י על התורה, המבאר לפני קרוב לאלף שנה, שאברהם אבינו הקים את אוהלה של שרה אשתו לפני אוהלו משום כבודה. וזאת כמובן בנוסף למה שמודה אברהם לאשתו שרה: "וחייתה נפשי בגללך".חכמי התלמוד המשיכו גישה זו, כאשר כתבו (יבמות סב): "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו", מה שנקבע להלכה אף בשולחן ערוך. אי אפשר שלא להתפעל מיחס וחשיבות גבוהים כל כך לאשה בתקופות בנות מאות ואלפי שנים. 5) בעניין הזכות שהיתה לישראל לצאת ממצרים, חז"ל כתבו בתלמוד הבבלי לפני כ-1500 שנה (סוטה, דף יא): "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים". גם במדרש זוטא (רות, פרשה ד) נאמר: "ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור, שנאמר "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל". לבני ישראל לא נאמר, אלא לבית ישראל (ואלו הנשים)".התנ"ך עצמו מציג נביאות שהנהיגו את כלל ישראל (דבורה הנביאה היא דוגמה קלאסית לכך), ואף הצילו את כל עם ישראל מכליון (אסתר המלכה). כל שומרי המצוות קוראים בכל שנה, ובתור חובה הלכתית את "מגילת אסתר" (הנקראת על שם האשה החשובה שזכתה להציל את העם היהודי). לא ידוע לנו בהיסטוריה על עוד עמים שהסכימו לראות בנשים שלהם גיבורות, או להכיר בצדיקותן עליהם. 6) התנ"ך בשונה מכל דת או תרבות אחרת בהיסטוריה, מציג כבר לפני אלפי שנים נביאות בעם ישראל, כמו האמהות הקדושות (שרה, רבקה, רחל, לאה), דבורה, חולדה ואסתר המלכה. גם חז"ל אינם מבחינים בין גבר ואשה ביכולת להגיע לדרגות רוחניות גבוהות ודרגת נבואה. כך כתבו חז"ל (ילקוט, שופטים, פרק ד, ד): "בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם - רוח הקודש שורה עליו". ועוד הוסיפו חז"ל לבאר (שיר השירים רבה ד, כב): "כשם שעמדו לישראל שישים ריבוא נביאים, כך עמדו להם שישים ריבוא נביאות".אמרו חז"ל על הפסוק "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה" (בו מצווה הא-לוהים בתורה לאברהם לשמוע בקול שרה אשתו, לאחר שהתלבט מה לעשות בישמעאל), כי מכאן למדים ששרה עלתה על אברהם בנבואה.שיוויון רוחני שכזה אצל הנשים, המגיע עד דרגת נבואה (שהוא החיבור הגבוה ביותר שבין האדם לבוראו), אינו מופיע בהיסטוריה בשום דת אחרת בעולם. 7) לאשה בהלכה היהודית זכויות רבות יותר מן הגבר. נתון זה מתבטא בכתובה, בה מתחייב הבעל לפצות את אשתו כספית אם יחליט שהוא רוצה לגרשה. בתקופות העבר, היו הגברים זורקים את נשותיהם כרצונם, על דברים של מה בכך. אצל המוסלמים (להבדיל מן ההלכה היהודית), יכול הגבר לגרש את אשתו במוצא שפתיים. כאשר הגבר יכול לגרש את אשתו מביתו כחפץ זול, מובן שהנשים היו חוששות מבעליהן וכפופות להם כשפחות. מה גם שבימים עברו מרבית הגברים היו בעלי נכסים וגירוש מן הבית, משמעו היה, זריקת האשה לרחוב בלא כלום. ההלכה היהודית דאגה מאוד לאשה, וכבר לפני אלפי שנים נקטה חובות נוספות מצד הבעל כלפי אשתו, באופן שלא יאפשר לו לזרוק את אשתו כלאחר יד.הכתובה בה מתחייב הבעל, למעשה מונעת מצב של גירושין מתוך קלות ראש, וגורמת לו לחשוב פעמיים, ולנסות ליישב את ההדורים עם אשתו. אך גם אם יחליט הגבר לגרש את אשתו בסופו של דבר, היא תזכה בכסף הכתובה, בה היא תוכל להתפרנס ולהקים חיים חדשים. בכל תרבות אחרת, האשה היתה נזרקת מיד הבעל לרחוב, חסרת כל.חכמי התלמוד קבעו הלכות רבות לגבי החובות שבין גבר לאשתו. כך קובע התלמוד, כי על הגבר לאהוב את האשה כמו את גופו שלו, ולכבדה יותר מגופו. במילים אחרות, על הגבר לכבד את האשה יותר מאת גופו שלו, ולדאוג בראש ובראשונה לשלומה. כתבו חז"ל בתלמוד (יבמות סב): "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו". חז"ל הוסיפו לתלות את כל הברכה בבית על ידי כיבוד הבעל את אשתו מן הפסוק "ולאברם היטיב בעבורה. וכך לימדונו (ברכות, סג): "אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר "ולאברם היטיב בעבורה" (כלומר, הקב"ה הטיב לאברהם בזכות שרה אשתו)". ונשאל שאלה של תם: מי שמע בכלל על מושג הנקרא "כבוד האשה" לפני הופעת התלמוד?דבריהם של חז"ל לא היו רק מוסר על דרך ההצעה, כי אם הדרכה תורנית וחובה הלכתית שמוצגת גם בהלכה, ומופיעה במשנה תורה ובשולחן ערוך. הרמב"ם פסק לפני כ-800 שנה (הלכות אישות פרק טו, הלכה יז-כ): "וחובה על כל איש לקנות לאשתו, אמרו חכמים אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה, ומתוך שיחה ושמחה. וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עימה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". מי שמע כדברים הללו לפני אלף שנה?הלכות אלו, הכתובות גם בשולחן ערוך, מופיעות כמצוות בהן מחוייב כל יהודי שומר מצוות. כפי שהיהודי מקיים על פי השולחן ערוך את שמירת השבת כהלכתה, כך הוא מחוייב לקיים גם את חובותיו ההלכתיים כלפי אשתו, ולכן מכבד אותה ודואג לה.מציאות שכזו, של חובות הגבר כלפי האשה, היו נראים כבדיחה לתרבויות העבר שלא ראו באשה יותר משפחה הנקנית בכסף. בל נשכח שההלכות ומאמרי חז"ל המוצגים כאן, וכן התורה בשמה הם נאמרו, הופיעו לפני כ-1500 ו-3000 אלפים שנה, ויותר. אין ספק שהתקופות בהן נאמרו הלכות אלו, היו רחוקות באופן תהומי מן המוסר התורני. אחרי הכל, מי פילל שבתקופה בה היו קונים נשים בכסף בניגוד לרצונן, מוכרים אותן, שעבדים אותן, הורגים אותן וזורקים אותן ללא פרוטה, תקום תורה המציגה את האשה כחלק בלתי נפרד מן האדם, ואת הגבר כיצור בלתי שלם בלי האשה, תתחשב בדעתה של האשה ורצונה, ותחייב את הגבר לדאוג לאשתו ולכבדה יותר מגופו. לא מן הסתם אומרים, כי היהדות היא מי שקידמה את המוסר האנושי ברחבי העולם כולו. הפסוקים שקראנו אכן מלמדים כי התורה היתה חלוצה ביחסה לאשה וכלפי כבודה. מציאת עדות בת אלפי שנים הרואה באשה חלק בלתי נפרד מן האדם, ובעלת זכויות וכח בחירה, צריכה להפליא כל חוקר תרבות. קשה להאמין, שיש מתנגדים לדת המוכנים לנסות לכער את בסיס ויסוד כל המוסר התורני בעולמנו, ובלבד שיוכלו להשיג את מטרותיהם הפוליטיות.  העיקר שלמדנו אנחנו נתון חשוב: היהדות אינה דוגלת בשוביניזם, אך היא גם לא מצדדת בפימיניזם. בעיניה האשה אינה שווה לאיש, ואין האיש שווה לאשה. לכל אחד מהם תכונות יחודיות שנועדו להשלים את החסר אצל השני. הגבר והאשה הם שני חלקים המשלימים זה את זה, ורק יחדיו יכולים להקרא בשם "אדם". מכיוון שהיהדות אינה מוכנה להפריד בין הגבר והאשה, אין היא יכולה להעדיף אחד על פני רעהו או אפילו להשוות ביניהם. "מעמד האשה" או "מעמד הגבר במשפחה" אינם ליגיטימיים בעיני היהדות, בדיוק כפי שלא ניתן לדון על חשיבותם של שני חלקי פאזל תואמים, בנפרד.להשוואה, הוציאו נא משעון אנלוגי שני גלגלי שיניים, ונסו לדון איזהו הגלגל החשוב או הגדול יותר מבין השניים, נסו לבדוק את "מעמד הגלגל" האחד לעומת מעמד "הגלגל השני". לבסוף ימצא, ששני הגלגלים אינם כשירים כשלעצמם. מה שהגלגל האחד מסוגל לו, השני אינו, ומה שהשני יכול לו - הראשון אינו. לא ניתן להעדיף גלגל אחד על פני הגלגל השני, כי רק יחדיו מסוגלים הגלגלים לפעול. כך גם היהדות רואה את האדם, כמי שמורכב מזכר ונקבה. הגבר בלעדי האשה הוא גלגל חסר-תועלת, ואינו נחשב אפילו לאדם. היהדות אינה בוחנת את מעמד הגבר בלעדי האשה, ואינה בוחנת את מעמד האשה בלעדי הגבר. בעיניה הגבר והאשה הם מהות אחת שאינה ניתנת לחילוק או השוואה. ההשקפה היהודית על האשה מציבה פילוסופיה עמוקה, הניצבת גבוה מעל ויכוחים ילדותיים של פימיניזם ושוביניזם. נראה שיעבור עוד זמן רב עד שהחברה האנושית תגיע לרמה גבוהה כל כך של חינוך. בינתיים היא תמשיך ותשווה בין הגבר והאשה, תחפש את ההבדלים ביניהם, ותעודד אותם להחליף תפקידים. (וזאת עוד מבלי להעמיק בכל מי שמציגים את הנשים כמוצרי פרסום, ובשר לראווה).נראה שהיהדות היתה ועודנה מחנכת למוסר הגבוה ביותר בהיסטוריה. אנו רואים שההלכה לא נכתבה על ידי גבר פרימיטיבי מתקופה קדומה, כפי שרוצים מתנגדי הדת לטעון. נראה שהכותב לא היה גבר ולא היה אשה, הוא היה חסר אינטרסים. רק כך, הוא יכל להציג את הגבר והאשה כשני חלקים המשלימים זה את זה, כאדם אחד. אין ספק שהתבוננות אובייקטיבית בתורה וההלכה היהודית, יכולים ללמד אותנו אמת חשובה בדבר מהותו של מוסר המקרא.

צטט: בשינוי מתמיד 2009-03-28 23:33:46

גלית את ענקית!!

כתבת כל כך יפה

ואני ממש מרגישה כמוך

ממה הם כל כך פוחדים?????

בורות - זאת התשובה שעולה לי

שהרי אין באמת ממה לפחד

בטח שלא מהנשים

 

 

תודה שינוייי

באמת שאינני יודעת ממה

אך כנראה שיש בנו כוחות שקשה לעמוד בפניהם:))

תודה לך על התגובה

♥

גלית את ענקית!!

כתבת כל כך יפה

ואני ממש מרגישה כמוך

ממה הם כל כך פוחדים?????

בורות - זאת התשובה שעולה לי

שהרי אין באמת ממה לפחד

בטח שלא מהנשים

 

צטט: טל שחר 2009-03-27 17:18:32

 

גלית,

 

הציטוט של הרב מעכו על אהבת אישה עד מעל האוזניים הוא בהחלט תיאור יפה על מהי אהבה גדולה מהחיים וכך הדבר ראוי וצריך להיות, ישנם עוד רבנים כמו הרב לוין זצ"ל שהיום פטירה שלו היא השבת מלפני 40 שנה, אשר מספרים עליו שכאשר הלך לרופא משפחה הוא נשאל ע"י הרופא איפה כואב לך ? הרב ענה ברגליים של אשתי.

 

הכאב היה לאשתו אבל הוא כל כך אהב ודבק בה עד שלא היה יכול להפריד את גופו מגופה בהשאלה כמובן.

 

יחד עם זאת את יכולה לראות ציבור שלם שאוהב את הארץ מאד והפך אותה לקדושה מכל וכל ערך אחר כלל ערך החיים הוא חסר משמעות עבורם ואת יודעת לאיזה ציבור אני מתכוונת.

 

על כן בהחלט צריך לדעת לשים גבולות ולא להפוך את מושא האהבה לאלילות וחשוב לשים לב לקו הגבול בין שני אלו.

 

 

טל כל מילה שלך בסלה

פשוט מסכימה עם כל תו ותו מדברייך.

אהבתי את הסיפור שציטטת כאן, פשוט מרגש, איזו סימביוזה בין גבר לאישתו.

שתהיה לך שבת נפלאה יקרה

ממני

גלית

 

 

גלית,

 

הציטוט של הרב מעכו על אהבת אישה עד מעל האוזניים הוא בהחלט תיאור יפה על מהי אהבה גדולה מהחיים וכך הדבר ראוי וצריך להיות, ישנם עוד רבנים כמו הרב לוין זצ"ל שהיום פטירה שלו היא השבת מלפני 40 שנה, אשר מספרים עליו שכאשר הלך לרופא משפחה הוא נשאל ע"י הרופא איפה כואב לך ? הרב ענה ברגליים של אשתי.

 

הכאב היה לאשתו אבל הוא כל כך אהב ודבק בה עד שלא היה יכול להפריד את גופו מגופה בהשאלה כמובן.

 

יחד עם זאת את יכולה לראות ציבור שלם שאוהב את הארץ מאד והפך אותה לקדושה מכל וכל ערך אחר כלל ערך החיים הוא חסר משמעות עבורם ואת יודעת לאיזה ציבור אני מתכוונת.

 

על כן בהחלט צריך לדעת לשים גבולות ולא להפוך את מושא האהבה לאלילות וחשוב לשים לב לקו הגבול בין שני אלו.