ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
אשתף אתכם בתחושות שלי בעקבות כתיבת הטור ולקראת הפרידה ממנו.
אשמח מאד לשמוע מכם משהו על המחשבות שלכם לגבי פרידות... סיום...
מורית
טור הפרידה:
בתהליך הזה, ההפתעה עבורי היתה לראות איך גם אנשים שכבר השתוקקו לחזור לארץ, למשפחה ולחברים שכל כך חיכו להם, גילו שהפרידות מאנשים ומקומות שאהבו בחו"ל, היתה חשובה כדי שיוכלו לחזור "נקי", להתחלה חדשה.
באותה תקופה בה ליוויתי פרידות של אחרים התחלתי לשים לב לדרך בה אני נפרדת. ראיתי שבמקומות שעזבתי ניסיתי תמיד להיפרד במילה אישית, בברכה חמה לאנשים מהם נפרדתי. כשלא עשיתי את זה בצורה מסודרת "חוסר הפרידה" רדף אותי בתחושה של פיספוס. הבנתי שעבורי, ברידג'ס, בהחלט נגע בנקודה קריטית – החשיבות של זיהוי הגורמים והאנשים מהם אני נפרדת והסגירה המובנית שמאפשרת התחלה חדשה.
מאמריקה הרחוקה להיום: הגיע שלב הפרידה מהטור. דבר ראשון חשבתי איך סוגרים טור כזה. רוב הזמן כתבתי "אל העולם", לכל אחד משואלי השאלות אבל גם לרבים אחרים שעקבו אחרי התגובות. איך בעצם להיפרד מאותם אנשים ומהמסגרת הזאת הקבועה השבועית של הכתיבה, השיחה על הטור עם העורכת, והציפייה לחמישי/שישי בבוקר לראות איך יצא.
חשבתי שיהיה נכון לספר שאחת התגובות שקיבלתי הרבה פעמים מאנשים היתה ספק לגבי היכולת שלהם לפתוח עם המנהל/ת/חבר/ה לעבודה נושא רגיש זה או אחר. תחושה שזה מסובך מדי לדבר על דברים כאלה. אני יודעת שהרבה פעמים הצעתי לדבר בקטעים שאחרים מעדיפים להוריד ראש ולחכות בסבלנות שיעבור זעם. מצד שני אחרים שסיפרו לי שדיברו בד"כ הרגישו טוב יותר אח"כ והופתעו מכמה זה היה יותר פשוט ממה שחשבו מראש. אם הצלחתי לתת גרם של אומץ למי מכם, לדבר עם מישהו שקודם חששתם או נרתעתם ממנו – אשרי.
תגובה אחרת שהגיעה אלי, לעתים אחרי כנסים, היתה "זיהיתי אותך בכנס ולא הרגשתי נוח להציג את עצמי אז אני כותב/ת במייל". תשמעו – אין דבר יותר נעים מבחינתי ממישהו שניגש ואמר לי שהוא נהנה לקרוא את הטור שלי. ההזמנה כאן היא פתוחה – שמחה להכיר, ללחוץ יד ולדעת מה חשבתם על דברים שכתבתי, גם אם לא הסכמתם איתי...
הגעתי כמעט לכתיבה של הפסקה האחרונה ואני מגלה שבאמת קשה לי להיפרד. לא חדש לי כמובן, הרי כל הטקסים שלי והסגירות הן בעצם דרך "למשוך את הסופים" כמו שאתי אנקרי שרה על מיכאלה. אבל הנה זה קורה. אני מאמינה שהפרידה מהטור תאפשר התחלות חדשות – לאחרים שיכתבו כאן, ולי – בהמשך הייעוץ למנהלים ואנשי משאבי אנוש ובכתיבה במקומות חדשים. תודה ולהתראות...
מורית |
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מורית,
ואיך התחילה ההיכרות בינינו?
באותו אופן. קראתי אותך בעיתון ואז פתאום מצאתי אותך כאן ובאתי להגיד שלום.
לא ידעתי איך תגיב מישהי "שכותבת בעיתון" לקוראת-מהשורה.
מסתבר שאת אדם מדהים ואפילו אמא...
.
פוליקר אמר: בכל סיום יש התחלה חדשה.
מבחינתי, יש משהו נורא סופי בפרידה. אוהבת להגיד שלום קצר ולהשאיר פתוח.
בכל אשר תפני- שיהיה המון בהצלחה.
בהצלחה בכל התחלה חדשה שתבחרי.
הי גלית,
אשמח מאד להיפגש! הרבה תודה על התגובות שלך במשך התקופה ובכלל...
בינתיים טור הפרידה עלה לאתר: http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090402_1075795
נשתמע,
מורית
נהניתי מאוד להגיב לשאלות שהועלו בפינה ולקרוא את התגובות בעיתון.
אוהבת מאוד את החיבור הזה שנעשה בין המדיה הוירטואלית לזו הפיזית והיכולת לתת את "תגובות הגולשים" מעבר לתגובה המקצועית שלך.
לדעתי זה מרענן את כל הדרך שהעיתונות עובדת היום.
שיהיה בהצלחה.
ואנחנו צריכות להפגש - ניראה לי אחרי החגים והניקיונות....
הי מריון,
תודה תודה - על הדברים החמים והאמון בטור ובדרך שניסיתי לבנות אותו.
המאגר זמין כאן, חלקו ממויין ע"י התגיות בבלוג, והאחר נפרד ברשימה המתגלגלת - עיקרו שנת 2007, עד שנפתח הבלוג והתחיל שיתוף הקוראים בתגובות, איפה שהוא באמצע 2008...
זה רעיון טוב לנסות לייצר תוכן עניינים, בהחלט אקח את זה כפרויקט לשבועות הקרובים...
הרבה תודה!
מורית
הי עינת! תודה על הכוכב ועל התמיכה
הרקע הוא סוג של התרעננות הדדית - של מדור קריירה ושלי.
מבחינתי זה בסדר גמור, ומאפשר מחשבה על מיזמים וכיוונים אחרים בתחום הכתיבה... מקווה לשתף בקרוב.
הי אפי,
תודה :) על הביקור והאיחולים
עצוב לי לקרוא זאת.
אני מקווה שהמצב ישתנה ולא יהיה בשבוע הבא פוסט אחרון אלא פוסט נוסף.
לדעתי הצלחת ליצור מקור מידע לשאלות ארגוניות ומקצועיות שכל עובד נתקל בהן במהלך שנות עבודתו.
השיטה בה כתבת: case study + שאלה. מתן תשובה בגוון אישי + חוו"ד של משתתפי הקפה. היה פורמט טוב ומקיף, כי יכולתי להקשיב למגוון דעות בו זמנית.
לפעמים היו מקרים שבדיוק נושא שכתבת עליו העסיק אותי ואת החברים שלי וחיכינו לעמודה בעיתון/אינטרנט כדי לקבל מידע ולעשות קבלת החלטות מושכלת יותר.
כולי תקווה שמאגר השאלות של מורית היקרה יהיה נגיש לעובדים/ות אם דרך קפה דה-מרקר או באתר נפרד או בחוברת נגישה לכולם. במקרים אלו יהיה צורך ליצור תוכן עניינים ברור כך שיהיה כל פעם קל לגשת לסוגיה שמעסיקה את העובד/ת.
בהצלחה במיזמים חדשים.
מריון בורגהיימר
"סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר..."
בהצלחה