כותרות TheMarker >
    ';
    0

    איך עושים מעכבר הר... על עכברים ואנשים

    13 תגובות   יום שבת, 28/3/09, 06:20

    מבעד לדלת הזכוכית השקופה של המרפסת, הבחנתי בעכבר שעל גבו כתם שחור ענק, הוא הרים יד כעושה שלום, הקיש בצפורניו על דלת ההזזה הענקית, מנסה להכנס.

    שמחתי שמידר עצמו למרפסת. המטאטא שרדף אחריו הבריח אותו ובקפיצת שתי קומות נגס בחיים ונמלט לחצר. סגרתי את התריסים שורק בניצחון, לא מעלה על דעתי, שמה שנראה כגירוש קל, יסתיים באופן מתיש רק בעוד חודש ויותר.

    **

    הרשרוש והמכות החזקות על דלת הזכוכית העירו אותי משינה עמוקה. העכבר איתר את התריס היחיד, שהיה שבור מבין המאות וחדר שוב למרפסת, מכה בחבטות עזות של אדם בוגר את דלת הזכוכית. יצאתי אליו שוב, מופתע ומשועשע, אוחז במטאטא ומבריח אותו בפעם השניה. העכבר זנק מאותו תריס שבור לחצר.

    **

    הסבירות שאתקל בבעל הכתם השחור, בפעם השלישית באותו יום, לא נראתה טבעית. הבחנתי בו מכרסם את הרשת של חלון המטבח, נכנס ונבלע מאחורי כוורת הספרים הענקית שבסלון.
    העקשות, והנחישות בבחירת הדירה שלי מכל דירות הבניין, החמיאה. לא ראיתי בכך דבר המובן מאליו...
    היה לו אופי לעכבר - מאלה שבוחר את שכניו בפינצטה... 

    **

    הסביבה הקרובה - הילדים והחברים. הפסיקה לבקר.
    דורית - שעד להופעתו של העכבר הקרינה אהבה ללא גבול,
    וסמסה יומיים קודם מהכותל, ששמה למעננו פתק, הפסיקה להגיע והודיעה, שהטיפול שלי בעכבר, משקף את התנהלותי בחיים. השכנות שהיו מביאות מרק, תקעו בי מבט מוזר ונמלטו. כל אלה, הבהירו לי, כיצד יצור באורך של  15 ס"מ יכול לשבש חיים שלמים. 
    למתן, בן ה-12, שנגעל מהדייר החדש, הסברתי ש"כמו שלך יש את "בובה" הכלבה, לי יש את "ג'רי" העכבר... "
      

    **
    ההיכרות שלי עם העכברים, עד הופעתו של ג'רי העכבר, הסתכמה עד אז במיקי מאוס.
    אחרי שהחלפתי את חוטי הרמקולים שכורסמו, חדל העניין  לשעשע. הטמנתי ארבע מלכודות ברחבי הבית.

    התבוננתי כיצד עכבר אחד, האיר מחדש את תכולת  ארגז-הכלים של חיי. התובנות של "איך להסתדר בחיים", שנרכשו בבתי הספר, בצבא, באקדמיה ובסדנאות למנהיגות וכיצד להתמודד עם משברים בתנאי לחץ, התבררו כחסרי תועלת. נשארתי חסר -אונים במאבק מול עכבר תאב חיים, שידע לשלוט ביצריו ודחפיו לטובת אריכות ימיו. 
    התפריט במלכודות שונה לתפריט גורמה. גבינת העמק הוחלפה לגבינת קצ'קבל מטובלת בחתיכות איכותיות של נקניק קבנוס  ממעדנייה נחשבת, אך ריח הסכנה גבר על גרגרנותו של העכבר. הוא דבק בחיים והמשיך לפזר את גלליו בכל הבית, כשהוא בועט בויטאליות  במלכודות המוות ומזיז אותן ממקום למקום. 

    ** 

    התבוננות ברצף הארועים, הביאה לחיפוש אחר משמעויות ותובנות נסתרות. "האם בנחישות ובדבקות העכבר בחיים, מביא איתו העכבר מסר או אמירה מעולם הביבים? ואולי את מקומה של הצפרדע בספורת הקלאסית, תופס כיום העכבר, ועליי לנשק את העכבר/ה ולצפות לנסיכה אותנטית ...?
     

    עם הזמן חבבתי יותר ויותר את חוכמת הביבים ויכולת ההשרדות של ג'רי העכבר. היו ימים שנוכחותו השקטה נעמה לי.

    אך אט לאט הרגשתי קבס. תחושה קבועה שמשהו תקוע בבית הבליעה, לא לבלוע ולא להקיא.  

    ג'רי העכבר לא הסתפק בארוחות שהושארו בלב מלכודות הדבק ותאי הסגירה המתכתיים, הוא כרסם תיק יקר, שנשכח בו הביגל'ה מהים וקופסא עשויה מפלסטיק קשיח במיוחד, בתוכה היתה מפוחית-פה.

    בצד תחושת הגועל שהשתלטה עלי יותר ויותר, לא יכולתי להתעלם מאופיו התרבותי של העכבר.

    **

    בועז חבר טוב, איש אדמה שורשי, שמתפעל את כולם חוץ מעצמו, הציע שאאמץ חתול שמכיר את חוקי הטבע...
    ומה אם החתול יתיידד עם העכבר ? שלחתי אליו סירטון משכנע עם הכותרת: "חוקי הטבע השתנו", המתאר כיצד 
    נשתכחה האיבה הקלאסית בין החיות, ואנו חיים בעידן "אחרית הימים" בו "גר זאב עם כבש וחתול עם עכבר ירבץ וגו'.." 

     **

    בועז הציע, שאאמץ "חתול ערס" בלתי מתפשר, שלא מחובר לצד הנקבי ולא יגלה רכות וחמלה כלפי העכבר. כשבקשתי שישאיל את החתול שלו כדי שיממש אצלי בבית את ייעודו החתולי, הוא הסכים מיד.

    בערב התקשר מתנצל. והודיע שאשתו מתנגדת להשאלת החתול בנימוק הקליני שהחתול לא יעמוד בשינוי ובמעבר הסביבתי מהמושב לעיר".  

    ייחוס תובנות קליניות והאנשת רגשות לחתולים ערסים, נראו לי תמוהות וכאבה לי העדפת הבעיות הנפשיות של החתול אל מול בעיותיי הגורפות. 
    התבוננתי כיצד עכבר אחד תלש את חיי הסוערים משגרת יומם וגרם לי לבדוק מהויות וקשרים.
    הסרוב של בועז להשאיל לי חתול ערס, העיב על החברות שראיתי בה חסרת גבולות. התקשיתי לגרש את המחשבה הפולנית של "מי חשוב לו יותר..."

     **

    המחשבה לאמץ חתול, קסמה לי, אך ברגע שהחלטתי, הבחנתי בעכבר עם הכתם השחור, רץ בזיגזג למטבח ונעלם מאחורי תנור האפייה. בפחות מ-20 שניות, עמד התנור מחוץ לבית. 
    נאמן להנחה, שהעכברים הם הראשונים לברוח מאש וראשונים להימלט מספינה טרופה, הבערתי גחלים תחת התנור. פרקתי את החלק האחורי של התנור, שהיה מלא בניילונים מחוררים...
    ניקיתי את התנור והחזרתי אותו למקומו.

    התבשמתי  מהאושר ומהמחשבה שהנה יחזרו החיים למסלולם ועימן השכנות עם המרק ואפילו דורית.  

    ** 

    שבוע עבר, עצמתי את העיניים מתענג מתחושה נהדרת של ירידת מתח והקלה. כשבית הבליעה החל להשתחרר סוף סוף מהמועקה שחסמה כל תאבון, והעינבל שבגרוני החל להתרכך, שמעתי לפתע רשרושים מוכרים מאחורי התנור ושני זנבות אפורים ומשכנעים נעלמו לתוכו.
    בפחות מ-20 שניות, עמד שוב התנור וצפונותיו מחוץ לדירה, אל מול עיניהן הנדהמות של דורית וחברותיה, שהעוגות שזה עתה נאפו בתנור החם, נתקעו להן בגרון...
      
     **                      

                                          
    מיריק שניר

    "יש עכבר בבית"

     

    ישבנו בבית בערב,

    סבתא תיקנה חור בגרב,

    סבא נאנח, אבא קצת נח,

    אמא טיגנה, אחותי נגנה,

    ואני לא עשיתי דבר.

    ולפתע ראיתי עכבר.

    כל אחד מהמבוגרים

    הציע דרך שונה להיפטר ממנו,

    אני לא אמרתי דבר,

    רק דאגתי מאוד לעכבר

    **

    הרי גם אני כעכבר

    קטן, לקקן, פחדן וסקרן ...

    המבוגרים הניחו בפינה,

    מלכודת עם גבינה.

    בלילה כולם נרדמו מהר

    ורק אני נשארתי ער,

    שוכב ומהרהר הלוואי שיזהר...

    עקבתי בחרדה אחר העכבר המתרוצץ בבית,

     עד ששמעתי אותו נלכד.

    ראיתי אפונה, ראיתי זנב,

    העכבר הזה בטח כמוני שובב,

    נבהלתי מאוד, מה יקרה לו עכשיו?

    אני הילד הקטן,

    שחררתי את העכבר הקטנטן מהמלכודת.

    למחרת התגלה המעשה,

    וכל מבוגר הגיב בדרכו,

    אך איש מהם לא כעס.

    יצאתי ללמוד שמח וטוב לב,

    "כי אי שם בחור ניסתר,

    יש רק לי חבר עכבר.

     

    **

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/12/12 23:46:
      תנסה במבה. הם מתים על זה והולכים למלכודת כמו פרפר אל האור. היה לי אחד כזה בחדר ארונות.... עד שעליתי על עניין הבמבה, הביא את כל המשפחה. בסופו של דבר לאחר שכל חדר האורונת יצא החוצה, נתפסו אבא אמא ו 7 ילדים. פיכס. דרך אגב, החתול הענקי שיש לי בבית לא עזר ב shit
        25/5/12 21:27:

      אני נזכרת בסיפורה של מיריק שניר "יש עכבר בבית"

      "ישבנו בבית בערב,

      סבתא תיקנה חור בגרב,

      סבא נאנח, אבא קצת נח,

      אמא טיגנה, אחותי נגנה,

      ואני לא עשיתי דבר,

      ולפתע ראיתי עכבר."

      כל אחד מהמבוגרים הציע דרך שונה להיפטר ממנו,

      "ואני לא אמרתי דבר, רק דאגתי מאוד לעכבר"

      הרי גם הוא כעכבר: קטן, לקקן, פחדן, סקרן...

      המבוגרים הניחו בפינה, מלכודת עם גבינה.

      "בלילה כולם נרדמו מהר ורק אני נשארתי ער,

      שוכב ומהרהר: הלוואי שיזהר..."

      הוא עקב בחרדה אחר העכבר המתרוצץ בבית, עד ששמע אותו נלכד.

      "ראיתי אפון, ראיתי זנב, העכבר הזה בטח כמוני שובב,

      נבהלתי מאוד, מה יקרה לו עכשיו?"

      הילד הקטן שיחרר את העכבר הקטנטן המלכודת.

      למחרת התגלה המעשה,

      וכל מבוגר הגיב בדרכו,

      אך איש מהם לא כעס.

      הילד, יצא ללמוד שמח וטוב לב,

      "כי אי שם בחור ניסתר, יש רק לי חבר עכבר."

        8/10/11 11:15:
      אולי מה שמדהים פה, הוא שכמו שתיארת אחרים, אתה עושה הרים מעכברים כמו כן, עם כל התובנות והראייה המפוכחת יחסית שיש לך על החיים, היית מוכן לשים את היצור המסכן והתמים הזה שכל מעודו היה בסה"כ להשביע את עצמו, בתוך מלכודת דבק אכזרית, מבלי חמלה, למרות שאביך חווה אימים במלחמת העולם השניה, מבלי מחשבה על האחר, למרות שהתפלאת לנוכח התהפכותה של יעל ומבלי לשים קצוץ על היצור המסכן הזה שהגדלת אפילו לתארו בחיבה אך שהפריע להוד רוממותו, התהפך עורו, מעבר לכך, לא יכולת לראות מעבר לעצמך שהחתול חסבול במעבר לעיר, הרי מה הוא חתול מול בן אדם? בסה"כ חיה, אין לה זכויות קיום כמו לבן אדם, היא רק נועדה לשרת אותו, מה עם להבין את חברך שמגדל את החתול? לא כבר הרהרת לגבי לעזוב אותו כשהוא לא הלווה לך חתול ואף על פי שהסביר לך למה, פילים מעכברים וחוסר הבנה, שמעת? הגסות וחוסר המחשבה של הקיום האנושי, הכל נועד בשבילם רק שיהיה להם נעים, שמע, חשוב שבן אדם קודם כל יסתכל קצת על עצמו לפני שהוא בא לאחרים בטענות, זה בדר"כ אם לא תמיד, ככה...
        24/9/11 11:12:

      יוצא מן הכלל!!! סיפור אדיר!!! כתוב סוחף ואי אפשר להניח מהיד עד שמתפטרים מהעכבר...

      אלומה

        17/6/09 16:54:


      דורוני המקסים

      אהבתי מאוד....משעשע, מעניין...........

      מקווה שלא הכל בחיים זה חתול ועכבר..........

      בהצלחה לנו......

      שרית

       

        12/4/09 22:26:

      עלילות עכבר הכפר בעיר הגדולה...

      כתוב נפלא, דורון, לא הפסקתי לצחוק, למרות שאני משערת שאם בי היה מדובר, הייתי משועשעת פחות.

      יופי של כתיבה וסיפור.

      חג שמח.

       

        31/3/09 22:56:

      צטט: loveboat 2009-03-31 15:55:40

      הייתי באה לעזור לך.....לו היית מבקש ממני.....

       

       

      ואני בא לעזור לשניכם

      בתנאי שיש קפה *

        31/3/09 15:55:
      הייתי באה לעזור לך.....לו היית מבקש ממני.....
        31/3/09 10:46:

      חתול - לא, אבל אולי עכבר מחמד עם קולר.

      ועל זה נאמר, אלללה עכבר!!!!!!

      כתבת שנון ומשעשע.

      מה דעתך לאמץ חתול?

        29/3/09 17:36:

      היית צריך

      לבוא לקחת

      מכאן מהחצר

      שלי איזה חתול

      אחד או שנים

      בטוחה שהיו

      עוזרים לך

      לתפוס את העכבר

      ואחרי זה היית

      שולח אותם 

      בחבילה הביתה................

        28/3/09 22:48:

      בחיי אלוהים שישמור אני מקנאה. עם שלושה חתולים בבית שום מיקי מאוס לא יבואו.
        28/3/09 18:33:


      הי דורוני, תוך חפירות התקדמתי בתוך הדילמה הקיומית שלך, תוהה אם העכבר הוא רק מטאפורה למשהו אחר בחיים שלך, הגעתי למסקנה שהסיפור מגלה דייר עם נפש ילדית,אופטימי ללא תקנה, שמנסה להפוך לימונים ללימונדות, ועכברים להרים ומשם להקטינם בחזרה לחורים שמהם באו.

      סיפור מתוק, שאם אני שוקעת לתוך הילדה שבי, אני אפילו מצליחה ליהנות מהמהלך של אדם עושה הר מעכבר, היית צריך להזמין את החלילן מהמלין, או אפילו לנסות לחלל בעצמך (למרות שאין לי מושג אם אתה יודע לחלל), אולי אם היית לומד לחלל, היית מגלה כישרון חדש, על כל פנים הייתי נותנת שם לסיפור "על עכברים ואנשים", שהרי טבעם של יצורים קטנים יכול להשתנות במוחו הבוער של האדם ולשנות לו את זוית הראייה....

       

      נשיקות לרוב