מבעד לדלת הזכוכית השקופה של המרפסת, הבחנתי בעכבר שעל גבו כתם שחור ענק, הוא הרים יד כעושה שלום, הקיש בצפורניו על דלת ההזזה הענקית, מנסה להכנס. שמחתי שמידר עצמו למרפסת. המטאטא שרדף אחריו הבריח אותו ובקפיצת שתי קומות נגס בחיים ונמלט לחצר. סגרתי את התריסים שורק בניצחון, לא מעלה על דעתי, שמה שנראה כגירוש קל, יסתיים באופן מתיש רק בעוד חודש ויותר. ** הרשרוש והמכות החזקות על דלת הזכוכית העירו אותי משינה עמוקה. העכבר איתר את התריס היחיד, שהיה שבור מבין המאות וחדר שוב למרפסת, מכה בחבטות עזות של אדם בוגר את דלת הזכוכית. יצאתי אליו שוב, מופתע ומשועשע, אוחז במטאטא ומבריח אותו בפעם השניה. העכבר זנק מאותו תריס שבור לחצר. ** הסבירות שאתקל בבעל הכתם השחור, בפעם השלישית באותו יום, לא נראתה טבעית. הבחנתי בו מכרסם את הרשת של חלון המטבח, נכנס ונבלע מאחורי כוורת הספרים הענקית שבסלון. ** הסביבה הקרובה - הילדים והחברים. הפסיקה לבקר. ** התבוננתי כיצד עכבר אחד, האיר מחדש את תכולת ארגז-הכלים של חיי. התובנות של "איך להסתדר בחיים", שנרכשו בבתי הספר, בצבא, באקדמיה ובסדנאות למנהיגות וכיצד להתמודד עם משברים בתנאי לחץ, התבררו כחסרי תועלת. נשארתי חסר -אונים במאבק מול עכבר תאב חיים, שידע לשלוט ביצריו ודחפיו לטובת אריכות ימיו. ** התבוננות ברצף הארועים, הביאה לחיפוש אחר משמעויות ותובנות נסתרות. "האם בנחישות ובדבקות העכבר בחיים, מביא איתו העכבר מסר או אמירה מעולם הביבים? ואולי את מקומה של הצפרדע בספורת הקלאסית, תופס כיום העכבר, ועליי לנשק את העכבר/ה ולצפות לנסיכה אותנטית ...? עם הזמן חבבתי יותר ויותר את חוכמת הביבים ויכולת ההשרדות של ג'רי העכבר. היו ימים שנוכחותו השקטה נעמה לי. אך אט לאט הרגשתי קבס. תחושה קבועה שמשהו תקוע בבית הבליעה, לא לבלוע ולא להקיא. ג'רי העכבר לא הסתפק בארוחות שהושארו בלב מלכודות הדבק ותאי הסגירה המתכתיים, הוא כרסם תיק יקר, שנשכח בו הביגל'ה מהים וקופסא עשויה מפלסטיק קשיח במיוחד, בתוכה היתה מפוחית-פה. בצד תחושת הגועל שהשתלטה עלי יותר ויותר, לא יכולתי להתעלם מאופיו התרבותי של העכבר. ** בועז חבר טוב, איש אדמה שורשי, שמתפעל את כולם חוץ מעצמו, הציע שאאמץ חתול שמכיר את חוקי הטבע... ** בועז הציע, שאאמץ "חתול ערס" בלתי מתפשר, שלא מחובר לצד הנקבי ולא יגלה רכות וחמלה כלפי העכבר. כשבקשתי שישאיל את החתול שלו כדי שיממש אצלי בבית את ייעודו החתולי, הוא הסכים מיד. בערב התקשר מתנצל. והודיע שאשתו מתנגדת להשאלת החתול בנימוק הקליני שהחתול לא יעמוד בשינוי ובמעבר הסביבתי מהמושב לעיר". ייחוס תובנות קליניות והאנשת רגשות לחתולים ערסים, נראו לי תמוהות וכאבה לי העדפת הבעיות הנפשיות של החתול אל מול בעיותיי הגורפות. ** המחשבה לאמץ חתול, קסמה לי, אך ברגע שהחלטתי, הבחנתי בעכבר עם הכתם השחור, רץ בזיגזג למטבח ונעלם מאחורי תנור האפייה. בפחות מ-20 שניות, עמד התנור מחוץ לבית. ** שבוע עבר, עצמתי את העיניים מתענג מתחושה נהדרת של ירידת מתח והקלה. כשבית הבליעה החל להשתחרר סוף סוף מהמועקה שחסמה כל תאבון, והעינבל שבגרוני החל להתרכך, שמעתי לפתע רשרושים מוכרים מאחורי התנור ושני זנבות אפורים ומשכנעים נעלמו לתוכו. "יש עכבר בבית"
ישבנו בבית בערב, סבתא תיקנה חור בגרב, סבא נאנח, אבא קצת נח, אמא טיגנה, אחותי נגנה, ואני לא עשיתי דבר. ולפתע ראיתי עכבר. כל אחד מהמבוגרים הציע דרך שונה להיפטר ממנו, אני לא אמרתי דבר, רק דאגתי מאוד לעכבר ** הרי גם אני כעכבר קטן, לקקן, פחדן וסקרן ... המבוגרים הניחו בפינה, מלכודת עם גבינה. בלילה כולם נרדמו מהר ורק אני נשארתי ער, שוכב ומהרהר הלוואי שיזהר... עקבתי בחרדה אחר העכבר המתרוצץ בבית, עד ששמעתי אותו נלכד. ראיתי אפונה, ראיתי זנב, העכבר הזה בטח כמוני שובב, נבהלתי מאוד, מה יקרה לו עכשיו? אני הילד הקטן, שחררתי את העכבר הקטנטן מהמלכודת. למחרת התגלה המעשה, וכל מבוגר הגיב בדרכו, אך איש מהם לא כעס. יצאתי ללמוד שמח וטוב לב, "כי אי שם בחור ניסתר, יש רק לי חבר עכבר.
** |