והיגדת לבנך ביום ההוא 

נשכחות זיכרון אדם

מלאות שנים לצבעי העפר ביערות הניכר,

חדוות היין ממלא לבב אנוש

אך נעלמת חדוות הארץ. 

לא מובטחת רק בטוחה

ממדבר מצרים ארבעים שנה

לנו שישים ויותר,

בלילות סוגדים לאלי הכביש,

נערות היופי

מרצדות את הילת עגל הזהב

ואנו רוקדים וצוהלים סביב סיר הבשר

ואדמתנו מבכה את בכי התלמים האילמים

כי איש לא שומע שירתם. 

בלילה ההוא לא מאתיים מכות אלא אלף ימים

שעות חייל בניכר האויב,

שירת הכאב חוצה ימים לדרך אחרת

אך נד השנאה סוגר הלב. 

מתוך בתי האבן למדבר ההבנה

לדבר, להתחבר, להבין

איש נפש חברו,

לא אילי ההון, לא יראי השמים

איש איש לעצמו יצא ממדבר השממה

את יציאת מצרים שלו.

נכתב עבור חוג היוצרים - כפר סבא מרס 2009