"הרצון לא להיות לבד" - "המהפכה"

את עוצמת הרצון לא להיות לבד אפשר כמעט להשוות לרצון לחיות. זה משותף לכל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל. כל אחד עם המינונים שלו, כל אחד עם הדגשים שלו, אבל אין אדם שאינו מחפש חברה. יש שבוחרים בחברה של חברים או בת/בן זוג ויש שבוחרים בחברה של בעל חיים: כלב, חתול וכד'. אנשים מוכנים לעיתים להיות עם בני זוג שמורידים אותם ביגון שאולה ובכל זאת לא מוכנים להיות לבד.

"המהפכה" -

לטעמי, בשנים האחרונות התחוללה מהפכה בתחום "הלא להיות לבד". אמנם, הרצון לא להיות לבד נותר כמו בעבר, אבל הוא פשט צורה ולבש צורה אחרת. הצורה החדשה בה מוצאים רבים מאיתנו מענה כלשהו ל-לא להיות לבד, היא האכסניה כמו זו בה אני כותב שורות אלו.

מסגרת זו כמו רבים אחרים הדומים לה, מאפשרת לכל אחד מאיתנו למצוא ניחומים בזרועות של מחפשי "לא להיות לבד" אחרים. לא להיות לבד הוא לא תמיד נחלתם של הבודדים לגמרי. לא להיות לבד הוא לעיתים מצב בו אף אם אנו מוקפים בבת/בן זוג או בחברים - אנו חשים לבד.

תחושת הבדידות היא תחושה פנימית שלא תמיד יש לה מזור חיצוני של חבר/חברה בן/בת זוג וכד'. אדרבא, לעיתים חברתם של אחרים סביבנו מעמיקה את תחושת הבדידות או אף מהווה הגורם לה.

אין ספק שפורום כגון זה מהווה אך לעיתים מקום בו אנו מוצאים ניחומים ללבד שאנו חשים, ויחד עם זאת אין גם ספק שבלא מעט מקרים אנו מוצאים בו ניחומים.

האפשרות של כל אחד מאיתנו לפתוח את המחשב בכל רגע ולשתף רבים אחרים בהגיגנו, תחושותינו, תובנותינו וכיצ"ב, יכולה לפרנס חלק מסוים מהצורך של לא להיות לבד. האפשרות הזו נותנת מענה מסוים לשיעמום ולצורך של לא להיות לבד של מיליוני אנשים.

הגם שבדברים דלעיל לא חידשתי דבר והם בגדר ידיעה טרוויאלית של כל אחד מאיתנו, חשתי צורך להעלות את תחושותי על הכתב.