נתן כתב לי פעם: ..."אבל את צריכה קודם לכבוש את העולם, לפני שתתחתני. ואולי לא תתחתני כי לא תכבשי את העולם ולא תרצי שאף אחד יזיין אותך מאחורה כשאת מובסת ממילא..."

לנתן היה בדיוק ריח הגוף של אבא שלי, דבר שגרם לי להרגיש סוטה בכל פעם שהתקרבתי אליו.

בכל אופן, הניתוח שלו היה כל כך נכון שמאז בא לי תמיד להקיא בחתונות.

בט"ו באב לפני שנה עזבתי אותו, אחרי שהציע להתחתן.

בט"ו באב השנה אני בדיכאון נורא. יריב, חבר קרוב, מחליט לעודד אותי ובא עם החברה שלו לבית הקפה שמתחת לבית שלי. הם צועקים לי מלמטה ובסוף אני יורדת.
יושבים בחוץ, בחושך.

"תפסיקו כבר להתנשק, זה עושה לי בחילה."
"למה?"
"אתם אוהבים מדי, זה מגעיל."
"בצורה כזו את באמת לא תמצאי עם מי להתנשק."
"ככה זה. בט"ו באב, בוולנטיין, ביומהולדת וביום הזה שמתנשקים בחצות."
"סילבסטר."
"כן."
"מה ככה זה?"
"רע לי."
"למה?"
"כי אין לי עם מי להתנשק."
"מה הבעיה למצוא עם מי להתנשק?"
"אומרים שעם מי שמתנשקים בט"ו באב אז מתחתנים איתו בסוף."
אני קולטת איך לרגע קצר יניב והחברה שלו מביטים, הוא בה והיא בו, מזועזעים מהרעיון, אחר כך מחייכים בסכריניות.
בשולחן לידנו יושבים אנשים שאני מכירה. אני אומרת להם שלום. אחד האנשים שיושב איתם קם ללכת. אם לא היה לו המבט הביישני הזה הוא היה יכול להיות מישהו שהכרתי פעם.
אחרי שהוא הולך,אני ניגשת לשולחן שלהם.
"תגידו, הבחור הזה שישב איתכם..."
"רני?"
"אני לא מאמינה. זה רני?"
"את מכירה אותו?"
"הוא היה חבר שלי לפני שמונה שנים."
"ולא זיהית אותו?"
"נהיה לו מן מבט בישני כזה. פעם היה לו מבט של 'בואי אני אקרע לך את האמ-אמא'...חוץ מזה לא היו לו משקפיים."
"עדיין יש לו את המבט הזה. אולי הוא התבייש בגללך...."
"הוא אמר משהו?"
"לא."
"ומה קורה איתו עכשיו? הוא בכלל גר בתל אביב? הוא היה ירושלמי כזה."
"הוא גר כאן, מעל המכבסה."
"זה לא יאמן. זה עשרים מטר מהבית שלי. הוא גר כאן הרבה זמן?"
יריב והחברה שלו קוראים לי.
"אנחנו רואים שהתעודדת. כבר לא תתאבדי הערב, נכון?"
הם הולכים.
מלווה אותם לאוטו. בדרך מספרת להם על רני.
שאהבנו, ונפרדנו בגלל שתפסו אותנו עם ג'וינט כשהייתי בצבא, באיזו רגילה. הוא אמר שזה שלו והלך לכלא, ואחר כך שום דבר לא היה אותו דבר.
בדרך חזרה עוברת ליד המכבסה. נכנסת לבניין. תיבות דואר תלושות. מטפסת במדרגות. השם שלו לא מופיע על אף אחת מהדלתות. בקומה הראשונה יש אור. אחת בלילה. פאק אחת בלילה. מצלצלת.
"יפעת?" קול מנומנם, אבל שלו.
שיט, יפעת, איזה שם חנוני. אני לא עונה.
הוא פותח את הדלת.
"לא יפעת."
"ג'יזס."
אני הודפת אותו פנימה בלי לדבר.
"ראית אותי לפני שתי דקות, לא יכולת להגיד משהו?" נושף ישר לתוך הפה שלי, היד שלו עמוק בתוך התחתונים שלי.
"יפעת לא צריכה להגיע?"
"ששששש...."
"ט"ו באב היום."
"כן שמעתי אותך מתלוננת שאין לך עם מי להתנשק."
"רוצה להתחתן?"