דברים...
מחשבות, הרהורים, הגיגים, חוויות...
מה שבלב ומה שבראש...
מה שברגש ומה שבשכל...
הכל מכל וכל.
פוסטים פופולאריים
-
החברה הכי טובה
21/6/08 | 1516 צפיות
-
זה לא יכול מתאים
8/8/08 | 445 צפיות
-
חלום שחלמתי
9/10/07 | 589 צפיות
-
מלחמת לבנון השניה
14/10/07 | 545 צפיות
-
ושבו בנים לגבולם
16/7/08 | 731 צפיות
-
אתה כבר לא
18/6/08 | 622 צפיות
פוסטים אחרונים
- העץ הכי חזק ביער 30/1/10
- (איזו כותרת נותנים לזה?!) 19/11/09
- תגידי לא 14/8/09
- "אבל הבנת למה התכוונתי!!" 25/6/09
- דברים שעושים לי לחייך (ולפעמים קצת יותר מזה) 4/4/09
- "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי" 28/3/09
"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי"
את המכתב הבא שלחתי אתמול (יום שישי) בצהריים לעינת אלוני, בעקבות קריאת פוסט שהיא פרסמה, "נפקדות". מצאתי לנכון לפרסם אותו כאן:
מממ... וואו... אני אפילו לא יודעת איך להתחיל לכתוב... אתמול שמעתי לראשונה ציטוט של אלברט איינשטיין שמאוד מצא חן בעיני: "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי". ועכשיו אני מרגישה את זה בכל נים ונים... למה?
כי קראתי את "נפקדות" שכתבת, ו... רגע.. אנסה להתחיל מהתחלה בצורה מסודרת יותר.
אבא שלי נלחם במלחמת יום כיפור, בקרב תל א-סאקי. הוא היה בנחל המוצנח. כפי הבנתי, אחרי המלחמה הקשר בין הלוחמים פחות או יותר נותק וכל אחד מהם פנה לשגרה הקשה ורדופת הזכרונות שלו עם עצמו. רק אחרי שנים רבות - הם התחילו לחדש את הקשרים ולדבר ולהעלות זכרונות תוך הבנה שזהו סוג של טיפול בטראומה ההיא. מאז הם נפגשים לא מעט ואף מנציחים את הרוגיהם בדרכים רבות כבר מספר שנים. משה גבעתי, הסטוריון צבאי, התחיל לכתוב ספר על הקרב לפני שנים בודדות, ובמהלך תחקיריו הוא מצא גם לוחמי שריון שהשתתפו בקרב ושאף אחד לא נתן להם במה מאז. בעוד הצנחנים התחילו לטפל בעצמם ולהעלות זכרונות, השריונרים נשארו פחות או יותר בצללים, מתחפרים בעצמם, עם הסיוטים, ולא ידעו בכלל על ההנצחות השונות של הקרב...
כשהעובדות האלו החלו להתבהר - הצנחנים והסופר התחילו ב"מסע" לגילוי ומציאת השריונרים, כדי לתקן את הטעות. לאחר תהליך ארוך, הן של כתיבת הספר, והן של מציאת השריונרים, אתמול היה אירוע ההשקה של הספר - "בודדים על התל". האירוע היה בלטרון, והיה מרגש מאוד. כחלק מהאירוע היה טקס זיכרון גם ללוחמי השריון שנפלו בקרב, ולמעשה - כל הערב סבב סביב הצדעה לשריונרים שנשכחו. תיקון טעות, כבר אמרתי? :-) בערב גם הוקרן סרט שצולם בשנים האחרונות, בו מרואיינים הלוחמים ומעלים זכרונות. סרט קשה וחזק. לראות גברים בני 50 ויותר נאבקים בדמעות שעולות כשהם מדברים על אירועים מלפני 36 שנים... ולמה, בעצם, אני מספרת לך את כל זה? אני מספרת את זה, כי אני קוראת לא מעט פוסטים פה בקפה. אבל כמעט אף פעם אני לא נתקלת בפוסטים על מלחמות. ודווקא היום, יום אחרי האירוע של אתמול, שטילטל אותי ונגע בי מאוד, אני נתקלת בפוסט שלך, ומרגישה שהוא המשך ישיר לאתמול. ובנוסף - את כותבת על מסוק שהתרסק ומיד עולה בי תמונתו של טייס המסוק שהופל במלחמת לבנון השניה (על זה כתבת שם?), אותו הכרתי, ואשר תמונתו מלווה אותי מאז לא מעט.
אבל הדבר המדהים ביותר בעיניי - אבא שלי הוא אגסי...
מצטערת על האורך. הרגשתי צורך עז לשתף. תודה לך!
נטע |
תגובות אחרונות
-
Design4U
בתגובה על סופרמן
-
יודא אחד
בתגובה על תגידי לא
-
זוהרית רובין
בתגובה על חלום שחלמתי
-
יואב בלום
בתגובה על כלה
-
ארנה א
בתגובה על כל האחים
-
פרספונה.
בתגובה על העץ הכי חזק ביער
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי נטע
אכן צירוף מקרים ? או דרכו האנונימית של.....?
כולכן כאן ?
איכן הייתי ביום שלישי ?
רובי
( השיריונר הגבוה )
נטע יקירה,
קראתי את הפוסט הזה
כשכתבת אותו.
לאחר מכן קראתי כמובן
את הפוסט של ענת אלוני
"וצירוף המקרים או לא" מדהים.
הכותרת לפוסט שלך, מדהימה לא פחות
וכבר העברתי אותה הלאה
לכל מי שיצא לי.
נ.ב.
אין לי כוכבים הרגע
גם כשיתחדש המלאי הם לא יספיקו.
אלוקים נשאר תמיד אנונימי... (למעט בנסים הגלויים שנעשו במשך הדורות, כמו יציאת מצרים, קריאת ים סוף ונס חנוכה).
העבודה שלנו היא לגלות אותו בכל דבר ודבר שהוא ברא בעולמו.
את כותבת נפלא, נטע.
פסח כשר ושמח
מוטי
נטע יקירה,
מזמן לא שמעתי את קולך...
טוב לשמוע אותך.
סיפור מרגש העלית, שמוכיח שאי אפשר לטאטא כלום.
הכל טמון בתוכנו, ומספיק רסיס זיכרון זעיר כדי שכל התמונה תעלה ותציף.
שמחה שתוקן העוול, ונשמעו קולם ודמעתם של השיריונרים גם.
מאוד אוהבת גם את האימרה של איינשטיין.
שבוע טוב.
באחד הלילות במלחמת יום כיפור שלחו אותנו לתל אסקי לבדוק מה קורה שם מאחר ולא היה קשר איתם
אני זוכר שהסורים שטפו אותו ולא עלו עליו
אך לצהל לא היה ברור אם המקום נכבש ע"י הסורים והאם הלוחמים בחיים