שקט כאן מאוד עכשיו.

חוץ מהרדיו האינטרנטי הפועל כאן- לא שומעים דבר.

אני שומעת את הלב שלי פועם. חזק מידיי. כבר הרבה זמן.

לב שרוצה, לב שלא יכול בלי, לב שרוצה את הכל.

לב שמגיע לו הכל.

שיגיע כבר.

קרם גוף לצד בקבוק אציטון יושבים להם בשתיקה על שולחן המחשב.

טופס של דואר רשום ממתין לשליפה מחר בבוקר מהסניף הקרוב אל בית מגוריי.

מעניין מה זה.

או דו"ח תנועה, או מתנה מהדוד מאמריקה.

רק שאין אף דוד באמריקה.

רק דודה בקנדה, אבל היא קמצנית בטירוף.

או דו"ח, או סתם דואר נטול חשיבות.

מעניין מה  יגיע.

מחר מתחיל שוב שבוע עבודה.

למזלי אני אוהבת ללכת לשם. אוהבת את האנשים, אוהבת את הרגעים.

ואחרי העבודה, אגיע אל היחידה, האחת, הקטנה.

יחידת הדיור שלי.

נשמע כמו תיאור של ילדה מתוקה.

והיא תגיע. עם בטן של 9 חודשים.

השאלה מתי.

טוב, היא לבטח תגיע.

עוד מעט 1 בלילה. קצת מאוחר. או מוקדם מידיי.

תלוי איך אני מסתכלת על העסק הזה שנקרא - שינה.

וזה עסק לכל דבר.

שינה צריכה השקעה, צריכה מיקוד, צריכה יעד, צריכה רגעי התחלה וסיום.

אז נראה לי שאלך לעשות קצת עסקים.

כן כן, הגיע זמן לישון.

בהחלט הגיע.

לילה טוב יקרים ויקרות שלי.

אוהבת אתכם,

שרון.