הָעֵט מְיּוֹתָם עַל הַנְּיָר הַלָּבָן כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין הַנִּיר יָבֵשׁ מִבַּצֹּרֶת הַמִּלִּים מְחַכֶּה לַדְּיוֹ כַּאֲדָמָה יְבֵשָׁה הַמְּחַכָּה לַגֶּשֶׁם וְהַמִּלִּים נֶאֱלְמוּ שְׁתִיקָה. מֶחַכּוֹת לְמֵשִׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תופעה מוכרת..
עת המוזה נרדמת..
(:
והרוח בוא תבוא ותלטף ...ועם שירך תרחף..
מאיר יקר -
כל כך מוכרת הההרגשה
וכל כך יפה כתבת -
תודה
תודה לכול התגובות.
מיד התחבר בראש שלי, שמלא בכל מיני כאלה,
שהשבוע היה ראש חודש ניסן. עוד שבועיים פסח.
ובפסח מתחילים לומר בתפילה "מוריד הטל" במקום "משיב הרוח ומוריד הגשם"
אבל מהלב,
היה נעים לקרוא.
מהבצורת יצא שיר משובח
מהבטן
מבינה לליבך תארת בדיוק
גם את מצבי ((:
*
כל כך אמיתי
בפשטותו
בכנותו
אוהבת את השיר
שיר אמין
הכתוב מקצה ציפורן העט
לא כממקלדת של מעבד התמלילים
שרתה טוב
שיר טוב
שוקי
הי מאיר!
ככה בדיוק זה מרגיש אצלי, בין שיר לשיר (באמת)
הרגעים היחידים שאני מאמינה שאני יכולה לכתוב את השיר הבא הם הרגעים בהם אני כותבת אותו...
ואי אפשר לדעת מאין בא משיב הרוח ומוריד הגשם
זה מאוד אופטימי שיצא מזה שיר (:
תודה
תמר