ומאותו רגע יקיצה - שוצף קוצף הזמן זורם מבין המעשים גורף איתו כל רגע פנאי, אילו היה מאפשר ולו רק הפוגה לליטופה של קרן שמש, רגע הפסקה להנאת המבט לזריחתה של חמניה בשדה...
אך קוצף שוצף הזמן מבין אצבעותי ואין בו רגע דל ממעשים הנה עוד דקה עברה ואנו כבר באים בימים, מילא בימים, אלא שבלילות קופא הוא דוקא על שמריו, כמו דוגר עוד זמן מה על הולדת המחר... ומחר הן שוב יברחה, כמו אתמולו ושלשומו ואי אני בזה ארדופה את זנבו של זממנו ? |