י ר ח

 גם למראה נושן יש רגע של הולדת

שמים בלי ציפור

זרים ומבוצרים.

בלילה הסהור מול חלונך עומדת

עיר טבולה בבכי הצירצרים.

ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך

והירח

על כידון הברוש

אתה אומר - אלי , העוד ישנם כל אלה?

העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?

מאגמיהם המים ניבטים אלינו

שוקט העץ

באודם עגילים.

לעד לא תעקר ממני, אלוהינו

תוגת צעצועיך הגדולים.

!   !   !  !  !  !  !  !  !  !  !  !  ! !