התאכזבתי נורא ששרונה פיק לא עלתה לגמר. נורא רציתי שהיא, חמודה ואינטיליגנטית וגם חברתית להפליא, תעלה לגמר ואפילו תנצח בו. שוב, בדיוק כמו במחזור הקודם, האנשים שהכי רבים, הכי "מענינים", הכי "דומיננטיים" עולים לגמר!

מראש ידעתי שמנחם בן יהיה הבובליל של המחזור הזה. הוא ידע בדיוק כמו בובליל, להתבדל מכולם ולהתנגח בכל מי שרק יחפוץ.

ההבדל ביניהם היה, שיוסי  לא היה איש משכיל אבל היתה לו חוכמת חיים משלו, בעוד שמנחם בן ידע להתנסח באופן פיוטי והינו בעל השכלה. האחד קנה את שמו באמצעות חריזה עממית והשני בדרך פואטית יותר, בציטוטים מהתנ"ך ומגדולי המשוררים.

המשותף לשניהם הוא, ששניהם ידעו טוב מאוד לנגח את יריביהם ולמשוך את דעת הקהל לטובתם.

צריך להיות אדם חזק כדי לנצח. אם אתה אדם שמתייסר במצפונך, תודח מהר מאוד מהתוכנית.

הן מנחם בן והן יוסי בובליל השכילו לשרוד בכך שידעו לשים את עצמם במרכז הבמה, גם במחיר של התנצחות והתעמתות עם חבריהם. עיקרי תורתם מבוססת על כך, שהם ידעו שהדרך היחידה לזכות בנקודות היא למשוך את חיצי האש אליהם כאשר הם נצמדים לתורתם החברתית הסובייקטיבית ויהגו בה יומם בלילה, אף הם יהגו בה לבד. הם היו מוכנים לשלם את מחיר הבדידות החברתית, בשביל לנצח ולהיצמד להשקפת עולמם המתבדלת.

נשאלת השאלה, האם ניתן ללמוד מהם איזה לקח לחיים? האם בחיינו החברתיים, עלינו לעמוד בכל מחיר על שלנו? האם זאת הדרך שלנו לזכות ב"נצחון" בחיינו האישיים? 

התשובה היא שלילית.

זה נורא נחמד להשתתף בתוכנית טלויזיה לזמן קצר, כאשר כל המצלמות ממוקדות עליך, כאשר אתה יודע שאתה נמצא שם זמן מוגבל לצורך חויה ואולי גם לצורך ניצחון.

החיים מוכיחים שאדם שיהגה בתורתו יומם ולילה לבד, צריך אישיות שמאוד תתאים לכך ורובנו לא באנו לעולם מצויידים בה.

החיים מעבר ל-"אח" גם דינמיים הרבה יותר, ומחייבים אותך לראייה רחבה יותר ועמוקה יותר של עולמך בכדי שתוכל לשרוד במישור החברתי. בתוכנית זאת אינך צריך ללכת לעבוד, אינך אמור להתנהל עם שכנים הגרים לידך, עם התור בבנק או בכל מקום אחר ועל כן הסביבה היא סטרילית ומבודדת ודינמיקת היום היום שונה מאוד מהעולם הגדול. בבית אתה מסתגר רק עם אנשים מסוימים, שבמרוצת הזמן אתה לומד להסתודד איתם באופן אינטנסיבי, כיון שאין בידך אף אמצעי ליצירת קשר עם החוץ ואין לך מפלט מהתעמתות הן עם הרגליך, פחדיך, מחשבותייך, התנהגויותיך ואף מהתעמתות עם חבריך הנמצאים בסביבה מועטת גירויים זו והסובלים מבעיה דומה. 

יתרה מזאת, אדם הבוחר לעמוד על שלו, להתבדל, כמעט ולא להתפשר, שמנגח את כל מי שמתנגד להשקפת עולמו, שמבקר ושופט ללא הרף על כל שעל, ימצא את עצמו חי בבדידות ויזכה במידה לא מבוטלת של תסכול. בעת צרה יקשה עליו מאוד לפנות לעזרת מכיריו..

על כן מאמין אני, שהן מנחם בן והן יוסי בובליל בחייהם הפרטיים נטולי המצלמות והזרקורים, מנהלים אורח חיים חברתי שונה במידה לא מבוטלת, אין זה אומר שדמויותיהם "האחוקיות" משחק גרידא, אלא מוקצנות במידה רבה יותר מדמויותיהם החברתיות בחיים מחוץ לבית "האח הגדול"! 

קולו של "האח הגדול" משמש כפסיכולוג של משתתפי הבית ויחד עם זאת חייב אני להעיד שאין בדינמיקה החברתית המתנהלת בה על הקליקות השונות, על המניפולציות והתככים שבה, כדי לשקף באופן מלא את עולמם החברתי של משתתפיה מחוץ לכותלי הבית. 

בחוץ, אתה אינך יכול לבחור את האנשים שתעבוד איתם אך תוכל לבחור למי להתקרב יותר ולמי פחות, עם מי להיות צבוע וקורקטי ועם מי לא. אתה יכול לבחור עם מי תחלוק את ביתך, יצועך ואת כל אשר לך.

במחזור הקודם, תמכתי בשפרה  די מההתחלה. ידעתי שהיא גם משכה אליה לא מעט חיצים אליה, אך התחברתי אליה הרבה יותר מאשר ליוסי גם בגלל נשיותה הקוסמת, האינטיליגנציה הגדולה שלה והיכולת שלה ליצור תעסוקה בתנאים לא תנאים ואף היכולת שלה מייד עם הדחתו של צבר, להבין שהגיע העת לנטרל את המחנות.

להשתתף במחזור הראשון של "האח הגדול" היה קשה הרבה יותר, לא רק בגלל שהאורך שלו היה כפול מגירסת ה-VIP, אלא גם בגלל שזאת הפעם הראשונה שהתוכנית משודרת בארץ והם שפני הניסיון והלקחים נלמדו מאוחר יותר.

השוני של מחזור ה-VIP מתבטא גם בכך (אגב לא כל המשתתפים שם היו ממש וי איי פי בעיניי) שאתה רואה שגם הסלבריטאים הם אנשים ככל האדם כאשר אתה מסיר מהם את האיפור הכבד ואת כל המסיכות ולפתע מבעד לקול היפה, או לחזות היפה, מסתתרים צדדים אנושיים, לא זוהרים ולא מחמיאים כלל וכלל.

לא היה לי מזל בהימורים שלי במחזור הזה. רציתי נורא את מאיה אבל היא הודחה, רציתי את שרונה והערב היא הודחה גם כן.

אני מודה שאני מזדהה בקלות רבה יותר עם נשים ובוחר בהן לניצחון. זאת הבחירה שלי כבן שמתחבר רגשית ומינית יותר אל נפש האשה (כמובן לא לכל אשה) והמשיכה משפיעה על הבחירה...