ריח כבד של שנת 2007 נדף בכנס מרקר.קום שנערך אתמול ב"איירפורט סיטי". אולי אנשי הפורום הכלכלי העולמי באמת צודקים וישראל מדרדרת באיכות הקדמה הטכנולוגית שלה. רוב הדיונים שבהם נכחתי היו לא ממש רלבנטים, חזרו על דברים שנשמעו כבר בשנים קודמות ולא חידשו דבר. כנראה שהשילוב בין המיתון, הבלגן הרגולטורי ודעיכת תעשיית ההון סיכון, מהווים מכה גם לרוח החדשנות והיזמות.

חלקים מועטים מדי בכנס עסקו בתחום הסלולר. פאנל אחד קטן, ועוד אזכורים קלים בכמה מהפאנלים האחרים. נראה שהשינוי הדרמטי שהסלולר עומד לחולל בהרגלי צריכת התוכן והגלישה באינטרנט עוד לא הופנמו אצל קובעי הדעה.

דיון מעניין למשל היה יכול להתפתח, אם היה מוקדש לו זמן ייעודי, מחילופי הדברים הקצרצרים בין גיא רולניק מ"דה מרקר" לעמוס שפירא מנכ"ל סלקום, בפאנל שעסק ברשת ה-NGN של בזק, שנפרסת בימים אלה ותאפשר חיבור ביתי של 50 מ"ב.

רולניק שאל את שפירא אם הוא מוכן להתחייב שסלקום לא תחסום את שירותי "סקייפ" (כנראה בעקבות הכתבה בנושא ב"דה מרקר" של אמיתי זיו). שפירא סירב להתחייב ואמר כי זכותה של סלקום להחליט איזה שירותים היא מספקת ללקוחותיה, כל עוד הדבר ברור בחוזה. הוא השווה את המצב לבעל דירה שמשכיר אותו ללקוח בכוונה שזה יגור בה, ואילו זה פותח בה עסק. רולניק העיר בהקשר זה שיש בארץ רק שלושה משכירי דירות מהסוג הנ"ל. שפירא תיקן אותו ל"שלושה ומירס", ואמר שישראל אינה נופלת מהעולם ברמת התחרות. בשלב זה נקטע הדיון - ולפיכך הנה כמה הערות משלימות:

להשכיר למישהו חיבור לרשת, אבל לאסור עליו להשתמש בחלקים ממנה, זה כמו להשכיר למישהו דירה, אבל לאסור עליו להיכנס לשירותים. זה לא יעבוד. להשכיר את הגישה לרשת ולקחת סכום גבוה במיוחד עבור חלקים ממנה זה כמו לבקש עוד 10 שקלים לכל ביקור בשירותים מדייר.

נכון. השכרת גישה לרשת שכוללת את סקייפ עלולה לפגוע בהכנסות של סלקום, פרטנר ופלאפון משירות הבסיס שלה, אבל היא עשויה בהחלט גם להגדיל אותם בחשבון הסופי. ההכנסות שיגיעו ממות המצטרפים לשירותי הגישה לרשת עשויות בהחלט לעלות על ההפסדים מהשיחות שיבצעו דרך סקייפ.

נכון שסלקום, פלאפון ופרטנר יעדיפו לקבל את כל ההכנסות, גם מחיבור לרשת וגם משירות השיחות והתוכן, אבל טובת הצרכן שונה, מצבן הכלכלי של חברות הסלולר מספיק טוב כדי שהרגולטור ידאג לצרכן ולא להן, ובכל מקרה - את העתיד אי אפשר לעצור, רק לנסות התעלם ממנו.

אם סלקום (וכן פלאפון ופרטנר) רוצה להיות ספקית גישה לאינטרנט, ולפי דבריו של עמוס שפירא בכנס היא בהחלט רוצה ("נספק גישה של 40 מ"ב, והלקוח כבר הוכיח שהוא רוצה חיבור נייד ולא להיות מחובר דרך הקיר"), היא תיאלץ להשלים בסופו של דבר עם ההפסד הפוטנציאלי שבצד הרווח המובטח. אם היא לא תעשה את זה, הרגולטור בסופו של דבר יכריח אותה.

השאלה אם קיימת תחרות בישראל בהשוואה לעולם, היא שאלה שניתן להשיב עליה מספר רב של תשובות, בהתאם לנתונים שונים שמכניסים או לא מכניסים למשוואה (למשל גובה התשלום על הרשיונות, גובה ההוצאות על סלולר ביחס למשכורת הממוצעת ועוד), אבל האמת היא שזו השוואה שמוטב לוותר עליה.

הסיבה פשוטה: ברוב העולם רמת התחרות בתחום בסלולר אינה גבוהה מספיק. האם זה אומר שישראל צריכה לחכות שהרגולטורים בשאר העולם יתקנו את המצב ורק אז לתקן אותו בעצמה, או שברצונה להיות מדינה מובילה ומתקדמת, שחוזרת לטפס בצמרת הדירוגים העולמיים?  שוק התקשורת בישראל לא תחרותי מספיק ולא מתקדם דיו. ההפרה בין "חברת סלולר" ל"חברת גישה לאינטרנט" ל"חברת שיחות בינ"ל" מיושנת וחייבת לעבור מהעולם. הרגולטור חייב לאפשר ולקדם איחוד של חברות תקשורת בישראל עד שיהיו 6-8 חברות תקשורת שיציעו סל מלא של פתרונות, ואז להכריח אותן להתחרות זו בזו באמת. והמשמעות של תחרות כזו חייבת להיות, בין השאר, רמת מחירים נמוכה יותר ומסלולי תמחור ברורים וללא הגבלה על השימוש.

עוד חדשות סלולר בבלוג שלי על

סלקום

פרטנר

פלאפון

ועוג