היום הבת שלי יצאה לטיול לפולין בקשו מאיתנו ההורים לכתוב להם מכתב שיפתח שם ברצוני לשתף אתכם במכתב שכתבתי לביתי. ילדה שלי
כאשר שמעתי על ההזדמנות לשלוח אותך לפולין, לא הססתי לרגע. ידעתי שאת הסיור הזה את חייבת לעשות. עוד בשיחות שהיו לי עם אמא, כאשר עניין הנסיעה לפולין עלה, אמא ואני היינו תממי דעות שעלייך להתנסות בסיור כזה.
אין לי ספק שהטיול לא היה ולא יהיה קל. הרי את יודעת שבקיץ האחרון נסעתי לפראג, לא יכלתי להחמיץ טיול לטרזינשטט. טרזין זו עירה בצ'כיה שהפכו אותה למחנה מעבר ליהודי אירופה ומשם שלחו אותם לכל המחנות בארופה, שבחלקם ביקרתם.
כיום העיירה טרזין היא עיירה רגילה לכל דבר עם מוזיאון להנצחה של היהודים שעברו שם. אך שני מקומות השאירו בי את חותמם.
הראשון זהו מבצר העתיק שבתקופת הנאצים היה מחנה עבודה. אמנם במחנה זה היו מעט יהודים. רוב האסירים שנכלאו שם היו גויים שהתנגדו לנאצים. מאוד התרגשתי כאשר הלכתי על האדמה שהאסירים הלכו בה, ראיתי את החדרים שהם השתכנו, את המקלחות, את חבל התליה וקיר המוות. מעבר לזעזוע, היתה לי פתאום גאווה אדירה על היותי ישראלי, על הזכות שיש לי כישראלי להגן עליכם, הילדים שלי, ולא לתת למצב כזה להשנות.
זו היתה הרגשה מוזרה. מחד גיסא שאת נפש ממה שהיה שם, ומאידך גאווה על העובדה שהייתי חייל ולוחם בצה"ל.
המקום השני היה הקרמטוריום. במקום הזה הרגשתי כאילו קפאני השד, בלתי נתפס, מעורר חלחלה.
ולמה אני מספר לך את זה?
המקום בו הייתי אני הוא כאין וכאפס לעומת המקומות בהם את ביקרת ואולי תבקרי, המטען הרגשי אשר מלווה אותך יהיה הרבה יותר כבד ממה שאני חויתי.
אני יודע שאת בשלה ומוכנה לעבור את החוויה הזו, אין לי ספק שאת מתמודדת איתה כנערה בוגרת.
הטיול הזה חשוב לך כאדם, כאריאל כהן, כדי שתדעי למה מוח מעוות של אנשים יכל להוביל אותנו. שתדעי למה שינאה יכולה להוביל. ומעבר לכל, שתדאי מאיפה באת, מה ההיסטוריה של העם שלך ושל משפחה שלך. כי אדם שיש לו הסטוריה ומורשת יש לו עתיד.
כאשר היית במבצר ראיתי ציפור כלואה בין החלון לרשת של אחד החדרים בהם היו כלואים אסירים. הציפור לא הצליחה להשתחרר ובצורה נואשת נסתה לצאת דרך החלון. איכשהו הצלחתי לשחרר אותה לחופשי, בעזרת עט ועוד איזה מקל שמצאתי שם הצלחתי לדחוף את החלון ולהזיז את הרשת. אין לך מושג איזו הרגשה טובה היתה לי, כאילו לפני 64 שנים אני הוא זה ששחרר את המחנה במו ידיו.
בתי היקרה והאהובה, אני מקווה שמעבר לאומללות ומוות שאתם סופגים שם אתם מוצאים זמן לעשות חיים, להשתובב ולעשות שטויות. זה בסדר, אתם כנוער זכאים לזה. אמנם שליש מהעם שלנו אבד במקומות בהם אתם מבקרים, אבל אל תישכחו... אנחנו חיים והחיים חיבים להמשיך (ומי כמונו יודע זאת).
הרבה אהבה וגעגועים (כן, כבר עכשיו לפני שאת נוסעת אני כבר חושב על זה)
אבא |
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מרגש מאוד
תודה
תודה ששיתפת.
שבת טובה לכם.
אלון
איזו חוויה הא?
גם הבת שלי חזרה לפני חודש משם
והיה לה מיוחד, קשה, מעניין מרתק,
גם אני כתבתי לה מכתב,
וביום שישי שקראה אותו כל כך התרגשה, שזה לכשעצמו מרגש מאוד, בפרט במעמד הזה.
הדברים הקטנים שעושים לנו את החיים, לעומת הזוועה ששם.
TNX:)
רעות
קראתי והתרגשתי. זו חוויה מדהימה והבת שלך בטוח מאוד בוגרת אם היא מוכנה לעבור אותה
ואתה וודאי אב גאה
אחל לה נסיעה נעימה
אלון, בשבוע שאחרי בתי הבכורה נסעה עם בעלה לפולין בעקבות הסבים (שחיים עדיין כמובן),
הם ביקרו בבית בו גרה המשפחה, בבית הספר בגן הציבורי במחנות וגם בבית הקברות בו קבורים הורי חותני,
במשך 58 שנים הוא חיפש את מקום קבורתם - והוא מצא ונסע להקים להם מצבות ולומר קדיש.
אני נשארתי פה לשמור על נכדיי אך התמונות אותן צילמה בתי היו מסע בפני עצמו. איזו חשיבות יש לחיבור הזה של ילדינו להסטוריה של עמנו.
בתי רז בימים אלו בעיצומו של תהליך
התארגנות לפולין.
שמחה שביקרתי, השתוף שלך מאוד עוזר.
תודה.
אשריי אני שיש לי בת כזאת!
היי אלון.
פוסט מדהים!!!
אשריי בתך שיש לה אבא שכזה.
אלון יקר!
מרגש, מרגש, מרגש!
איזה אבא מקסים אתה.
אלון, יקירי,
מתארת לעצמי שכתיבת המכתב לא הייתה קלה.
את בני הבכור שלחתי במסגרת המשלחת לפולין לפני שלוש שנים כשמלאו לו 16.
גם אנו התבקשנו לכתוב לו מכתב...
כשהיה שם המעיט לשוחח עמנו בטלפון, וכבר ידעתי שלבן שלי לא קל.
כשחזר משם, אט אט נפתח וסיפר מה הוא חש.
הוא הסביר שנתן לעצמו דרור בדמיונו לחוש מה חשו אחינו כשהיו שם. ככל שדמיונו גבר כך גם עוצמת הרגשות גברה. הוא הפנים את הביקור עד תום והסתייג מחלק מחבריו שהעדיפו להתבדח...
לימים הודה, שבמבט לאחור לא היה מוותר על הזכות והחובה לבקר במקום, אבל ייתכן שהיה שומר ריחוק מסויים מכל מה ששמע וראה כי הדברים קשים מנשוא.
אלון,
כמה רגש, אין ספק שהיא זכתה
בך.
התרגשתי.
גם אני , כמוך וכמו אמה, רואה חשיבות עליונה בנסיעה של ילדנו / שלנו לפולין.
חיבוק גדול לך!
בשנה שעברה הנכדה שלי
עשתה את אותו הטיו מטעם
ביה"ס הריאלי בחיפה
ואני כתבתי לה מכתב דומה,
כמה מרגש.....
שני הגדולים שלי בחרו לא לצאת לפולין
ואני שמחה על כך...
מצד שני גאה בנוער שיוצא ויכול
ולך אלון המקסים
ריגשת!
תודה
אלון חבר יקר,
הרגשתי את התעצמות פעימות הלב בשעה שחשבת על בתך הפותחת את המעטפה ..
בראשית שנת הלימודים יצאה משלחת מתלמידיי לפולין.
אני מצרפת קישור למכתב שכתבתי להם, ממקומה של מחנכת ורכזת השכבה. שבחרה להישאר עם שאר התלמידים בארץ, ללוות עד המטוס ולקבל בשדה התעופה.
כתבתי את הדברים בהשראת מכתבו של אחד החברים הקרובים לי, אשר ממש כמוך כתב אותו לבתו. http://cafe.themarker.com/view.php?t=762815
מכתב מרגש בהחלט
וכתוב בכזו רגישות
ואהבה .
בת דודתי מקצרין
שוש מדריכה של
קבוצות תלמידים לפולין
זה הרבה שנים,
אתמול היא נסעה שוב
אולי היא מלווה את בתך
במסע לפולין?
שלך.שרה
אלון יקירי,
מקסים ומרגש ואני מאמינה שבקרוב יהיה גם אצלי.
אני ביקרתי בפולין מזמן כשהייתה עוד קומוניסטית,
אכן מקום מקפיא. מחובתינו לשלוח את ילדינו ללמוד
על ההסטוריה של העם היהודי ואולי גם דרך הלמידה
שם, נצליח ליצור כאן נוער רגיש, אנושי והומנטירי יותר
ממה שידעו אבותנו בגולה.
שתף אותנו גם ברשמים שלה....
זוכרת את המכתב שכתבי לביתי במעמד זהה,
זוכרת את הרשמים החזקים עימם חזרה,
אכן מסע לא קל אל חשוב ומעצים
ריגשת...
:-)
אלון שלום,
ברצוני להודות לך על ששיתפת אותי במכתבך לבתך עם יציאת לסיור בפולין.
במכתבך שילבת באופן מיוחד את נדבכי המידע עם מטעני הרגש - ובכך יחודיותו של מכתב זה.
אותי זה מאד ריגש וכולי תקווה כי אכן בתך יודעת להעריך את הערך המוסף שזכתה לו מאביה.
תודה .
ברצוני לבקשך משהו:
מזה כמה שבועות שאני מנהלת את הפורום "השואה ואנחנו" באתר הקהילות של YNET - והיית שמחה אם היית מוכן להיכנס ולהעלות את מכתבך זה - גם בפורום, שניכנסים אליו הרבה אנשים שהנושא קרוב לליבם, ובטוח כי גם חלק מהם מצוי בימים אלו בהתמודדות עם יציאת ילדיהם לסיורים בפולין.
אני מודה לך מקרב לב,
ד"ר רונית פישר
מרגש אפילו דמעתי
לא פשוט לאבא/אמא לשלוח ילד/ה
טוב להנחיל להם הנוער מעט ממורשת עם ישראל
כי היום הכל נראה כמובן מאליו
חיבוק
*
אתה רוצה בכח להוריד לי גשם על הלחיים, או מה?
שתחזור לך, לכם בריאה ושלמה.
זה טיול לא קל, לא יודעת אם אני הייתי רוצה ומסוגלת לעשותו, לא אז, ובודאי לא היום כשאני עוד יותר מודעת לזוועה.
אלון, כתבת כ"כ מרגש... גם אני כמו כמה חברים לפניי חושבת על המכתב שאכתוב לבתי בעוד כמה חודשים. המילים שכתבת מעלות את הדמעות לגרון ומאפשרות בעיקר - להרגיש !
אני בטוחה שזה מסע מעצב מכל הבחינות. חשוב לנו שישראלים, כיהודים, כאנשים שממשיכים לספר את העבר למען העתיד. בתך זוכה לאב רגיש ומחבק - גם מרחוק. *
אני קוראת את מכתבך לילדה.........
ואני חושבת על עצמי בדיוק בעוד חצי שנה כשאצטרך לכתוב
מכתב דומה לבתי שיוצאת למסע הזה.......
בדרכך העברת לה מסר מאד טבעי ורציונאלי........
החיים ממשיכים........אבל על גב האתמול........
להמשיך.......אבל לזכור.........
אני בטוחה שכשיגיע הרגע שאכתוב את המכתב עבור בתי.....
אני אזכר במכתב שלך.
תודה.....
תמר:-)
מכתב שמדבר על הכל... מרגש
טיול לכשעצמו נשמע משהו מהנה אך הטיול שלה חבוי בחוויה קשה
המכתב שלך לבתך חושף פתיחות וקרבה ביניכם וזה נשמע נפלא
אהבתי והתרגשתי
אלון
מאד מרגש מכתבתך. גם אני הייתי שם אמנם לא כנערה, בטיול שורשים. כל משפחתה של אימי (משפחה ענקית)
נכחדו במדינה הארורה הזו ומעולם לא יצא לי להכיר אף אחד מהם.
אכן חוויה לא קלה , מה עוד שהיתה איתי ניצולה מהמקום שסיפרה לכל הקבוצה שהיו איתנו את
אשר עברה שם. סיפור מסמר שיער...
אהבתי את הסיפור בתוך סיפור - של הציפור הכלואה. לא יאומן שהיתה בכלוב כל-כך הרבה שנים.
יפה ששחררת אותה.
לא חושבת שהמקום הזה ראוי לשום מעשה שובבות למרות גילם הצעיר של המבקרים שם.
בקשר לשנאה, ולמה שהיא יכולה לגרום, לשמחתי אנחנו יהודים רחמנים, לעולם לא נגיע למעשים
איומים שכאלו, כמו של אותו אויב אכזר ימ"ש.
ללא ספק סיור חשוב לעיצוב ילדנו התמימים.
ולהטמעת מורשת ארצנו.
מקווה שילדתך תפיק את המיטב מהסיור
ותהנה ותתרגש ממכתבך.
אלון ...
מרגש מאוד ...
כמה הציפור הקטנה שפגשת היא דבר סמלי ...
גם ביתי בדרך לפולין עכשיו ... נראה לי שברגעים אילו ממש, הם נוחתים ומתארגנים .
אני חושבת שאחת המחשבות שליוו אותי בתקופה האחרונה
לקראת הנסיעה המתקרבת .. היא האם היא ,הבת שלי בסה'כ בת 17
בנויה נפשית לעבור את החוויה הזאת .
נפש נערה רכה ... שחייה פחות או יותר טובים עליה ..
האם היא תוכל להתמודד עם עוצמת החוויה ?
אבל אתמול ממש לפני שיצאנו לדרך היא שיטפה אותי שכבר הרבה זמן היא מחכה לנסיעה הזאת .
לא רק השנה ... משהייתה בכיתה ז' ושמעה שהגדולים נוסעים לפולין .
אני בטוחה שלא הולך להיות לה קל שם .. מצד אחד
ומצד שני אני יודעת שהיא חזקה והיא תפנים את הדברים
ותיקח אותם למקום הנכון .
הילדים שלנו בטוח יעברו חוויה מבגרת .
הם לא יחזרו בדיוק אותו דבר .
קראתי והתרגשתי
אין לי להוסיף על דבריך
מלבד שזו חובה אזרחית/לאומית לבקר במקומות אלו ולהנציח בזיכרון את הזוועות.
תודה על השיתוף. ♥
מכתב מרגש
למסע של הבכורה שלי הצטרפתי
היתה חוויה מדהימה, מאלפת
עם השניה שלחתי מכתב
דומה לשלך...גם אני
ציינתי שהחיים חייבים להימשך.
כי אדם שיש לו הסטוריה ומורשת יש לו עתיד.
....נכון, כפי שנאמר "אין עתיד ללא עבר"
זה טיול לא פשוט, אבל טיול חובה לכל נער ונערה יהודים
אורית
תודה אלון על השיתוף
קראתי ונאנחתי אנחחה גדולה
יש לאומים שמבחן ההתבגרות של הנוער שלהם הוא טקס סיום שנה בצופים
או התלבטות מחבטת נפש לאיזה קולג' להרשם
הנוער שלנו נדרש ומצופה לעבור כל כך הרבה
קודם זה היה רק הצבא
כעת נוסף המסע הזה לפולין
כל שהזמן עובר ומתמעטים הניצולים הופך המסע הזה לחובה בשם הזיכרון
האחיינים שלי נסעו, ילדיי חבריי גם
הם חזרו משם שונים, כל אחד בדרכו
אני מאחלת לאריאל מסע מעיצים
ולך המון מהאפרוחים שגדלים לאנשים בוגרים
בדיוק בשבוע שעבר הייתי במפגש לקראת יציאתו של בני
למסע הזה.
שני הבכורים שלי בחרו לא לצאת, כל אחד מסיבותיו, עכשיו
כשהשלישי בחר כן לצאת, מצאתי את עצמי תוהה.
האם זה הכרחי לראות מקרוב (אני לא הייתי שם)?
לא מספיק ללמוד על זה, כל שנה יום השואה שאי אפשר שלא להרגיש
כל פעם מחדש, כמה זה בלתי נתפס מה שקרה שם, איך האנשים שרדו והילדים??
וזה שזה הופך להיות מן טיול כזה לחו"ל עם כל החבר'ה?
אני מודה שאני לא שלימה עם זה, אבל יחד עם זה הבן שלי בחר וזה רצונו.
אהבתי את המכתב שלך, ביחוד את הקטע שבלי עבר אין עתיד.
אצייד גם את בני במכתב בדומה, אולי החלק הכי חשוב זה באמת הרגשת
הגאוה שתמלא אותו, להיות חלק מעם שנלחם ויכול להם.
תודה
ממש דמעתי,
ריגשת אותי יקר!
זהו.!
חשוב מאוד מורשתאלון רגשת אותי במכתבך
המסע לפולין לא קל
אני לא העזתי לעשות זאת
היה לי ממש קשה עם זה
רגשת אותי עד מאוד
מכל הלב
חני מאמי
היום הבת הפרטית שלי חזרה מפולין.
גמני כתבתי לה מילים אישיות.
בהחלט מזדהה עם המיכתב שלך.
ניראה לי שהמילים שלך ירגשו אותה
והמסע הזה יחזיר לך ילדה משופרת...
אין עתיד בלי עבר!
אז ניזכור ולא נישכח.
זו נסיעה טעונה - ואף אחד לא משנה כמה הוא בוגר יכול להכיל אותה. אהבתי את הצורך שלה לתקשר איתה לקראת ובזמן.
קוראת את המכתב שכתבת לבתך,
כל כך אתה אלון
מאחלת לה הנאה ..צרופה אומנם ועדיין הנאה
*