CIMULACRA הבלוג של אבי רוזן
אמנות, טכנולוגיה, חברה, פילוסופיה, סייברספייס ועוד.
פוסטים פופולאריים
-
האם האמנות תשלוט?
21/10/09 | 747 צפיות
-
אגדת השבלול
19/5/11 | 981 צפיות
-
מוטי עומר הלך מאיתנו
10/6/11 | 1471 צפיות
-
אמנות באיפוד, זה מה שנלמד בבית הספר..
20/1/11 | 1316 צפיות
-
מועדון הלבבות הבודדים...
11/3/11 | 1009 צפיות
-
ראיה כפולה - stereo vision
5/12/09 | 959 צפיות
פוסטים אחרונים
- אמנות והסייברספייס ספר חדש בהוצאת רסלינג 22/6/16
- מהדפס רשת להדפס מסך 20/9/12
- מה הן 100 העבודות המשפיעות ב-5 השנים האחרונות 17/9/12
- אמנות הכסף 13/9/12
- תקשורת ההמונים- הדמיון הוא המציאות, המציאות היא דמיון 12/9/12
- אמנות\חיים 30/7/12
מהו פופ ארט?
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על אמנות והסייברספייס ספר חדש בהוצאת רסלינג
-
Avivit Agam
בתגובה על פורטרט עצמי1
-
a#mili
בתגובה על נשגב-קיקיוני
-
יהודיתדימנד
בתגובה על עירום
-
שיר_שטוטית
בתגובה על מהדפס רשת להדפס מסך
-
המ(ר)קיז דיו
בתגובה על One and Three Hamers
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האידיאל האמריקני של שוויוניות, בה העשיר והעני קונים ונהנים מאותו המוצר בדיוק, השתלט היום על הגלובוס. אדם יכול לצפות בטלוויזיה ובמחשב מכול מקום ולצרוך קוקה-קולה, הוא יודע שהנשיא קנדי ומרלין מונרו שותים קולה, הוא יודע שגם הוא יכול לשתות קולה.
שום סכום כסף שבעולם לא יקנה קולה טובה יותר מזאת ששותה הברנש בפינת הרחוב. כל ה"קולות" שוות וטובות. האובייקטים של הצריכה וכך גם האמנותיים זהים זה לזה ומפוזרים באופן שווה במרחב המדיה (פופוליזציה). הגלובליזציה והמדיה האלקטרונית מביאים לסנכרון, והרכזות בסייברספייס מביאים תופעה זו לקיצוניות. וורהול, בחושיו המחודדים, ציין זאת ביצירותיו. בסוף חייו וורהול עשה שימוש במחשב "אמיגה" כדי ליצור ולשכפל את יצירותיו.הקומביין זה אמחנו...(מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו).
דע את עצמך!
השאלה היא אם יש בוורהול יותר מפטפטנות או מהערצה של אוצרים,
רוב היצירות שלו לא מדברות אלי, אם צריך פרשנות כ"כ מסובכת כדי להבין אותו זה נראה לי "לא טוב" ,
אני מתיחס לזה כ"פופ-ארט" - אומנות עממית, לדעתי היא לא היתה צריכה להיות אמנות הדורשת פרשנות - מעצם הגדרתה,
משהוא שאמור להיות בין "עממי" ל-"קיטש",
יתכן שעדיף ליחס אותו ל"פוסטמודרניזם" - שכל פרשנות לא תספיק כדי להגדיר אותן,
מצד שני יש לו יצירות שלדעתי מדהימות כגון "אבק יהלומים"
http://www.eng.fju.edu.tw/Literary_Criticism/postmodernism/examples/warhol_Jameson.htm
שדורש פרשנות כבדה וממש לא "עממי" ,
אבל גם עליה עשה הרבה וריאציות עד כדי כל שנימאס ממנה - אולי זה העיקר של פופ-ארט?
Pop like Pop Corn
קדימה ישות נצחית, זה פופולארי לא מינימאליסטי, תפתח את הנושא :-)
אל תתקמצן במילים...
הי,
אמנות פופולרית!
הי שולה גם אני חושב כך.
אבי
לדעתי הPOP ART משפיע עד היום ובגדול.
בעיצוב,באופנה וביחוד בפרסומות ובקומיקס.
שולה
מיכל אכן את מתאימה לצרכני ריאליטי "לייט" :-)
מה שנראה בטלוויזיה הוא קתה הכרחון, ההתנהלות האמיתית של מי שעוקב היא באתר ראי MACO למעלה.
שם המצלמות פועלות 24 שעות ביממה, הגולשים הם חלק מהעניין...
כל מה שנראה שם הןא מותגים אם זה הVIP או כל פריט בבית.
מאין משך פרסומי של עצמו.
תוצרי הריאליטי משולבים בתוכניות הטלוויזיה והרשת, וחוזר חלילה.
הגולש הצופה והשחקן הם חלק מספרה סגורה, בה הממשי נעלם.
שימי לב שכל תוכנית טלוויזיונית מפנה לרשת האינטרנט, אפילו המשדרים המסורתיים מקבלים "לוק" של אתר אינטרנטי, עם חלונות לינקים קליקים וכו'...
הוירטואלי בולע את הממשי, שם כולם אוהבים את כולם...
אבי, האם אתה אומר שהפרסומות והריאליטי הם אותו פופ משודרג?
מהריאליטי שראיתי (פרקים בודדים בזו של דונלד טראמפ, פרק (או 2) בהישרדות, פרק בדוגמניות, ו2 פרקים באח הגדול), יש שם משהו שמוציא את הקהל מהיצירה: 1. יש עריכה, 2. גם בזמן אמת, מתוך עשרות מצלמות, קובע הבמאי (או צוות הבימוי) מאיזו מצלמה נראה, וגם האם, איך ומתי המצלמה עושה zoomin .
זה, למעשה, הופך את הריאליטי לטלנובלה, כאשר חומר הגלם הנתון בידי היוצר, הוא אוסף מקטעים מוכנים של התנהגות אנושית (פחות או יותר), והם מוכווני עלילה! הם לא אקראיים ולא ניתנים לשליטה בידי הקהל.
השליטה של הקהל, לכאורה, באמצעות אסמסים, הם כרוניקה הידועה מראש. אין שליטה על המצלמה, אין שליטה על העלילה, וכו'. שהרי לא משנה מי מהמתמודדים נשאר, העלילה נשלטת בידי היוצר, והאנשים המצולמים הם אותו החומר, לפני או אחרי ההדחה.
הי לאה,
תודה על התגובה, נכון שהפופ היה, אך ייתכן ואנו בעידן הפוסט או ניו- פופ?
נכון וורהול היה גאון, ואשף יחסי הציבור, בעולם שהיה עדיין מבוזר, או בתחילת עידן הגלובליזציה (כפר גלובאלי של מקלוהן
והאדם החד ממדי של מרקוזה).
והנה היום הגאוניות מבוזרת כמו המיחשוב המרכזי והשרותים הכול הפך "ענן" שאנו חלקיקיו :-)
אנחנו גם חלקים של אותה "גאוניות עננית", בה כול אחד זוכה ל 15" דקות של תהילה" וורהולית, בזמן שהוא מסמס את העדפותיו לריאליטי, וקובע את מהלכה.
אבי, בתחושה שלי הפופ ארט היה ולא הווה. זו עדות לתקופה, נסיון מרתק להתמודד עם המציאות, ואולי, (בהמשך הדיון שלך) נסיון "למחוק" אידאות אומנותיות או רעיוניות אבל הפופ ארט לא הצליח להמריא לכדי השארות. לא הייתי הולכת כל כך רחוק ולהשוות את הריאליטי של היום לוורהול, אחרי הכל וורהול היה גאון בתחום של יחסי ציבור וכאן הוא אולי קבע מסמרות כל שהם.
תודה על הפוסט המעניין ו*
לאה
הי רמי,
בראיונות אכן הוא נשמע שלא בפוקוס, אבל אם תבחן יציאות שלו ווידאו או סרטים תמצא שזה שוטים של האח הגדול...
לדוגמה:
andy warhol - sleep
Andy Warhol - Eat
או תעוד של התרחשויות ב"בית חרושת" שלו כמו...
The Chelsea Girls 1966
המסך מפוצל כמו ב MACO הבחור חשב "חלונות"...
הי פליקר לדעתי זה בדיוק מה שהוא עשה, עוד לפני הריאליטי.
הנה כאן.
היום הכול הוא ה"האליה" נוסח וורהול, לא רק אמן סלב אלא כול צופה "נידח".
הי מיכל,
הריאליטי, הוא פרסומת של הכול בכול באמצעות סלבס,הקהל שמקבל הצצה אליהם, ואף מעלה ומוריד אותם, דהינו הוא חלק מהסצנה, כולו נחשב, הוא מעצב את מה שנראה! בתוכנית הוא רואה מותגים, קונה אותם!
הרי זה פופ משודרג...
פופארט הוא קודם כל שגעון.
אולי כמו שהוא היה, הוא חולף, כי היום כבר לא יוצרים דברים כאלה.
מה שדומה היום בעיני לפופארט של אז, זה דווקא תשדירי הפרסומת.
יש שם סלבס, הם שטוחים, גרוטסקיים, והחזרתיות שלהם יוצרת את תחושת המכונה, שוב ושוב אותו הדבר.
לגבי תוכניות ריאליטי (ראיתי מעט) הם אולי שגעון חולף אבל לא פופארט, זה יותר דומה לאופרות סבון. נסיון לייצר רגשנות זולה ופשוטה ללא תוכן, אולי כמו משחקי הגלאדיאטור, או הטרובדור.
אבי
אם יצא לך פעם לצפות בתיעוןד ראיון עם אנדי, תבין שברגע
שעמד מולו מקרופון הוא הפך לסטנדאפיסט ושלף תשובות
מטומטמות בהבעה הכי רצינית ביודעו שהכל יצוטט.
אם היית שואל אותו מהו פופ ארט? סביר להניח שההגדרה
ממש לא הייתה מעניינת אותו ובצדק והיית מקבל תשובה
מוזרה נוספת.
יש משהו בזה. עכשיו שאתה אומר את זה אני מבינה את נק' ההתייחסות שלך .
אבל לא.
חומרים טלויזיונים כאלה הם אחרים מאד ממה שהוא עשה. אם אני מעמיקה לחשוב, ההיפך קורה. יש פה הזנייה של דברים וורהול "האליה", חפצים פשוטים.
הי פליקר,
האם לדעתך הריאליטי של היום הוא ההמשך?
הוא צדק?
זה חלף?
לדעתי לא.
מהרגע שמציגים את מרלין ושימורי העגבניות שלו במטרופוליטן הניו יורקי זה כבר לא בר-חלוף.