"בית בן שבעה חדרי שינה וחמישה חדרי שירותים הממוקם בראסל, ניו ג'רסי. שוויו מוערך בכ-565,000 דולר. אך, גבירותיי ורבותיי, המכירה נפתחת ב-129,000 דולר בלבד!"
כך, בגרון ניחר מיותר מידי סיגריות, פתח הכרוז התיאטרלי את תיאור נכס המקרקעין - הראשון מבין 375 הנכסים שנמכרו באותו היום במכירה הפומבית.

ואז היא התחילה. המהומה. במרכזה ארבעה גברים לבושים בטוקסידו ועניבת פרפר רצים מצד לצד וצווחים כמו משוגעים את הצעות המחיר, תוך הנפת את ידיהם השמיימה. מסביבם יושבים כ- 1400 אנשים, הצופים בחשש מהול בתקווה במתרחש מסביב, אוחזים בידיהם חוברות גדושות מידע על הנכסים המוצעים למכירה, ובליבם מפעמת תקווה אחת ויחידה - אולי, היום הוא סוף סוף ה - Lucky Day.

"אני מקווה שאלוהים יעזור לי לקנות בית עבור משפחתי", אומרת לורי ג'ניניגס, קופאית בת 51 מברוקלין, "אמנם התקציב שלי עומד רק על 100,000 דולר, אבל אני אופטימית", אומרת לורי.
את היום הזה, כמו ימים אחרים שקדמו לו עזבה לורי בידיים ריקות. אולם ההבטחה לשוב לא בוששה לבוא, לא ברור אם בגלל הסיכוי למצוא מציאה, או כי זה פשוט נותן תקווה, בימים קשים מעין אלה...

מכירות מקרקעין פומביות מתרחשות מדי יום בארצות הברית. חברות ה - Auctions שעורכות אותן, מדווחת על ביקוש גדול מאוד מצד הבנקים שמנסים לממש את הבתים המעוקלים שברשותם. 
" אנו עורכים כמה מכירות פומביות במקביל מדי יום. מצב דומה לזה לא פגשנו מזה 19 שנה." וזה עוד לא הסוף. "לא פעם, ולצערנו הרב", ממשיכים סוכני הנדל"ן, "קורה שאנו פוגשים בבית שכבר מכרנו בעבר, מועמד שוב למכירה". מסתבר, שגם קוני הבתים המעוקלים, לא תמיד מסתדרים עם ההלוואות והבית מעוקל שוב על ידי הבנקים. רק בפברואר האחרון, נכנסו קצת יותר מ290,000 בתים נוספים לתהליכי עיקול.

מה לומר, החלום האמריקאי דאתמול שהפך לסיוט האמריקאי דהיום, במיטבו.

משלוח על מרצדס

קן קורפמן, שמועסק ב"פיצה והמעדניה של מייק" בקלירווטר, פלורידה, הוא כנראה שליח הפיצה היחיד בעולם שחוזר בסוף יום עבודה לבית פאר המשתרע על 371 מטרים מרובעים.
עד לפני שנתיים היה קן סיפור הצלחה מסחרר שהחיים האירו לו פנים. סוכן מניות מהולל המשתכר 750,000 אלף דולר בשנה, חופשות ביעדים אקזוטיים, חברות במועדון גולף יוקרתי וילדים שלומדים בבתי ספר פרטיים המבוקשים ביותר. בשיא ההצלחה, הוא התפטר הקים קרן גידור ועבר לנהל אותה בעצמו. עד שלפתע, העלייה המטאורית התחלפה בהידרדרות בלתי נשלטת במורד מדרון תלול. המצב החמיר, בנקי ההשקעות המפורסמים קרסו וקן וקרן הגידור שלו לא הצליחו לגייס משקיעים. הקרן נסגרה, החובות תפחו, העובדים פוטרו וסכנת עיקול ריחפה מעל בית החלומות. קן הנמרץ הפשיל שרוולים ויצא לחפש עבודה.
למרות ההרעה בתנאים, קן חש את עצמו בר מזל. להבדיל ממיליוני מובטלים אמריקאים, הוא בכל זאת הצליח למצוא עבודה. עתה, הוא מחלק פיצות בבתי לקוחות וחי מתלושי מזון, אולם בסתר ליבו הוא עדיין חולם את החלום האמריקאי: "אני רק צריך כמה נצחונות", הוא אומר ואז it'll mushroom up like it caved in".

 

משרת החלומות
600 מייל צפונית לקן, בעיירה הקטנה אדיסון שבאוהיו, יצא השרת הותיק של התיכון המקומי לגמלאות, והנהלת התיכון פרסמה מודעה בחיפוש אחר מועמד להחליפו. איש לא יכול היה לצפות את מה שהתרחש לאחר מכן.

כ - 700 בני אדם!!!, ניגשו למשרה שמציעה 15.37 דולר לשעה, לא כולל תנאים סוציאליים והטבות. "ציפינו למספר רב של פניות" אמר מנהל התיכון, "תיארנו לעצמנו שניאלץ להתמודד עם כ-200 פניות, אך כשהמספר עבר את ה - 500, הבנו שהמצב הכלכלי הרבה יותר קשה ממה שחשבנו". עד למועד הסופי של הגשת המועמדות מספר הפניות האמיר ל- 700 אנשים שמקווים לעתיד תעסוקתי בטוח במוסד ציבורי. רובם, כמו דיין סטיד, משחיז להבים בן 51 שפוטר לפני מספר חודשים עקב מחסור בהזמנות, או דונה קרסטון, פועלת קשת יום בת 49 במפעל רכב שנסגר, רואים במשרה הנכספת את אחת ההזדמנויות האחרונות למצוא עבודה בגילם המתקדם. "זה קשה כמו למצוא מחת בערמת שחת", סיכמה קרוסטון, "אבל אני מקווה להיות ברת מזל".

סימנים נוספים להפיכתנו לכפר גלובאלי קטן שבו כולם מדברים על כולם והקשר הוירטואלי מאפשר התעדכנות בזמן אמת, סיפקה לנו בשבוע האחרון פרשת בכירי AIG.

קשה היה לתסרט סיטואציה קיצונית יותר. עבור מי שבכל זאת לא מכיר להלן תקציר: חברת הביטוח AIG שנוהלה בצורה כושלת והובילה שיווק ומכירה של מוצרים פיננסיים לא אחראיים נקלעה לקשיים כלכליים. כחלק מתוכנית הסיוע האמריקאית הזרים הממשל 182.5 מיליארד דולר מכספי משלמי המיסים לחברה על מנת להציל אותה. או אז, המאזן השנתי של החברה הראה רווח - מה שגרם למנהליה (אותם מנהלים שגרמו לכישלון) לחלק לעצמם בונוסים בסך 165 של מיליון דולר...

ברגע שנחשף הנושא הוא עורר סערה ציבורית שלא הייתה כדוגמתה באמריקה הקפיטליסטית. ההתנגדות חצתה גבולות: החל מהסנאטור הרפובליקני צ'רלס גרסלי, שייעץ בפשטות למנהלי AIG - להתאבד, ועד לברק אובמה שאיים בחוק מיוחד כדי למנוע את חלוקת הבונוסים. בכלל, נראה כי לאובמה נמאס מחגיגות השחיתות בוול - סטריט בזמן שהאמריקאי הממוצע מאבד את ביתו. בתוכנית הלילה של ג'יי לנו, תיאר אובמה חזון משלו : "הבונוסים ב-AIG הם בעיה מיידית", אמר, " אבל בעיה רחבה יותר היא שעלינו לחזור להלך רוח של 'מספיק ודי', לתחושה של אחריות , להבנה שלפעולות מסוימות של יחידים יש השלכה על כל החברה. אם נוכל לחזור לערכים האלה, שעליהם נבנתה אמריקה, אנחנו נהיה בסדר ". הקהל הגיב בתשועות רמות.