כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סלמונים נגד הזרם

    חלומות

    חלום שחוזר בכל מיני וריאציות

    3 תגובות   יום שני, 30/7/07, 09:18

    הפעם אני יושבת עם אילנה באיזה בית קפה, אני לובשת משהו לבן ויש לי בטן של חודש שישי, כי אני בהריון. הבד מתוח לי על הבטן, ובצד שמאל היא בולטת יותר. אנחנו יושבות שם, ואני מסתכלת על הבטן שלי, ופתאום אני קולטת שאני באמת הולכת להביא את הילד הזה, ואני מתחילה לבכות לאילנה כי אני לא מבינה איך בדיוק אני אעשה את זה לבד, ולמה נכנסתי להריון בכלל, והרי אני זוכרת שאני לוקחת גלולות. בכי של חוסר אונים.

    אחרי כמה זמן אני קמה מהכסא, ומכריזה שאני בכלל לא בהריון ומכניסה את הבטן חזק עד שהיא נעלמת. כולם מסביב מסתכלים עלי ומחייכים.

    אחר כך אני נוסעת על האופניים כדי לפגוש מישהי, היא גרה במושב, ברחוב של השטחים. אני כנראה שמה את האופניים בחוץ, בחצר, ונכנסת. בפנים הבית נקי, אבל היא אומרת שתבוא עוזרת מחר. אני תוהה איך היא מסתדרת עם הכסף. על אחד המדפים אני מוצאת את הגלולות שלי, ושמחה, כי זה אומר שאני באמת לוקחת גלולות. אני לוקחת ממנה מפתחות או משהו לעבודה ויוצאת החוצה, אבל אז מגלה שהאופניים שלי נעלמו. אני מבינה שלא נעלתי אותן, ומתבאסת נורא, כי הן היו חדשות ויקרות. אני מתחילה לחפש מסביב, אני רואה כמה זוגות אופניים, אבל הן לא שלי.

    עובר שם טנדר של ערבים, ואני רואה איזה זוג אופניים אדום קשור בצד השני שלו. אני נתלית על האחורה של הטנדר כמו באוטובוסים בהודו, ומנסה לקחת את האופניים. הנהג קולט אותי ונוסע בזיג זג כדי שאני אפול. בסוף מגיעים לבריכה-אגם גדול, שמתרחצים שם כל הפועלים הערבים במושב. אני יורדת מהטנדר אבל מגלה שהאופניים האלה הן לא שלי. בדרך החוצה פועל אחד מנסה להציע לי זוג אחר, אבל אני לא לוקחת.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/13 14:30:
      דילגת מהחודש השישי, לאופניים הגנובות... מבלבלת, אבל סבבה :-)
        15/8/07 00:53:

      .

      זו אחת הפעמים הבודדות שנהנתי ללכת לאיבוד.

      כיף שם, באיבוד.

        13/8/07 15:08:

      "קארל טיפס ככל שניתן לו ועלה למיטה ובשעת מעשה היה צוחק בקול על נסיונו הראשון להטיל שמה את גופו. פתאום קרא בקול: אי שמיים שכחתי לגמרי את המזוודה שלי...."

       

      כך נפתח (כמעט) הרומן "אמריקה" של קפקא

      ומשם יוצא למחוזות מופלאים.

       

      צאי למסע בעקבות האופניים האדומות שנחבטות מצד לצד

      משם נולדים דברים מענינים....

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      סמדר שילוני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין