ראשית- אפתח בהתנצלות לגדי טאוב: קראתי את תגובתך בפוסט ומדבריך הבנתי, שלא תוכן הפוסט, אלא כותרתו, היא שהדליקה אותך בעצם.
ובכן לתומי חשבתי (ואני אומר זאת בשיא הכנות) שסחר בנשים, כולל את כל תחום תעשיית המין- כולל יבוא נשים מחו"ל, מודעות זנות, סירטי פורנו, תעשיית הזנות ומועדוני החשפנות.
לאחר שקראתי את דבריך ב"ידיעות אחרונות", הבנתי שאתה בעצם נלחם למען הליגיטימיות של מועדוני החשפנות ולכן ניסחתי כך את הכותרת.
אנא קבל את התנצלותי אם טעיתי במונחים, זה בהחלט לא נעשה כדי להעליל עליך דבר. אמנם אני חושב שאתה עושה טעות בהלבנת מועדוני החשפנות, אך לא חשבתי ואינני חושב, שאתה מיבא/כולא נשים מחו"ל או תומך ביבוא/כליאת נשים והאשמה כזו לא עלתה בפוסט וכאמור- מצטער אם כך הבנת זאת. ועכשיו- לפוסט עצמו:
בראיון שנתן לידיעות אחרונות, טען גדי טאוב שמועדוני החשפנות הם מקומות לגיטימיים והדיבורים נגד תעשיית המין הזו הם צביעות והתחסדות.
בפוסט זה אביא את עיקרי טיעוניו ואוסיף את דעתי עליהם בגוף הכתבה:
"החשפנות, אומרים לנו, משפילה נשים, מתייחסת אליהן כחפצים. החשפניות עצמן, דוחות את הטענות האלה. הן לא אוהבות שמתארים אותן כעלובות ומסכנות, כי הן לא כאלה.
מי כן אוהב שמתארים אותו כעלוב ומסכן? גם הזונות מתכחשות לכך. האם העובדה שהן לא אוהבות את התיאורים הופכת אותן ל"לא כאלו" ?
אגב- גם אני לא חושב שהן עלובות. לא הן ולא הזונות ולא אף אשה בתעשיית המין. מה שכן- אני חושב שהן באמת מסכנות ואילו הלקוחות שלהם (ומצדיקיהם) הם העלובים, או לפחות רשעים מצטדקים יותר או פחות, כיוון שלא טובת האשה זה מה שעומד לרגליהם, אלא איבר המין שלה ותג המחיר שלו. בידיוק כפי שהרקע של הסטייק לא מעניין אותנו אלא טעמו ומחירו. קוראים לזה שוק בשר ואין בו שום צידוק מוסרי. גם אם זה טעים וגם אם זה נעים. מה שכן- אני שמח שאותן חשפניות שהתראיינו לגדי, לא מרגישות עלובות ומסכנות. זה ודאי עוזר להן להעביר את הבאסה בסבבה.
איך נראה כל העניין מנקודת מבטן? הרבה פעמים היחס שלהן לגברים הוא שילוב בין ציניות לחיבה חצי-פטרנליסטית.
איני יודע מהי "חיבה חצי פטרנליסטית" אבל אני יודע מהי חיבה ולא זכור לי שחיבה אמיתית עולה כסף. (מזוייפת דווקא כן)
גברים, או אלה שבאים למועדונים, הם יצורים ניתנים בקלות למניפולציה. הם מוכנים לקנות את העמדת הפנים הקלושה של חיבה – לקנות ממש, בכסף – גם כשהם יודעים שהיא העמדת פנים. מה פרוש "העמדת פנים"? אז האם החשפניות בעצם מתעבות את הלקוחות? לדעתי "העמדת הפנים" היא כפולה: הבנות מעמידות פנים שיש להן חיבה לקליינטים ואילו הקליינטים מעמידים פנים שהן נהנות מהם. הם מוכנים לשלם, לפעמים הרבה, תמורת קצת עירום או קצת מגע.
כאן מנסה גדי להציג גם את הגברים המשלמים כעלובים, מסכנים, מעוררי רחמים ואולי אף מנוצלים כספית ובכך לאזן כביכול בין הסבל שלהם לסבלן של הנשים
אבל כל בר דעת יודע שאין שיוויון בין מעסיק לעובדו- בין לקוח לאשה שקנה.
לעתים קרובות התחושה של הבנות, לפחות בהתחלה, היא ההפך ממה שכותבים מגיניהן: תחושה של כוח ולא של חולשה, של משפילות ולא של מושפלות.
גדי, אתה באמת חושב שבחורה המנענעת את איבריה על ברכיו הזרות של כל לקוח (שיש ביכולתו לשלם על כך), היא הצד החזק והמשפיל ולא החלש והמושפל?
נכון- כך אולי אמרה לך החשפנית, אבל אני שואל אותך, אתה מאמין בזה? הרי בעצמך כתבת שזה כך "לפחות בהתחלה". מותר לדעת מה קורה אחרי שעתיים/יומיים?
האם היית נותן לביתך/אחותך לעבוד ב"מקצוע המכובד והריווחי" הזה?
ואם היא היתה אומרת לך שהיא כן נהנית שעשרות זרים מלטפים את גופה יום יום- היית מאמין לה, או שואל אותך/אותה, מהו הקטש' הפיזי/פסיכולוגי שגרם לזה?
במקרה הטוב- היא מהמיעוט שבאמת ובתמים עובד שם עקב מיניות מתפרצת ובמקרה הרע והשכיח- מצוקה נפשית/כלכלית קשה הדורשת טיפול ולא טיפול של קליינטים.
כמה זה קל! כמה כסף הגברים האלה מוכנים לשפוך בשביל חצי מגע או חצי חיוך.
שוב אותו נסיון להציג גם את הגברים המשלמים כאילו הם הם המסכנים לפחות כמו הבנות שנאלצות להגיש עצמן למזמוזיהם.
אזכיר שוב שאין שיוויון בין מעסיק לעובדו- בין לקוח לאשה שקנה.
אחר-כך מתגנבים דברים אחרים. יש גם לקוחות גסים. ואת אלה צריך להעמיד במקום. לאורך זמן מתפתחות אצל חלקן – לא כולן – איזו חומה של ניתוק מסביב לעור החשוף.
רגע רגע- מדוע הן צריכות חומה של ניתוק מגופן, אם לטענתך, אין בעבודה זו ביזוי ניצול והשפלה? אותו "ניתוק", למי שלא יודע- אופייני לנפגעי טראומה. תקיפה מינית למשל. זה ניתוק שמאפשר לקורבן להפריד בין הכאב, הביזוי, הניצול וההשפלה שחווה- לנפש שלו. מעניין שאותם גברים "נשלטים ומנוצלים" לא מבצעים את הניתוק הזה- דבר שמאפשר להם את הריגוש שבשבילו הם התכנסו שם)
הסקרנות, השיכרון הראשוני של כוח ואטרקטיביות נשחק. מתגברת המונוטוניות והמכאניות, לפעמים גם תחושת הריקנות, לפעמים גם בושה סמויה.
לפעמים? כלומר- לדעתך ברוב הזמן מדובר בתחושת שיכרון, כוח ואטרקטיביות ורק לפעמים מתגנבת לה תחושונת של ריקנות ובושה?
אני סקרן אם אתה מאמין לעצמך או שמנסה ליפות את המציאות כדי שתוכל להמשיך לפקוד את המועדונים האלו בלי להתנצל?
וגם זה: מתרגלים לכסף קל. אבל הניתוק, גם כשאצל אחדות הוא נעשה בוטה, לא דומה למה שאומרים בשמן העיתונים. אז למה הוא כן דומה? ממה הוא נובע? (חסר לי פה המשך המשפט) ממה- אם לא ממה שכתוב בכל המחקרים, אותם אתה מכנה בזלזול "אומרים בעיתונים" כאילו "העיתונים" ממציאים המצאות ולא מתבססים על עדויות מוחשיות של נפגעי ונפגעות טראומה. עד שלא אקבל הסבר משכנע יותר על תופעת הניתוק- אני מאמין להסבר המנומק שכתוב למשל כאן : http://www.tdil.org/article_6.html חולשתם של גברים, לא כוחם, היא עובדת החיים הבולטת של המועדון.
שוב אותו נסיון להפוך את הגברים למסכנים לא פחות מהנשים שקנו. אתה יודע מה- למען האמת, זה נכון שגם הגברים הצריכים לשלם על מגע הם גברים חלשים או מתוסכלים, אבל זה לא הופך את הנשים שם לחזקות- נהפוך הוא, הן נועדו לשמש כאובייקט מיני נמוך דרג, הנועד לתת לגברים אלו בדיוק את תחושת העוצמה והאדנות החסרה לאגו שלהם. (אלא אם מדובר במועדון סאדו של "עבדים ומלכות" ובו אני כבר חושד שהגברים אם אלו שבנפשם צלקת עמוקה יותר)
האם כל זה נפלא? כנראה שלא. האם זה נורא? גם לא.
למי זה לא נורא? אני מעריך שאם אכפת לך מהחשפנית כי למשל היא במקרה אחותך או ביתך, היית עושה הכל כדי לחלץ אותה ממקום העבודה "הלא נורא" הזה.
המפגש בין גברים וחשפניות הוא בעיקרו מפגש (נטול כפייה) של חולשות אנוש. לפעמים גסות, לפעמים נוגעות ללב. אבל כאן, תחת אשליה שבירה של זוהר, לא מבזים אותן, את החולשות. וזה גם משהו. כי המסע נגד המועדונים קצתו כוונות טובות, אבל רובו חוסר נכונות לסלוח על חולשות אנוש פשוטות.
תאור ממש פיוטי של מועדוני חשפנות- "מקדש הרגשות". את החולשות באמת לא מבזים, אבל את הנשים שמגישות את אבריהן לכל לקוח דווקא כן. זה מהות העניין.
ההקשר הפמיניסטי של הטענות היום – חיפצון האישה, שוביניזם, וכו‘ – הוא האלמנט המזדמן, לא האלמנט המהותי בדיון. כמעט כל חברה, כמעט בכל זמן, מפתחת ז‘רגון משלה להביע באמצעותו את הבהלה ממיניות האישה, ובעיקר ממיניות נשית נטולת עכבות. העברית בחרה במילה ”פריצות“: מיניות נטולת עכבות אצל נשים היא פריצת גבולות בלתי נסבלת. עכשיו אנחנו לא סובלים אותה בז‘רגון פמיניסטי. קודם לא סבלנו אותה בז‘רגון שוביניסטי, ואמרנו שקול באישה ערווה.
אתה באמת חושב שהמניע של הנשים העוסקות בחשפנות/זנות הוא חשק מיני מפותח שהופך למיניות מתפרצת? הרי כל המחקרים מראים שרוב מכריע מהעוסקות בתעשיית המין, התדרדרו לכך בגלל מצוקה מבית הכוללת מחסור בכסף/תמיכה ועודף בהתעללות מינית/גילוי עריות. פרטים נוספים- למשל בלינק הבא: http://cafe.themarker.com/view.php?t=450231
אבל בין הפונדמנטליזם המוסלמי שמכסה את גוף האישה, הפמיניזם שמכנה עירום ”חיפצון“, ”האגודה לדיכוי החטאים“ בארצות הברית במאה התשע-עשרה (שהובילה לחקיקה נגד פורנוגרפיה), והרבנות הראשית, יש יותר משותף מנבדל.
קשקשן. האם באמת יש צורך להסביר את ההבדל בין הפימיניזם שנלחם על שיוויון זכויות לנשים לבין הפומנדליסטים האיסלמים והרבנים הנאבקים על המשך ההגמוניה הגברית?
זה ודאי נכון מנקודת מבטן של החשפניות. אינטואיטיבית הן חשות שהקמפיין הפמיניסטי נגד ניצולן הוא צעיף דק מעל השנאה שרוחשות להן גברות מהוגנות.
אם הן חושבות כך, זה רק מפני שאין להם מושג על מה נלחמות הפמניסטיות ואין לי ספק שממך הן לא ילמדו זאת.
החשדתם המופרכת של אירגוני הנשים בשנאה לחשפניות, משולה להחשדתו של ארגון בצלם בשנאה לפלסטינים, כי הרי סיום הכיבוש (שנגדו פועל הארגון) יוביל לפגיעה באותם פלסטינים המתפרנסים מבניית התנחלויות
במובן המעשי זה אפילו עוד יותר פשוט: כך או כך, קוראים לסגור להן את מקום העבודה. אני לא מכיר חשפנית אחת, אחת בכל תל אביב, שרוצה שיסגרו את המועדון שהיא עובדת בו.
ואני לא מכיר עובד זר אחד שרוצה שיפסיקו להעסיק אותו למרות שמשלמים לו פחות משכר מינימום אז כדאי שניתן למועדונים האלה לחיות.
אז כדאי שניתן למעסיקים להמשיך לנצל את העובדים הזרים (כך לפי אותו הגיון מעוות)
צריך קצת אפלולית לפעמים, וקצת חמלה, כדי שנוכל לשאת את האור."
כפי שצריך לשמר את הסבל (של אחרים כמובן), כדי שנוכל להתנחם שבאופן יחסי- אנו בני מזל מאושרים. |