מאחורי הקלעים של עולם צילומי המזון
כבר 7 שנים שאני עוסקת בצילומי מזון באופן מסחרי. יש לי סטודיו לצילום ביפו ואני עובדת על מגזינים, הוצאות ספרים וחברות מזון גדולות. באירועים חברתיים כשאני נשאלת מה אני עושה לפרנסתי תמיד אני מקבלת את אותם התגובות. השאלה הראשונה שאנשים רוצים לדעת היא האם מה שמצולם זה אמיתי, מתי אני משתמשת בקצף גילוח במקום קצפת ומתי אני שמה שמן מנועים על הסטייק. אז החלטתי להעלות את הפוסט הזה כדי לספר קצת מה קורה בסטודיו מקצועי לצילום מזון ועל הדרך להפריך את מיתוס האוכל המלאכותי.
לרוב אני אוכלת את מה שאני מצלמת היום שלא כמו בעבר ישנה הקפדה מאוד גדולה על אמת בפרסום. צילומי מזון משנות השמונים תשעים היו ידועים בשימושים כמו קצף גילוח ושמן מכונות אבל ככל שהתקדמנו בתחום ישנה שאיפה להציג אוכל בצורה כמה שיותר אמיתית ואולי זו האופנה כרגע בתחום אבל תפיסת עולמי אומרת שאוכל צריך להיות אמיתי כדי שיהיה מגרה. כשמגיעים אלי שפים לצילומי מזון אני משתדלת תמיד להנחות אותם להכין את המנות "עד הסוף" כולל המלח כי אני מאמינה שכשמכינים את המנה ללא קיצורי דרך אז היא תיראה במיטבה. חשוב לי כצלמת לתת לצופה תחושה וחיבור למשהו שהוא מכיר. אין עדיין כמוסות ריח בצילומים ולכן תפקידי לגרום לצופה לטעום ולהריח את התמונה וככל שהיא מתחברת לו למשהו שהוא מכיר כך הצילום יעבוד על כל חושיו. כמובן שגם לי יש "סודות" וטכניקות כדי שהצילום יראה הכי טוב שהוא יכול. דברים שלמדתי לאורך הקריירה שלי משפים וסטייליסטים של אוכל. כצלמת מזון מקצועית אני מרגישה שההבנה שלי בעולם הקולינרי הופך אותי לצלמת טובה יותר. אני יודעת מה קורה לבשר אחרי שהוא מתבשל 5 שעות (גוש חום/אפור) ואיך הוא נראה אחרי שעה בלבד... אני יודעת איך לגרום לברוקולי להיות ירוק עז ואני יודעת איך לסדר סלט כך שהוא יהיה מגרה ועסיסי עם טיפות קטנות של רוטב. את כל הידע הזה צברתי בשנים של הצצה מעבר לכתף של טובי השפים והטבחים בארץ, שאלתי שאלות והצקתי להם בנושאים שאותם לא הכרתי. היום, גם כשאני מכינה אוכל למשפחה שלי, נושא עיצוב המנה והכנת אוכל שמעורר תאבון נמצא בראש סדר העדיפויות שלי.
אוכל מעוצב? תחום של עיצוב אוכל תמיד היה חשוב בהיסטוריה של צילומי מזון. אם תסתכלו בספרים הישנים של ההורים תראו תמיד עומס מאוד גדול של פריטים מעולם המטבח והמנה. אם מצלמים פשטידת פטריות אז מעצבי המזון הותיקים היו תמיד מפזרים בנון שאלנטיות פטריות על השיש שליד המנה. היום הסגנון קצת השתנה אבל חשיבות העיצוב נשארה. ביום צילום סטנדרטי יש שף במטבח, צלם, לקוח וסטייליסט. לכל אחד תחומי אחריות משלו אבל סגנון העבודה שלי מערבב בין כולם. אני מעורבת בסטיילינג, מייעצת קצת בהכנת המנה וכמובן אחראית על הצילום. עיצוב מנה מתחיל במטבח, סידור צלחת, פיזור פירורים או בניית צלחת פסטה מושלמת אינה משימה פשוטה, הכל נעשה מתך מחשבה על צורה, צבע וזרימה, בקיצור גם בצלחת יש קומפוזיצות. אח"כ על הסט הצילומי מתחילים לעבוד על כל האלמנטים שמסביב למנה, רקעים, כלים נוספים, סכום וכל מה שעלה בפנטזיה של הסטיליסט. אחרי שהסט מוכן אני נכנסת לפעולה עם מיקום המצלמה ועיצוב התאורה. לבסוף, רגע לפני הצילום הסופי (וזה אחד הסודות של עיצוב מנות) עושים את הגימורים האחרונים. מברישים את הסטייק בשמן- קנולה. מממקמים את הפירורים בעזרת פינצטה קטנה. מזליפים רוטב במיקום המדויק שעליו הוחלט ומיד מצלמים!!
המינימליזם של פוטושופ שאלה נוספת שאני נתקלת בה הרבה היא כמה עיבוד אני עושה בפוטושופ לצילומי האוכל שלי, שוב הסקרנות האנושית רוצה לדעת האם מה שרואים זה אמיתי או סוג של רמאות..... אז אני יכולה לדבר רק על סגנון העבודה שלי והוא מעט מאוד פוטושופ. עבודת הסטודיו כל כך מדויקת מבחינת קומפוזיציה, תאורה, והכנת המנה, הפידבק במחשב הוא מיידי והתיקונים ברובם נעשים על הסט ולכן עבודת הפוטושופ מסתכמת באיזון צבעוני קל, בד"כ הוספת רוויון (עזות הצבעים) וניקוי לכלוכים קטנים בתוך המנות. כשאני מצלמת מחוץ לסטודיו אז ישנה יותר עבודת פוטושופ אבל מנות הן לא דוגמניות שצריכות הצרת היקפים ולכן בד"כ מה שצולם במקור יהיה גם הצילום הסופי.
להצצה בתיק העבודות שלי מוזמנים להכנס לאתר הבית שלי www.danyaphoto.com במאי יפתח קורס לצילום מזון אצלי בסטודיו ושם אני מלמדת ביסודיות את כל הטריקים הקטנים והסודות של צילומי אוכל החל מהנושא הצילומי- תאורה וקומפוזיציה וכלה בסטיילינג של המנה ומסביב לה. המתעניינים מוזמנים לשלוח לי הודעות. |