קליפות
איש יורד במדרגות.
עוד מעט ייצא לעולם שבחוץ. ברגע אחד של חוסר תשומת לב יחליק וייפול.
אחרי הנפילה הצחוק יתפוס את מקומו בסיפור. בכוח ובאלימות.
יצחקו האנשים, יצחקקו הרמזורים, הכבישים ישאגו בהנאה, וכל חריצי המדרכות יישאבו אף הם אל העולם המשתולל מעונג.
ככה זה. כולם צוחקים. רק החתולים והכלבים לא יצחקו.
אבל הוא היה איש שמן! וגם הייתה שם שלולית!
הצחוק ישתולל: פה גדול וטיפות רעל נוטפות ממנו, יקפוץ בדילוגים, ממדרכה למדרכה, על העמודים ועד לעננים.
זה קרה בסתיו. אני הייתי כבר בת שש. יד ביד עם אבא.
בזמן הנפילה התנתקו לנו הידיים, וכל היום הלכתי עם מכנסיים רטובים.
בלילה שכבתי על הגב, הסתכלתי חזק חזק בנקודה שבקיר,
ולא בכיתי. מתוך "סלון הדחויים", גוונים 2008 |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חן חן
תודה על תגובתך רחל
עודד היקר
רב תודות
נהדר. עולם ומלואו בפיסקה אחת! איזה מזל שלא אזלו כוכבי :-) *
הא! שוקי
כמה נעים לקבל ממך תגובות
תודה
תודה
על פי הודעת ההנהלה קצו כוכבי *
אצטרף אליך ואתבונן איתך
בנקודה שעל הקיר.
טקס שובה לבבות ...
שוקי