אימון רגשי
את גישת 'האימון הרגשי' לא המצאתי, אלא פיתחתי מתוך התנסות אישית בהתמודדות עם טראומה ומתוך האמונה ביכולת האינסופית של כל אחד מאתנו ליצור ולצמוח.
כמטפל בנפש, למדתי שלמעשה אין 'טיפול נפשי', אבל שיש צורך עצום בפיתוח ובשיקום המיומנויות הרגשיות שלנו. 'האימון הרגשי' הוא כלי יעיל ביותר לשיפור המיומנויות הרגשיות, והוא אינו 'טיפול' אלא דרך חיים.
האימון הרגשי אינו 'העבודה' שלי, אלא החזון שלי. אני מאמין שהוא הכלי היעיל ביותר לניהול חיים טובים, יחסים טובים עם אחרים וקשר יעיל עם המציאות. בכפר הקטן שאליו עברנו, בבולגריה, אני כותב ספרים בנושא זה, וגם מקיים סדנאות ומפגשים מרוכזים למטפלים, לזוגות, להורים, ועוד.
בבלוג הזה אשתף אתכם בשימוש היומיומי באימון הרגשי.
פוסטים אחרונים
- 50% הנחה לשבוע הספר 7/6/16
- הנסיך הקטן 15/9/14
- תאגידי הטראומה 9/5/14
- אשליית הדמוקרטיה 22/3/14
- גשר: אמפתיה, אנוכיות וטבע האדם 18/3/14
- חידה ספרותית מס' 2 13/11/13
אהבה, רק אהבה
 לכאורה, מה בנאלי יותר מעוד שיר על אהבה? הרי אהבה היא אחד הנושאים הנפוצים והנדושים ביותר בשירה. אם כך, מדוע בחר טד יוז, מגדולי המשוררים האנגליים בני-זמננו, שהיה נשוי למשוררת סילביה פלאת`, לפתוח בשיר זה את מבחר שיריה של אמילי דיקינסון בעריכתו? אמילי דיקינסון, שנולדה בארצות-הברית לפני מאה ושבעים שנים (בחמישה-עשר באפריל, 1830), לא היתה מומחית לאהבה. את חייה הקדישה לשירה, ורק לעתים רחוקות עזבה את הבית בו נולדה ובו חיה בבדידות עד יום מותה בשנת 1886. היא פרסמה רק שבעה שירים בימי חייה (מתוך יותר מאלף ושבע-מאות שירים שכתבה), והאוסף הראשון משיריה הודפס רק לאחר מותה, בשנת 1890. את מהפכנותה שלדיקינסון אפשר לגלות בעדיפות שהעניקה לתכני שירתה,כשלשם כך ויתרה על חריזה מדויקת ואף על לבוש מוסיקלי `יפה` ומתנגן. היא לא כתבה שירי-אהבה, אך מי שיקרא במכתביה (בתרגומה של אליעזרה איק-זקוב) ימצא שהנושא העסיק אותה ומילא את נפשה. אולי זו הסיבה שטד יוז בחר בשיר הקצר שלה אודות האהבה לפתוח בו את המבחר שערך. בחרתי לתרגם את השיר הזה, הדומה למכתם, דווקא משום שמצאתי בו עומק שקשה למצוא בשירי-אהבה רבים. זהו שיר מהפכני, משום שאינו עוסק בתופעה שרבים טועים לזהות אותה עם האהבה, והיא ההתאהבות. זה אינו שיר על התאהבות, שהיא רגש חד-צדדי המתקיים רק בדמיונו של המאוהב וחולף במהירות, אלא שיר על אהבה, שהיא הרגש הנובע מיחסים קבועים ונמשכים. לא במקרה אני מציין את ההבחנה הזו, משום שבעולם הצרכני והתזזיתי בו אנו חיים החליפה ההתאהבות את האהבה, וקשר אהבה יציב וארוך-טווח הפך לנדיר ביותר. במשך שנים רבות הקדשתי זמן רב בניסיון להבין את מה שמניע אותנו כבני-אדם, ומצאתי שהמכנה המשותף הרחב ביותר הוא החיפוש אחר `מקום בטוח`. המציאות, כמובן, אינה מקום בטוח, ולעולם גם לא תהיה כזו. כולנו נועדנו למות, והידיעה הזו מעוררת בנו חרדה רבה. כדי להתמודד עם חרדת המוות ועם הסכנות הרבות שבמציאות עלינו לייצר בכוחות עצמנו `מקום בטוח` משלנו. את זאת אנו עושים באמצעות הדמיון והאמונה. היכולת שלנו ליצור הסבר המתאים באופן זמני למציאות מגביר את בטחוננו ויוצר בנו תחושה זמנית של `מקום בטוח`. זו הסיבה שאנו בוחרים לחיות במסגרות מוגדרות של כללים וחוקים כמו המסגרת המשפחתית, המסגרת הדתית, המסגרת הלאומית, המסגרת התרבותית ועוד ועוד. האהבה הזוגית היא, בעיני, `המקום הבטוח` האולטימטיבי, והיא אולי התנאי לחיים מאושרים ובריאים. לא במקרה נמצא במחקרים שחייהם של רווקים קצרים יותר משל אנשים נשואים. דווקא אמילי דיקינסון, שחיה בבדידות, ידעה להתבונן בתופעה הזו ולתאר אותה בשירה באופן מדויק ומתומצת. בשתי השורות הראשונות היא קובע שהאהבה היא כל מה שיש לנו: "שֶׁאַהֲבָה וְאֵין בִּלְתָּהּ, רַק זֹאת נֵדַע עַל אַהֲבָה". זה נשמע מופרך ומאוד לא מתאים למי שמחליף בין אהבה לבין התאהבות. אבל אמילי דיקינסון אינה טוענת שהאהבה היא הכל, אלא שכל מה שאנו יודעים על האהבה הוא, שהאהבה היא כל מה שיש. כלומר, הידיעה בדבר כוחה העצום של האהבה קודמת ליכולת שלנו לבחור באהבה. ומדוע האהבה היא כל מה שיש? משום שהיא מאפשרת לנו להרגיש בטוחים בעולם כאוטי ומסוכן. האהבה העצומה הזו, שהיא המקום הבטוח המאפשר לנו להתקיים באושר, יכולה להיות אהבת הורה לילדו, אהבת הבורא לברואיו, אהבת המאמין לאלוהיו או אהבת גבר לאשה. בשתי השורות האחרונות של השיר מציגה דיקינסון את העול שנושא מי שבחר באהבה, ולכן אני מפרש זאת כאהבה זוגית, שהיא האהבה הטבעית והאפשרית ביותר לבני-אדם: "וְדַי בְּכָךְ, עַל הַמַּשָּׂא לִהְיוֹת מַתְאִים לַמְּסִלָּה." במטאפורה מדויקת ובהירה מציגה דיקינסון את האהבה כמשא שעלינו לשאת בעולו. אבל אין זה משא מעיק, משום שלמרות הקושי הוא מאפשר לנו לממש את אושרנו. האושר הזה אינו יכול להתממש כשאנו מאוהבים, משום שאנחנו יכולים להתאהב בכוכבי קולנוע או בדימויים המוכרים לנו, מבלי שמושא אהבתנו ידע על כך. אבל כדי לממש את אהבתנו עלינו ליצור יחסי זוגיות קבועים ונמשכים, מתוך הקשבה וסובלנות והתאמה יומיומית לשינויים הקטנים שחלים בבני-זוגנו. משא האהבה צריך להיות מתאים למסילה עליה הוא מתנהל (באנגלית המסילה היא גם אורח-חיים), כלומר עלינו להתאים את אהבתנו לבן/בת הזוג שלנו, כדי לממש אותה. במשך שנים רבות חיפשתי, כמו מיליוני בני-אדם אחרים, את `האחת והיחידה`, את `החצי השני` או את `אהבת האמת` שלי, ונכשלתי שוב ושוב, מפני שהייתי שקוע בניסיונות התאהבות בלתי-פוסקים. לפני עשר שנים למדתי, בעבודה קשה ולא פשוטה, להכיר במה שאמילי דיקינסון מתארת כה יפה בשירה. עד היום לומדים אפרת ואני להתאים את משאנו למסילת חיינו, מדי יום, לעבוד את אהבתנו ולהגיש זה לזו את מנחת אהבתנו. קשה לי לתאר אושר גדול מזה, ואני מגיש לה כאן את התרגום הקטן הזה לשיר הגדול הזה. ויש לאהבה הזו גם ממשיכים. הנה: אם תרצו לקבל מדי שבוע את השיר השבועי מאתר 'ספרים', כתבו אלי ואצרף אתכם לרשימת המנויים: |
תגובות (48)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כתיבתה של אמילי היתה אחד הנושאים האהובים עליי ביותר בתואר, במיוחד כשהמרצה הוא אמריקאי ומקריא אותה במבטא המיוחד רק לו :)
תודה שהזכרת לי נשכחות...
קראתי את פוסט שלך, ומייד נזכרתי באחד משיריה, שחופף מאוד לפיסקה האחרונה אותה כתבת:
That I did always love
That I did always love
I bring thee Proof
That till I loved
I never lived—Enough—
That I shall love alway—
I argue thee
That love is life—
And life hath Immortality—
This—dost thou doubt—Sweet—
Then have I
Nothing to show
But Calvary—
כשהפירוש למילה calvary הוא מקום מקלט......
*
:)
שלום דאני,
באיחור אני רואה את התגובה שלך. תודה.
אם תרצי להצטרף למנויי השיר השבועי, אנא שלחי לי את כתובת האינטרנט שלך, ואצרף אותך: drorgreen@gmail.com
להתראות,
דרור
הי דרור,
איך נפלתי על הבלוג שלך בשעה מקדמת זו של בוקר? אבל אני מאמינה ששום דבר לא מקרי,
נגשתי לספירה ומצאתי את ספרך טיפול נפשי מדריך למשתמש , ואז נזכרתי כמה עזר לי לעשות סדר תודה.
נהנתי מאד לקרוא את השיר ההסבר ושמחתי לראות משפחה מאושרת שבונה יום יום את האושר ולא חושבת
שזה מובן.
תודה , גם אני כאחרים , חופרת מתי אהבה, השיר וההסבר של ה"מקום הבטוח" הם באמת האהבה , בנית
המקום והתחושה וההרגשה והחיים בו הם אכן האהבה.
תודה לך, אשמח מאד להיות חברה בקהילה שלך, אני חושבת שגדילה במערכות יחסים זה המהות הקיומת שלנו
כבני האדם בעולמנו הנפלא.
דאני
תודה, איילת,
דרור
יפה השיר. יפה הפוסט.
אשריך.
תודה, גלי,
דרור
יפה ביותר!!!
גלי
תודה אור,
אכן גדולה.
להתראות,
דרור
הי דרור -
תודה על התרגום
אמילי דיקנסון גדולה
תודה, לאה,
דרור
דרור, חברי החדשדש, יפה השיר שבחרת לתרגם, יפה התרגום, הפוסט שלך מרתק והיצירה העיקרית שלך - המשפחה שלך עם כל הצאצאים, זו יצירת אמנות אמיתית!
תודה ו*
לאה
קבל תיקון:
אמילי דיקינסון
גרסה עברית: שושי שמיר
שֶאַהֲבָה הִיא כָּל ֹשֶיֵֹש
זֶה מַה ֹשֶיודְעִים עַלֶיהָ
וְזֶה מַסְפִּיק – ֹשֶמִֹשְקָלָה
יַתְאִים לְמִקְצָבֵיהָ
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר
המייל שלי הוא
ronit757@gmail.com
הי תראה מה קפץ לי מהשרוול זה עתה
אמילי דיקנסון
גרסה עברית: שושי שמיר
שֶאַהֲבָה הִיא מַה ֹשֶיֵֹש
מַה ֹשֶיודְעִים עַלֶּיהָ
וְזֶה מַסְפִּיק – ֹשֶמִֹשְקָלָה
יַתְאִים לְמִקְצָבֵיהָ
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר
לא זוכרת, שנים כבר אין לי את התקליט הזה, אבל תנסה לחפש באינטרנט. את המלים מצאתי שם.
שושי
תודה, שושי, אבל שכחת לכתוב לי באיזה דיסק מופיע השיר הזה.
להתראות,
דרור
אכן
Janis ian
jesse
JESSE COME HOME
THERE'S A HOLE IN THE BED
WHERE WE SLEPT
NOW IT'S GROWING COLD
HEY JESSE, YOUR FACE
IN THE PLACE WHERE WE LAY
BY THE HEARTH, ALL APART
IT HANGS ON MY HEART
AND I'M LEAVING THE LIGHT ON THE STAIRS
NO I'M NOT SCARED - I WAIT FOR YOU
HEY JESSE, I'M LONELY, COME HOME
JESSE, THE FLOORS AND THE BOARDS
RECALLING YOUR STEP
AND I REMEMBER, TOO
ALL THE PICTURES ARE FADING
AND SHADED IN GREY
BUT I STILL SET A PLACE
ON THE TABLE AT NOON
AND I'M LEAVING A LIGHT ON THE STAIRS
NO I'M NOT SCARED - I WAIT FOR YOU
HEY JESSE, I'M LONELY, COME HOME
JESSE, THE SPREAD ON THE BED
IS LIKE WHEN YOU LEFT
I'VE KEPT IT ALL FOR YOU
AND ALL THE BLUES AND THE GREENS
HAVE BEEN RECENTLY CLEANED
AND THEY'RE SEEMINGLY NEW
HEY JES, ME AND YOU
WE'LL SWALLOW THE LIGHT ON THE STAIRS
WE'LL DO UP MY HAIR
WE'LL SLEEP UNAWARE
HEY JESSE, I'M LONELY, COME HOME
שושי
מזמן לא חשתי עד כמה 'כבד' מעשה האהבה.
תודה, שושי,
נהניתי לקרוא את תרגומיך. מצאתי בהם גם את השיר ג'סי של ג'ניס איאן. לא מזמן חיפשתי אותו בין התקליטים שלה, ולא הצלחתי למצוא. האם את מוכנה לשלוח לי את שם הדיסק? אני זוכר משם דווקא שורה אחרת: Jesse, come home, there's a hole in the bed where we slept.
להתראות,
דרור
הי דרור,
גם אני מאוד נהנית לתרגם ולראות תרגומים מעין אלה שלך כאן.
אני מזמינה אותך לראות שני פוסטים שלי שבהם דוגמאות תרגום קטנות שלי, שבחרתי בקפידה...
שושי שמיר
תודה, אלי, על הפירוש השונה ועל השיר היפה.
אתה שואל מדוע, אם כולנו יודעים שהאהבה היא המוטיב המרכזי בחיינו, אנו ממשיכים לחפש אותה ומבקשים הוראות הפעלה.
זה פשוט מאוד. משום שלא כמו שאר בעלי-החיים אנחנו נולדנו ללא הוראות הפעלה ואינטואיציות ברורות, ועלינו ללמוד כיצד לתפעל את מה שקיבלנו. בזאת האהבה דומה להליכה. כולנו הולכים, אבל מעולם לא לימדו אותנו ללכת, ואיננו עושים זאת באופן יעיל. כמעט כל בני האדם סובלים מבעיות בברכיים ובעמוד השדרה משום שאינם הולכים בצורה נכונה. אם תבדוק את סוליות הנעליים שלך תגלה שצד אחד שלהם נשחק יותר מאשר השני, משום שאינך מחלק במידה שווה את משקל גופך בזמן ההליכה. ניתן ללמוד זאת, לשפר את ההליכה ולמנוע את שחיקת הסחוס ואת הכאב.
באותו האופן ניתן לעשות שימוש יעיל יותר גם במיומנויות הרגשיות שלנו, וללמוד כיצד לתפעל את יכולת האהבה שלנו.
להתראות,
דרור
דרור,
תודה על ההזמנה.
קראתי את השיר והתרגום היפה שלך והוא הילך עלי קסמים.
השיר כה מינימליסטי ויש בו סתירה פנימית ואף לאחר שהורדתי את הניקוד לא הצלחתי ליישב אותה.
לכאורה כולנו יודעים שאהבה היא כל מה שיש אבל רק לכאורה
אם די בכך אז מדוע רבים גם מבקשים לדעת אותה
ואם אכן כולנו יודעים שאהבה היא כל מה שיש ודי בכך
לשם מה לנו גם הוראות הפעלה על משא ומסילה.
לטעמי כל אחד יוכל להבין את השיר כרצונו ולתת לאהבה משמעות אישית משלו
ובלבד שהמשא יהיה מתאים למסילה ( כלומר כשינוע עליה בהחלקה רכה )
ובעיני רוחי אני מכיר כמה שיפרשו דווקא שיר זה כשיר בזכות ההתאהבות.
תמיכה לפרשנות האהבה הן בהקשרה הרחב והן בהקשרה הזוגי
ניתן לדעתי למצוא בשיר הבא שלה:
אִם אַךְ מָזוֹר לְלֵב אֶחָד אָחִישׁ,
הֵן לֹא כִּלִּיתִי את חַיַּי לַשָּׁוְא;
אִם אַךְ אָקֵל סִבְלוֹ הַמָּר שֶׁל אִישׁ,
אִם רַק אֶחָד אֶגְאַל מִמַּכְאוֹבָיו,
אִם לְאַנְקוֹר רָפֶה יָדִי אָגִישׁ
וְאַחְזִירוֹ לַקֵּן הַנֶּעֱזָב,
הֵן לֹא כִּלִּיתִי את חַיַּי לַשָּׁוְא.
תודה שירלי,
שכחתי לכתוב שזה צילום של ילדים שגדלים בחינוך ביתי, ושזו אולי הסיבה שהם נראים (ומרגישים) חופשיים ומאושרים.
להתראות,
דרור
היי דרור
פוסט מקסים! כל כך אהבתי את הניתוח שלך לגבי המקום של הרגש בעולמנו אנו...
והכי הכי הכי - התמונה שצירפת. כובשת!
שירלי
אולי מזווית אחרת - תירגמתי בעבר מספר שירים של אמילי דיקינסון. אחד מהם אפילו מהווה מעין מענה - או דיון ביקורתי-רפלקטיבי - עם העמדה המאד אופטימית ונחושה המוצגת פה.
העמדה הזו, בדבר השקעה באהבה, חיפוש האושר בדברים הקטנים ובמאמצים הגדולים, היא העמדה שאני מנסה להיאחז בה, ובזכות אשתי ובנותי הנסיון הזה הופך קל יותר ויותר עם השנים. כאילו אני מחליק אל מושב רך ונעים.
(שלא תחשוב שזה קל לקום לתינוקת שלי, בת השנתיים פלוס, שעדיין רוצה להתפנק באחת בלילה, אבל מתרגלים)
וברשותך, לשיר של דיקינסון:
(שמרתי על משקל וחריזה, פחות או יותר. כמובן שזה פגע במילוליות של התרגום, אבל אני שש-אלי-אתגר, וקשה לי למצוא סיפוק גדול יותר מאשר בתרגום יעיל עם מעט שאר-רוח)
Emily Dickinson
199
I`m `wife`- I`ve finished that-
That other state-
I`m Czar- I`m `woman` now-
It`s safer so-
How odd the Girl`s life looks
Behind this soft eclipse-
I think that Earth feels so
To folks in Heaven- now-
This being comfort- then-
That other kind- was pain-
But why compare?
I`m `Wife`! Stop there!
אמילי דיקינסון
תרגם: אהוד אמיר
199
כלה אני – הטקס תם –
איני אותה אחת –
הן אשת-איש אני כעת –
שקטה ובטוחה –
זרים חיי הנערות
אחרי השיא הרך –
נראה כי ליושבי מרום
נראית הארץ כך
אם כה נעים היום –
בְּעֲבַר הַיַה אַיוֹם –
אך לַמַה לחזור?
נישאתי! עֲצוֹר!
תודה, סופי,
כולנו אוהבים אותה. איך אפשר שלא?
כאן האביב מתחיל, אבל אולי עוד ניפגש בישראל, לפני שתגיעי לבולגריה.
להתראות,
דרור
דרור יקר,
אוהבת את אהובתך אהבת נפש!!!
מי כמוך יודע את מהותו של המסע שאני עוברת איתה, לצידה, לאורך השנים.
אשריכם, זוג מקסים.
המסילה שלכם יציבה, מתפתלת ומתפתחת - והמשא - מתאים בדיוק...
תודה על מילותיך על אהבה...תמיד רלוונטי, תמיד פותח לב...
בהצלחה עם המעבר,
מחכה לביקור בבולגריה!
סופי
שלום לך עלום השם,
הכל נכון. למדתי בבית הילד, הוצאתי את דף השיר פיוט כבר לפני עשרים וחמש שנים, אמנם הרעיון של הגדה של פסח מפלסטלינה הוא שלי, אך רוני אורן שבאותם ימים היה שכן שלי בשדרות בן-מימון קצת שכח זאת והוציא אותה לאור עם מישהו אחר. רק לאחר מכן שיתפנו פעולה ויצרנו יחד ארבעה ספרי פלסטלינה שנמכרים עד היום.
כפי שכתבתי לך, נפגעתי בהלם-קרב ואיבדתי את זכרוני, ולאן אין לי מושג מי אתה (גם אם זכרוני היה טוב יותר אזכור תולדות חיי, שאינן סוד, לא היה מאפשר לי לדעת מי אתה, כשאתה מופיע בעילום שם).
אם אינך רוצה להציג את עצמך, אתה רשאי להמשיך ולהציג נקודות נבחרות בהיסטוריה שלי. אין לי כל התנגדות.
חג שמח,
דרור
תודה, מיכאל,
חג שמח גם לך,
דרור
דרור אל תשבור את הראש רק שחוש הסקרנות יתעורר מעט,
כך עוד סימני דרך,בית הילד,,לידת פיוט,הגדת פלסטלינה,בן מימון.
אני חושב שכאן סיימתי.
תודה רבה, דרור על הפוסט היפה שלך, על התמונה המשפחתית היפה (המון נחת !),
ועל ניתוח השיר. מסכים מאד עם התובנות שלך לגבי האהבה. ותודה על פרטי חייה של דיקינסון.
חג שמח וכשר !
מיכאל
שלום עשן סגול,
תודה, הם באמת חמודים ביותר.
אין לי כוונה לשבור את הראש, כי לא אמצא בו כלום. גדלתי באבו-טור, והורי עדיין גרים באותו הבית. את זכרונות ילדותי איבדתי במלחמת יום-הכיפורים, ואין לי מושג מי אתה. אשמח אם תספר לי, ותעשיר קצת את הזכרונות האבודים שלי.
להתראות,
דרור
drorgreen@gmail.com
ברכות דרור אם חמודים להפליא
אולי זה לא המקום אך אני זוכר אותך עוד מימי אבו טור,
אתה יודע, סתם שתוכל לשבור את הראש.
תודה, אילן,
דרור
תודה, סיגל,
בינתיים קפצתי להציץ בבלוג שלך, וגיליתי את אחוות הכפריים. אם תרצו לחיות את החיים בשלווה ובנוף נהדר וליד שכנים טובים, אתם מוזמנים להצטרף לכפר הבולגרי.
להתראות,
דרור
ציון יקר,
אמילי דיקינסון אמנם הסתפקה באהבת האל, אבל במסר שלה אפשר למצוא גם את משמעות האהבה הארצית, היומיומית, האהבה למי שאתנו ולכל מי שסובב אותנו.
אני מאחל לך לפקוח את עיניך ולמצוא את האהבה לידך. לא את זו שכולם הללוה (כלומר זו שרואים בסרטים), אלא את זו שמתגוררת בבית ממול.
בהצלחה,
דרור
ואני? שנתהפכו שנותי בלי שאדע?
ואלך כסומא ריבוא שנים וייצאו עוללים
ואת שאהבה לא נראתה, כולם היללוה
ואני רק חיפשתיה ולא מצאתיה!!
והנה אמילי במעט המשפטים
האירה לי את מה שאוויתי
ונפתח צוהר עלום ועם הרבה תקווה
ובעזרת הכוכב ,נחוש וניגע באהבה
איזה יופי. אני מאמין שאהבה היא משהו מדבק, וכל האוהב אדם אחד כאילו אהב עולם מלא.
אבל אהבה לא מוצאים, משום שהיא כאן, אצלנו, כל הזמן. אהבה איננה משהו שמוצאים, אלא משהו שעושים. וכשעושים זאת, זה באמת המתכון לאושר.
בהצלחה,
דרור
נראה שיש לך משפחה מקסימה, פרי-עמַל של שנים...
כ"כ מעודד לדעת שלבסוף מוצאים אהבה: מֵיטיבה, אמיתית, מוּרכּבת.
אולי אתחיל גם אני להאמין שזה אפשרי...
היי אפי,
אכן, את מכירה את האהבה הזו ואת פירותיה היפים.
להתראות,
דרור
תודה, ענת,
יפה הצילום החדש שלך. אני סקרן לראות את הצילום כולו, עם הצאצאית.
להתראות,
דרור
אהבה יפה... ויפים פירותיה.