כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג שלילית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    החיים שממול

    13 תגובות   יום שלישי, 31/3/09, 13:53


    השבוע הגיע אלי איש חלונות.

    הוא הגיע מיישוב קהילתי איפושהו באזור צפון יהודה. גבר מזוקן עם כיפה סרוגה גדולה על הראש.

    אחרי שהלך הוצפתי בזכרונות, זה המקום ממנו הוא בא שעורר.



    אני חושבת שהייתי אז בכיתה ט'

    מחנה קיץ של בני עקיבא, ימים של נאיביות שוצפת ואידיאליזם גורף. למאהל שלנו צרפו גם חבר'ה מאותו יישוב קהילתי.

    היה שם י', המדריך שלהם - גבוה,תכול עיניים, חכם רוקד ריקודי עם ומכיר בעל פה את כל השירים בסדרת הספרים "אלף זמר ועוד זמר" (נבוךאם רק הייתי יודעת אז חצי ממה שאני יודעת היום... אפילו רבע מהידיעה, נראה לי די והותר)



    - "הוא נדלק עלייך"

    לחשו לשונות, ואני הסמקתי עד שורשי הנמשים.


    עליי???


     

    הסתובבתי בשטח המחנה עם מטפחת בד גדולה בצבע סגול, שאותה כרכתי כצעיף סביב הצאוור, סטייל כאפיה

    ובלילה סביב המדורה הוא שר

     

    ספרי, איילת אהבים

    על מה כיסית ראשך צעיף סגול...


    והיישיר מבט, ואני נאלמתי.

    רציתי נורא, הובכתי קשות ויותר מהכל - לא האמנתי שמישהו כמוהו מעוניין בי.

    וכלום לא קרה.

    כשהסתיים המחנה נפרדנו כל אחד לדרכו (לא היתה לחיצת יד,כמובן) והבטחנו לשמור על קשר.

    שבועות אח"כ מכר משותף מסר לי דרישת שלום ממנו

     

    ובחלוף עוד כמה שבועות אותו מכר העביר לי מכתב ממנו. אני לא זוכרת כל מה שנכתב שם, רק דבר אחד- הוא כתב שהוא אוהב אותי

    (כן כן - למות מהתמימות) לא כתבתי לו בחזרה. המבוכה והביישנות היו כה גדולים, שנאלמתי ונעלמתי.


     

    אותי??


     

    לפעמים אני נזכרת ומחייכת- הראשון שאמר לי את המילים המפורשות (פחות או יותר) 

     וכשבא איש החלונות שוב נזכרתי ב-י'

    בלילה ניסיתי לנבור בארון בו אני טומנת אוצרות מהעבר, בניסיון למצוא את השקית ההיא עם כל המכתבים מפעם, אבל כשהתחילו ליפול עליי דברים מלמעלה :) הפסקתי.


     וחשבתי

    איפה הייתי היום אם לא הייתי אז כל כך ביישנית ומפוחדת? אולי הייתי ממשיכה לקיים אורח חיים דתי? אולי הייתי נשואה אמא לילדים? אולי הייתי עובדת סוציאלית?

    לאן החיים היו לוקחים אותי אם הייתי מעזה יותר אז?

     

    איך בלי משים אנחנו בוחרים בדרך, במסלול חיים.

     ואולי מה שצריך לקרות - קורה?


     


    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/6/10 20:10:

      צטט: לילית בת גרב 2010-06-04 17:30:23

      צטט: אלמה מאהלר 2010-06-04 15:43:36


      אם היית דתייה ובחרת באורח חיים אחר והגעת למקום שהגעת, כנראה שתעוזה הייתה בך גם הייתה, ועדיין יש.

      אומץ, עומק, רצון, אהבה, אלה דברים שבאו איתך וממשיכים איתך בכל גלגולי החיים :)

       

       

      לא בטוחה שזה רק עניין של תעוזה.

      אם אדם לא מוצא את עצמו במקום מסויים? שיישאר?

      צריך לפעמים אומץ ללכת, אבל הרבה פעמים אין ברירה ממש. חייבים ללכת.

       

      תודה..

       

       

      חסרים אנשים שנשארים במקומות/בקשרים שלא עושים להם טוב? :)

      אבל אני מבינה בערך למה את מתכוונת: כשהתחלתי ללכת לטיפול לפני מליון שנה, אמרה לי חברה טובה - איזה אומץ. אמרתי לה שאני לא מרגישה אומץ. שפשוט אין לי ברירה.

      אבל בדיעבד - אני חושבת שהיא צדקה. האומץ פשוט היה בילט אין ולא הבנתי שיש בי אותו. לא מכירה אותך מספיק, אבל נדמה לי שסיים סיים.

      :)

        4/6/10 17:30:

      צטט: אלמה מאהלר 2010-06-04 15:43:36


      אם היית דתייה ובחרת באורח חיים אחר והגעת למקום שהגעת, כנראה שתעוזה הייתה בך גם הייתה, ועדיין יש.

      אומץ, עומק, רצון, אהבה, אלה דברים שבאו איתך וממשיכים איתך בכל גלגולי החיים :)

       

       

      לא בטוחה שזה רק עניין של תעוזה.

      אם אדם לא מוצא את עצמו במקום מסויים? שיישאר?

      צריך לפעמים אומץ ללכת, אבל הרבה פעמים אין ברירה ממש. חייבים ללכת.

       

      תודה..

       

        4/6/10 17:28:

      צטט: האריאנה-מתבוננת מהצד 2010-06-04 15:05:35

      איזה כיף שהקפיצו לך :)


      אני חושבת לפעמים איך אפילו בחירות קטנטנות

      יכולות להביא לשינויים כלכך גדולים במסלול החיים

       

      }{

       

      נכון.

      לפעמים השינויים האלה ה"מה היה קורה אלמלא" מפחידים.

       

      שבת שלום

      }{

        4/6/10 15:43:


      אם היית דתייה ובחרת באורח חיים אחר והגעת למקום שהגעת, כנראה שתעוזה הייתה בך גם הייתה, ועדיין יש.

      אומץ, עומק, רצון, אהבה, אלה דברים שבאו איתך וממשיכים איתך בכל גלגולי החיים :)

      איזה כיף שהקפיצו לך :)


      אני חושבת לפעמים איך אפילו בחירות קטנטנות

      יכולות להביא לשינויים כלכך גדולים במסלול החיים

       

      }{

        4/6/10 14:36:

      צטט: לוק סקיווקר 2010-06-04 08:14:02

      אני רק עכשיו מתחיל להבין . לאט לאט........

       

       

      המממ..

       

      תגלה לי מה הבנת? :))

       

      <איך העלת באוב את הפוסט הישן ישן הזה... >

        4/6/10 08:14:

      אני רק עכשיו מתחיל להבין . לאט לאט........

       

        5/4/09 06:47:


      אני מאמינה גדולה במה שצריך לקרות- קורה

      ושהכל קורה לטובה :)

      באמת.

      אני מאמינה שגם אם אנחנו לא רואים את הסיבה לדברים, היא קיימת. כל החלקים "נופלים" למקומם ויוצרים תמונה חיים טובה.

       

      וכן, גם אני מעדיפה את הסערות של היום. אין בי רצון לחזור למקום ההוא, מוזר איזו תפנית החיים לוקחים.

       

      }{

        4/4/09 20:43:

      שנה מעליך. אבל רק בשבט. בחיים עקפת אותי בסיבוב :-).

       

      דווקא יש לי די סערות גם היום. אבל מעדיפה את הסערות של היום על אלו של אז. 

       

      שיהיה כייף של שבוע. נשיקות.

        4/4/09 20:39:


      :)

      שנה מעליי, לא?

       

      אני אוהבת לפעמים לחזור לתקופה ההיא, לנסות להתחבר לתמימות לסערת הנעורים :)

       

      שבוע טוב}{

        4/4/09 09:34:
      אני קצת יותר קשישה :-) אני מדרור... ואוו, כמה זמן כבר לא שייכתי את עצמי למקום הזה :-)
        4/4/09 08:47:


      חחחחחח

      ובטח גם היינו באותו השבט

       

      עצמאות?

       

      :))

        3/4/09 18:29:

      עכשיו אני מבינה מאיפה אנחנו מכירות... :-) ממחנה בני עקיבא :-) גם את?

      פרופיל

      לילית בת גרב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין