מאוד יפה עודד,

נוגע בליריות לאמיתות של החיים

וגם של הפרט החושב

תודה

עודד,

השיר מאוד יפה ומתנגן, וגם נשמעים בו שני קולות.

לא קל לקבל את השינוי שבנו,

ולא קל להפרד ממי שהיינו אתמול.

אבל השיר שלך מקבל.

ככל שאנו מיטיבים את שליטתנו בעולם אנו מאבדים את אחיזתנו בו.

ודברים שחלפו לא ישובו עוד. כל שנותר הוא להתאפס ולשוב אל הציווי והיעוד המקורי:

" וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.  טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.  יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת"

איציק.

אנחנו לא יודעים הכל, יש כנראה הרבה מאוד שאנחנו לא יודעים, אבל יש לנו את כוח המחשבה, הזיכרון והדימיון. יש לנו את העולמות הפנימיים שלנו, ואם אנחנו מצליחים להגן על עצמנו בפני מגה-בייטים של מידע מעצבן ומיותר, נוכל להסתכל ביער המושלג בחלון הפנימי שלנו, וכך, תוך איבוד נתונים, ללכת קצת לאיבוד בעושר הפנימי הזה.

אהבתי את אווירת המדע הבידיוני... השיר לקח אותי לטיול בחלל הפנימי.

תודה, עודד (:

תמר

עודד יקר,

יש עומק רגש ומחשבה בשיר הזה שבו הפרט יוצא לדעתי לתהליך של חיפוש עצמי,

התחברות לרגשות ולמחשבות ברומו של עולם להישארות, ולא להשתאות באיומו של עולם.

צמא לעומק, בורח מנתונים יבשים, לומד להמשיך, לחיות בתוך התנודות ולמצוא את האיזון

שנמצא כאן ועכשיו, זמין וטבעי.

ויש לכך מחיר, הקור הנשקף מחלונות של הפרט, מצד שני יש משהו נקי במראה הזה של השלג.

וכל זה בתיאור מרהיב של תמונות משדה הים והשמיים.

לא ברור לי אם קלעתי, כך או כך יש בו - בשיר סגנון מפואר.

תודה

בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים

כמה נכון ....

אהבתי , עודד ישר כוח

אין ספק מגיע כאן כוכבים

"בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים נֶעֱלָמִים בָּעַלְוָה הַסְּבוּכָה"

שוב נגעת...*

שיר נפלא.

גם אני מרגישה שאין לנו מושג בעצם מה קורה פה

בחיים הללו

לא, אנחנו - וגם הדגיגים - לא לומדים.

ואין לנו מושג על האלבטרוס העיוור (למה הוא הכי מסקרן מכולם?)

וגם לא על גלקסיות אחרות.

השיר הזה, מן הסתם, היה נכון לפני כמה שנים, הוא נכון עכשיו - והוא יהיה נכון ואקטואלי גם הלאה.

הייתי מאמצת את האלבטרוס, אם הוא מחפש לו בית.

אימה ופחד!

זו הייתה תגובה ראשונה לקריאה ראשונה. תהיינה גם נוספות.

איציק.

איזה כיף שאתה חבר שלי.

אתה עונג צרוף

בעיקר התחברתי ל-

בְּכָל יוֹם סְפִינָה חוֹלֶפֶת בִּנְהַר הַמַּחְשָׁבָה

[וְאֵינָהּ עוֹגֶנֶת. לְעוֹלָם]

בדיוק הבוקר חשבתי על זה ביחס לעצמי

שהמחשבה אצלי לעולם אינה עוגנת

השאלה היא - האם באמת למדנו להתעלם מכל הנתונים סביב?

האם באמת חדשות ברדיו לא משפיעות עלינו?

באמת לא אכפת לנו?! הרי כל הנתונים שאנו אוספים, מחלחלים ומתיישבים איפשהו עמוק וביום מן הימים, בטח גם ירצו לצאת... אולי זה לא כזה נורא, כי זה מראה על רגישות ועניין לעומת אדישות וניתוק.

עוידד יקר! עוד הגיג מקסים ויפהפה

התמוגגתי :)*

"בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים נֶעֱלָמִים בָּעַלְוָה הַסְּבוּכָה "

ואילו יש את יחידיי הסגולה ש"נעלמים" אך משאירים חותמם...  *אהבתי כל רמח מהשיר. 

שירה במיטבה

האנושות נכנעת לפלסטיקה.

נכנעים,ומקטרים איי וואי וואי...

נכנעים,וחולמים לנגוס בפרי עסיסי מהבוסתן

איי וואי וואי...

נכנעים,ומטעינים את הרובוט שבהם

מקטרים ומקטרים וממלמלים על געגוע מדומה

של ימי בראשית.

איי וואי וואי... עצוב.

אנו אבודים והולכים אחר הטפל

ומפספסים את העיקר...והמשמעות

של החיים..אתה גאון וצריך את מלוא

 הריכוז על מנת לרדת לסוף דעתך...

תודה שאתה גורם לי לעורר תאים מנוונים..

תמו"ש

שונה השיר הזה שלך מכל השירים שלך שקראתי עד כה (ומודה, לא קראתי את כולם. אני יחסית חדשה כאן בבלוג).

במיוחד הוא שונה כי הדובר לוקח לו את הרשות להיות הדובר של "אנחנו".

ולי קשה להתחבר ל"אנחנו" הספציפי הזה.

אולי כי אני לא מרגישה שאני עושה מה שה"אנחנו" בשיר הזה עושים.

אולי "לא עושה" זה מונח גורף. אני בטח כן חלק מהדברים, אבל בגדול אני לא חלק מה"אנחנו" הזה המתואר.

מה שכן, יש בשיר הזה ויברציות גבריות מובהקות, שעושות אותו בעל עוצמה ונוכחות.

אם הייתי צריכה לצייר את המילים שלך כנראה שהייתי מציירת אותן בתור גבר גדול וחזק ויציב וחסון.

עם נקודות פלסטלינה רכות שמשובצות אצלו פה ושם על העור ובתוך הגוף.

עודד, איזה יופי.

ורק שלא תפסיק ספינת המחשבה לחלוף -

אני חושב משמע אני קיים -

ויפה שאנחנו דגים את הזכרונות בחכה,

ושמזח הדמיון ימשיך ויוצף.

ההשלמה עם כך שלא נדע הכל

ולמעשה איננו יודעים אלא פסיק,

היא אולי התובנה הכואבת של הבגרות.

מה נשאר בסוף?

 להתקרב אל החלון ואל היער המושלג

שיש בו ריק ומלאות ביחד

ואולי הריק הזה הוא המלא האחד והיחיד.

יפה מאוד ומעורר מחשבה.

תודה וכוכב.

מירה 

וְאֵין לָנוּ מֻשָּׁג עַל הַמִּתְרַחֵשׁ בְּגָלַקְסְיוֹת אֲחֵרוֹת

כל אדם מסתכל מתוך עולמו שלו,

אין לנו מושג מה קורה בעולמו של האחר...

הדרך להשיג היא על ידי נתינה,

אתן לך קצת מעולמי, ואתה תעשיר אותי בעולמך.

בדיוק כמו שאנו עושים כאן בקפה..

אתה עוידד מעשיר אותי ואני מקווה שתתעשר ממני..

מקסים, סיגל. 

עודד יקר, נעים לי לחזור לשירך היפה בו

הדמיון, הגות,עולם פנימי וראיית המציאות חוברים יחדיו

בשיר מרגש.

תודה,ליאורה *

כתיבה מעולה התענגתי 

תודה

אוהבת את שיריך עוידד, שמשאירים אותי חושבת,

ואכן, בכל יום אנחנו הולכים עוד קצת לאיבוד

תודה

ורדה

בְּכָל יוֹם סְפִינָה חוֹלֶפֶת בִּנְהַר הַמַּחְשָׁבָה

[וְאֵינָהּ עוֹגֶנֶת. לְעוֹלָם]

עולם הדימויים שלך יוצר אצלי קריאה ויזואלית

כמה יפה שירתך...

וטוב שאינה עוגנת לעולם....ומותירה מקום להגיגים של מחר...

עודד ידידי:))

.

אהבתי מאוד את הדימוי

בְּכָל יוֹם סְפִינָה חוֹלֶפֶת בִּנְהַר הַמַּחְשָׁבָה

*

אהבתי מאוד את השיר

*

}{שטוטינקה

בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים נֶעֱלָמִים בָּעַלְוָה הַסְּבוּכָה

...

יפה מאד, עוידד, וגם די פסימי. אבל ציור מדויק של חיינו בהווה.

אהבתי.

תענוג *

תענוג של ממש.

גם המחשבה וגם הכתיבה.

כל כך נכון, 

אין דרך יפה יותר לתאר זאת

עדי

"לפעמים אני ממש רוצה לצאת לחופשה ממחשבות

לעלות על אחת הספינות האלו שלא עוגנות ולהיעלם ללב ים "

מותר להעתיק, אדוני המשורר?

מסכימה עם לילי,

גם אני רוצה חופשה כזו...

ומצאתי, לפחות לרגע.

הלכתי לאיבוד בעלוות דמיונך, כך שגם זה סוג של חופשה...

תודה, עודדי.

אח.. עוידד

איזו גאות של מילים

ואתה כל כך צודק!

כל מילה בסלע!

והכתיבה שלך.. מופלאה כתמיד.

מסכימה. נדמה לנו שאנחנו מעבדים אבל בכל רגע חולף אנחנו מאבדים את כל אלה..

עוד אבל - לך יש את הכישרון לעשות מזה שיר.

" בכל יום ספינה חולפת בנהר המחשבה "

לפעמים אני ממש רוצה לצאת לחופשה ממחשבות

לעלות על אחת הספינות האלו שלא עוגנות ולהיעלם ללב ים

לא בטוחה למה התכוון המשורר

זה מה עלה בראשי כשקראתי את השיר

כוכב לך ידידי

ממש יפה,הסוף מזכיר שיר של רוברט    פרוסט

Whose woods these are I think I know.
His house is in the village though;
He will not see me stopping here
To watch his woods fill up with snow.

כֵּיצַד מְנַוֵּט הָאַלְבַּטְרוֹס הָעִוֵּר.

תורה שבה אנו סומים

לא במנהרת הזמן

במנהרת החיים כן.

עוידד ...

עולם שלם גילית לי

יישר כויח.

שוקי