"העולם הוא מקום הרבה יותר מוזר, ממה שנוכל להעלות על הדעת"
[אלברט אינשטיין]

זהו סיפור על פער דרמטי שבין רגש לשכל, אשר התרחש בתקופה בה התמחתי במשרד עורכי דין.

"מבחינות רבות, אפשר לתאר את הדרמה האנושית כמשחק כפול המתנהל בין שני קטבים, באמצעותם אנו תופסים את המציאות. שני מימדים אשר מאפשרים לנו להעניק משמעות אישית ורב מימדית למציאות הנקלטת בחושים. מצד אחד, לכולנו יכולות שכליות, המאפשרות מיקוד בפרטים, ומחפשות תמיד אחר סדר הגיוני ידוע (זהו הקוטב ההשרדותי). מאידך אנו גם מיומנים במשחק הרגשי, אשר מעדיף לבחון את התמונה הרחבה, ומעניק משקל דווקא להגשמה מתוך אמונה ויצירה. המתח בין המימדים, הופך את החיים לסוג של דרמה טרגית, אשר סופה ידוע מראש. אבל, במהלכה כולנו נדרשים לשמור על גמישות תודעתית כדי לשלב הישרדות ביחד עם הגשמה.

ישנם מקרים בהם אנו בוחרים להתעלם מקיומו של 'המשחק הכפול', ומעדיפים להינעל על מימד אחד (כמו למשל הישענות על הגיון והישרדות בלבד). בחירה זו רק מעצימה את אלמנט הדרמה של המשחק, ועלולה להפוך את החיים לטרגדיה גדולה בה אנו משחקים את תפקיד 'הקורבן של הנסיבות'. במידה רבה ניתן לומר כי המבקשת בסיפור שתיארתי, העדיפה בתחילה לשחק את משחק הקורבן, ואח"כ הצליחה לשלב אלמנטים של דמיון יצירתיות ורגש שאפשרו לה לשחרר את הדרמה, ולהתקדם צעד נוסף בנתיב ההגשמה."

קישורית לסיפור המלא