| הוא היה ה"חתיך של העיר" כשהייתי בתיכון. גבוה, בלונדיני, גולש, תמיד שזוף ושרירי. אין בחורה שלא הזילה עליו ריר.... אני מעולם לא החלפתי איתו מילה. אבל גם אני הזלתי קצת ריר. בצבא הוא היה איתי בבסיס. שוב, מעולם לא דיברנו יותר מידי. בשנים האחרונות יצא לנו להיפגש פה ושם במקרה. תמיד "שלום שלום. מה שלומך" ואז (כמובן) מצאנו אחד את השני בפייסבוק. אז כתבתי לו: היי, מה נשמע? הוא: בואי ניפגש אני: יאללה. מתי? הוא: הערב ? אני: מעולה. קבענו.
חזרתי מהעבודה. קצת נרגשת. לא לגמרי ברור אם זה דייט או לא.... התארגנתי ויצאתי לדרכי. הסתכלתי על השעון וראיתי שאני מאחרת.. לא נעים... והבעיה העיקרית היא שאין לי את הטלפון שלו להודיע שאני מאחרת. מוזר.. בסוף הגעתי באיחור קל. היה ערב מקסים. הוא היה מדהים. ממש! סיפרתי לו שהיה קצת מוזר שלא היה לי איך להודיע לו שאני מאחרת. ואז תוך כדי שאנחנו מדברים על זה, אמרתי: "בוא נשאיר את זה ככה ולא נחליף טלפונים" "ואם אני רוצה לפגוש אותך שוב, איך נעשה את זה?" "פשוט נצטרך לקבוע עכשיו". עניתי פתאום העניין הזה נהיה מרגש. קבענו ליומיים אחרי, בשעה 21:00 בבר השכונתי ליד הבית שלי. עברו יומיים. הגעתי לבר בדיוק בשעה 21:00 והוא היה שם, חיכה לי. ככה המשכנו את המערכת יחסים הזו שבועיים בערך. לא החלפנו טלפונים, ופשוט קבענו מפגישה לפגישה. היה כ"כ כיף. כל הלחץ של - מי יתקשר למי, מתי הוא יתקשר, מתי הוא יסמס לי, אולי הוא יבטל וכו' וכו' פשוט נעלם מהמשוואה הזו. הכל היה נקי ורגוע.
אמנם בסוף זה לא ממש הלך בנינו. אבל אני ממליצה לכולם לנסות את העניין הזה. לא להאמין איך אנחנו תלויים בטלפונים הסלולאריים האלה, וכמה הם משפיעים לנו על החיים ועל החשיבה. איך אנחנו מסבכים את הכל בניתוחים כאלה ואחרים של שיחות הטלפון האלה בדייטים הראשונים. תנסו לרגע לחזור איזה 20 שנים אחורה ולחיות בסיטואציה שאין בה טלפונים סלולאריים, והכל יהפוך תוך שנייה להיות הרבה יותר רומנטי. אני מתחייבת על זה!! |