| אף פעם לא השתגעתי על קניות בסופר,גם לפעמים כשהייתי הולך עם אבא כשעוד גרתי בבית הייתי צריך לגרד את מעט הסבלנות והעצבים שנשארו לי כדי לא לברוח משם ולחזור הביתה לבד.אבל מאז שאני גר בדירה וקונה לעצמי זה הפך לבלתי נסבל,זה מרגיש לי כמו הדבר הכי מכביד ומיותר שאני צריך לעשות,אני עושה את זה רק אחרי שממש אין לי יותר ברירות,אחרי שדחיתי יותר מידי פעמים,כי נגמרה פרוסת הלחם האחרונה ואין חלב לנס ואפילו את קופסאת השימורים האחרונה כבר אכלתי.אני חושב שדי הבנתי למה אני כל כך מתעב את המטלה הזאת מלבד הסיבות הבנאליות של עצלות ופינוק.יש משהו בעובדה שאני קונה אוכל שמוכיחה שאני קיים בזכות עצמי שאני בן אנוש שזקוק לאוכל כדי להתקיים ויותר מזה זה מוכיח שבשביל לאכול צריך להתאמץ ולעבוד שלא תהיה תמיד אמא שתבשל ותדאג שיהיה.התחושה היא של גועל ומיאוס,אני מתרוקן מאנרגיות לגמרי בזמן שאני בסופר. גם העובדה שאני קונה אוכל רק בשביל עצמי לא ממש מוסיפה להתלהבות לכן אני כמעט אף פעם לא מרשה לעצמי לקנות דברים שאני אוהב רק מה שצריך ותמיד אותו דבר והרבה ממנו כדי שלא אצטרך לחזור על הסיוט הזה בזמן הקרוב.אפשר להגיד שאני אוכל כמו שאני חי הולך בלי אבל מרגיש עם רק בחסד בינתיים ולא בזכות. |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נו, ותכלס מה קנית בסוף?