כותרות TheMarker >
    ';
    0

    חשופיות.

    288 תגובות   יום רביעי, 1/4/09, 11:20

    ההומלס החדש התקרב אל המרפסת כשהוא אוחז מברג בידו. החזקתי את תומי שנבחה עליו בטירוף. הוא ניסה לסמן לי שהוא רוצה לומר משהו, אך ברור שלא רציתי לשמוע מה יש לו, לפולש החצר החדש, לומר. הנביחות מנעו ממני את המבוכה של השמעת סירוב אוטומטי לשאלה שטרם נשמעה.


    כשהצלחתי לגרור את הכלבה חזרה פנימה, זה בא בכל זאת: "אפשר להתחבר לחשמל שלך ?" סימנתי 'לא' ונכנסתי חזרה לסטודיו.


    ''

    מרפסת הסטודיו כשאני פותח אליה את הדלת בבוקר.

    אחרי 15 שנה בתל-אביב אתה נענה לבקשת הומלס אחד בשבוע, מקסימום. אחרת תהפוך לבית תמחוי, מלווה בריבית, כתובת למימון הוודקה של הבוקר. כשאתה מוציא כמה מטבעות מהכיס - תמיד תן להומלס לא מוכר, כשאתה ברחוב. הומלס שאתה מכיר יסמן אותך ותמיד יבוא ויחשוף את הפצעים הישנים והמוכרים כאומר: "זוכר את המוגלה הזו ? 10 שקלים".


     יוצא דופן, היה ההומלס שלי, מאיר ז"ל.


    זו אינה רשעות. אני אציע להומלס להכנס לסטודיו עם מברג, אתן לו להתחבר לרשת החשמל. אין לו כבל, רק מברג. אלך לפרק איזה כבל מאריך שאינו בשימוש שיהיה קצר מדי, אחפש עוד איזה כבל וגם סרט בידוד, כאילו שכבר עשו עליו את הסרט הזה.

     

    בזמן שאחבר את הכבלים, ירעדו לו הידיים מהוודקה, הוא יפתח את המקרר ויהפוך מוצרים מטריים לכאלה המיועדים לפח, מייד אחרי לכתו. הוא בעצם אף פעם כבר לא ילך, החלון צריך יהיה להשאר פתוח כדי שהכבל יעביר את החשמל לחושה שבחצר.



    אחרי יומיים חוט החשמל יהיה רטוב מהגשם ויהפוך גם לחבל כביסה, מלכודת מוות.


    כל ההומלסים מגיעים בלילה אל החושה המודרנית שמתחת לעץ, לשתות ולהתווכח בצעקות. החשמל כבר פוצל למקרר מיני מטונף, כאילו שלא מספיק קר בחוץ, תנור, מנורה.


    לא נעים לנתק את החיים שלהם מהחשמל, אני הרי עושה דבר טוב, תורם לנזקקים, חסיד אומות השדרוטשילד ממש, ממילא אני לא בסטודיו בלילה, מה כבר יכול להיות.


    ההומלס החדש הפך למנהיג, בזכות המהירות בה הקים בית מחושמל בחצר, בזכות הקידמה.


    זה לא שאין להם בתים, אין להם את היכולת. מהחלון אני רואה שההומלס החדש מסדר חפצים בחצר באופן שמזכיר בית: כורסאות מוכתמות ומרוטות סביב משטח עץ על בלוקים (סלון), מזרון צמוד לחומה (חדר שינה) קערה ושמפו ליד הברז (אמבטיה), מאכיל חתולים בשאריות של השאריות (חיית מחמד), דלת מרתף חדר הכביסה הישן נפרצה (שירותים).


    לו רק ידע להתנהג כמו פודזו או לאקי, להרהיב במונולגים אקזיסטנציאליסטיים, או לשחק אותה טרייסי אמין, היה מציג את כל הקומפוזיציה הזו בחלל מוזיאלי, מראה לפיליפ רנצר מה זה.


    ''

    וגם היא שם.


    רזתה מאוד מהסמים. שרידי היופי שלה עוד שורדים, עדיין מנסה להתלבש יפה, אבל היא בדרך למטה. תומי נובחת בכל פעם שהיא שומעת אותם ניגשים לסטאש של הסמים. הקול שלה השתנה עם הזמן, היא צרודה. מתווכחת על חמישים שקל עם ההומלסים האחרים. בטח כבר עשתה את זה עבור מנה.

     

    אני לא יכול להציל אותה.


    מתי בפעם האחרונה היה לה בית ? מתי אהבו אותה, מתי היכו אותה, איך התחילה הנפילה, מתי נפלה, מתי הפכה לחשופית צהובה, מתי תמות לה בין מכוניות הפקק, עם החלונות החשמליים שבינה ובין המיינסטרים מגלגל"צ ?

       

    האוצרת דניאלה טלמור באה לבקר אותי, לראות את הציורים החדשים לקראת התערוכה. מספרת לי על תפקידה החדש כחברת הוועד המנהל של העמותה במקלט נשים מוכות. השיחה מתגלגלת ובסופה אני נשאר עם מספר טלפון של, נקרא לה, עינת.


    אני מבטיח לכתוב על אירוע ההתרמה.


    עינת מספרת לי בקול עדין, על הלילה בו ברחה מהבית אחרי 14 שנה: קפצה באמצע הלילה מהחלון, עם פיג'מה וקרוקס, לאחר שבן זוגה איים לחסל אותה אם לא תתוודה עד יום כיפורים על בגידתה שלא הייתה. השאירה את שלושת הילדים מאחור בלב כבד, ברחה אל בית חברה שכבר חיכתה לה, משם התקשרו לעובדת סוציאלית של המועצה.


    בקושי עלתה את מדרגות המעון לנשים מוכות, מכיוון שבן זוגה היכה אותה ברגליים ובירך "כדי שלא תוכל לברוח". בנות המעון חיכו לבואה ערות, אם הבית הוליכה אותה לחדר שלה. שבוע ראשון ללא תורנויות מטבח, שתרגע.


    אחרי שנתיים וחצי שני הילדים כבר איתה, אבל הילדה נשארה עם האב, שטופת מוח.


    עבר יום כיפור ועדיין הרגישה אשמה. האשים אותה בבגידה, היה מכה, התעללויות קשות. מעולם לא הודה שיש לו בעיה. חשבה שתוכיח שלא בגדה עם פוליגרף אמר שיש סטייה סטטיסטית, זו לא הוכחה שלא הייתה בגידה. תמיד צודק במאה אחוז, מצדיק את עצמו.


    14 שנה היו יחד. לא נתן לה ללמוד או לעבודה, תמיד העיר הערות לגבי לבוש. היא ויתרה וויתרה והקריבה עוד ועוד, רצתה לתקן, דאגה לילדים. סיפור נפוץ אצל אותן בנות 27-28 ופחות, ערביות, רוסיות, גרוזיניות, אשכנזיות, עם השכלה גבוהה ונמוכה המגיעות למעון.


    12 משפחות היו במעון, עם גן ילדים שמשתקמים גם הם, לומדים לחיות ללא הפחד, נשארה בקשר עם כמה חברות משם, גרות שם 12 משפחות, מחסן תרומות לבגדים, מתנדבים שמפעילים.


    רק אחרי איומים ברצח ובאלימות כלפי הילדים החליטה להתלונן במשטרה, ללא כל לחץ מהיעוץ המשפטי. כנראה שרק המחשבה על חזרה לכלא מעכבת אותו מלעשות לה משהו.


    היום, אחרי שנתיים וחצי, עינת מנסה להשתקם, מלמדת. העבודה שהייתה מקור למפלט היא היום מקור פרנסה ולקיום, חלק מהבנות לא יכולות להתחיל להשתקם כי מעולם לא נתנו להן כלים.


    עינת אומרת שהדבר הגרוע ביותר הוא האדישות. אנשים שמאמינים ל'סיפור הבגידה' ואומרים ש'לא מתערבים בין בני זוג'.


    חשופיות - עניין של מיקום  חוֹלָמים.


     הקליפ / שיר של אלאניס מוריסט המצויינת.

     

    ניתן לתרום על ידי תשלום דמי חבר בסך 100 שקל לשנה. להתנדב וליזום לפי הרצון גם ללא חברות בעמותה ובאנונימיות מלאה, או להעביר תרומות (המוכרות לצרכי זיכוי במס הכנסה) בהמחאה לפקודת "נשים למען נשים" ת.ד.4667 חיפה 31046 או בהעברה בנקאית לבנק הבינלאומי הראשון, סניף חיפה 006, ח-ן 600776.

    דרג את התוכן:

      תגובות (282)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/5/09 08:48:

      צטט: 'מייט' 2009-05-20 08:03:44

      רגע.

      מאיר תהיה בריא- ז"ל??

      עכשיו אני חוזרת לקרוא.

      עכשיו אהיה חייב לו שקל.

        20/5/09 08:03:

      רגע.

      מאיר תהיה בריא- ז"ל??

       

      עכשיו אני חוזרת לקרוא.

        20/4/09 11:31:

      צטט: בשמת.ב. 2009-04-20 11:27:57

      כל הכבוד.זה באמת חשוב מאוד,יש כאלה שאומרים שלכל מי שפשוט יד יש לתת למרות שיש כאלה שכבר הפכו זאת למקצוע..אני יודעת על אחד כזה..
      אצלנו באזור תמיד ישנם גמח"ים אם זה לאוכל,ואם זה לתכשירים רפואיים ואם זה לבגדים.חשוב.

       היום, ערב יום השואה - צריך לחשוב על הניצולים שנותרו - שאינם פושטים אפילו את ידם.

        20/4/09 11:27:
      כל הכבוד.זה באמת חשוב מאוד,יש כאלה שאומרים שלכל מי שפשוט יד יש לתת למרות שיש כאלה שכבר הפכו זאת למקצוע..אני יודעת על אחד כזה..
      אצלנו באזור תמיד ישנם גמח"ים אם זה לאוכל,ואם זה לתכשירים רפואיים ואם זה לבגדים.חשוב.
        17/4/09 09:35:

      צטט: biatrice 2009-04-16 23:12:20

       

      תגיד ,סחיטה רגשית זה חוקי ?

      אני מעריכה הומלסים ביחוד את אלה שמתעקשים לנטוש את מרוץ העכברים.

      לגבי השאר - סחיטה רגשית...

      להאמין שיש הומלסים-אידאולוגיים ש"נוטשים את מרוץ העכברים" הוא פריביליגיה של עכברים שבעים (חוץ מאיזה מקרה באנרגראונדס של ניו-יורק שעשו עליו סרט דוקומנטרי שראיתי פעם), הם הרי בעצמם עכברי אשפתות, רצים במירוץ עכברים משל עצמם, לפעמים הדלק להשגת השקל הוא מסוג סחיטה רגשית.

        16/4/09 23:12:

      תגיד ,סחיטה רגשית זה חוקי ?

      אני מעריכה הומלסים ביחוד את אלה שמתעקשים לנטוש את מרוץ העכברים.

      לגבי השאר - סחיטה רגשית...

        16/4/09 11:30:

      צטט: נטלי ה 2009-04-16 00:16:15


      הקפיצה בין תיאור ההמולסים ומראה המרפסת היוצאת מהסטודיו לסיפורה האישי של עינב

      קצת טילטל אותי, כל אחד מחפש לו חיבור חשמל לחיים, מי לחימום ומי לנשימה,

      העיקר שלא ניפול על כסא חשמל.

      הפוסט שלך מחמם את הלב ובהחלט מעודד שישנם עוד אנשים טובים ביננו,

      זה המחוות הקטנות הניסתרות מהעין, כשאעבור שם בשדרוטשילד,

      אחשוב עליך ועל "השכנים" עם דימויי החלזונות חסרי הבית שהיטבת לתאר:))

       

      אלניס מוריסט מעולה !!

       

      בהצלחה למען הנשים המוכות והאנשים חסרי כל ובית.

      טלטלה קטנה - אולי זה מה שאנחנו צריכים מדי פעם, אפשר הרי להתרגל להכל. בינתיים בעלי הבניין אטמו את כל הפתחים הניתנים לפלישה ואין לי יותר שכנים בחצר, אבל הם עברו לבניין הסמוך, ככה זה אצל חשופיות.

        16/4/09 00:16:


      הקפיצה בין תיאור ההמולסים ומראה המרפסת היוצאת מהסטודיו לסיפורה האישי של עינב

      קצת טילטל אותי, כל אחד מחפש לו חיבור חשמל לחיים, מי לחימום ומי לנשימה,

      העיקר שלא ניפול על כסא חשמל.

      הפוסט שלך מחמם את הלב ובהחלט מעודד שישנם עוד אנשים טובים ביננו,

      זה המחוות הקטנות הניסתרות מהעין, כשאעבור שם בשדרוטשילד,

      אחשוב עליך ועל "השכנים" עם דימויי החלזונות חסרי הבית שהיטבת לתאר:))

       

      אלניס מוריסט מעולה !!

       

      בהצלחה למען הנשים המוכות והאנשים חסרי כל ובית.

        15/4/09 23:22:

      צטט: פדרסקי 2009-04-15 22:19:26

      אלימות נגד נשים ורצח נשים ע"י בני-זוגן, הם פשעים שהחברה הישראלית מקבלת אותם בהשלמה.

      יש אדישות חברתית עמוקה ומושרשת כלפי כל נושא האלימות כלפי נשים. כי לא נעים לדעת, לא נעים לשמוע, לא נעים לדבר.

      גם לנשים לא נעים. כמו שנשים לא אוהבות לדבר על הקלות הבלתי נסבלת של האונס ושחרור מוקדם על התנהגות טובה, כי זה מפחיד וזה לא נעים ולכן עדיף לא לדעת ואולי גם קצת להאשים את הקורבן.

      הומלסים והומלסיות כמו עוני בכלל, זה סוג אחר של אלימות, של פשע, שגם אותם החברה מתירה בעצם אדישותה. כמה תירוצים אנחנו ממציאים לעצמנו כשאנחנו רואים קבצן מתקרב לאוטו ואנחנו מרימים את החלון ונהיים נורא עסוקים פתאום ברדיו. ואיזה מבטים תוקעים בי לפעמים נהגים אחרים כשאני דווקא פותח את החלון ונותן איזה שקל או חצי שקל או עשר אגורות, או מה שמצאתי בשליפה מהירה.

      כתיבה יפה על נושאים קשים.

      פוסט חשוב וחיובי, למרות ואולי גם בגלל הנושאים השליליים.

      בישראל הישנה לא נעלו דלתות, בעיתון לא כתבו על גילויי עריות, הקלישאה הרווחת הייתה שבאמריקה - אם נופל אדם ברחוב לא ניגשים אליו, עם השנים התברר שאנחנו חברה אנושית רגילה על כל תחלואיה, חסר לנו רק רוצח סדרתי מהסרטים.

        15/4/09 22:19:

      אלימות נגד נשים ורצח נשים ע"י בני-זוגן, הם פשעים שהחברה הישראלית מקבלת אותם בהשלמה.

      יש אדישות חברתית עמוקה ומושרשת כלפי כל נושא האלימות כלפי נשים. כי לא נעים לדעת, לא נעים לשמוע, לא נעים לדבר.

      גם לנשים לא נעים. כמו שנשים לא אוהבות לדבר על הקלות הבלתי נסבלת של האונס ושחרור מוקדם על התנהגות טובה, כי זה מפחיד וזה לא נעים ולכן עדיף לא לדעת ואולי גם קצת להאשים את הקורבן.

      הומלסים והומלסיות כמו עוני בכלל, זה סוג אחר של אלימות, של פשע, שגם אותם החברה מתירה בעצם אדישותה. כמה תירוצים אנחנו ממציאים לעצמנו כשאנחנו רואים קבצן מתקרב לאוטו ואנחנו מרימים את החלון ונהיים נורא עסוקים פתאום ברדיו. ואיזה מבטים תוקעים בי לפעמים נהגים אחרים כשאני דווקא פותח את החלון ונותן איזה שקל או חצי שקל או עשר אגורות, או מה שמצאתי בשליפה מהירה.

      כתיבה יפה על נושאים קשים.

      פוסט חשוב וחיובי, למרות ואולי גם בגלל הנושאים השליליים.

        13/4/09 08:23:

      צטט: ללה . 2009-04-12 23:04:34

      ..כי אין סליחה

      ואין מחילה.

      וגם אם בחדרי חדרים

      מפליא מכותיו

      גם אם הזעקה נשמעת כלחישה

      סופה שתתגלגל ותצא

      ותרעיד אמות סיפים.

      ומוטב לנו, לכולנו

      להקשיב קשב רב

      ולחבק ולאהוב

      ולממן

      ולהשתדל בכוונה גדולה

      לשרש את הרוע הזה.

       

       

      לא תרמתי במשרד

      אבל למדתי במשך שנים

      לטרוח וללמוד ולהבין

      שכאב השחרור גדול מנשוא.

      ויד מושטת, פתוחה ונדיבה

      יכולה לעזור.

       

       

       פעם בשנה, לפחות - צריך להראות את היד.

        12/4/09 23:04:

      ..כי אין סליחה

      ואין מחילה.

      וגם אם בחדרי חדרים

      מפליא מכותיו

      גם אם הזעקה נשמעת כלחישה

      סופה שתתגלגל ותצא

      ותרעיד אמות סיפים.

      ומוטב לנו, לכולנו

      להקשיב קשב רב

      ולחבק ולאהוב

      ולממן

      ולהשתדל בכוונה גדולה

      לשרש את הרוע הזה.

       

       

      לא תרמתי במשרד

      אבל למדתי במשך שנים

      לטרוח וללמוד ולהבין

      שכאב השחרור גדול מנשוא.

      ויד מושטת, פתוחה ונדיבה

      יכולה לעזור.

        11/4/09 15:55:

      צטט: firebird 2009-04-11 13:51:49

      צטט: יגאל שתיים 2009-04-11 08:37:32

      צטט: firebird 2009-04-11 00:23:42


      מה שמזכיר לי, שלפני שנים רבות אכלסתי בדירתי הלא משומשת הומלסית עם הכלב שלה.

      סיכמנו, שאני משאירה לה את הדירה לחודש ימים בלי תשלום, מכיון שהיא גרה בחדר מדרגות של בניין ישן בפלורנטין.

      אחרי חודש היא סרבה להתפנות, וכשהגעתי עם שני חברים "לעזור לה לארוז", היא שברה את החלונות בבית.

      לא, "לא" זה לא אכזריות.

      ובמקרה שלה, אלוהים לא יעזור למישהי, שלא רוצה לעזור לעצמה.

      ואני את שלי למדתי. לתרום אחרת. לא ככה.

       

      הבעיה עם מרבית חסרי הבית, כלל אינה חוסר בית. אם ימצא להם פתאום בית או יתארחו באחד - הם לא יהפכו פתאום לאדם נורמטיבי, משום שיש בהם בור של מחסור שקשה מאוד למלא, אבל לעתים אפשר להקל עליהם במעט.

       

      בדיוק.

      לכן היום אני מעדיפה לעזור להם למצוא את ביתם הפנימי.

       

      אה, כן. את "לוחשת לגוף ולנפש כמטפלת בפסיכותרפיה גופנית", אבל תתרמי. 

       

        11/4/09 13:51:

      צטט: יגאל שתיים 2009-04-11 08:37:32

      צטט: firebird 2009-04-11 00:23:42


      מה שמזכיר לי, שלפני שנים רבות אכלסתי בדירתי הלא משומשת הומלסית עם הכלב שלה.

      סיכמנו, שאני משאירה לה את הדירה לחודש ימים בלי תשלום, מכיון שהיא גרה בחדר מדרגות של בניין ישן בפלורנטין.

      אחרי חודש היא סרבה להתפנות, וכשהגעתי עם שני חברים "לעזור לה לארוז", היא שברה את החלונות בבית.

      לא, "לא" זה לא אכזריות.

      ובמקרה שלה, אלוהים לא יעזור למישהי, שלא רוצה לעזור לעצמה.

      ואני את שלי למדתי. לתרום אחרת. לא ככה.

       

      הבעיה עם מרבית חסרי הבית, כלל אינה חוסר בית. אם ימצא להם פתאום בית או יתארחו באחד - הם לא יהפכו פתאום לאדם נורמטיבי, משום שיש בהם בור של מחסור שקשה מאוד למלא, אבל לעתים אפשר להקל עליהם במעט.

       

      בדיוק.

      לכן היום אני מעדיפה לעזור להם למצוא את ביתם הפנימי.

       

        11/4/09 08:37:

      צטט: firebird 2009-04-11 00:23:42


      מה שמזכיר לי, שלפני שנים רבות אכלסתי בדירתי הלא משומשת הומלסית עם הכלב שלה.

      סיכמנו, שאני משאירה לה את הדירה לחודש ימים בלי תשלום, מכיון שהיא גרה בחדר מדרגות של בניין ישן בפלורנטין.

      אחרי חודש היא סרבה להתפנות, וכשהגעתי עם שני חברים "לעזור לה לארוז", היא שברה את החלונות בבית.

      לא, "לא" זה לא אכזריות.

      ובמקרה שלה, אלוהים לא יעזור למישהי, שלא רוצה לעזור לעצמה.

      ואני את שלי למדתי. לתרום אחרת. לא ככה.

       

      הבעיה עם מרבית חסרי הבית, כלל אינה חוסר בית. אם ימצא להם פתאום בית או יתארחו באחד - הם לא יהפכו פתאום לאדם נורמטיבי, משום שיש בהם בור של מחסור שקשה מאוד למלא, אבל לעתים אפשר להקל עליהם במעט.

       

        11/4/09 00:23:


      מה שמזכיר לי, שלפני שנים רבות אכלסתי בדירתי הלא משומשת הומלסית עם הכלב שלה.

      סיכמנו, שאני משאירה לה את הדירה לחודש ימים בלי תשלום, מכיון שהיא גרה בחדר מדרגות של בניין ישן בפלורנטין.

      אחרי חודש היא סרבה להתפנות, וכשהגעתי עם שני חברים "לעזור לה לארוז", היא שברה את החלונות בבית.

      לא, "לא" זה לא אכזריות.

      ובמקרה שלה, אלוהים לא יעזור למישהי, שלא רוצה לעזור לעצמה.

      ואני את שלי למדתי. לתרום אחרת. לא ככה.

       

        10/4/09 22:04:

      צטט: סטריאה 2009-04-10 09:26:57

       

      חשוב וחזק. תודה לך.

      אני ? כבר תרמתי במשרד.

        10/4/09 16:58:

      צטט: דליה מ. 2009-04-10 09:00:20

       

      לפני כשבועיים שודר בערוץ 8 סרט

      על אוספי הבקבוקים, שחקנים לשעבר

      מנהלי בתי ספר ועוד הם מתרבים

      והולכים.

      הממשלה מתרחבת וכך התקציבים.

      ביבי שצעק באופוזיציה כנגד ממשלה

      מורחבת הרחיב והרחיב.

      הכי טוב לתרום ישר לנזקק ולא דרך

      עמותות כי אז לא יודעים לאן הכסף

      יגיע עם יגיע.

      יישר כוח! על הכתבה החשובה הזו.

       

      אנו חיים בתקופה בה שוד הקופה הציבורית היא עניין שגרתי, בכל זמן נתון נננקטים במקביל כמה וכמה הליכים משפטיים כנגד יושבי 'קצה הקרחון'. לא אוכל לגלות מי - אך מישהי מהקפה חשה בדיוק כמוך, חשבה ועשתה מעשה. תרומתה תגיע ישירות ל"עינת", אם יש בעולם  'מצווה' - הרי זו היא.

       

        10/4/09 09:26:
      חשוב וחזק. תודה לך.
        10/4/09 09:00:

      לפני כשבועיים שודר בערוץ 8 סרט

      על אוספי הבקבוקים, שחקנים לשעבר

      מנהלי בתי ספר ועוד הם מתרבים

      והולכים.

      הממשלה מתרחבת וכך התקציבים.

      ביבי שצעק באופוזיציה כנגד ממשלה

      מורחבת הרחיב והרחיב.

      הכי טוב לתרום ישר לנזקק ולא דרך

      עמותות כי אז לא יודעים לאן הכסף

      יגיע עם יגיע.

      יישר כוח! על הכתבה החשובה הזו.

       

        9/4/09 08:03:

      צטט: גיל בר-זהר 2009-04-08 12:09:59

       

      בגלל ביקורי המתמעטים בקפה

      לא הייתי מודע לפוסט הזה

      לא קל לקרוא. שמח שהזמנת אותי

      וכרגיל, כתוב וערוך ללא דופי

       

      גיל

      מומלץ להמעיט בקפה, לצלם פרפרים עדיף בהרבה.

        8/4/09 12:09:

      בגלל ביקורי המתמעטים בקפה

      לא הייתי מודע לפוסט הזה

      לא קל לקרוא. שמח שהזמנת אותי

      וכרגיל, כתוב וערוך ללא דופי

       

      גיל

        7/4/09 18:40:

      צטט: dubi roman 2009-04-07 09:34:27


      תיאור מוחשי כל כך - עצוב וחי,

      אפשר לחוות את הסיטואציה,

      חג שמח,

      דובי

       חג שמח גם לך דובי, ולכל (מי שיש לו) בית ישראל.

        7/4/09 15:10:

      צטט: חוה 11 2009-04-07 07:32:33


      נהנתי לקרוא אותך

      כתיבתך מענינת מחושבת נכון שחודרת ישירות,

      יישר כח

      חג פסח שמח וכשר

       תודה. לא חייב להיות כשר כדי להיות שמח.

        7/4/09 09:50:

      צטט: oritall 2009-04-07 03:35:04


      ישנו אתר בשם אגורה שמאפשר למסור דברים ... מסתבר שישנם שם אנשים טובים שעושים למען הקהילה באים ולוקחים את הדברים ומעבירים אותם לנזקקים.

       

      פוסט חשוב!

       

      תודה יגאל

       

       

      אחלה אתר, אגורה.

        7/4/09 09:41:

      צטט: אלת האש 2009-04-06 21:54:30


      בגלל שאני מאמינה שאת הדברים האלה עושים תמיד ובכל יום, תמיד טוב שבא מישהו להזכיר לאומה.

      יש לי את הקבועים בדרכים ויש לי את המרכז לחד הוריות, שהרי הנושא קרוב לליבי.

      לשם אני מעבירה כל מה שאפשר.

      ותמיד יש את אלה שמצטרפים בדרך, אז אני דואגת להעביר מהיש לאין.

       

      אשמח לעזור.

      משהו קרה אתמול: באו שני מסגרים בשם בעל-הבית וחסמו את הפתחים שמתחת לבניין הסטודיו, כמה אירוני שהם לקחו דווקא ממני חשמל, אני בטוח שהם לא קוראים את הפוסט הזה. משהו גם קרה הבוקר: הומלס שרגיל לבוא לחבורה בקפה של הבוקר ולבקש שקל / סיגריה - חטף צעקות מאחד היושבים המדושנים, על כך שהוא מלכלך לו את החצר. ההומלס נעלב וצעק רועד כולו שאין לו איפה להיות, מייד אחרי זה התנצל בתנועות כף יד על הלב, ללא מילים. 

       

        7/4/09 09:34:


      תיאור מוחשי כל כך - עצוב וחי,

      אפשר לחוות את הסיטואציה,

      חג שמח,

      דובי

        7/4/09 09:30:

      צטט: רוח נכון חדש בקרבי 2009-04-06 09:39:32


      כואב הפוסט שלך

      מקווה שגם החשופיות יצליחו לעשות להם בית משלהם

       זהו, שחשופיות אינן מצמחות לעצמן קונכייה / בית, הן פשוט מין זן שכזה, שנולד וחי בלי.

        7/4/09 07:32:


      נהנתי לקרוא אותך

      כתיבתך מענינת מחושבת נכון שחודרת ישירות,

      יישר כח

      חג פסח שמח וכשר

        7/4/09 03:35:


      ישנו אתר בשם אגורה שמאפשר למסור דברים ... מסתבר שישנם שם אנשים טובים שעושים למען הקהילה באים ולוקחים את הדברים ומעבירים אותם לנזקקים.

       

      פוסט חשוב!

       

      תודה יגאל

       

       

       

       

        6/4/09 21:54:


      בגלל שאני מאמינה שאת הדברים האלה עושים תמיד ובכל יום, תמיד טוב שבא מישהו להזכיר לאומה.

      יש לי את הקבועים בדרכים ויש לי את המרכז לחד הוריות, שהרי הנושא קרוב לליבי.

      לשם אני מעבירה כל מה שאפשר.

      ותמיד יש את אלה שמצטרפים בדרך, אז אני דואגת להעביר מהיש לאין.

       

      אשמח לעזור.

        6/4/09 20:39:

      צטט: דליה ♥ 2009-04-05 23:37:01

      הזכרת לי

      שהם חיים בתוכנו חלקי נשמתנו 

      מתהלכים הם כצל כל כך שקופים 

      לכל אחד סיפור חיים ונקודה אחת שמשם נפלו 

      לא היה מי שיעודד בזמן אמת 

      לא היה מי שיאהב ויחבק 

      בדידות עצומה שמשם לא היתה אחיזה 

      אמת כמו שאמרת רוחות רפאים חצי שקופים 

      אחשוב כיצד אוכל לעזור 

      ישר חשבתי על הילדים האומללים שצריכים אהבה בטחון ותמיכה 

      תודה שהזכרת 

      תרומת מזון לחג וקצת מרשרשים ומצלצלים + מקלחת הגונה יכולה בהחלט לעזור.

       

        6/4/09 18:40:

      צטט: ציירת/אמנית 2009-04-05 22:38:06


      שכל החיים נוכל רק לתת. חג שמח

       להיות מסוגלים לתת, ופשוט לתת - אלה שני דברים שונים לחלוטין.

        6/4/09 18:38:

      צטט: iditologia 2009-04-05 16:02:55

      היי יגאל
      (גם לי היה פעם הומלס משלי. מימנתי לו הרבה "טיפולים רפואיים". עד שהגזים, אז נאלצנו להיפרד...)

       

      בכל אופן סיפור נוגע 

      לא הבנתי איך תורמים פה.

      לא תורמת את מספר כ.האשראי דרך האינטרנט.

      יש לי כסף מזומן במיוחד עבור "עינת".

      אם אדע כתובת, אשלח ברצון

      עידית

       כפי שסיכמנו בפרטי, בהמשך להצעתך הנדיבה - ברגע שאקבל את הכתובת אשלח אותה אלייך, בתקווה שיגיע אליה לפני החג :-)

       

        6/4/09 17:26:

      צטט: ליאת ש 2009-04-05 10:59:12

       

      עצוב שזה כך.

      אשמח לתרום ואפילו ספרים.

       כל תרומה תתקבל בברכה, כסף, ספרים, בגדים, צעצועים. אם הפרטים בסוף הפוסט לא מספיקם, העבירי לי פרטים בפרטי.

       

        6/4/09 17:25:

      צטט: יואב עינהר 2009-04-05 00:17:14

      זה יעניין אותך

      Le Clochard

       אחי, זה לא רק מעניין ויפה - יש ביקוש :-)


      כואב הפוסט שלך

      מקווה שגם החשופיות יצליחו לעשות להם בית משלהם

        6/4/09 09:29:

      צטט: pizza smadar 2009-04-04 22:43:01

      יגאל אפילו שהיה לי עצוב נהנתי מהפוסט היפה אתה אדם מאד טוב אני משתדלת לתרום מה שאני יכולה אולי תשלח את הפוסט הזה לאיזה חבר כנסת נראה לי שאין התעוררות במדינה הזאת!

      חברי כנסת הם הכתובת האחרונה שעולה על הדעת לענייני עזרה. תראי איך אף אחד לא רוצה את תיק הבריאות - המון עבודה ומעט כיבודים. תשלחי להם פיצה ללשכה - תקבלי מכתב תודה עם כתמים של מוצרלה: "30 שרים התפזרו על פני מיני חצאי משרדים ושאר יצירי כלאיים, אבל דווקא המשרד השלישי בגודלו, החולש על 24 מיליארד שקל ו-20 אלף עובדים, נותר ללא דורש ויסתפק בסגן שר מיהדות התורה."

       

        6/4/09 09:24:

      צטט: הפיה השחורה 2009-04-04 22:34:26


      1. עצוב הקטע עם הקבצנים.באמת אי אפשר לעזור לכולם. אתה לא אלוהים, ישו או נינט. 2. דניאלה טלמור חברה שלי. ד"ש. 3. גם לי יש עמודים קורינתיים כמו שלך, אבל שלי בתוך הבית. 4. תביא לי גם כוכבים. 5. תודה.

       1. אנשים עוזרים לאנשים. 2. מאיפה ? 3. באיזה עמוד את ? 4. הבאתי. 5. ווקשה.

        6/4/09 09:23:

      צטט: shai.h 2009-04-04 15:29:31


      בהתחלה היה לי עמוס מאד. עם רנצר ופודזו ולאקי והאלכוהוליסט והנרקומן, ופתאום נהייה גזע מרכזי אחד ובסופו צמרת עם תקווה.

      וגם כתובת (עם ייאוש והתלהבות...)

      ככה, אבל בדיוק, הייתי רוצה שייקראו הפוסטים שלי :-)

        6/4/09 09:21:

      צטט: נ.ב.א. 2009-04-04 14:13:51

      אלה המקומות שאני מתביישת,

      כחברה, כאזרחית....

      כתיבתך ריגשה אותי,

      אנ מבקשת ליצור קשר עם המעון.

      תודה על מי שאתה!

       לידיעת הקוראים: הבקשתה נשלחה - בקרוב יהיה לך על מה לכתוב פוסט לשיתוף :-)

        6/4/09 09:18:

      צטט: מאיולי 2009-04-04 11:34:32


      כל הכבוד לך על הפוסט הזה...

       

      אני תמיד התעניינתי בהומלסים ותמיד חשבתי לעצמי כמה נוראי זה שיש אנשים שעושים כאילו הם לא רואים אותם...

      אגב- אני סבורה שהשיר הזה מתאים ביותר- http://www.youtube.com/watch?v=DfZqXLnBYb4 ]

      לא פעם מצאתי את עצמי משוחחת עמוקות עם אנשים שאין להם בית, היה אחד גאון כזה, פשוט מזלו התאכזר אליו, והוא נפל קשה מאוד, כשנופלים קשה לא מתיד יש את הכוחות להרים את עצמך.

      לא תמיד רוצים.

      ומה שכ"כ ברור כאן, שזה יכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו

      Another day in paradise

       

      She calls out to the man on the street
      sir, can you help me?
      Its cold and Ive nowhere to sleep,
      Is there somewhere you can tell me?

      He walks on, doesnt look back
      He pretends he cant hear her
      Starts to whistle as he crosses the street
      Seems embarrassed to be there

      Oh think twice, its another day for
      You and me in paradise
      Oh think twice, its just another day for you,
      You and me in paradise

      She calls out to the man on the street
      He can see shes been crying
      Shes got blisters on the soles of her feet
      Cant walk but shes trying

      Oh think twice...

      Oh lord, is there nothing more anybody can do
      Oh lord, there must be something you can say

      You can tell from the lines on her face
      You can see that shes been there
      Probably been moved on from every place
      cos she didnt fit in there

      Oh think twice...

       

        6/4/09 09:11:

      צטט: אנימל אינסטינקט 2009-04-04 11:00:18

      הי יגאל,

      לונג טיים

      אבל נ-פלא לבקרך שוב---


      לא תל-אביבית כיום,

      אבל הזכרת לי איך במשך שנה

      אימצתי הומלס.

      כל בוקר הוא קיבל ארוחת בוקר ודברים בסיסיים

      להם היה זקוק.

      (כי במהלך היום לא ממש הייתי בבית)

      כאשר עזבתי,

      הוא אודה לי

      מאוד.

      הוא לא ממש הבין למה אני מודה לו.

      למעשה,

      הוא עזר לי לחשוף בי צד אחר

      כזה אשר נוגע ב-ממש בחיים

      כזה שמבין לעומק כמה החיים שבריריים

      ובכמה מעט ניתן ל-חיות ,להזרים שפע ---

       

       

      אני מודה לו

      אני מודה לך

      ולכל מי , שפותח את ליבו לכל עזרה---

       

       

      חיבוק עוטף

      חג שמחחיוך

       

      זה הזמן - להמליץ לקריאה (חוזרת) את הטרילוגיה של סמואל בקט: מולוי, מאלון מת, אֵלושֵם. חובה לקרוא מדי חמש שנים לכוונון האונות.

       

       

        6/4/09 09:05:

      צטט: עינת אטיאס 2009-04-04 10:15:59


      כתבו מעלי כבר הכל,

      מה שעצוב הוא שרובנו קוראים, מזדעזעים, אולי אפילו מבטיחים שנתרום, נרתם, נעשה משהו.

      למחרת אנחנו שוכחים.

       

      תודה יגאל.

      אולי, אבל רבים תרמו בעקבות הפוסט כספים לעמותה, הציעו להתנדב ואפילו ביקשו לשלוח כסף היישר ל"עינת", וזה הרבה מאוד בעיני.

       

        5/4/09 23:37:

      הזכרת לי

      שהם חיים בתוכנו חלקי נשמתנו 

      מתהלכים הם כצל כל כך שקופים 

      לכל אחד סיפור חיים ונקודה אחת שמשם נפלו 

      לא היה מי שיעודד בזמן אמת 

      לא היה מי שיאהב ויחבק 

      בדידות עצומה שמשם לא היתה אחיזה 

      אמת כמו שאמרת רוחות רפאים חצי שקופים 

      אחשוב כיצד אוכל לעזור 

      ישר חשבתי על הילדים האומללים שצריכים אהבה בטחון ותמיכה 

      תודה שהזכרת 

        5/4/09 22:38:

      שכל החיים נוכל רק לתת. חג שמח
        5/4/09 21:16:

      צטט: צלילי הלב 2009-04-04 10:02:31

       

      תודה יגאל

      הצד האפל של המראה

      שבו הדמויות מטושטשות לכאורה

       

                                       אמממ... כן. משו כזה?                               

        5/4/09 20:02:

      צטט: toolie 2009-04-04 07:59:30

      מטריד

      ולא מרפה

      זה מרפה לכמה שעות כשתורמים. לא מעט חברי קפה תרמו ותורמים, אני בטוח שהוקל להם.

        5/4/09 18:46:

      צטט: צבעוני 2009-04-04 03:08:10


      חשפתה את ערוותנו ברבים .

       

       

      אוי, זה לא נשמע טוב. צריך לעשות התרמה דחופה של עלי תאנה.

        5/4/09 18:34:

      צטט: רואה בקפה 2009-04-04 00:57:28

      היי יגאל

      אני תורמת לבית ילדים ולמרכז קליטה

      מביגוד עד לרהוט.

       לעוד אירגונים כספית, ויש הרבה צורך

      שכן

      לצערי המדינה מתנערת

      מאחריותה לגבי החלשים ,החולים והזקנים.

      חוץ מזה שזה מכעיס

      זה עצוב

      מאד

      דניאלה

       אבל יש אנשים כמוך :-)

       

        5/4/09 18:33:

      צטט: מירב א. 2009-04-03 23:25:14

       

      כל אחד מאתנו מכיר חשופית זו או אחר..

      עינת כזו או אחרת

      אבל יש משהו בדברים שלך שחוזר ומזכיר שגם אם זה המעט עלינו לעשות- עלינו לעשותו..

      לעיתים קרובות המועקה האישית שלי נובעת מהתחושה שזה מעט מדי ואולי מאוחר מדי..

      אבל למרות הכל גם תרומה או מתן ומתן בסתר בעיקר- הם אולי הדרך היחידה שלנו כחלק מהחברה לשמור על אלו שדרכם לא היטיבה עמם

      תודה על איך ומה שכתבת

       בבוקר השארתי זוג נעליים על החומה בחוץ, עד שהגעתי חזרה פנימה, אל החלון כדי לצפות - הן כבר נלקחו.

        5/4/09 18:28:

      צטט: תמלולו 2009-04-03 23:21:06

      נוקב וחשוב.

       אינשאללה יגיעו התרומות לפני הפסח והמרור.

        5/4/09 18:20:

      צטט: בדלי 2009-04-03 22:27:53


      עצוב מאוד

      מבריק, הפוסט

      המדינה לא עוזרת להומלסים ולנזקקים

      המדינה מייצרת נזקקים והומלסים, ורוצה שאנחנו האזרחים נדאג להם לבד

      המדינה עוזרת לטייקונים מיליארדרים שהפסידו כסף עכשיו, על מנת שיחזרו לעשות מיליארדים

      אין היגיון, צריך מהפכה!

       

       

       

       

       

      אבל....עד שהמהפיכה תגיע, ימותו עוד 2.7 הומלסים בחודש. זו עילה ותירוץ מצויינים לחזור על ההברקה הנ"ל, שהביא יואב עינהר.

        5/4/09 18:12:

      צטט: ערנצ'יק 2009-04-03 22:24:02

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=964307

       ככה ? בלי מילות הסבר, הקשר, שלום חבר ?

        5/4/09 16:02:

      היי יגאל
      (גם לי היה פעם הומלס משלי. מימנתי לו הרבה "טיפולים רפואיים". עד שהגזים, אז נאלצנו להיפרד...)

       

      בכל אופן סיפור נוגע 

      לא הבנתי איך תורמים פה.

      לא תורמת את מספר כ.האשראי דרך האינטרנט.

      יש לי כסף מזומן במיוחד עבור "עינת".

      אם אדע כתובת, אשלח ברצון

      עידית

        5/4/09 16:01:

      צטט: Cleopatra 2009-04-03 22:05:52

      תודה! מעורה ודי פעילה בתחום.

       אל תהיי לאקונית שכזו - ספרי.

        5/4/09 16:00:

      צטט: ציקיבואי 2009-04-03 21:53:15


      עצוב ומזעזע ........

      תודה איש יקר ....

      ציקיבואי

       גם גודל הפונט מזעזע :-)

       

        5/4/09 14:31:

      צטט: bonbonyetta 2009-04-03 20:35:47

      אתה מעביר את התחושות ואת המצב חזק.

      מה שאנשים עוברים לא להאמין, כואב הלב.

      לא מבינה רשעות ורוע ולמה אנשים מעוללים מה שמעוללים במיוחד לקרובים להם, ובכלל.

      אלימות זה בלתי נסלח, חבל שכאן בארץ החקיקה ומערכת הענישה חסרי שיניים.

      מדינה שבה החלש הנזקק סובל ללא הגנת החוק. פשוט נורא

      המדינה זה והמדינה ההוא, אפשר בינתיים לארוז כמה שקלים ולשלוח, המדינה ממילא עסוקה בחקירות "לכאורה" לפלילים של כל הצמרת, יכול היה להיות נפלא אם ליברמן או אולמרט היו נשברים בחקירה ומודים שאמנם קיבלו מעטפות כסף מזומן - אבל שלחו הכל לנזקקים. פחחח.

        5/4/09 14:28:

      צטט: freespirit 2009-04-03 20:31:47

      בהחלט קשה, בכל המובנים, קשה לקריאה, לעיכול, להפנים ולא להאמין.

      אני לא חיה בבועה, יודעת שכל זה קיים,אך עדיין  מעולם לא הייתי מספיק קרובה .

      לגבי התרומות, תורמת תמיד, בגדים, כסף, ארוחות ארוזות ממקום העבודה,

      צעצועים, מגביות למצרכי מזון לחג ועוד'.

      הלוואי וכל אחד בפינת אלוהים הקטנה שלו יעשה את המאמץ הקטן לעשות טוב לזולת.

      הייתי אומרת בסימן החג "דיינו".

       

      חג שמח לך חבר יקרנשיקה*

       אולי במקום הציפייה המסורתית המשונה לאליהו הנביא ומיני אושפיזין - נחלוק מעט קרעפלאך וגפילטע-פיכס עם אורחים בשר ושם :-)

       

        5/4/09 13:03:

      צטט: אני סי 2009-04-03 20:30:19

      :(

      חירות.. חג חירות שמח!

       מי יתן ויצאו הנשים מעבדות לחירות, בידחזקה ובזרוע נטויה בזווית של 90 מעלות, דיינו.

        5/4/09 13:01:

      צטט: 1noga 2009-04-03 20:21:39

       

      תודה לך יגאל שהעלית את נושא ההומלסים, אם כי חלקם, ידוע לי שאינם רוצים כל מסגרת, למרות נסיונות שיקומם.

      לגבי נשים מוכות, משום מה נושא זה עולה לכותרות רק לאחר מקרה של רצח.

      מס' המעונות לנשים מוגבל, וגם תנאי המחיה בהם לא קלים.

       

      במדינה קיים מס' שיא של עמותות לרווחה, המטפלות במגוון נושאים בעיקר חברתיים ופרא-רפואיים

      האמורים בעצם להיות מטופלים על ידה, במילים אחרות, העמותות והציבור הרחב התורם להן

      מחליפים את מדיניות הרווחה של המדינה וזה חמור, נוח לה למדינה כלומר לרשויות, אך זו תמונת מצב עגומה.

      מדי פעם שומעים על מוסד לנערות, או עמותה למען נוער בסיכון, העומדים להסגר מחוסר תקציבים

      כשתחליפים - אין, ומוסדות טיפוליים לחולים או בעלי בעיות מוטוריות או נפשיות - מספרם מאוד מצומצם.

      אמנם התרומות חשובות, אך יש לשנות את המדיניות, לבדוק צרכים, ולהגדיל תקציבים שכן דברים

      אלו משפיעים על עתיד המדינה, והם בנפשנו.

      תודה לך

       

      בכל מקרה, גם אם העזרה המוסדית היא זעומה, יש צורך בעזרה התנדבותית ויש שיאמרו אפילו וולונטרית ! זה נשמע יותר חובק עולם, כזה. גם עניין האדישות חייב להיות מטופל, עניין של פקיחת עיניים ואזניים: אישה מוכה מתקשה לעתים קרובות להכיר שזהו מצבה, היא דוחה את בקשה לעזרה, ועד כמה שהנושא עדין - יש צורך לנסות ולעזור.

       

        5/4/09 12:06:

      צטט: nookie 2009-04-03 20:14:46

      כוכב על אצילות הרוח והחמלה שלך

      ריספקט מאן

       די די, אולי אני סתם עוד אחד שמנסה להפטר מרגשות האשמה שלו :-)

        5/4/09 12:05:

      צטט: ora-lee 2009-04-03 20:01:10

      ישר כוח!

      תודה לך ולכל התורמים...

       אם את לא רוצה להפוך לאישה מוכה - תרמי עוד היום :-)

        5/4/09 11:31:

      צטט: יש ! 2009-04-03 19:50:38


      יגאל חבר יקר,

      הכתיבה שלך הפעם על הומלס ואישה מוכה מצמרר ומחריד

      לא יכולתי לתאר יותר טוב ממך את הכאב שמרגישים כאשר פוגשים בהם !

      אני פועלת רבות כאן בעירי למטרה מקודשת זו, לעזור לתרום ולתת !

      תודה שהארת את תשומת ליבנו והלוואי ויהיו תורמים לקריאה שלך !

      הייתה הענות יפה - למרות שיהיה קשה להפריד את התורמים שהזדהו ככאלה שהגיעו בעקבות הפפוסט לבין אחרים, אלמונימים. יש כמובן גם את אלה שהעבירו פרטים באמצעותי לצורך התנדבות... אני את שלי כנראה עשיתי להחודש :-)

        5/4/09 10:59:

      עצוב שזה כך.

      אשמח לתרום ואפילו ספרים.

        5/4/09 10:49:

      צטט: ד ר ו ר 2009-04-03 19:09:25


      חזק.

      מטריד.

      אבל מוגש נהדר..

       הפסוט הזה הוגש בטמפרטורת החדר :-)

        5/4/09 10:35:

      צטט: shulamit near 2009-04-03 19:09:22

      משובח מתמיד. תודה.

       מרסי בוקו.

        5/4/09 10:25:

      צטט: michael-ballak 2009-04-03 18:52:01

      צילמתי ועדיין מצלם מדי פעם כתבות על מחוסרי בית ומכורים לסמים כאן בהולנד. מכה חברתית קשה. הם מגיעים מרחבי אירופה להולנד מכיוון שכאן יש מדיניות סלחנית כלפיהם. פריצת מכונית זה שלושה ימים בכלא, על גניבה כמה שעות. כאשר מכירים אותם מקרוב, שומעים תמיד סיפור דרמטי. אם קוראים להם ג'אנקים הם כועסים. מוטב לקרוא להם מכורים לסמים, כך אפשר להתקרב אליהם ולשמוע את סיפורם. 

       

      מה בדיוק ההבדל בין שני בני אדם שעברו משבר קשה, שאת האחד זה מחזק ומחשל ואת השני מתמכר שובר לרסיסים וגורם להתמכרות לסמים קשים אינני יודע. אולי יש למישהו הסבר לזה?

      מבלי להשען על תוצאות מחקרים עמוקים, יש להניח שהמכנה המשותף הוא היאוש, הדכאון, חוסר המוצא. חשוב לתעד ולכתוב - להיות המקשר בין המראה ברחוב לבין הדיון שמניע למעשה כנגד האדישות, אנא - העלה פוסט עם תמונות בנושא ? תודות.

       

        5/4/09 10:12:

      צטט: receiver 2009-04-03 18:37:24

      לא יודע איפה להתחיל. אתה כותב מעולה על נושאים בתחתיתו של עולם ויודע לחבר אותם להוויה שלך, לאומנות, וגם להגיד משהו על החיים. הכוכב הוא לא רק למה ואיך שאתה כותב, אלא גם למה שאתה יוצר.

       תודה, ואם כבר בפרגוניה עסקינן - אני אוהב את הפוסטים שלך על מוסיקה :-)

        5/4/09 10:09:

      צטט: loveboat 2009-04-03 18:09:56

      אסור להיות אדישים

      כמי שפעילה בעמותה לתרומות 

      אני יבדוק מה אני יכולה לעשות 

       ההענות והכסף שנאסף הפתיעו אותי לטובה, שמח שגם את מצטרפת ליוזמים.

        5/4/09 10:07:

      צטט: או-רית 2009-04-03 17:59:21

      רגיש ומרגיש, אהבתי את המיטה, מפיליפ רנצר גם אני לא מחזיקה

       אם זה לא הובן נכון - אני דווקא סבור שפיליפ רנצר אמן מצויין, מורה מוערך והחשוב מכל: גורם משפיע לטובה על המרכיב הרגשי בעבודות אמנות, בעיסוקו במקום, עקירה, זהות, זכרון, בית ועוד.

        5/4/09 10:04:

      צטט: sari di 2009-04-03 17:34:35

      מציאות כואבת.

      תודה שהעלית.

       שלוש מילות תודה :-)

        5/4/09 09:53:

      צטט: תמר הלוחמת בדרכים 2009-04-03 17:18:07

      תורמת פעמיים בשנה באופן קבוע, לנשים מוכות ולעלם.

      מחפשת דרך לעזור בירושלים, אשמח אם תוכל לקשר בייני ובינן.

      אשמח לקשר אותך עם דניאלה טלמור - אני מניח שלעמותה קשרים עם איזורי נוספים בארץ. כמו כן נסי לפנות אל חבר הקפה דניאל זיסקינד שבתגובתו בפוסט זה הציע את עזרתו באיזור ירושלים, את יתר התכתובת בפרטי, תבורכי.

       

        5/4/09 07:11:

      צטט: 2btami 2009-04-03 16:22:54

      תסביר לי יגאל, אתה עם השכל  שלך.

       

      מה זה יעזור. טוב. אני תורמת . אני קבוע תורמת למקלט נשים , לחייליםבודדים. לסרטן.להומלסים בצמתים, כשהרמזור מאפשר וגם כשהוא לא מאפשר.עם כל הצפירות מאחור, וגם כשזה מסכן אותם ואותי.

      נו. אז מה. 

      זה נעשה דבר שבשיגרה. חלק מהתקציב  השוטף. סעיף.

       תמיד אני צריכה לבלוע את הכעס, לא על אלוהים ולא על אלוקים. על המדינה הזאת .

      אני צריכה לדאוג לכל אלה? אני?

      ואם אתן להם 1000 שקל. 100000 שקל. אז מה, זה יעזור? זה יפתור משהו? זה פתר עד עכשיו?

      ולמה אני תורמת? מדוע?

      תסתכל טוב טוב לתוך עצמך. אם זה לא אשמה שמשחקת שם, מה זה?

      אני יודעת שכרגע מעניין אותך רק תאכלס. שקלים. אבל בכל זאת אני חייבת להגיד את זה: 

       

      שום דבר טוב לא יצא מאשמה.

       

       

      קטונתי מלדבר על מיגור תופעות, אני רק יודע שמישהי תקבל מתנה לחג ושהממשלה תלך להזדיין לסבב התייעצויות.

        5/4/09 07:05:

      צטט: charlotte 2009-04-03 15:49:31

      צטט: יגאל שתיים 2009-04-01 19:23:20

       אני יודע, עבר כבר חודש מאז הפוסט הקודם - אבל הגבתי בו עד לפני כמה ימים. יופי של שיר, למרות שאני די מתעב את המיינסטרים ששר על עוולות החיים ואנשים מקפצים עם זה :-) אבל הנה זה - כפיצוי חלקי וגם מקדמה.

      טוב, לא כולם יכולים לעשות מחאה

      חברתית כזאת!

       

       

       Rage Against the Machine  
      למי שיש לו את הזעם.

        5/4/09 00:17:

      זה יעניין אותך

      Le Clochard

        4/4/09 22:44:

      צטט: יעל פריאל 2009-04-03 11:39:32


      כן עצוב 

       

      ובתגובה לתגובה שמעלי, אני חושבת שלא

      רק שדיירי הרחוב, נגני הרחוב, מתיו המהלכים

      הופכים לשקופים אלא גם אנחנו כפרטים

      הופכים חלולים ושקופים לרגשות, לאנושיות

      ולכל מה שמבחין אותנו כבני -אדם.

       

      כן גם אנחנו חשופים וחשופיות.

       

      ותודה על המידע בסוף הפוסט.  

       

      סופ"ש נעים, יעל.

      כמה אני שונא את התחושה, כשאני חוצה שביל בחצר בחורף ודורך על חלזון, הורס לו את המשכנתא. צליל הריסוק הנורא מסייט אותי שעות.

        4/4/09 22:43:
      יגאל אפילו שהיה לי עצוב נהנתי מהפוסט היפה אתה אדם מאד טוב אני משתדלת לתרום מה שאני יכולה אולי תשלח את הפוסט הזה לאיזה חבר כנסת נראה לי שאין התעוררות במדינה הזאת!
        4/4/09 22:41:

      צטט: עדית... 2009-04-03 06:26:29


      לפני כמה שנים ארגנתי קונצרט התרמה למקלט לנשים מוכות בירושלים.

      ניגנתי עם קבוצת נגנים מדהימה "הקונסורט הירושלמי" מוסיקה עתיקה בכלים מקוריים, בארוק ורנסנאס.

      הקונצרט הזה היה הבייבי שלי, לכן התעקשתי שאף אחד מהטקסטים שיושרו לא יזכיר את אלוהים.

      כי כעסתי. (זה היה בתקופה שהייתי פעילה במקלט הירושלמי בצורה זו או אחרת, ושמעתי הרבה ס-י-פ-ו-ר-י-ם).

      קיבלנו אולם בקינג-דיוויד, היה קונצרט נהדר, אני לא יודעת כמה כסף נכנס, אבל לא מעט.

      מה שאני זוכרת זה עד כמה קשה למצוא טקסטים הגיוניים לערב כזה - שלא מודים לאלוהים.

      אתאיסטית את כלבבי, מעולם לא הבנתי איך אפשר לנהוג בחוסר אחריות כזה ו'לפנות לעזרה' בתפילה במקום לפעול.

        4/4/09 22:39:

      צטט: מיכל גזית 2009-04-03 05:48:56

       

      לעצור את המירוץ

       

      לבדוק עם עצמי מה ואיך אפשר לתת, קצת יותר ממה שעד עכשיו

       

      איש יקר אתה יגאל

       

      כבר מזמן לא אמרתי לך את זה

      אם באמת אחבר את דיירי החצר לחברת החשמל באופן פיראטי - אני עלול להפוך לאיש יקר.

        4/4/09 22:36:

      צטט: דגולת הכותרת 2009-04-03 04:08:13


      אני מעדיפה לא לתמלל את רגשותי למקרא הפוסט הזה.

      כי במידה זו או אחרת הוא עלי.

      והיום אני מהצד שמושיט יד, ביג טיים, למי שצריך.

      גלגל סובב העולם.

      פעם למעלה, פעם למעטה - רוטציה.

        4/4/09 22:34:

      1. עצוב הקטע עם הקבצנים.באמת אי אפשר לעזור לכולם. אתה לא אלוהים, ישו או נינט. 2. דניאלה טלמור חברה שלי. ד"ש. 3. גם לי יש עמודים קורינתיים כמו שלך, אבל שלי בתוך הבית. 4. תביא לי גם כוכבים. 5. תודה.
        4/4/09 20:29:

      צטט: ירמי עמיר 2009-04-03 03:19:07


      באיזו מדינה נוראית קורים הדברים האלה? מזל שאין לנו בעיות כאלה ולפחות האנשים כאן חיים באושר וברווחה.

       

      הדברים האלה קורים בארץ אחרת, לא כדאי לך לסוע לשם.

        4/4/09 20:22:

      צטט: rangil 2009-04-03 00:17:10

      מי הבחורה הרזה מסמים שהזכרת? מישהי שהייתה זמרת פעם? אני די בטוח שכבר ראיתי אותה יותר מפעם אחת (וכמובן נפרדתי מכמה עשיריות בשבילה). בפעם הראשונה שראיתי אותה היא דיברה ברהיטות וביקשה לאסוף מספיק כסף ללילה אחד באכסנייה לכבוד הסופ"ש. בפעם השניה והשלישית שראיתי אותה היא כבר נראתה מסוממת לחלוטין.

      מסקרן אותי אם עליה דיברת, זו שהייתה פעם נערת רוק.

      אני יודע למי אתה מתכוון, אבל זו לא היא. בעצם מה ההבדל ? סיפור חיים אחר- אותו גורל. אחת זוכה לסיפור חייה מסופר מעל גבי העיתון, השנייה רק מתכסה בו.

        4/4/09 20:19:

      צטט: יהודית ש 2009-04-02 23:07:29

      פוסט חשוב וראוי להערכה על העלאתו

       

      לצערנו הרב יש כל כך הרבה חשופים וחשופיות שכאלה

      ולפי דעתי זה רק ילך ויגדל הכמות שלהם...........

      אז תעשי משהו.

        4/4/09 18:07:

      צטט: wonders 2009-04-02 22:52:56

      נושא חשוב מהחצר האחורית של כולנו

      כן, מהחצר האחורית. ומעליית הגג, מהבית הנטוש, מהשדה עם העץ, מהחומה עם הגגון, מהחניון לשעבר, פה, ליד.

        4/4/09 15:29:


      בהתחלה היה לי עמוס מאד. עם רנצר ופודזו ולאקי והאלכוהוליסט והנרקומן, ופתאום נהייה גזע מרכזי אחד ובסופו צמרת עם תקווה.

      וגם כתובת (עם ייאוש והתלהבות...)

        4/4/09 14:13:

      אלה המקומות שאני מתביישת,

      כחברה, כאזרחית....

      כתיבתך ריגשה אותי,

      אנ מבקשת ליצור קשר עם המעון.

      תודה על מי שאתה!

        4/4/09 11:34:


      כל הכבוד לך על הפוסט הזה...

       

      אני תמיד התעניינתי בהומלסים ותמיד חשבתי לעצמי כמה נוראי זה שיש אנשים שעושים כאילו הם לא רואים אותם...

      אגב- אני סבורה שהשיר הזה מתאים ביותר- http://www.youtube.com/watch?v=DfZqXLnBYb4 ]

      לא פעם מצאתי את עצמי משוחחת עמוקות עם אנשים שאין להם בית, היה אחד גאון כזה, פשוט מזלו התאכזר אליו, והוא נפל קשה מאוד, כשנופלים קשה לא מתיד יש את הכוחות להרים את עצמך.

      לא תמיד רוצים.

      ומה שכ"כ ברור כאן, שזה יכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו

        4/4/09 11:24:

      צטט: הצבעוני השחור 2009-04-02 22:28:05

      שווה לב=שובה לב

      התיקון הובא לידיעת הוועדה המכוננת, תודה.

      הי יגאל,

      לונג טיים

      אבל נ-פלא לבקרך שוב---


      לא תל-אביבית כיום,

      אבל הזכרת לי איך במשך שנה

      אימצתי הומלס.

      כל בוקר הוא קיבל ארוחת בוקר ודברים בסיסיים

      להם היה זקוק.

      (כי במהלך היום לא ממש הייתי בבית)

      כאשר עזבתי,

      הוא אודה לי

      מאוד.

      הוא לא ממש הבין למה אני מודה לו.

      למעשה,

      הוא עזר לי לחשוף בי צד אחר

      כזה אשר נוגע ב-ממש בחיים

      כזה שמבין לעומק כמה החיים שבריריים

      ובכמה מעט ניתן ל-חיות ,להזרים שפע ---

       

       

      אני מודה לו

      אני מודה לך

      ולכל מי , שפותח את ליבו לכל עזרה---

       

       

      חיבוק עוטף

      חג שמחחיוך

        4/4/09 10:39:

      צטט: הצבעוני השחור 2009-04-02 22:25:18

      פעם...

      כשהייתי קטנה...

      וטיילתי עם אבא שלי ברחובות ת"א

      ראינו הרבה הומלסים

      מה שלא הייתי רגילה לראות בחיי היומיום שלי.

      הלב שלי נקרע למראה המזעזע

      עד שהתחננתי לאבי בבכי שווה לב

      שיחלק לכולם כסף.

       

      היום

      אני רואה את ההומלסים ברחובות

      ואני שואלת את עצמי האם אנחנו בתור חברה

      "תורמת"

      האם אנחנו לא תורמים להם

      דווקא

      להשאר במצב הזה.

       

      אולי

      אילו הם לא היו מפתחים תלות חברתית

      אולי אז הם היו -

      פשוט מחילים לדאוג לעצמם.

       

      אולי.

      ואולי לא.

       

      מירי

       

       

      אבל לא סיפרת לנו על התערוכה שלך,

      אולי היא על הומלסים???

      חיוך

      יש מילים גבוהות, ויש שקלים עגולים.

        4/4/09 10:15:


      כתבו מעלי כבר הכל,

      מה שעצוב הוא שרובנו קוראים, מזדעזעים, אולי אפילו מבטיחים שנתרום, נרתם, נעשה משהו.

      למחרת אנחנו שוכחים.

       

      תודה יגאל.

        4/4/09 10:02:

      תודה יגאל

      הצד האפל של המראה

      שבו הדמויות מטושטשות לכאורה

       

       

        4/4/09 09:59:

      צטט: holydidi 2009-04-02 22:06:37

      אני הקפדתי לחנך את ילדיי כבר מגיל צעיר מאוד,

      לראות גם את האנשים השקופים שבינינו.

      הם כבר לא אומרים "אוףףףףף אין מה לאכול בבית הזה" אל מול מקרר מתפקע

      ומזווה עמוס כל טוב. כיוון שלקחתי אותם לראות  ולסייע  לאנשים ש"אוף אין מה לאכול" זה לא רק מטבע לשון

      שמוציא את אמא משלוותה.

       

      ולגבי השיר, לא הכרתי את הגירסה של אלאניס מוריסט,

      אני מכירה את הגירסה של

      black eyed peas

      http://www.youtube.com/watch?v=CXKxs8Ge_9g

      פעם היו אומרים לילדים לסיים לאכול את כל המוגש בצלחת או שיבוא שוטר \ בהודו לילדים אין כזה מרק. היום מאיימים על ילדים שליברמן יבוא \ ההומלס למטה היה מת לכזה מרק כרובית. הקליפ של אלאניס הוא פרודיה, בעוד black eyed peas ממשיכים בויזואליה של פריכות מזקירות וכמעט עירומות לצד גברים לבושים בסגנון הערס-ראפ-גאנגסטה-שיט-הום-בויז.

        4/4/09 09:28:

      צטט: daniela orvin 2009-04-02 22:04:15

       

      מכירה את ההומלסית ההיא טוב מאוד. יודעת גם את שמה.. אני קבועה אצלה ונקרעת כל פעם שאני נותנת לה כסף אבל נותנת לה בכל זאת. מכירה הרבה הומלסים טוב זה די נורא כשיש לך גלריה על יהודה הלוי..

       

      פעם נכנס לגלריה הומלס די מפחיד היה לו מבט של רצח בעיניים והוא נעמד קרוב קרוב אל השולחן שלי וחסם לי את המעבר החוצה ואני התחלתי להכנס לפאניקה קלה והתחלתי לגלגל כל מני תסריטי בריחה וחילוץ במוחי ( זה היה בזמן המלחמה) ואז הוא  שאל אותי מה הדיעה הפוליטית שלי והתחמקתי כי הרחתי צרות והן אכן הגיעו.. בדמות נאום ארוך על כך שביבי יהיה ראש ממשלה ועד כמה השמאלינים קטנים והוא ניסה לגרור אותי לוויכוח אך אני רק הנהנתי בכובד ראש ורק אמרתי לו כל הזמן שהוא צודק כדי להרגיע אותו וכך במשך כחצי שעה הוא ניהל מונולוג מאוד ארוך כשבסופו הוא הודה לי שלא הזמנתי משטרה ואף הוסיף שממילא הם לא היו באים וחייך חיוך רקוב.

       

      מכירה גם נשים מוכות. בעצם אחת שעבדה איתי פעם. יום אחד היא נעלמה והבוס שלנו הודיעה לנו שהיא ברחה בעזרתה למעון לנשים מוכות. כואב הלב. בחורה ככ צעירה ועדינה. פעם אחת היא הגיעה אלינו בהפתעה לביקור. הכל היה מאוד חשאי היא נראתה מאושרת יותר אבל עדיין אבודה מאוד. כואב הלב. הוא היה מרביץ לה ומאיים עליה. סביר להניח שאיים גם לרצוח אותה. הוא היה חיה.

      אם כשההולמלס התקרב אלייך - כל מה שיכולת להריח זה צרות, מצבך טוב :-) תודה על הפרטים שהבאת.

        4/4/09 08:56:

      צטט: דיפלומט טו בשבט 2009-04-02 21:31:04

       למה אלניס גונבת לבומבילה את המילה האחרונה של תסרוקות השיער, פלא שעדיין מחכים לאיח הגודו ל של

      שמואל דלי ???

      תרמו הרבה פחים ודליים ל איריים או אפילו חבית אחת של בירה מרירה מדבלין

      רק אז ישכחו צלקות הכיסוחים שהביאו מי שהביאו בחשופיות שלך .

       

      ערב צח למבקרים ברעננהחג שמח למדינה ,חירות חופש ואהבה ,

      וחג שמחבמיוחד לכול הומלסי ישראל מי יתן   ויהא להם שטיח ומרחב מחיה ראוי ברחוב הבית.

       אמן.

       דיפלו.

      מהפה שלך לאוזן של אליעזר בן יהודה.

        4/4/09 08:55:

      צטט: tsunami. 2009-04-02 21:07:09

       

      כשאני קוראת את הפוסט שלך אני חושבת על כך שלא מעט מאיתנו חיים במרחק של כמה משכורות בלבד משיכון חסרי הבית.

      תודה על כל שאתה עושה.

      במקרה ממש-ממש חמור, יוכלו נזקקים לעבור לגור באופן זמני באתר הבית שלהם.

        4/4/09 08:53:

      צטט: Kik2me 2009-04-02 20:50:06

      היי יגאל,

      פוררת אותי בפוסט הזה.

      אלניס מהפנטת וענקית כתמיד.

      תודה ששיתפת.

      קיקה

      תודה שבאת, עוגת פירורים שלי :-)

       

        4/4/09 08:32:

      צטט: דני ססלר 2009-04-02 18:36:16

      תרמתי במשרד... 

      סתאם, אין לי משרד

      במקרה שלך - משלוח מנות גורמה לנזקקים יהיה תשורה נאותה לחג הפסח, או שאתה פוסח ?

        4/4/09 08:29:

      צטט: י.מ.ה 2009-04-02 16:33:54


      הומלס , חסר בית , אדם שלא שפר אליו מזלו , אז....

      קצת רק קצת , יפה כתבת .

      *

       

      תודה .

       

       

      .                              הנה אחד                                .
        4/4/09 07:59:

      מטריד

      ולא מרפה

        4/4/09 07:43:

      צטט: ורד אדום 2009-04-02 14:24:59


      כמה חומר יגאל יאללה שלך*

      יותר מדי ? שאדלל ? אולי בלי מלים נרדפות וליניקים. תודה ששערכת :-)

        4/4/09 07:41:

      צטט: נושמת עמוק... 2009-04-02 13:53:15


      פוסט חשוב מעלה הרהורים

      שאקח איתי מחיי האישיים וחייהם

      של אחרים.

      מכירה את הנושא מקרוב לכן קצת קשה

      להגיב ואתה יגאל מעורר השראה

      תודה.

      לנשום עמוק אף פעם לא מזיק, בעיקר אם מכירים את הנושא מקרוב.

        4/4/09 03:08:

      חשפתה את ערוותנו ברבים .
        4/4/09 00:57:

      היי יגאל

      אני תורמת לבית ילדים ולמרכז קליטה

      מביגוד עד לרהוט.

       לעוד אירגונים כספית, ויש הרבה צורך

      שכן

      לצערי המדינה מתנערת

      מאחריותה לגבי החלשים ,החולים והזקנים.

      חוץ מזה שזה מכעיס

      זה עצוב

      מאד

      דניאלה

        3/4/09 23:25:

      כל אחד מאתנו מכיר חשופית זו או אחר..

      עינת כזו או אחרת

      אבל יש משהו בדברים שלך שחוזר ומזכיר שגם אם זה המעט עלינו לעשות- עלינו לעשותו..

      לעיתים קרובות המועקה האישית שלי נובעת מהתחושה שזה מעט מדי ואולי מאוחר מדי..

      אבל למרות הכל גם תרומה או מתן ומתן בסתר בעיקר- הם אולי הדרך היחידה שלנו כחלק מהחברה לשמור על אלו שדרכם לא היטיבה עמם

      תודה על איך ומה שכתבת

        3/4/09 23:21:
      נוקב וחשוב.
        3/4/09 22:27:


      עצוב מאוד

      מבריק, הפוסט

      המדינה לא עוזרת להומלסים ולנזקקים

      המדינה מייצרת נזקקים והומלסים, ורוצה שאנחנו האזרחים נדאג להם לבד

      המדינה עוזרת לטייקונים מיליארדרים שהפסידו כסף עכשיו, על מנת שיחזרו לעשות מיליארדים

      אין היגיון, צריך מהפכה!

       

       

        3/4/09 22:05:
      תודה! מעורה ודי פעילה בתחום.
        3/4/09 21:53:

      עצוב ומזעזע ........

      תודה איש יקר ....

      ציקיבואי

        3/4/09 20:35:

      אתה מעביר את התחושות ואת המצב חזק.

      מה שאנשים עוברים לא להאמין, כואב הלב.

      לא מבינה רשעות ורוע ולמה אנשים מעוללים מה שמעוללים במיוחד לקרובים להם, ובכלל.

      אלימות זה בלתי נסלח, חבל שכאן בארץ החקיקה ומערכת הענישה חסרי שיניים.

      מדינה שבה החלש הנזקק סובל ללא הגנת החוק. פשוט נורא

        3/4/09 20:31:

      בהחלט קשה, בכל המובנים, קשה לקריאה, לעיכול, להפנים ולא להאמין.

      אני לא חיה בבועה, יודעת שכל זה קיים,אך עדיין  מעולם לא הייתי מספיק קרובה .

      לגבי התרומות, תורמת תמיד, בגדים, כסף, ארוחות ארוזות ממקום העבודה,

      צעצועים, מגביות למצרכי מזון לחג ועוד'.

      הלוואי וכל אחד בפינת אלוהים הקטנה שלו יעשה את המאמץ הקטן לעשות טוב לזולת.

      הייתי אומרת בסימן החג "דיינו".

       

      חג שמח לך חבר יקרנשיקה*

        3/4/09 20:30:

      :(

      חירות.. חג חירות שמח!

        3/4/09 20:21:

       תודה לך יגאל שהעלית את נושא ההומלסים, אם כי חלקם, ידוע לי שאינם רוצים כל מסגרת, למרות נסיונות שיקומם.

      לגבי נשים מוכות, משום מה נושא זה עולה לכותרות רק לאחר מקרה של רצח.

      מס' המעונות לנשים מוגבל, וגם תנאי המחיה בהם לא קלים.

      במדינה קיים מס' שיא של עמותות לרווחה, המטפלות במגוון נושאים בעיקר חברתיים ופרא-רפואיים

      האמורים בעצם להיות מטופלים על ידה, במילים אחרות, העמותות והציבור הרחב התורם להן

      מחליפים את מדיניות הרווחה של המדינה וזה חמור, נוח לה למדינה כלומר לרשויות, אך זו תמונת מצב עגומה.

      מדי פעם שומעים על מוסד לנערות, או עמותה למען נוער בסיכון, העומדים להסגר מחוסר תקציבים

      כשתחליפים - אין, ומוסדות טיפוליים לחולים או בעלי בעיות מוטוריות או נפשיות - מספרם מאוד מצומצם.

      אמנם התרומות חשובות, אך יש לשנות את המדיניות, לבדוק צרכים, ולהגדיל תקציבים שכן דברים

      אלו משפיעים על עתיד המדינה, והם בנפשנו.

      תודה לך

       

        3/4/09 20:14:

      כוכב על אצילות הרוח והחמלה שלך

      ריספקט מאן

        3/4/09 20:01:

      ישר כוח!

      תודה לך ולכל התורמים...

        3/4/09 19:50:


      יגאל חבר יקר,

      הכתיבה שלך הפעם על הומלס ואישה מוכה מצמרר ומחריד

      לא יכולתי לתאר יותר טוב ממך את הכאב שמרגישים כאשר פוגשים בהם !

      אני פועלת רבות כאן בעירי למטרה מקודשת זו, לעזור לתרום ולתת !

      תודה שהארת את תשומת ליבנו והלוואי ויהיו תורמים לקריאה שלך !

        3/4/09 19:36:

      צטט: receiver 2009-04-03 18:37:24

      לא יודע איפה להתחיל. אתה כותב מעולה על נושאים בתחתיתו של עולם ויודע לחבר אותם להוויה שלך, לאומנות, וגם להגיד משהו על החיים. הכוכב הוא לא רק למה ואיך שאתה כותב, אלא גם למה שאתה יוצר.

       

      כתוב מרגש וחכם.כרגיל.
        3/4/09 19:09:


      חזק.

      מטריד.

      אבל מוגש נהדר..

        3/4/09 19:09:
      משובח מתמיד. תודה.
        3/4/09 18:52:

      צילמתי ועדיין מצלם מדי פעם כתבות על מחוסרי בית ומכורים לסמים כאן בהולנד. מכה חברתית קשה. הם מגיעים מרחבי אירופה להולנד מכיוון שכאן יש מדיניות סלחנית כלפיהם. פריצת מכונית זה שלושה ימים בכלא, על גניבה כמה שעות. כאשר מכירים אותם מקרוב, שומעים תמיד סיפור דרמטי. אם קוראים להם ג'אנקים הם כועסים. מוטב לקרוא להם מכורים לסמים, כך אפשר להתקרב אליהם ולשמוע את סיפורם. 

       

      מה בדיוק ההבדל בין שני בני אדם שעברו משבר קשה, שאת האחד זה מחזק ומחשל ואת השני מתמכר שובר לרסיסים וגורם להתמכרות לסמים קשים אינני יודע. אולי יש למישהו הסבר לזה?

        3/4/09 18:37:
      לא יודע איפה להתחיל. אתה כותב מעולה על נושאים בתחתיתו של עולם ויודע לחבר אותם להוויה שלך, לאומנות, וגם להגיד משהו על החיים. הכוכב הוא לא רק למה ואיך שאתה כותב, אלא גם למה שאתה יוצר.
        3/4/09 18:09:

      אסור להיות אדישים

      כמי שפעילה בעמותה לתרומות 

      אני יבדוק מה אני יכולה לעשות 

        3/4/09 17:59:
      רגיש ומרגיש,אהבתי את המיטה, מפיליפ רנצר גם אני לא מחזיקה
        3/4/09 17:59:

      צטט: אביב72 2009-04-02 13:15:18


      הפכנו חברה אטומה.

      הרחובות היום מזכירים לי את ניו יורק

      של לפני 20 שנה.

      השוק התרבותי שלי כשהגעתי לשם היה ההתעלמות

      מחלשי החברה.

      "ברחתי" וחזרתי.

      היום אני כאן ואין לאן לברוח......

      אני לא חושב שהחברה בישראל אטומה הרבה יותר מבכל מקום אחר, אבל מה אני מבין בחומרי איטום.

        3/4/09 17:34:

      מציאות כואבת.

      תודה שהעלית.

      תורמת פעמיים בשנה באופן קבוע, לנשים מוכות ולעלם.

      מחפשת דרך לעזור בירושלים, אשמח אם תוכל לקשר בייני ובינן.

        3/4/09 16:22:

      תסביר לי יגאל, אתה עם השכל  שלך.

       

      מה זה יעזור. טוב. אני תורמת . אני קבוע תורמת למקלט נשים , לחייליםבודדים. לסרטן.להומלסים בצמתים, כשהרמזור מאפשר וגם כשהוא לא מאפשר.עם כל הצפירות מאחור, וגם כשזה מסכן אותם ואותי.

      נו. אז מה. 

      זה נעשה דבר שבשיגרה. חלק מהתקציב  השוטף. סעיף.

       תמיד אני צריכה לבלוע את הכעס, לא על אלוהים ולא על אלוקים. על המדינה הזאת .

      אני צריכה לדאוג לכל אלה? אני?

      ואם אתן להם 1000 שקל. 100000 שקל. אז מה, זה יעזור? זה יפתור משהו? זה פתר עד עכשיו?

      ולמה אני תורמת? מדוע?

      תסתכל טוב טוב לתוך עצמך. אם זה לא אשמה שמשחקת שם, מה זה?

      אני יודעת שכרגע מעניין אותך רק תאכלס. שקלים. אבל בכל זאת אני חייבת להגיד את זה: 

       

      שום דבר טוב לא יצא מאשמה.

       

       

        3/4/09 16:17:

      צטט: irisi 2009-04-02 13:13:08

      קשה לי להבין את מורכבות הנפש האנושית ומדוע יש אנשים מגיעים למצבים כל כך בלתי אפשריים בחיים,

      זה עצוב למרות סגנון כתיבתך המשעשע.

      לא צריך להבין - רק לקחת איזה מטבע שעבר כבר כביסה אחת לפחות - ולתת למישהו אחר.

       

        3/4/09 15:49:

      צטט: יגאל שתיים 2009-04-01 19:23:20

       אני יודע, עבר כבר חודש מאז הפוסט הקודם - אבל הגבתי בו עד לפני כמה ימים. יופי של שיר, למרות שאני די מתעב את המיינסטרים ששר על עוולות החיים ואנשים מקפצים עם זה :-) אבל הנה זה - כפיצוי חלקי וגם מקדמה.

      טוב, לא כולם יכולים לעשות מחאה

      חברתית כזאת!

       

        3/4/09 15:45:

      צטט: renana ron 2009-04-02 12:50:40

      באחת מתגובותיך הראשונות לרשומה זו כתבת: "הם אנשים חצי שקופים" וזה כל כך נכון. כשאנו רואים אותם ברחוב, פתאום אנחנו מאד ממהרים, מפנים את ראשינו הצידה, כשהתחושות מעורבבות. משהו שבין רחמים לגועל, כשבאמצע יש את תחושת הכעס על המוסדות הרלוונטיים שאינם מסוגלים לעזור ולטפל באנשים האומללים הללו. במקום עבודתי מדי ראש השנה ופסח מתארגנים ההורים והתלמידים וכל אחד מביא כיכולתו מצרכי מזון וכד' וזה כולל כמובן גם אותנו, הצוות.

       

      העזרה שהרשויות המקומיות בפרט ומוסדות השלטון בכלל, היו אמורות לתת, קטנה מדי ובאיחור רב, ברוב המקרים.

      זו הסיבה שבמהלך השנים קומו אגודות וולונטריות פרטיות שמטפלות במגוון רחב של צרות אנושיות. זוהי תעודת עניות לממשלות העבר ויש לי רושם חזק שגם בעתיד לא יהיה שינוי לטובת החלכאים והנידחים.

       

      מבחינתי, אמשיך ואתנדב בכל דבר שאוכל

      תודה שהזמנת אותי. הרשומה החשובה מצדיקה זאת

      רננה

      אז אני מבין שאת בין אלה שתרמו כבר :-)

        3/4/09 12:26:

      צטט: הוזה דעות 2009-04-02 12:34:34


      כרגע שלשלתי לכיסו של קבצן ברחוב 20 שקלים במטבעות

      העניין הוא שהוא לא טרח אפילו להודות...

       

      בכל זאת

      הרוויח

       

      והפוסט הזה מבורך

      אני לא סבור שהוא חייב להודות, אולי לא יכול, המצב בו הוא מצוי לא מחייב הודיה, הוא בוודאי מייד תרגם את עזרתך לצרכיו, בזה בודדאי תמצא סיפוק.

       

        3/4/09 12:23:

      צטט: שטוטית 2009-04-02 12:33:45


      באקלים הנושב בארצנו בשנים האחרונות

      עם העלמות הערבות ההדדית, רשת הביטחון,

      הרודנות של חברות כוח האדם

      השליטה של משפחות ההון-שלטון ומשפחות הפשע

      הפער שנפער = מעמד עליון/מעמד תחתון

      קושי שחווים בני המעמד הבינוני -

      כולנו, אולי חלילה וחס צפויים לחשופיות..

      ולא להיות = אין שייכות = הומלסיות

      הפוסט הזה חשוב ביותר

      .

      תודה יגאל

      אני תורמת קבוע בעיר שלי :

      בגדים למעון לחוסים

      ומפעם לפעם תרומה של כסף למטרות אלה ואחרות

      .

      שטוטית_תשוב

       קיטורים על השחיתות בצמרת השלטונית לחוד - ועל העזרה ה'קטנה' והישירה שלך לחוד. כך צריך.

        3/4/09 12:13:

      צטט: מעופפת - דורדור 2009-04-02 12:22:49


      תודה רבה יגאל.

      אני אתרום, מקווה שיאספו הרבה

       מבטיח לעדכן מדניאלה כמה כסף נאסף, תבורכי :-)

        3/4/09 11:39:


      כן עצוב 

       

      ובתגובה לתגובה שמעלי, אני חושבת שלא

      רק שדיירי הרחוב, נגני הרחוב, מתיו המהלכים

      הופכים לשקופים אלא גם אנחנו כפרטים

      הופכים חלולים ושקופים לרגשות, לאנושיות

      ולכל מה שמבחין אותנו כבני -אדם.

       

      כן גם אנחנו חשופים וחשופיות.

       

      ותודה על המידע בסוף הפוסט.  

       

      סופ"ש נעים, יעל.

        3/4/09 11:38:

      צטט: עמית אחד 2009-04-02 12:13:39

      חשוב.

      כל אחד מכיר חשופית אחרת.

      וכל אחד מכיר עינת אחרת.

       

       

       

      הנה אחת - ג'ינג'ית.

       

       

       

        3/4/09 11:34:

      צטט: מדונה של הפרברים 2009-04-02 12:08:10


      תודה, יגאל, על הפוסט, ועל הנתינה...

      אני מתנדבת כבר שנים רבות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, ואני מרגישה שמרגע שנפקחו עיניי לראות את סבלן - אין לי יותר את הפריבילגיה לעצום שוב את עיניי ולהפנות מבט.

      אתה צודק שלא ניתן לנפש האנושית להכיל כל כך הרבה סבל כי זה בכל מקום סביבנו, ולכן אני חושבת כמוך, שכל אדם צריך לבחור את המקום שבו הוא לא יכול להישאר אדיש. 

       תבורכי על שבחרת להשאיר אותן פקוחות :-)

        3/4/09 09:13:

      צטט: דודו בוסי 2009-04-02 11:50:48


      כל הכבוד, בן אדם, העלית נושאים חשובים. בציבור יש נטיה לא לראות ולא לספור את ההומלסים, מהפחד שלנו אנחנו הופכים אותם לשקופים.

      טיילת שוממה ונוף לים.

        3/4/09 09:02:

      צטט: מלכת האמבטיה 2009-04-02 11:22:40


      אפשר לקרוא לפוסט הזה - "הגיגיו של משיח חברתי"....

      אהבתי כל כך ויותר מזה, התחברתי מאוד.

      ריגשת אותי... שתדע.

      מעריכה את האנושיות שבך ואת הכישרון העז לבטא אותה על הכתוב.

      אני, משיח חברתי ?!  קטונתי. אם כי חמור לבן, ממש כמו אמבטיה, נשמע כמו משהו שיכול להעשיר את חיי. 

        3/4/09 08:23:

      צטט: גלי גל 2009-04-02 10:44:00


      עצוב ומזעזע !

      אשתדל לעזור

      לא פחות חשוב - לשלוח חבילת מזומנים במעטפה לשר האוצר לשעבר הירשזון, צריך לתמוך בעת קשה זו, בה הוא עתיד לדעת איך זה להיות חסר דברים בסיסיים.

        3/4/09 08:02:

      צטט: אור נוגה 2009-04-02 10:25:04

      תודה שהבאת נושא אפל כזה.לא חושבת שאי פעם נבין את מהות חייו של ההומלס, או הזונה.לעולם לא נבין מאיזה מקום אדם מגיע אל הרחוב הקר, יכולה רק לנחש מתוך הרהורים.

      אולי באו ממקום בו התקווה אינה מילה מוכרת,

      שהיאוש היא כבר מילה ריקה.מניחה שכשאדם מגיע למקום האפל ביותר, בו אין לו מה להפסיד עוד בחייו, יש לו את האומץ, כן, צריך אומץ להיות הומלס. אנחנו, לנו יש את הפחד במקום בו אנו עומדים.זו דרגת החופש הגבוהה ביותר ולעולם לא נגיע אליה.קוראים לו חופש, חופש עצוב. ובשום אופן לא מתוך בחירה.כמילות השיר של ג'ניס ג'ופלין

      Freedom is just another word for nothing left to lose.

      לפעמים עוברות בי מחשבות, איך מרגיש להיות הומלס? אולי אנסה רק לכמה ימים?זה כמו המחשבות על המוות, אולי ננסה?  והן חולפות. זה כמו המחשבות שכל אישה בתוכה הרהרה...איך מרגיש להיות זונה? ולו רק לכמה ימים?איך מרגיש להיות בבית כלא?כן. מאמינה שמחשבות מהסוג הזה עוברות עלינו.ואנחנו תורמים להם, להומלסים, תורמים למען מצפוננו הנקי, וזה בסדר.מצטערת אם דברי תמוהים.אלה מחשבותי.

      אחזור.....לנצנץ לך. אתה ראוי-:)

      אנחנו לא יכולים לדעת מה אחרים מרגישים, משום שאנחנו יותר מדי עסוקים בלחשוב על מתי לכל הרוחות הקפה שלי יגיע, אני מקווה שהפעם היא תזכור שביקשתי בלי קצף בכלל, ועם חלב סויה, רותח מאוד, וקורט קינמון וקשית קצוצה כמו של 'טרופית' על יד, וקרואסון שקדים קטן, לא אחד שנראה כמו בורקס. מה כל כך מסובך ?

       

        3/4/09 06:26:


      לפני כמה שנים ארגנתי קונצרט התרמה למקלט לנשים מוכות בירושלים.

      ניגנתי עם קבוצת נגנים מדהימה "הקונסורט הירושלמי" מוסיקה עתיקה בכלים מקוריים, בארוק ורנסנאס.

      הקונצרט הזה היה הבייבי שלי, לכן התעקשתי שאף אחד מהטקסטים שיושרו לא יזכיר את אלוהים.

      כי כעסתי. (זה היה בתקופה שהייתי פעילה במקלט הירושלמי בצורה זו או אחרת, ושמעתי הרבה ס-י-פ-ו-ר-י-ם).

      קיבלנו אולם בקינג-דיוויד, היה קונצרט נהדר, אני לא יודעת כמה כסף נכנס, אבל לא מעט.

      מה שאני זוכרת זה עד כמה קשה למצוא טקסטים הגיוניים לערב כזה - שלא מודים לאלוהים.

        3/4/09 05:48:

      לעצור את המירוץ

       

      לבדוק עם עצמי מה ואיך אפשר לתת, קצת יותר ממה שעד עכשיו

       

      איש יקר אתה יגאל

       

      כבר מזמן לא אמרתי לך את זה

        3/4/09 04:08:


      אני מעדיפה לא לתמלל את רגשותי למקרא הפוסט הזה.

      כי במידה זו או אחרת הוא עלי.

      והיום אני מהצד שמושיט יד, ביג טיים, למי שצריך.

      גלגל סובב העולם.


      באיזו מדינה נוראית קורים הדברים האלה? מזל שאין לנו בעיות כאלה ולפחות האנשים כאן חיים באושר וברווחה.
        3/4/09 02:33:

      צטט: Clair De Lune 2009-04-02 09:58:23

      צטט: יגאל שתיים 2009-04-02 07:33:15

      צטט: Clair De Lune 2009-04-01 16:46:02

      תודה, יגאל. והכי חשוב נמצא, כרגיל, באותיות הקטנות והבלתי נראות בתחתית הפוסט. אגיע ואתרום.

      צמד המילים האחרונות עשו לי את הבוקר. גם כשאת מתקלחת את קוראת את האותיות הקטנות על המדבקה של השמפו ? 

       

       לא, חמודי, לא. אבל הפוסטים שלך לא משולים למקלחת, או שאני טועה :)

       אם הפוסטים שלי משולים למקלחות - זו דומה יותר לסאונה. מטעמים מובנים - לא אתייחס לפוסטי-המקלחות העוסקים בשואה :-)

        3/4/09 02:31:

      צטט: בראוניס 2009-04-02 08:10:13


      הכל מתחיל במודעות שלנו לקיומם... אז תודה שהעלית את הפוסט המקסים והחזרת אותם למודעות שלנו.

       

      יד לבנים, רעננה..... גוט איט

       

      *

       אם אכן נוכחת באירוע ותספרי איך ומה היה - אודה לך בשם הקהילה ואף אעניק לך כפרס את מפתח (עכבר) העיר.

        3/4/09 02:29:

      צטט: Nataly Tarshish 2009-04-02 02:12:00


      *

        אני יודע מה זה: פירסינג זערורי בטבור של בת 18 המורדת בהוריה ?

        3/4/09 02:27:

      צטט: צביקס 2009-04-01 23:55:41


      תבורך

       

       יבורכו אתה, בני משפחתך, ומאת השקלים שתרמת :-) 

        3/4/09 02:25:

      צטט: קורעת ספרים 2009-04-01 23:54:46


      תודה. גרמת לנו להפנות את המבט למקומות שאנחנו נוטים להתעלם מהם.

      עם זאת, פוסט שעוסק  גם בהומלסים וגם בנשים מוכות, יוצר קושי להתמקד ולהזדהות.

      הקושי אינו בכתוב: שתי נשים מדורדרות, מנוצלות, במעגל קסמים של ניצול ואלימות, עליבות ללא מוצא בדרך כלל, הזקוקות לעזרה מבחוץ, עם כל הכבוד להיותך קורעת ספרים.

       

        3/4/09 00:17:

      מי הבחורה הרזה מסמים שהזכרת? מישהי שהייתה זמרת פעם? אני די בטוח שכבר ראיתי אותה יותר מפעם אחת (וכמובן נפרדתי מכמה עשיריות בשבילה). בפעם הראשונה שראיתי אותה היא דיברה ברהיטות וביקשה לאסוף מספיק כסף ללילה אחד באכסנייה לכבוד הסופ"ש. בפעם השניה והשלישית שראיתי אותה היא כבר נראתה מסוממת לחלוטין.

      מסקרן אותי אם עליה דיברת, זו שהייתה פעם נערת רוק.

        2/4/09 23:07:

      פוסט חשוב וראוי להערכה על העלאתו

       

      לצערנו הרב יש כל כך הרבה חשופים וחשופיות שכאלה

      ולפי דעתי זה רק ילך ויגדל הכמות שלהם...........

        2/4/09 22:52:

      נושא חשוב מהחצר האחורית של כולנו

        2/4/09 22:28:
      שווה לב=שובה לב
        2/4/09 22:25:

      פעם...

      כשהייתי קטנה...

      וטיילתי עם אבא שלי ברחובות ת"א

      ראינו הרבה הומלסים

      מה שלא הייתי רגילה לראות בחיי היומיום שלי.

      הלב שלי נקרע למראה המזעזע

      עד שהתחננתי לאבי בבכי שווה לב

      שיחלק לכולם כסף.

       

      היום

      אני רואה את ההומלסים ברחובות

      ואני שואלת את עצמי האם אנחנו בתור חברה

      "תורמת"

      האם אנחנו לא תורמים להם

      דווקא

      להשאר במצב הזה.

       

      אולי

      אילו הם לא היו מפתחים תלות חברתית

      אולי אז הם היו -

      פשוט מחילים לדאוג לעצמם.

       

      אולי.

      ואולי לא.

       

      מירי

       

       

      אבל לא סיפרת לנו על התערוכה שלך,

      אולי היא על הומלסים???

      חיוך

        2/4/09 22:06:

      אני הקפדתי לחנך את ילדיי כבר מגיל צעיר מאוד,

      לראות גם את האנשים השקופים שבינינו.

      הם כבר לא אומרים "אוףףףףף אין מה לאכול בבית הזה" אל מול מקרר מתפקע

      ומזווה עמוס כל טוב. כיוון שלקחתי אותם לראות  ולסייע  לאנשים ש"אוף אין מה לאכול" זה לא רק מטבע לשון

      שמוציא את אמא משלוותה.

       

      ולגבי השיר, לא הכרתי את הגירסה של אלאניס מוריסט,

      אני מכירה את הגירסה של

      black eyed peas

      http://www.youtube.com/watch?v=CXKxs8Ge_9g

        2/4/09 22:04:

      מכירה את ההומלסית ההיא טוב מאוד. יודעת גם את שמה.. אני קבועה אצלה ונקרעת כל פעם שאני נותנת לה כסף אבל נותןת לה בכל זאת. מכירה הרבה הומלסים טוב זה די נורא כשיש לך גלריה על יהודה הלוי..

      פעם נכנס לגלריה הומלס די מפחיד היה לו מבט של רצח בעינים והוא נעמד קרוב קרוב אל השולחן שלי וחסם לי את המעבר החוצה ואני התחלתי להכנס לפאניקה קלה והתחלתי לגלגל כל מני תסריטי בריחה וחילוץ במוחי ( זה היה בזמן המלחמה) ואז הוא  שאל אותי מה הדיעה הפוליטית שלי והתחמקתי כי הרחתי צרות והן אכן הגיעו.. בדמות נאום ארוך על כך שביבי יהיה ראש ממשלה ועד כמה השמאלינים קטנים והוא ניסה לגרור אותי לוויכוח אך אני רק הנהנתי בכובד ראש ורק אמרתי לו כל הזמן שהוא צודק כדי להרגיע אותו וכך במשך כחצי שעה הוא ניהל מונולוג מאוד ארוך כשבסופו הוא הודה לי שלא הזמנתי משטרה ואף הוסיף שממליא הם לא היו באים וחייך חיוך רקוב.

      מכירה גם נשים מוכות. בעצם אחת שעבדה איתי פעם. יום אחד היא נעלמה והבוס שלנו הודיעה לנו שהיא ברחה בעזרתה למעון לנשים מוכות. כואב הלב. בחורה ככ צעירה ועדינה. פעם אחת היא הגיעה אלינו בהפתעה לביקור. הכל היה מאוד חשאי היא נראתה מאושרת יותר אבל עדיין אבודה מאוד. כואב הלב. הוא היה מרביץ לה ומאיים עליה. סביר להניח שאיים גם לרצוח אותה. הוא היה חיה.

        2/4/09 21:31:

       למה אלניס גונבת לבומבילה את המילה האחרונה של תסרוקות השיער, פלא שעדיין מחכים לאיח הגודו ל של

      שמואל דלי ???

      תרמו הרבה פחים ודליים ל איריים או אפילו חבית אחת של בירה מרירה מדבלין

      רק אז ישכחו צלקות הכיסוחים שהביאו מי שהביאו בחשופיות שלך .

       

      ערב צח למבקרים ברעננהחג שמח למדינה ,חירות חופש ואהבה ,

      וחג שמחבמיוחד לכול הומלסי ישראל מי יתן   ויהא להם שטיח ומרחב מחיה ראוי ברחוב הבית.

       אמן.

       דיפלו.

        2/4/09 21:07:

      כשאני קוראת את הפוסט שלך אני חושבת על כך שלא מעט מאיתנו חיים במרחק של כמה משכורות בלבד משיכון חסרי הבית.

      תודה על כל שאתה עושה.

        2/4/09 20:50:

      היי יגאל,

      פוררת אותי בפוסט הזה.

      אלניס מהפנטת וענקית כתמיד.

      תודה ששיתפת.

      קיקה

        2/4/09 20:37:

      צטט: y2work 2009-04-01 23:01:40

      אכן סיפור עצוב (הומלסים/נשים מוכות)

       

      וכן. יש גם הומלסים מבחירה. ויש גם נשים מוכות שחוזרות שוב ושוב מהמעון לבית הארור ומשם חזרה למעון. יש המון עבודה :-(

       

       

      'הומלסים מבחירה' קיימים רק בקולנוע של הוליווד. זו אגדה אורבנית על סמך פחות מפרומיל מהמקרים - כדי להקל על עצמנו, העשירים - כשאנו מפנים את מבטינו הצידה מנזקקים וממשיכים בדרכנו, לועסים מסטיק, מסמסים שטויות למאהבת, ומנקים את צרכי הכלב בדרך אל עוד בית קפה. מי שמחזק את הסטריאוטיפ (כפי שהונאת סיידוף מעוללת לתדמית היהודים העולמית) הוא סוציופט / אנרכיסט / גאון כמו היונבומבר.

       

        2/4/09 20:27:

      צטט: זאב כספי 2009-04-01 22:44:19

       

      הכל טוב ויפה .

      אבל , אני שואל :

      ומה עם הגברים המוכים ? והמורחקים ?

      מה יהיה עליהם ?

      אתם צוחקים , הא ?

      היום / מחר, האישה שאיתך , או שלא , תרצה להתנקם בך , ככה סתם , כי בא  לה ,

      כי זה משרת את הסכסוך שלה איתך  ,

      תלך זו ותגיש תלונה פיקטיבית , כל תלונה ,

      ואתה, כן , כן , אתה ,  תמצא עצמך מיד במעצר של 48 שעות ,וזאת

      מבלי צורך לנמק , ולפני שתובא בכלל לפני שופט .

      ובנוסף, לקינוח ומיידי  צוו הרחקה מהבית . ואם אתה סלב , אז בכלל , הכותרות ,

      ואם יש לך נשק כדין  ? הוא יוחרם מיידית .

      ואני שואל : איפה בילי מוסקונה לרמן ( whatever ) של הגברים  ? הא ?

      מי יגן על הגברים המוכים , המורחקים , המנודים , ויש אלפים שכמותם .

      מי לא מכיר אחד שכזה ? ואם לא , האם שאלת עצמך, איך לא ידעתי  ?

      רק מה , זה לא סקסי כמו נשים מוכות ,

      ההומלס שכתבת עליו ורבים אחרים שלא פגשת , לו טרחת לשמוע את סיפורו ,

      היית מגלה את ניצני האמת מאחורי הטרגדיה שלו והיא כזו .

      איך אני יודע ?

       כי המשרד שלי היה פעם באזור של מערכת "הארץ" . דרום ת"א זה נקרא .

      איפה המעון לגברים המוכים והמורחקים מביתם ? איפה כתבת התחקיר  ? איפה אילנה דיין ?

      מי דואג להם ?

      תראה, איש לא טען שאין יותר צרות בעולם, שהתמקדתי בזו האולטימטיווית שאין בלתה. אבל תסכים איתי שבעולמנו, וודאי בארצנו, נשים מוכות הרבה יותר מגברים, נשים סובלות יותר מגברים וזו בעיה שונה לחלוטין מאשר סוגיות של גירושין והתנכלות של גרושות רעות לב, תאבות בצע, ומרשעות. בוא נסכם שגם בעיית הנחירות של הגברים היא בעיה חמורה ביותר.

        2/4/09 20:12:

      צטט: אור-ית 2009-04-01 22:41:47

      תודה .

      VAKSHA

        2/4/09 20:11:

      צטט: אורי כרמל 2009-04-01 22:39:52

       

      יגאל

      אתה מעלה נושא חשוב וקריטי באופן רהוט ומעניין.

      ישר כח!

      *

      אורי

      אורי, העיקר שאני ואתה נפסיק להכות את נשותינו !

        2/4/09 18:36:

      תרמתי במשרד... 

      סתאם, אין לי משרד

        2/4/09 17:41:

      צטט: דניאל זיסקינד 2009-04-01 22:21:15

      פוסט חשוב. בתמיכת משרד הרווחה ומשרד הבריאות יזמתי טיפולי שיניים ללא תשלום לנשים החוסות במעונות המוגנים בכל הארץ. הרעיון היה שהטיפוח העצמי יוציאן ממצב נפשי קשה ויהיה לו ערך מוסף מעבר לטיפול השיניים החשוב לכשעצמו. הפרויקט לא המשיך. מוכן להמשיך ולתרום למטרה נעלה זו.

      מעריך אותך מאוד על שנתת להן מזמנך, זו נתינה יותר מורכבת מלשלוח כסף, מבלי להמעיט בכך. אם תרצה שיצרו איתך קשר אשמח מאוד להיות הסנדק הדנטאלי :-) מוזמן כתוב לי בפרטי.

       

        2/4/09 17:18:

      צטט: אתי קארי 2009-04-01 22:08:56


      מסוג הפוסטים היותר נוגעים וממששים את הלב

      מעין תזכורת אנושית נושפת על השקט הקיומי של אלה המנסים לראות רק את ש"עינם" יכולה לשאת, נראה שרצוי ואפילו מספק יהיה ללכת מחר לרעננה, גם לצפות בהופעה כייפית וגם לעשות מעשה קטנטן, ואולי אחרי זה עוד מעשה קטנטן מתישהו, וכך להפוך את המעשים הקטנטנים ליותר תכופים. זה ממש לא קשה, צריך רק להפנים, להיות יותר מודעים ולהכיר ביכולות שלנו (שהן הרבה יותר גדולות מכפי שאנחנו חושבים לפעמים).

      תודה יגאל יקר נשיקה

       זה יהיה נפלא עם תעשי מעשה קטנטן או שניים, כמו שאני מכיר אותך הרצת את השיר אצלך כמה וכמה פעמים.

        2/4/09 17:05:

      צטט: אנgלינה 7 2009-04-01 21:55:42


      עשית כאן מצווה,הארת כאן עולם של אנשים אחרים,

      אני מקווה מאוד שימשיכו אותך בהרבה מעשים טובים,

       

                      
       
                        

       

       

        2/4/09 17:02:

      צטט: killerwhale 2009-04-01 20:58:14

      יפה אתם עושים שמעלים למודעות ומארגנים אירועים לתרומה ועזרה

       

      אנחנו חרוצים כנמלים, אפילו הטרמיטים תרמו.

        2/4/09 16:33:


      הומלס , חסר בית , אדם שלא שפר אליו מזלו , אז....

      קצת רק קצת , יפה כתבת .

      *

       

      תודה .

        2/4/09 16:26:

      צטט: liatoron 2009-04-01 20:48:47

      נוגע. תודה ששיתפת.

       

       היה לי כיף לגעת :-)

        2/4/09 16:18:

      צטט: מיכאל 1 2009-04-01 20:40:37


      יגאל יקר,

      אני מלא התפעלות  על פעליך לשיפור מצב ההומלסים.

      תבורך !

      עם זאת - אני חושב  שכיוון שעיריית ת"א שבתחומה מתגוררים  אנשים מסכנים אלה, מתפקידה לעשות למענם,

      יש להפעיל עליה לחץ צבורי שתשקיע משאבים בכוון זה.

      ערב טוב ! 

      אי אפשר לראות מישהו במצוקה, ולומר שזו בעיה של איזה פקיד שבדיוק מחמם לאשתו את התה בבית כי היא חולה והוא לא במשרד היום אז המענה האוטומטי כבר יקח הודעה שהוא לא שומע על האיש שקופא מקור שצריך להביא לו דחוף עיתונים יבשים לכיסוי ואולי גם קצת אוכל באיזו מגשית אבל משהו שלא מתקלקל בקלות כי אולי שומר לו את האורז חמר לא לבלוע הכל בבת אחת. צריך לתת.

        2/4/09 16:09:

      צטט: אמית הרמן 2009-04-01 20:22:57


      תמיד המחשבה הזו שבין לתת מקום ובין לתת כסף, תרומה ומה הם רוצים בעצם? ומה הם צריכים באמת, והאחריות שלנו, איפה היא? גם אני חולף כמה פעמים ביום ברוטשילד ופוגש בהוא ובהיא הכלכך מוכרים שחלקם מספרים את אותו הסיפור ולפעמים יש חדשים. התרומה היא רק ההתחלה בעיניי אבל מהו השאר?

       בפעם הבאה שאתה נתקל בי בשדרוטשילד, תביא לי ת'כסף ! אני אעביר אותו הלאה :-)

        2/4/09 16:04:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-04-01 19:52:21


      סבתא שלי נהגה לומר:"הלוואי ואוכל כל חיי רק לתת ולא לקבל"

      היום אני מבין את המשפט הזה עם תוספת שלי

      הלוואי ויכולתי לתת יותר

      פוסט חשוב וראוי להערכה על העלאתו

       

       

       גם כסף מקומי יתקבל בברכה, ד"ש לסבתא.

        2/4/09 14:24:

      כמה חומר יגאל יאללה שלך*
        2/4/09 14:00:

      צטט: מיכל* 2009-04-01 19:18:32

       

      יפה כתבת.

      אני משוכנעת שתצליח לגייס תרומות :)

       לאחר יממה נראה כי בהחלט צדקת, אופטימית ? אין לעצור עכשיו, הפסח מתקרב :-)

        2/4/09 13:53:


      פוסט חשוב מעלה הרהורים

      שאקח איתי מחיי האישיים וחייהם

      של אחרים.

      מכירה את הנושא מקרוב לכן קצת קשה

      להגיב ואתה יגאל מעורר השראה

      תודה.

        2/4/09 13:44:

      צטט: hadrons, many many 2009-04-01 18:57:03

       

       מצא חן בעיני הקישור המתבקש (איך לא חשבו על זה קודם) בין

      homeless לחשופיות. 

      Philip Rantzer  - אקסהביציוניסט עומד כאנטיתזה יפה לחשופיות

      וגודו -  ההומלס הראשון לאחר מלחמת העולם האחרונה...

      יפה חיברת בין הנקודות.

       

      ותשאיר את הדלת פתוחה - גם הפתעות נעימות יכולות להכנס.

       

      < תזהר בסוף נהפוך לחברי אמת.>

       אם את יודעת לחבר את הנקודות, אני יכול לנוח לי על משכבי בשלום :-)

        2/4/09 13:21:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2009-04-01 18:37:22

       

      אתה צופה, אתה רואה, אתה מסתכל, אתה מתבונן, אתה שומע ומרגיש אותם. אתה לא מאבד צלם אדם ליד הסבל של האחר. רבים זזים הצידה. הפחד מפני שזה יכול לקרות לכל אחד, מפני שזה מאיים, מפני שזה מלוכלך ומדיף ריח שאנחנו לא רוצים להכיר.

      מי שחושב שההבדל בין מי שמושיט יד ופושט יד מתבטא לעיתים רק בשקלים ספורים, טועה.

      מדובר באובדן הרוח, בחיסול הכבוד העצמי, בכאב אישי, ברעב ובסבל.

      אני זוכרת שקראתי על כך שהומלסים הם הומלסים מתוך בחירה. פחחחחח

      לעומת זה אני זוכרת מעקב של עיתונאי מידיעות אחרונות שעשה פרויקט אנושי כתוב ומצולם להעברתם של הומלסים למגורים בין קירות ותחת גג. הוא הצליח להעביר מרצונם אנשים - גברים ממגורים בבניינים נטושים וחצרות, מכוניות וספסלים. עקבתי בעניין, איני יודעת היכן עומד הפרויקט הזה היום וכמה הוא אפקטיבי באמת עבור אוכלוסיית ההומלסים. 

      הסיפור של הנשים המוכות הוא סיפור אחר.

      בחרת להביא הפעם סיפור אחד שהתוודעת אליו. יש לי הערכה רבה כלפי הבחורה. אומץ לבה וכישורי ההישרדות שלה, כמו גם עצב רב כלפי אלו שלא מצליחות לצאת ממעגל האלימות.

      הדרך שלי לתרום היא להניח על הספסל ביגוד וחפצים.

       

      תודה על פוס חשוב ועל ההרהורים הנוגים שמעוררים לפעולה. 

       

      ניצה

       

      ספסלים רבים מחכים לדברים שאינם נחוצים לכם, אנשים בלתי נחוצים מחכים.

       

        2/4/09 13:15:


      הפכנו חברה אטומה.

      הרחובות היום מזכירים לי את ניו יורק

      של לפני 20 שנה.

      השוק התרבותי שלי כשהגעתי לשם היה ההתעלמות

      מחלשי החברה.

      "ברחתי" וחזרתי.

      היום אני כאן ואין לאן לברוח......

        2/4/09 13:13:
      קשה לי להבין את מורכבות הנפש האנושית ומדוע יש אנשים מגיעים למצבים כל כך בלתי אפשריים בחיים,

      זה עצוב למרות סגנון כתיבתך המשעשע.

        2/4/09 13:09:

      צטט: taya1 2009-04-01 18:35:42

       זו כנראה האנדרטה העירונית לחייו של מאיר, תודה ותהיי בריאה.

        2/4/09 13:08:

      צטט: !kapish 2009-04-01 18:32:32

      .

      נו, היום התחיל לעבוד שר רווחה חדש/ישן.

      בטח יפתור את כל הבעיות האלו...

      .

       אם הוא החל לעבוד אתמול - סימן שכל הבעיות כבר נפתר ואינן.

        2/4/09 13:00:

      צטט: la boheme 2009-04-01 18:20:51

       

      הכרתי וחיבבתי את "מאיר תהיה בריא" ז"ל בתקופה השנקינאית שלי ואפילו הבאתי לו פעם חיבוק במקום כסף:)

      שמעתי שלפני שנתיים חטף דלקת ריאות שממנה לא החלים..

      יהי זכרו ברוך

      *

      כן, מאיר כבר לא איתנו. הוא תמיד היה דוגמא לחריג שהחברה מקבלת אותו על חסרונותיו. החיבוק שנתת לו הלך איתו לעולמו. תגידי - יש לך שקל ? תהיי בריאה.

       

        2/4/09 12:50:

      באחת מתגובותיך הראשונות לרשומה זו כתבת: "הם אנשים חצי שקופים" וזה כל כך נכון. כשאנו רואים אותם ברחוב, פתאום אנחנו מאד ממהרים, מפנים את ראשינו הצידה, כשהתחושות מעורבבות. משהו שבין רחמים לגועל, כשבאמצע יש את תחושת הכעס על המוסדות הרלוונטיים שאינם מסוגלים לעזור ולטפל באנשים האומללים הללו. במקום עבודתי מדי ראש השנה ופסח מתארגנים ההורים והתלמידים וכל אחד מביא כיכולתו מצרכי מזון וכד' וזה כולל כמובן גם אותנו, הצוות.

       

      העזרה שהרשויות המקומיות בפרט ומוסדות השלטון בכלל, היו אמורות לתת, קטנה מדי ובאיחור רב, ברוב המקרים.

      זו הסיבה שבמהלך השנים קומו אגודות וולונטריות פרטיות שמטפלות במגוון רחב של צרות אנושיות. זוהי תעודת עניות לממשלות העבר ויש לי רושם חזק שגם בעתיד לא יהיה שינוי לטובת החלכאים והנידחים.

       

      מבחינתי, אמשיך ואתנדב בכל דבר שאוכל

      תודה שהזמנת אותי. הרשומה החשובה מצדיקה זאת

      רננה

        2/4/09 12:34:


      כרגע שלשלתי לכיסו של קבצן ברחוב 20 שקלים במטבעות

      העניין הוא שהוא לא טרח אפילו להודות...

       

      בכל זאת

      הרוויח

       

      והפוסט הזה מבורך

        2/4/09 12:33:


      באקלים הנושב בארצנו בשנים האחרונות

      עם העלמות הערבות ההדדית, רשת הביטחון,

      הרודנות של חברות כוח האדם

      השליטה של משפחות ההון-שלטון ומשפחות הפשע

      הפער שנפער = מעמד עליון/מעמד תחתון

      קושי שחווים בני המעמד הבינוני -

      כולנו, אולי חלילה וחס צפויים לחשופיות..

      ולא להיות = אין שייכות = הומלסיות

      הפוסט הזה חשוב ביותר

      .

      תודה יגאל

      אניתורמת קבוע בעיר שלי :

      בגדים למעון לחוסים

      ומפעם לפעם תרומה של כסף למטרות אלה ואחרות

      .

      שטוטית_תשוב

        2/4/09 12:29:

      צטט: אינדיאנית בהפרעה 2009-04-01 18:09:00


      בוקס בבטן הרכה..

      תודה שהבאת יגאל,

      בחרתי להביא שיר שנכתב ע"י רון אדלר ז"ל (היה ידיד טוב לאימי) ששם קץ לחייו בגיל 19.

      מתוך ספר שירים שכתב "בשם כל הכאבים".

      יָלְדָה מִסְכֵּנָה עֵירֻמָּה מְנַסָּה לִמְצֹא חֵן. וֶאֱלֹהִים אֵינוֹ רוֹצֶה. אֱלֹהִים הֶחְלִיט שֶׁהִיא תִּדְחֶה. וְהִיא מְנַסָּה בִּדְמָעוֹת בְּטִפְּשׁוּת בְּחֻלְצָה פְּתוּחָה. וְהִיא יָפָה אַךְ אֱלֹהִים אֵינוֹ רוֹצֶה. וֶאֱלֹהִים שָׁלַח אוֹתִי לְהַעֲלִיב אוֹתָהּ לְנַצֵּל אוֹתָהּ. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאִם הָיִיתִי קַבְּלָן לֹא הָיִיתִי לוֹקֵחַ אֶת אֱלֹהִים כִּמְהַנְדֵּס.

       

       

       אמנם את מעלה כאן גם מצוקה מסוג אחר, בחייו של רון אדלר אבל תמיד מעניין לקרוא אודותיו, תודה.


      תודה רבה יגאל.

      אני אתרום, מקווה שיאספו הרבה

        2/4/09 12:13:

      חשוב.

      כל אחד מכיר חשופית אחרת.

      וכל אחד מכיר עינת אחרת.

       

        2/4/09 12:11:

      צטט: יגאל פישר 2009-04-01 18:03:17

       

      אלימות היא הפרעה נפשית. צריך רק ל"הכיר" במחלה.

      כשרון גדול אתה.

      כל הכבוד

       אני דווקא סבור שאלימות אינה אפידמיה חברתית - אלא טבע האדם, שצריך לנסות לכבוש. אוי, זה אומר שאני בעד הכיבוש ?


      תודה, יגאל, על הפוסט, ועל הנתינה...

      אני מתנדבת כבר שנים רבות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, ואני מרגישה שמרגע שנפקחו עיניי לראות את סבלן - אין לי יותר את הפריבילגיה לעצום שוב את עיניי ולהפנות מבט.

      אתה צודק שלא ניתן לנפש האנושית להכיל כל כך הרבה סבל כי זה בכל מקום סביבנו, ולכן אני חושבת כמוך, שכל אדם צריך לבחור את המקום שבו הוא לא יכול להישאר אדיש. 

        2/4/09 11:55:

      צטט: בהא 2009-04-01 18:00:46

       

      כל הכבוד לך שאתה מעלה נושא זה.

      זה עצוב וכואב .

       קצת עזרה ותשומת לב יקלו הן על הסובלות והן עליך :-)

        2/4/09 11:50:

      כל הכבוד, בן אדם, העלית נושאים חשובים. בציבור יש נטיה לא לראות ולא לספור את ההומלסים, מהפחד שלנו אנחנו הופכים אותם לשקופים.
        2/4/09 11:35:

      צטט: daaaag 2009-04-01 17:56:02

       

      עינת אומרת שהדבר הגרוע ביותר הוא האדישות.

       

      עינת צודקת.

      דור האדישות.

       

      ותודה לך.. לא אדיש.

       

       חייבים להיות אדישים לחלק מהדברים, משום שיש לנו קיבולת מוגבלת. אבל צריך לפתח מודעות למשהו, למשל לנשים מוכות.

        2/4/09 11:33:

      צטט: מאריאן 2009-04-01 17:38:17

       

      אתה יודע כמה מהר אפשר להגיע לתהום?

      קלי קלות. קלי קלות.

      בטח שאתרום.

       

      את המצנח של מישהי היום :-) 

       

        2/4/09 11:24:

      צטט: אלי למה 2009-04-01 17:31:16


      מצרף את קולי לצעקתכם.

      אך אנא צרף גם את שקלקליך :-)

        2/4/09 11:22:


      אפשר לקרוא לפוסט הזה - "הגיגיו של משיח חברתי"....

      אהבתי כל כך ויותר מזה, התחברתי מאוד.

      ריגשת אותי... שתדע.

      מעריכה את האנושיות שבך ואת הכישרון העז לבטא אותה על הכתוב.

        2/4/09 10:44:


      עצוב ומזעזע !

      אשתדל לעזור

        2/4/09 10:25:
      תודה שהבאת נושא אפל כזה.לא חושבת שאי פעם נבין את מהות חייו של ההומלס, או הזונה.לעולם לא נבין מאיזה מקום אדם מגיע אל הרחוב הקר, יכולה רק לנחש מתוך הרהורים.

      אולי באו ממקום בו התקווה אינה מילה מוכרת,

      שהיאוש היא כבר מילה ריקה.מניחה שכשאדם מגיע למקום האפל ביותר, בו אין לו מה להפסיד עוד בחייו, יש לו את האומץ, כן, צריך אומץ להיות הומלס. אנחנו, לנו יש את הפחד במקום בו אנו עומדים.זו דרגת החופש הגבוהה ביותר ולעולם לא נגיע אליה.קוראים לו חופש, חופש עצוב. ובשום אופן לא מתוך בחירה.כמילות השיר של ג'ניס ג'ופלין

      Freedom is just another word for nothing left to lose.

      לפעמים עוברות בי מחשבות, איך מרגיש להיות הומלס? אולי אנסה רק לכמה ימים?זה כמו המחשבות על המוות, אולי ננסה?  והן חולפות. זה כמו המחשבות שכל אישה בתוכה הרהרה...איך מרגיש להיות זונה? ולו רק לכמה ימים?איך מרגיש להיות בבית כלא?כן. מאמינה שמחשבות מהסוג הזה עוברות עלינו.ואנחנו תורמים להם, להומלסים, תורמים למען מצפוננו הנקי, וזה בסדר.מצטערת אם דברי תמוהים.אלה מחשבותי.

      אחזור.....לנצנץ לך. אתה ראוי-:)

        2/4/09 10:22:

      צטט: tsip 2009-04-01 17:27:25


      *

       אני מבין שזהו תצלום של מערכת השמש כפי שהיא נראית מהחללית וויאג'ר.

        2/4/09 09:58:

      צטט: יגאל שתיים 2009-04-02 07:33:15

      צטט: Clair De Lune 2009-04-01 16:46:02

      תודה, יגאל. והכי חשוב נמצא, כרגיל, באותיות הקטנות והבלתי נראות בתחתית הפוסט. אגיע ואתרום.

      צמד המילים האחרונות עשו לי את הבוקר. גם כשאת מתקלחת את קוראת את האותיות הקטנות על המדבקה של השמפו ? 

       

       לא, חמודי, לא. אבל הפוסטים שלך לא משולים למקלחת, או שאני טועה :)

        2/4/09 08:22:

      צטט: אדם ראשון 2009-04-01 17:23:56


      על כן בממשלה עם 30 שרים רק שתי נשים!!!!!

      עלוב ועצוב...

       

      את כול השאר עושים בסתר...

       

      תודה על פוסט נוגע וחשוב..

      זה בסדר, ליברמן הוא איש עם לב זהב שימגר את כל העוולות החברתיות שגורמת לו צמרת היחב"ל.

       

        2/4/09 08:10:


      הכל מתחיל במודעות שלנו לקיומם... אז תודה שהעלית את הפוסט המקסים והחזרת אותם למודעות שלנו.

       

      יד לבנים, רעננה..... גוט איט

       

      *

        2/4/09 07:57:

      צטט: דסיקה 2009-04-01 17:00:05

       

      נקרעתי מהמחשבה שזה יכול לקרות לכל אחד. חייבים לעשות משהו בשביל מישהו.

      * 1002 לא סופיחיוך

      הטרמינולוגיה "לכל אחד" ו"מישהו" - מרמזת לי שאת לא מתגוררת בקומת קרקע. 

        2/4/09 07:55:

      צטט: יעל כוכבא 2009-04-01 16:56:16

       

      עצוב

      בוכה

      לא אם תעשי משהו קטן - עוד היום :-)

        2/4/09 07:33:

      צטט: Clair De Lune 2009-04-01 16:46:02

      תודה, יגאל. והכי חשוב נמצא, כרגיל, באותיות הקטנות והבלתי נראות בתחתית הפוסט. אגיע ואתרום.

      צמד המילים האחרונות עשו לי את הבוקר. גם כשאת מתקלחת את קוראת את האותיות הקטנות על המדבקה של השמפו ? 

        2/4/09 07:13:

      צטט: קצת פריקית 2009-04-01 16:39:16


      יפה שאתה עושה מצוות, כל מי שיכול לעשות יבורך,

      כמובן שלא צריך ממש לתת לנזקקים להכנס לחדרי החדרים

      שלנו, אבל מאוד יפה שעושים עבורם כמה שיכולים.

      טוני שלי מוסרת לטומי שלך שהיא עושה נכון כשהיא

      נובחת על משיגי גבול קריצה

      אני את החדר שלי כבר נתתי להרולד פינטר.

        2/4/09 02:12:

      *
        2/4/09 00:24:

      צטט: som40 2009-04-01 16:39:10


      יגאל, קרעת לי את הלב..

      וגם קצת הרחבת אותו.

      השיר מצויין (לא הכרתי לפני)

      השיר הוא פארודיה על כל ז'אנר שמוטי-המכנסיים, הגאנגסטה-ראפרים הסקסיסטיים למיניהם, המַחפִּיצִים את האישה. מילה חזקה מַחפִּיצִים.

        2/4/09 00:19:

      צטט: יורדת ממגדל השן 2009-04-01 16:22:15


      עצוב.

      אבל אני ואתה נשנה את העולם, (המלאי בהטיית לשון נקבה אזל :-).

        1/4/09 23:55:


      תבורך

       

        1/4/09 23:54:


      תודה. גרמת לנו להפנות את המבט למקומות שאנחנו נוטים להתעלם מהם.

      עם זאת, פוסט שעוסק  גם בהומלסים וגם בנשים מוכות, יוצר קושי להתמקד ולהזדהות.

        1/4/09 23:01:

      אכן סיפור עצוב (הומלסים/נשים מוכות)

       

      וכן. יש גם הומלסים מבחירה. ויש גם נשים מוכות שחוזרות שוב ושוב מהמעון לבית הארור ומשם חזרה למעון. יש המון עבודה :-(

        1/4/09 22:44:

      הכל טוב ויפה .

      אבל , אני שואל :

      ומה עם הגברים המוכים ? והמורחקים ?

      מה יהיה עליהם ?

      אתם צוחקים , הא ?

      היום / מחר, האישה שאיתך , או שלא , תרצה להתנקם בך , ככה סתם , כי בא  לה ,

      כי זה משרת את הסכסוך שלה איתך  ,

      תלך זו ותגיש תלונה פיקטיבית , כל תלונה ,

      ואתה, כן , כן , אתה ,  תמצא עצמך מיד במעצר של 48 שעות ,וזאת

      מבלי צורך לנמק , ולפני שתובא בכלל לפני שופט .

      ובנוסף, לקינוח ומיידי  צוו הרחקה מהבית . ואם אתה סלב , אז בכלל , הכותרות ,

      ואם יש לך נשק כדין  ? הוא יוחרם מיידית .

      ואני שואל : איפה בילי מוסקונה לרמן ( whatever ) של הגברים  ? הא ?

      מי יגן על הגברים המוכים , המורחקים , המנודים , ויש אלפים שכמותם .

      מי לא מכיר אחד שכזה ? ואם לא , האם שאלת עצמך, איך לא ידעתי  ?

      רק מה , זה לא סקסי כמו נשים מוכות ,

      ההומלס שכתבת עליו ורבים אחרים שלא פגשת , לו טרחת לשמוע את סיפורו ,

      היית מגלה את ניצני האמת מאחורי הטרגדיה שלו והיא כזו .

      איך אני יודע ?

       כי המשרד שלי היה פעם באזור של מערכת "הארץ" . דרום ת"א זה נקרא .

      איפה המעון לגברים המוכים והמורחקים מביתם ? איפה כתבת התחקיר  ? איפה אילנה דיין ?

      מי דואג להם ?

        1/4/09 22:41:
      תודה .
        1/4/09 22:39:

      יגאל

      אתה מעלה נושא חשוב וקריטי באופן רהוט ומעניין.

      ישר כח!

      *

      אורי

        1/4/09 22:21:
      פוסט חשוב. בתמיכת משרד הרווחה ומשרד הבריאות יזמתי טיפולי שיניים ללא תשלום לנשים החוסות במעונות המוגנים בכל הארץ. הרעיון היה שהטיפוח העצמי יוציאן ממצב נפשי קשה ויהיה לו ערך מוסף מעבר לטיפול השיניים החשוב לכשעצמו. הפרויקט לא המשיך. מוכן להמשיך ולתרום למטרה נעלה זו.
        1/4/09 22:08:


      מסוג הפוסטים היותר נוגעים וממששים את הלב

      מעין תזכורת אנושית נושפת על השקט הקיומי של אלה המנסים לראות רק את ש"עינם" יכולה לשאת, נראה שרצוי ואפילו מספק יהיה ללכת מחר לרעננה, גם לצפות בהופעה כייפית וגם לעשות מעשה קטנטן, ואולי אחרי זה עוד מעשה קטנטן מתישהו, וכך להפוך את המעשים הקטנטנים ליותר תכופים. זה ממש לא קשה, צריך רק להפנים, להיות יותר מודעים ולהכיר ביכולות שלנו (שהן הרבה יותר גדולות מכפי שאנחנו חושבים לפעמים).

      תודה יגאל יקר נשיקה

        1/4/09 21:55:


      עשית כאן מצווה,הארת כאן עולם של אנשים אחרים,

      אני מקווה מאוד שימשיכו אותך בהרבה מעשים טובים,

        1/4/09 20:58:
      יפה אתם עושים שמעלים למודעות ומארגנים אירועים לתרומה ועזרה
        1/4/09 20:48:

      נוגע. תודה ששיתפת.

       

        1/4/09 20:40:


      יגאל יקר,

      אני מלא התפעלות  על פעליך לשיפור מצב ההומלסים.

      תבורך !

      עם זאת - אני חושב  שכיוון שעיריית ת"א שבתחומה מתגוררים  אנשים מסכנים אלה, מתפקידה לעשות למענם,

      יש להפעיל עליה לחץ צבורי שתשקיע משאבים בכוון זה.

      ערב טוב ! 

        1/4/09 20:22:

      תמיד המחשבה הזו שבין לתת מקום ובין לתת כסף, תרומה ומה הם רוצים בעצם? ומה הם צריכים באמת, והאחריות שלנו, איפה היא? גם אני חולף כמה פעמים ביום ברוטשילד ופוגש בהוא ובהיא הכלכך מוכרים שחלקם מספרים את אותו הסיפור ולפעמים יש חדשים. התרומה היא רק ההתחלה בעיניי אבל מהו השאר?


      סבתא שלי נהגה לומר:"הלוואי ואוכל חל חי רק לתת ולא לקבל"

      היום אני מבין את המשפט הזה עם תוספת שלי

      הלוואי ויכולתי לתת יותר

      פוסט חשוב וראוי להערכה על העלאתו

        1/4/09 19:35:

      צטט: blue b 2009-04-01 16:08:53

       

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=288469

       

      ותודה על הפוסט.

       תודה על ההפנייה, מי כמוך יודע :-)

        1/4/09 19:23:

      צטט: charlotte 2009-04-01 15:56:10

       

      ובכן, וכפי שאמרתי למישהו לגבי הפוסט הזה

      ( אבל למי? לא זוכרת קריצה) אני חושבת שהגיע

      זמן שתפצה אותנו בפרוזה שלך מאחר ועבר

      חודש מאז האחרון וזה ממש רשלנות שערורייתית

      מצדך. אבל נסלח לך. רק הפעם.

       

      הפוסט הזה מזכיר לי את השיר של פיל קולינס

      Another day in paradise. יש אנשים שהגיעו

      לשוליים, מחליקים ואנחנו בוחרים לא לראות

      אותם. כי זה מעורר בנו פחד. למחוק אותם משדה הראיה

      זה סוג של אמונה תפלה שזה לא יקרה לנו.

      אני חושבת שההיפך מהאבה זה לא שנאה,

      זה אדישות. עבדתי קצת בקו חירום לכל

      מיני אנשים עם בעיות מהסוג הזה, והם

      כל כך דומים לנו שזה כואב. אנחנו אוהבים לדמיין

      שזה זן אחר, אבל אין יותר אוניברסלי מהכאב

      האנושי. אסור לפנות את הגב, כי משענת, אפילו

      רגעית, יכולה לפעמים להציל אדם מהנפילה הבלתי הפיכה.

       

       אני יודע, עבר כבר חודש מאז הפוסט הקודם - אבל הגבתי בו עד לפני כמה ימים. יופי של שיר, למרות שאני די מתעב את המיינסטרים ששר על עוולות החיים ואנשים מקפצים עם זה :-) אבל הנה זה - כפיצוי חלקי וגם מקדמה.

        1/4/09 19:18:

      יפה כתבת.

      אני משוכנעת שתצליח לגייס תרומות :)

        1/4/09 19:16:

      צטט: רות.מ 2009-04-01 15:38:09

      תבורך

       הכל עובר עלייך !

        1/4/09 18:57:

       

       

      מצא חן בעיני הקישור המתבקש (איך לא חשבו על זה קודם) בין

      homeless לחשופיות. 

      Philip Tantzer  - אקסהביציוניסט עומד כאנטיתזה יפה לחשופיות

      וגודו -  ההומלס הראשון לאחר מלחמת העולם האחרונה...

      יפה חיברת בין הנקודות.

       

      ותשאיר את הדלת פתוחה - גם הפתעות נעימות יכולות להכנס.

       

      < תזהר בסוף נהפוך לחברי אמת.>

      אתה צופה, אתה רואה, אתה מסתכל, אתה מתבונן, אתה שומע ומרגיש אותם. אתה לא מאבד צלם אדם ליד הסבל של האחר. רבים זזים הצידה. הפחד מפני שזה יכול לקרות לכל אחד, מפני שזה מאיים, מפני שזה מלוכלך ומדיף ריח שאנחנו לא רוצים להכיר.

      מי שחושב שההבדל בין מי שמושיט יד ופושט יד מתבטא לעיתים רק בשקלים ספורים, טועה.

      מדובר באובדן הרוח, בחיסול הכבוד העצמי, בכאב אישי, ברעב ובסבל.

      אני זוכרת שקראתי על כך שהומלסים הם הומלסים מתוך בחירה. פחחחחח

      לעומת זה אני זוכרת מעקב של עיתונאי מידיעות אחרונות שעשה פרויקט אנושי כתוב ומצולם להעברתם של הומלסים למגורים בין קירות ותחת גג. הוא הצליח להעביר מרצונם אנשים - גברים ממגורים בבניינים נטושים וחצרות, מכוניות וספסלים. עקבתי בעניין, איני יודעת היכן עומד הפרויקט הזה היום וכמה הוא אפקטיבי באמת עבור אוכלוסיית ההומלסים. 

      הסיפור של הנשים המוכות הוא סיפור אחר.

      בחרת להביא הפעם סיפור אחד שהתוודעת אליו. יש לי הערכה רבה כלפי הבחורה. אומץ לבה וכישורי ההישרדות שלה, כמו גם עצב רב כלפי אלו שלא מצליחות לצאת ממעגל האלימות.

      הדרך שלי לתרום היא להניח על הספסל ביגוד וחפצים.

       

      תודה על פוס חשוב ועל ההרהורים הנוגים שמעוררים לפעולה. 

       

      ניצה

        1/4/09 18:35:
        1/4/09 18:32:

      .

      נו, היום התחיל לעבוד שר רווחה חדש/ישן.

      בטח יפתור את כל הבעיות האלו...

      .

        1/4/09 18:20:

      הכרתי וחיבבתי את "מאיר תהיה בריא" ז"ל בתקופה השנקינאית שלי ואפילו הבאתי לו פעם חיבוק במקום כסף:)

      שמעתי שלפני שנתיים חטף דלקת ריאות שממנה לא החלים..

      יהי זכרו ברוך

      *

        1/4/09 18:12:

      צטט: פצפצת 2009-04-01 15:15:43

       

      עצוב ומזעזע !

      תודה איש יקר ! מבטיחה להפיץ.

       

      כל ענין הומלסים... לא נראה לי הזוי בימים אלה אפשר לומר אקטואלי מזה אין

      זה יכול להיות כל אדם וכבר שמענו על אנשים שהפכו בין לילה לחסרי בית.

      מישהו עצר לרגע וחשב שהומלס זה לחשוב על האדם המודרני שהתמכר לחומרניות

      זה הרי מפחיד - הומלס

      אין בית..

      אין משפחה...

      אין זוגיות...

      אין אהבה....

      אין חיים

      אין שייכות...

      אין אמונה....

      כל כך הרבה "אינים" איבוד צלם אנוש

      הומלס זה האני האבוד של כל אחד מאיתנו

      שחרד שפעם יאבד .. או יזרק

      מישהו צריך לזעזע אותנו כחברה ולא מתוך רחמים !

       

       

       

       

       אפשר להזדעזע, לא חייבים לזעוק. רצוי מאד לתת. נגיד 100 שקל.

       


      בוקס בבטן הרכה..

      תודה שהבאת יגאל,

      בחרתי להביא שיר שנכתב ע"י רון אדלר ז"ל (היה ידיד טוב לאימי) ששם קץ לחייו בגיל 19.

      מתוך ספר שירים שכתב "בשם כל הכאבים".

      יָלְדָה מִסְכֵּנָה עֵירֻמָּה מְנַסָּה לִמְצֹא חֵן. וֶאֱלֹהִים אֵינוֹ רוֹצֶה. אֱלֹהִים הֶחְלִיט שֶׁהִיא תִּדְחֶה. וְהִיא מְנַסָּה בִּדְמָעוֹת בְּטִפְּשׁוּת בְּחֻלְצָה פְּתוּחָה. וְהִיא יָפָה אַךְ אֱלֹהִים אֵינוֹ רוֹצֶה. וֶאֱלֹהִים שָׁלַח אוֹתִי לְהַעֲלִיב אוֹתָהּ לְנַצֵּל אוֹתָהּ. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאִם הָיִיתִי קַבְּלָן לֹא הָיִיתִי לוֹקֵחַ אֶת אֱלֹהִים כִּמְהַנְדֵּס.

       

       

        1/4/09 18:03:

      אלימות היא הפרעה נפשית. צריך רק ל"הכיר" במחלה.

      כשרון גדול אתה.

      כל הכבוד

        1/4/09 18:00:

      כל הכבוד לך שאתה מעלה נושא זה.

      זה עצוב וכואב .

        1/4/09 17:56:

      עינת אומרת שהדבר הגרוע ביותר הוא האדישות.

       

      עינת צודקת.

      דור האדישות.

       

      ותודה לך.. לא אדיש.

       

        1/4/09 17:38:

      אתה יודע כמה מהר אפשר להגיע לתהום?

      קלי קלות. קלי קלות.

      בטח שאתרום.

        1/4/09 17:31:

      מצרף את קולי לצעקתכם.
        1/4/09 17:28:

      צטט: samuel423 2009-04-01 15:12:56


      כשנותרים ללא מילים, העת למעשים.

      אתרום בשמחה.

       

       זה מעשה רחב-לב, לא פחות.

        1/4/09 17:27:

      *
        1/4/09 17:23:


      על כן בממשלה עם 30 שרים רק שתי נשים!!!!!

      עלוב ועצוב...

       

      את כול השאר עושים בסתר...

       

      תודה על פוסט נוגע וחשוב..

        1/4/09 17:19:

      צטט: מירב שביט 2009-04-01 14:56:21

      וואו.

      אני אהיה שם:)

       

      לא פעם ראשונה שאני שומעת סיפורים כאלה, ואני תמד תמהה מה בדיוק חסר כדי שאדם ייקח את עצמו בידיים בזמן! לא ממקום של ביקורת, אלא באמת מה הסיבה של הבעיה הזו? מה ניתן לעשות כדי למנוע את הנשים שבורחות, את האלימות שאין שום גורם מרתיע או מונע זה חשוב יותר, וגם לגבי הומלסים.

       

      פעם היה לי רעיון להקים בתוך רחבה פתוחה, מקום להומלסים, הם ברחוב אבל אנשים נעצרים שם כדי לשים חפצים ישנים, אוכל כל מה שמיותר ויש הרבה... רק שפקח מנייאק היה הורס את זה.

       

      הבעיה המרכזית היא הקשר הישיר בין הון לשלטון, משקיעים רק במקומות שיש וודאות. ועכשיו עם הראש החדש ישן רקוב, זה יהיה גרוע יותר.

       

      מירב, מוכנותך לבוא - זו עזרה אמיתית. כל אחד יכול לעשות רק מה שהוא מסוגל ולפעמים זה לא מעט בכלל, בכלל לא. זה בעצם המון.

        1/4/09 17:16:

      צטט: jessielove 2009-04-01 14:54:51


      כל הכבוד יגאל

      אשמח לתרום.

       אני בטוח שהבנות והילדים ישמחו, בעילום שם.

        1/4/09 17:01:

      שכחתי אפס אחד קבל תיקון 10002קריצה

        1/4/09 17:00:

      נקרעתי מהמחשבה שזה יכול לקרות לכל אחד. חייבים לעשות משהו בשביל מישהו.

      * 1002 לא סופיחיוך

        1/4/09 16:56:

      עצוב

      בוכה

        1/4/09 16:46:
      תודה, יגאל. והכי חשוב נמצא, כרגיל, באותיות הקטנות והבלתי נראות בתחתית הפוסט. אגיע ואתרום.
        1/4/09 16:39:


      יפה שאתה עושה מצוות, כל מי שיכול לעשות יבורך,

      כמובן שלא צריך ממש לתת לנזקקים להכנס לחדרי החדרים

      שלנו, אבל מאוד יפה שעושים עבורם כמה שיכולים.

      טוני שלי מוסרת לטומי שלך שהיא עושה נכון כשהיא

      נובחת על משיגי גבול קריצה


      יגאל, קרעת לי את הלב..

      וגם קצת הרחבת אותו.

      השיר מצויין (לא הכרתי לפני)

        1/4/09 16:27:

      צטט: taltalbo 2009-04-01 14:10:51


      אתה עושה עבודת קודש חברתית

       לא בדיוק, משלמים לי בכוכבים מתחת לבלטות :-)

        1/4/09 16:22:

      עצוב.
        1/4/09 16:08:

       

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=288469

       

      ותודה על הפוסט.

        1/4/09 16:07:

      צטט: נווטת 2009-04-01 14:10:29

       

      יגאל שלום...

      בזה הרגע נזכרתי את מי כתיבתך מזכירה לי...

      בין שעות ערביים מלהג לו שלמה ארצי על הא ועל דא בקול רגוע,

      הוא קצר. עובר מנושא לנושא באופן ברור ונעים ונשאר באותו נושא בדיוק.

      ככה גם אתה לדעתי.

      תודה.

       

       אני מניח שזו מחמאה, למרות שטעמנו המוסיקלי מעט שונה, תודה :-)

        1/4/09 15:56:

      ובכן, וכפי שאמרתי למישהו לגבי הפוסט הזה

      ( אבל למי? לא זוכרת קריצה) אני חושבת שהגיע

      זמן שתפצה אותנו בפרוזה שלך מאחר ועבר

      חודש מאז האחרון וזה ממש רשלנות שערורייתית

      מצדך. אבל נסלח לך. רק הפעם.

      הפוסט הזה מזכיר לי את השיר של פיל קולינס

      Another day in paradise. יש אנשים שהגיעו

      לשוליים, מחליקים ואנחנו בוחרים לא לראות

      אותם. כי זה מעורר בנו פחד. למחוק אותם משדה הראיה

      זה סוג של אמונה תפלה שזה לא יקרה לנו.

      אני חושבת שההיפך מהאבה זה לא שנאה,

      זה אדישות. עבדתי קצת בקו חירום לכל

      מיני אנשים עם בעיות מהסוג הזה, והם

      כל כך דומים לנו שזה כואב. אנחנו אוהבים לדמיין

      שזה זן אחר, אבל אין יותר אוניברסלי מהכאב

      האנושי. אסור לפנות את הגב, כי משענת, אפילו

      רגעית, יכולה לפעמים להציל אדם מהנפילה הבלתי הפיכה.

       

        1/4/09 15:55:

      צטט: מיכל כרמי 2009-04-01 13:20:14

       

       

      תמיד קשה לי להיחשף לכך ותודה על שהבאת זאת לידיעת הכלל.

      אני אתרום ואפיץ בין חבריי.

      אם היא או כל אחת אחרת זקוקה לסיוע וליווי אישי,

      אשמח אם תפנה אותן אלי,

      אצרף אותן לנשים האחרות שאנו מלווים במסגרת עמותת "רוח נשית",

      עושים שם עבודת קודש ומוציאים אותן

      מעבדות

      לחרות...

       אני לא בקשר ישיר עם הנזקקות, בוודאי לא עם גברים מכים :-) בהחלט אעביר את פנייתך הנדיבה הלאה.

        1/4/09 15:38:
      תבורך
        1/4/09 15:25:

      צטט: פ. השקד 2009-04-01 12:28:18

      נורא.

       

      מעלה פוסט שלי בנושא ומקשרת לכאן. איך עושים טראקבקים דם איט?

       חזרתי מהלוויה, אני רואה שהסתדרת יפה :-) לכבוד הוא לי.

        1/4/09 15:24:

      צטט: אלינוריגבי 2009-04-01 12:25:04


      מומלץ לכל אחד, לנסות פעם לחיות כך. הכל משתנה אחר כך. זה נושא חזק, בניגוד למה שתוקעים לנו למשל על החלק הימני העליון של דף הבית.

      מתכון לבורשט:

       

      נתח שפונדרה במשקל 1 ק"ג, כולל העצמות

      3 ליטר מים

      2 עלי דפנה

      1/4 כפית גרגרי פלפל שחור שלמים

      750 גרם סלק, קלוף

      2 תפוח אדמה בינוניים, קלופים וחצויים לאורך

      2 גזרים גדולים, קלופים וחצויים

      1 ראש כרוב קטן, לבן או אדום, חתוך לרצועות דקות

      2-3 כפיות מלח

      צרור קטן של פטרוזיליה (ואפשר גם שמיר), קשור בחוט מטבח

      3/4 כוס חומץ בן יין אדום

      6 כפות סוכר

      אופציה להגשה: שמנת חמוצה, עלי שמיר קצוצים

       

       

        1/4/09 15:15:

      עצוב ומזעזע !

      תודה איש יקר ! מבטיחה להפיץ.

       

      כל ענין הומלסים... לא נראה לי הזוי בימים אלה אפשר לומר אקטואלי מזה אין

      זה יכול להיות כל אדם וכבר שמענו על אנשים שהפכו בין לילה לחסרי בית.

      מישהו עצר לרגע וחשב שהומלס זה לחשוב על האדם המודרני שהתמכר לחומרניות

      זה הרי מפחיד - הומלס

      אין בית..

      אין משפחה...

      אין זוגיות...

      אין אהבה....

      אין חיים

      אין שייכות...

      אין אמונה....

      כל כך הרבה "אינים" איבוד צלם אנוש

      הומלס זה האני האבוד של כל אחד מאיתנו

      שחרד שפעם יאבד .. או יזרק

      מישהו צריך לזעזע אותנו כחברה ולא מתוך רחמים !

       

       

        1/4/09 15:12:


      כשנותרים ללא מילים, העת למעשים.

      אתרום בשמחה.

       

        1/4/09 15:03:

      צטט: ליאת z 2009-04-01 12:03:28

      קרעת לי בלב מותק

       אני מכיר קרדיולוג ממש נחמד.

        1/4/09 14:56:

      וואו.

      אני אהיה שם:)

       

      לא פעם ראשונה שאני שומעת סיפורים כאלה, ואני תמד תמהה מה בדיוק חסר כדי שאדם ייקח את עצמו בידיים בזמן! לא ממקום של ביקורת, אלא באמת מה הךיבה של הבעיה הזו? מה ניתן לעשות כדי למנוע את הנשים שבורחות, את האלימות שאין שום גורם מרתיע או מונע זה חשוב יותר, וגם לגבי הומלסים.

       

      פעם היה לי רעיון להקים בתוך רחבה פתוחה, מקום להומלסים, הם ברחוב אבל אנשים נעצרים שם כדי לשים חפצים ישנים, אוכל כל מה שמיותר ויש הרבה... רק שפקח מנייאק היה הורס את זה.

       

      הבעיה המרכזית היא הקשר הישיר בין הוון לשלטון, משקיעים רק במקומות שיש וודאות. ועכשיו עם הראש החדש ישן רקוב, זה יהיה גרוע יותר.

       

        1/4/09 14:54:


      כל הכבוד יגאל

      אשמח לתרום.

        1/4/09 14:10:

      אתה עושה עבודת קודש חברתית
        1/4/09 14:10:

      יגאל שלום...

      בזה הרגע נזכרתי את מי כתיבתך מזכירה לי...

      בין שעות ערביים מלהג לו שלמה ארצי על הא ועל דא בקול רגוע,

      הוא קצר. עובר מנושא לנושא באופן ברור ונעים ונשאר באותו נושא בדיוק.

      ככה גם אתה לדעתי.

      תודה.

       

        1/4/09 13:20:

       

       

      תמיד קשה לי להיחשף לכך ותודה על שהבאת זאת לידיעת הכלל.

      אני אתרום ואפיץ בין חבריי.

      אם היא או כל אחת אחרת זקוקה לסיוע וליווי אישי,

      אשמח אם תפנה אותן אלי,

      אצרף אותן לנשים האחרות שאנו מלווים במסגרת עמותת "רוח נשית",

      עושים שם עבודת קודש ומוציאים אותן

      מעבדות

      לחרות...

        1/4/09 12:28:

      נורא.

       

      מעלה פוסט שלי בנושא ומקשרת לכאן. איך עושים טראקבקים דם איט?

        1/4/09 12:27:

      צטט: ayalab 2009-04-01 12:00:54


      תבורך על פוסט חשוב.

       תבורכי על תרומתך על סך 100 שקל :-)

        1/4/09 12:25:

      מומלץ לכל אחד, לנסות פעם לחיות כך. הכל משתנה אחר כך. זה נושא חזק, בניגוד למה שתוקעים לנו למשל על החלק הימני העליון של דף הבית.
        1/4/09 12:15:

      צטט: נעמית 2009-04-01 11:57:57


      פעם לפני המון שנים, חברה שלי עשתה בזר בגדים בבית שלה. לפני נסיעה. היתה דפיקה בדלת, כשהיא הציצה

      בעינית היא ראתה אישה בלונדינית לבושה בהידור מופרז, כשפתחה את הדלת, בתאורה הרגילה של החדר ולא של חדר

      המדרגות ראינו שהבלונד בעצם היה רעמת שיבה ענקית ומוזרה. המוזרות קפצה לעין, משהו דומה אבל ליד, לא ממש.

      רעמת שיער ארוכה, אבל קצת מוזנחת, יותר מדי ארוכה. שמלה פרחונית ופרחים בשיער, אבל יותר מדי פרחים.

      השתררה דממה מעיקה, והאישה הסתובבה בבית הסתכלה בבגדים ופטפטה פטפוטים מוזרים קצת. אנחנו היינו שתי בנות עשרים

      לא ממש ידענו איך להתמודד עם הסיטואציה, חברה שלי נלחצה כי הדירה היתה של אחיה, ואיך היא בכלל הכניסה לשם

      ומה האישה הזאת תעשה. אני הייתי נבוכה. היא הסתובבה כמה זמן ואחר כך יצאה. אחר כך במהלך השנים הייתי רואה אותה מסתובבת עם תיקים גדולים ברחוב.

      היה משהו בקיום שלה שפרע את הסדר. אם היינו פוגשות אותה ברחוב אולי היינו נותנות מטבע, אבל היא לא היתה קבצנית,

      לא ביקשה כסף בכלל... היה משהו מטריד ומאיים בכניסה שלה לשלוות הבית המוגן בין ארבע הקירות, מה היא תעשה שם בפנים.

      אחר כך למדתי להכיר אותה, בתל אביב יש את הקבועים, יש את זו המאיימת שחסרים לה שיניים קדמיות, שבתקופה מסוימת היתה הולכת עם תינוק בזרועה ודורשת "תביא לי שקל" ואם לא נותנים לה היא יורקת ומקללת, יש את הזקנה ליד בנק דיסקונט בדיזנגוף

      שאני תמיד עוברת שם כדי לתת לה כסף, אבל אף פעם לא באמת היה לי את רוחב הלב אולי לרכון ולשאול אותה מה הסיפור שלה

      ולמה אישה קשישה יושבת על המדרכה. אז כשהתחיל החורף ארזתי כמה שמיכות ותיקים והבאתי לה. יש את ההיא שהיתה הולכת בתחנה המרכזית הישנה בלי תחתונים.

      רואים אותם וסוטים הצידה, ויש איזה פחד שמתערבב עם החמלה, אולי פחד בלחשוב שפעם הם היו אנשים שחיו באופן רגיל כמוני וכמוך, ואולי זה יכול לקרות גם לי. לא יודעת.

      הם משולבים בחיים שלנו כמו רוחות רפאים, חצי שקופים. מדי פעם צריך לעשות משהו. אוף, בנוסף לכל - אני יוצא ללוויה עכשיו, אשוב מאוחר יותר, אולי יאסף בינתיים קצת כסף, הבטחתי לדניאלה. תודה נעמית. 

       

        1/4/09 12:03:
      קרעת לי בלב מותק
        1/4/09 12:00:

      תבורך על פוסט חשוב.
        1/4/09 11:59:

      צטט: אוסטרליה 2009-04-01 11:47:41


      עצוב ביותר אבל המטרה נעלה

      אני תרמתי לויצו במקום יישובי

      בגדים לילדים נזקקים *

      כלומר - תרמת במשרד ? תבורכי.

        1/4/09 11:57:


      פעם לפני המון שנים, חברה שלי עשתה בזר בגדים בבית שלה. לפני נסיעה. היתה דפיקה בדלת, כשהיא הציצה

      בעינית היא ראתה אישה בלונדינית לבושה בהידור מופרז, כשפתחה את הדלת, בתאורה הרגילה של החדר ולא של חדר

      המדרגות ראינו שהבלונד בעצם היה רעמת שיבה ענקית ומוזרה. המוזרות קפצה לעין, משהו דומה אבל ליד, לא ממש.

      רעמת שיער ארוכה, אבל קצת מוזנחת, יותר מדי ארוכה. שמלה פרחונית ופרחים בשיער, אבל יותר מדי פרחים.

      השתררה דממה מעיקה, והאישה הסתובבה בבית הסתכלה בבגדים ופטפטה פטפוטים מוזרים קצת. אנחנו היינו שתי בנות עשרים

      לא ממש ידענו איך להתמודד עם הסיטואציה, חברה שלי נלחצה כי הדירה היתה של אחיה, ואיך היא בכלל הכניסה לשם

      ומה האישה הזאת תעשה. אני הייתי נבוכה. היא הסתובבה כמה זמן ואחר כך יצאה. אחר כך במהלך השנים הייתי רואה אותה מסתובבת עם תיקים גדולים ברחוב.

      היה משהו בקיום שלה שפרע את הסדר. אם היינו פוגשות אותה ברחוב אולי היינו נותנות מטבע, אבל היא לא היתה קבצנית,

      לא ביקשה כסף בכלל... היה משהו מטריד ומאיים בכניסה שלה לשלוות הבית המוגן בין ארבע הקירות, מה היא תעשה שם בפנים.

      אחר כך למדתי להכיר אותה, בתל אביב יש את הקבועים, יש את זו המאיימת שחסרים לה שיניים קדמיות, שבתקופה מסוימת היתה הולכת עם תינוק בזרועה ודורשת "תביא לי שקל" ואם לא נותנים לה היא יורקת ומקללת, יש את הזקנה ליד בנק דיסקונט בדיזנגוף

      שאני תמיד עוברת שם כדי לתת לה כסף, אבל אף פעם לא באמת היה לי את רוחב הלב אולי לרכון ולשאול אותה מה הסיפור שלה

      ולמה אישה קשישה יושבת על המדרכה. אז כשהתחיל החורף ארזתי כמה שמיכות ותיקים והבאתי לה. יש את ההיא שהיתה הולכת בתחנה המרכזית הישנה בלי תחתונים.

      רואים אותם וסוטים הצידה, ויש איזה פחד שמתערבב עם החמלה, אולי פחד בלחשוב שפעם הם היו אנשים שחיו באופן רגיל כמוני וכמוך, ואולי זה יכול לקרות גם לי. לא יודעת.

        1/4/09 11:51:

      צטט: מיא 2009-04-01 11:37:57

      מזעזע. אתרום

       תבורכי, מקווה שאת הסנונית הראשונה :-)

        1/4/09 11:47:


      עצוב ביותר אבל המטרה נעלה

      אני תרמתי לויצו במקום יישובי

      בגדים לילדים נזקקים *

        1/4/09 11:37:
      מזעזע. אתרום

      zappa (-

      כמה אנשים מתו כתוצאה מהכתוב בקאמה סוטרה, ביחס לאלה שמתו כתוצאה מהכתוב בתנ\"ך ?