לפעמים אני לא חושבת ...אני יורה...אני יורה וחושבת כמה אני חכמה.. לפעמים אני פוגעת אבל לא בול...לפעמים אני פוגעת..ואחר כך מבינה.. שלא הייתה מחשבה בחשיבה...שהכל היה עניין של שליפה מהירה שהרגה או פצעה איזה ציפור... שרק ניסתה את החומות לעבור... החומות שבניתי סביבי בלי מחשבה ..חומות שנועדו להגנה אבל..נכשלו במשימה ואותה ציפור פצועה מסתכלת...לא תמיד מבינה...על מה ולמה ומה בדיוק הבעיה.. ואיך היא יכולה להבין היא בסך הכל ציפור חופשיה שניסתה לעבור.. מעבר לחומות לכיוון האור...
ואני מביטה...לא יודעת מה לעשות מה לומר איך לתקן... נורא רוצה להחזיר את הזמן לאחור לקחת את הפגיעה ... לשבור את החומות... ללמוד לקח.. לשנות.. להתחנן בפני אותה ציפור שתמשיך ותעבור ... כי שם בתוך הכלא שהיה ביתי ישנה שממה אותה אני רוצה למלא בשיר ציוץ ואהבה
|