ניסיתי,

באמת שניסיתי לכתוב.

אבל אני קיצונית מדי עכשיו.

הבטחתי לעצמי לא להוציא את השליליות,

יש יותר מדי פוסטים עצובים, כועסים ביקורתיים.

אני לא רוצה להוסיף.  

אז חיכיתי,

אני עדיין מחכה.

זה לא יום עסל יום בסל.

זה רגע של אושר מטורף, חיוניות, חדות,

השפעה בלתי הפיכה על הסביבה, שיא האנרגיות.  

ואז הנפילה למטה.

חושך.חוסר יכולת לתפקד, לישון ולהרגיש.

רוצה שקט.

תעזבו אותי.

והשיר הזה.