| אתמול נרשמתי ורשמתי גם את בני למסלול 5 ק"מ במרתון ת"א. לאחר לבטים לא מעטים קיבלתי החלטה. החלטתי להשתתף ולרוץ במסלול 5 ק"מ במרתון.
הבוקר רצתי והלכתי מסלול של 5 ק"מ ליד ביתי. האמת - הלכתי יותר ממה שרצתי ושמחתי מאוד שעשיתי את כל המסלול.
בדרך גיליתי שאני לא לבד. גיליתי יצור קטן שיושב לי ליד האוזן ומדבר אלי. הוא אמר לי: בשביל מה אתה צריך את זה? זה לא לגיל שלך..... מה אתה מנסה להוכיח? שאתה צעיר? שאתה בכושר? אתה לא. חבל על המאמץ שלך - ממילא לא תצליח... זה לא בשבילך... אתה לא בליגה הזאת..... אין לך סיכוי.... התפקיד הזה גדול עליך.... ועוד אמרי שפר כאלה. פגשתי אותו בעבר מספר פעמים ותמיד הוא "לטובתי", מנסה "להגן עלי", למנוע ממני את האכזבה הבאה. הוא צץ לעיתים קרובות לפני מבחן גדול, החלטה חשובה, חיפוש מקום עבודה או פעילות מאתגרת והבוקר הוא המליץ לי לרוץ פחות, לבטל את הרישום למרתון, לקצר את הריצה וכדומה. שמחתי שאני לא לבד אבל.... אני לא מקשיב לו.
מצד שני - משום מה כל היום מתנגנת לי בראש תשובתו של נשר (מהמערכון של הגשש) לשאלתו של סלים וארזה המאמן " נשר, יש אלוהים? " ונשר ענה: "יש לי התכווצות" |