"מי חמוד עומד כמו עץ כפוף ?" – שאלה, או יותר נכון רמזה לי גליה, חברה שלי.תבינו, גליה הייתה נוהגת לפנות אלי בשאלה "מי" – כל אימת שלא הייתה מרוצה ממשהו במראה שלי, בהתנהגות שלי או במשהו שאמרתי.גליה תמיד אהבה ללבוש את המילה האחרונה, בגדיה היו בטוב טעם והיא תמיד התיפייפה והתגנדרה לכל אירוע.עקב היותי בן הזוג שלה, היא דאגה לכך שגם אני אלבש, אנעל ואענוד לפי צו האופנה.יהיה נכון יותר לומר שעשיתי זאת בכדי שתוכל להראות איתי בפומבי.לכן כשאספתי אותה לסרט בחולצה כחולה ומכנסי בז', נכנסה לאוטו ואמרה – "מי לבש היום חולצה שלא כל כך מתאימה למכנסיים ?" – "אני?" – שאלתי, והיא הנהנה בהסכמה.שנינו חיכינו בתור לקופה, הגב קצת כאב לי אז עמדתי שפוף – "תתיישר אופירי, אתה נראה מבואס ככה" – התיישרתי."אוי חמוד" – אמרה לפתע גליה – "אוי ואבוי" , "מה קרה ?" – שאלתי."אוי חמוד" – אמרה גליה – "באת עם נעליים שחורות" – "אוקיי?" – אמרתי בצורה שאלתית."חומד אתה בדיכאון ?, אתה לא יודע ששחור כבר יצא מהאופנה ? אנחנו חייבים ללכת מחר למשביר להחליף את הנעליים המזעזעות האלו".נכנסנו לסרט, זה היה מין סרט כזה על גבר שמחזר אחרי איזו אישה – "אופירי, שים לב לנעליים של הגבר" – לחשה לי באוזן גליה –"בדיוק כאלה אתה צריך".כשיצאנו אמרה גליה שהיא עייפה וביקשה שאחזיר אותה הביתה.הסעתי אותה עד לפתח הבית, היא ירדה מהאוטו ואמרה – " חומד, אל תשכח שאנחנו הולכים מחר למשביר"."כן אני זוכר" – אמרתי ונאנחתי.למחרת התייצבתי במשביר, עמדתי דווקא ישר עם הידיים מאחורי הגב, וחיכיתי לה.אחרי חמש דקות היא הופיעה וסקרה אותי – "מי עומד יפה עם הידיים מאחורי הגב , חושב שהוא עדיין בצבא ?" – העברתי את הידיים קדימה ושילבתי אותן – "מי משלב ידיים מכונס בתוך עצמו ?" – אמרה."מי מתחיל להעלות לי את הסעיף" – חשבתי לעצמי "גליה חכי רגע" – אמרתי לפתע, גליה הלכה לפני אז מיהרתי ותפסתי בידה – "נראה לי שזה לא ילך"."מה לא ילך ?" – שאלה – "אנחנו גליה, לא נראה לי שזה ילך בנינו, אנחנו פשוט לא מתאימים"."מה ? בגלל שהכרחתי אותך ללכת למשביר ?" – שאלה בקול עצבני במקצת – " כי אתה יודע, אתה לא חייב"."לא, זה עוד הרבה דברים אחרים" – השבתי והסתכלתי בעיניה – "גליה, נראה לי שנוותר"."מי מתוסבך ?" – אמרה גליה בכעס ועזבה אותי לעמוד באמצע הקניון.אחרי כמה זמן פגשתי את ליבי, ליבי הייתה משהו אחר לגמרי.לא היה אכפת לה מאיך שאני מתלבש, לא מנעליים, גרביים או מכנסיים. לא היה אכפת לה איך אני עומד יושב או אוכל. ליבי הייתה ההפך הגמור מגליה, היא תמיד לבשה בגדים פשוטים כאלה אבל הייתה נבונה ופיקחית.הייתה לה הליכה מצחיקה במקצת, כאילו רקדה, אבל היא הייתה משעשעת כזו ומלאת חיים.לפעמים הייתה אומרת הרבה "שיואו" , אבל היו לה גם משפטים עמוקים כאלה שגורמים לך לחשוב.קבענו לצאת בערב לאיזה פאב, התלבשתי יפה, ניסיתי להתאים חולצה למכנסיים, כנראה שנשארו לי כמה דברים מגליה.הגעתי לפאב, ליבי כבר הייתה שם, כרגיל בג'ינס וטי שירט.הסתכלתי עליה, ואמרתי ככה בעדינות - "מי לובש שוב את הבגדים האהובים עליו". "מי לובש את הבגדים האהובים עליו" – שאל אותי או יותר נכון רמז לי אופיר חבר שלי.תבינו אופיר היה נוהג לפנות אלי בשאלה "מי" – כל אמת שלא היה מרוצה ממשהו במראה שלי, בהתנהגות שלי או במשהו שאמרתי. |