כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגַי

    אני אולי לא הבלוגיסטית הטבעית (יש דבר כזה?)
    אני מעל גיל 40 (אבל מרגישה הרבה פחות) יש לי ארבעה ילדים, אני דוסית וגרה מעבר לקו הירוק. אני מוגדרת \"מתנחלת\" על פי הגיאוגרפיה, אבל מעניין אותי יותר \"התנחלות בלבבות\" מאשר התיישבות בפיסת קרקע זו או אחרת...
    טוב, אז זה בהחלט מספיק להקדמה. הכרות נוספת בפנים..

    עלילות דוסית בטקסס - פרק אחרון!

    24 תגובות   יום רביעי, 1/4/09, 20:01


    ברוכים השבים לקוראיי הנאמנים שעוד לא התייאשו מסיפורי החו"ל שלי.

     

    שלומפי, אחד מחבריי כאן בקפה, שאל אותי מה עשיתי בשבת?

     

    מה העניין?

    אז דעו לכם חבריי החילונים - שעבור דוס מעופף שבת היא חוויה... ולאו דווקא פשוטה.

    אז מי ששרד את כל התיאורים המשונים עד כה - ישמע גם את....

     

     

    עלילות הדוסית המעופפת בשבת - והפתעה נעימה....

     

    פרק א - מה עושים עם המפתח?

    בשנים האחרונות מלונות העולם הגדול עברו מהפכה.

    במקום המפתח המגושם (שאם תאבדו אותו חלילה המלון יחייב אתכם ב-100 דולר!!!*&*&^^%$@) מחלקים מפתחות אלקטרוניים.

    סבבה - לא?! אם מאבדים מפתח פשוט הולכים לקבלה ומנפיקים חדש.

    אלא שהמפתח הזה הפך למוקש רציני לדוסים!

    אז ככה - ההלכה אינה מתירה שימוש בחשמל ובמכשור אלקטרוני בשבת.

    בבית, אנחנו מתארגנים בהתאם - שעון שבת, מדליקים מראש את האור, פלטה חשמלית לחימום אוכל, מיחם לקפה, ו... מפתח רגיל!

    הבעיה הראשונה של דוס במלון בשבת הוא הדבר הפשוט ביותר - איך לחזור ולהיכנס לחדר אם החלטתי לצאת?

    איך פותרים את הבעיה?

    בדרך כלל האסטרטגיה היא להימנע מהבעיה מלכתחילה - לבקש חדר עם מפתח רגיל.

    נשמע מוזר, ואכן אנשי הקבלה חשבו שאני קצת חולת רוח (דעה שכבר החלה להתגבש במוכן נוכח העובדה שכל השבוע הסתובבתי עם כובע על הראש אפילו שהיה חמסין.. -  מי שלא שם לב, אני מכסה את דתי מסיבות דתיות).

    מה לעשות שבמלון רדיסון, אוסטין - אין חדר מיושן ללא מפתח אלקטרוני.

    אז מבירור הלכתי קצר הבנתי שאוכל לתאם מראש עם אנשי הקבלה ולדאוג שהם יפתחו לי את החדר.

    זה כבר הספיק לי על מנת להחליט - די לבושות. זהו, אשאר בחדר עם ערימת ספרים ויהיה בסדר. יהיה מעולה!

    (מהרגע הזה החלטתי לקרוא למלון - כלא רדיסון.)

    פרק ב - לצאת מהמלון

    בעיה שנייה לדתיים בחו"ל היא בעיה שכמעט ואינה קיימת בערים בישראל - היא בעיית העירוב.

    על פי ההלכה - אסור לצאת משטח הבית כשאתה מחזיק ביד דבר מה. אסור לשאת תיק (מעוד סיבות נוספות, אבל נעזוב...), אסור להחזיק מעיל אלא רק ללבוש אותו, ובוודאי שאסור לשאת על הגוף את הפאוץ' שבו היו המסמכים שלי, הכסף והדרכון.

    מכיוון שלא ממש רציתי להשאיר את הדברים האלה בחדר...

    וממילא לא ממש רציתי לעזוב את החדר, כי אין לי דרך לחזור

    ומשום שממילא לא היה לאן ללכת (זוכרים, המלון היה במעין צומת פולג משודרג)

    - התחזקה בי הדעה שאתבצר בחדרי ואקרא המון המון ספרים! ויהיה ממש כיף! ויהי מה!

    פרק ג - להדליק נר של שבת

    עד עכשיו אמרתי מה אסור.

    אבל יש גם דברים שעושים בשבת, ולא רק דברים שאסור.

    המוכר מביניהם, הסמל של השבת הנעימה והמשפתחתית הוא ללא ספק - נרות השבת.

    אז איך - לעזאזל, מדליקים נרות של שבת במלון בלי להזעיק מכבי אש או להפעיל ממטרות??

    את הבעיה הזאת לא הצלחתי לפצח.

    פרק ד - סעודת שבת

    פעם שמעתי קומיקאי יהודי אמריקני שר שיר על המורשת היהודית שלו:

    "רצו להרוג אותנו,

    ניצלנו

    בואו נאכל...."

    ואכן בלי אוכל - אין חגים ואין שבתות.

    ואני לא התכוונתי לוותר. מאסתי בשאיריות מהמסעדה הכשרה, מהשוקולדים ומהבייגלס עם הסלמון המעושן.

    החלטתי - שאם להיות כלואה בכלא רדיסון - אז לעשות את זה בסטייל עם אוכל טעים ושבתי.

    ביום שישי בצהריים לקחתי מונית צהובה לסופר היחיד באוסטין שבו אפשר לקנות אוכל מוכן כשר.

    הגעתי - הרבה אוכל כשר היה (כשר לפסח ברובו), אוכל מוכן... נו... לא משהו...

    אבל - אני באמת ובתמים הייתי במצב רוח משועשע לנוכח גורלי. החלטתי להיות ברוח חיובית והזמנתי ארוחת מלכים לכבוד השבת.

    התפריט עמד להיות - סלט קולסלו, סלט ביצים,רוסט ביף קר, חסה ומלפפון חמוץ (למה האמריקאים אוהבים אותם מתוקים?).

    לסעודה השנייה - גיוון קל - סלט תפוחי אדמה, סלט עוף, חסה ומלפפון חמוץ...

    קניתי קצת מתוקים כדי לרומם את רוחי, חלות קטנות, יין הבאתי מישראל ושילמתי בקופה....

    ואז קרא הבלתי ייאמן...

    פרק ד - שבת שלום!

    אקדים ואספר.

    כאשר הבוסית שלי ביקשה שאטוס - היא הבינה שהשותפה שלי תנטוש אותי באמצע השבת כדי להתחיל בדרכה הביתה. היא אמרה לי שבחור דתי אחר מהחברה, שטס לאוטסין לפני כמה חודשים, התארח אצל משפחה דתית ישראלית נחמדה.

    אותו בחור אף צייד אותי במספר הטלפון של המשפחה.

    אלא מה - הרגשתי אי נוחות להרים טלפון ולהזמין את עצמי. בגלל שהם משפחה ישראלית בגלות הם צריכים לארח כל מבקר ישראלי דתי שמגיע לשכונה?

    החלטתי לא להתקשר ולשרוד במצב רוח מרומם בכלא רדיסון!

    נחזור לקופה.

    אני משלמת לתומי... ופתאום ניגש אלי איש גבוה. בקצה הראש הבחנתי ב... כיפה!

    האמת היא שזה לא ממש היה מפתיע משום שנפגשנו ב"נווה המדבר" של הדוסים באוסטין - אגף האוכל הכשר בסופר.

    האיש החביב שאל אותי בעברית-ישראלית צחה - מי אני? מה אני עושה באוסטין? איך אני מתארגנת לשבת?

    סיפרתי לו את תקציר תולדות חיי ואף הוספתי שאני התארגנתי לשהות במלון ו"שיהיה קטעים"!

    האיש, שקוראים לו רפי, עושה פוסט דוקטורט באוניברסיטה של טקסס.

    וכן - כבר ניחשתם - זהו אותו איש, דתי ישראלי שלא היה לי נעים להזמין  את עצמי להתארח אצלו לשבת עם משפחתו.

    כמובן - כמו בכל סיפור של שבת לאורך ההיסטוריה ולאורך הדורות - הוא הזמין אותו להתארח אצלם לשבת!

    אז - חסל סידור מפתחות אלקטרוניים,  חסל סידור בעיות ערוב והדלקת נרות.

    נסעתי למשפחה מקסימה וביליתי אצלם שבת נפלאה.

    תודה לרפי, ענת, ניצן, טופז ויותם הקטן!!

    זהו - השבת נגמרה מהר.

    חזרתי למלון במוצאי שבת ולמחרת כבר הייתי בדרכי חזרה הביתה.

    אני מקווה שנהניתם לעקוב אחרי הנסיעה שלי.

    ומילה אחרונה.

    בבקשה בבקשה אל תראו במה שכתבתי קיטור על מצבי העגום בתור דתייה שנתקלת בקשיים בחוץ לארץ.

    אם כך הייתי מרגישה - לא הייתי טסה.

    ואם הייתי חושבת שכך תחשבו - לא הייתי כותבת את הדברים!

    פשוט קבלו את מה שכתבתי בהומור שבו כתבתי אותם!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/09 14:49:

      צטט: shabat shalom 2009-04-03 08:39:26


      כחילוני מוצהר: אינדיבידואליסט,כופר בעיקר, אגואיסט רודף תענוגות

      אני חייב לומר לך

      שאני מעריץ כל אדם שמוכן לסבול כדי לשמור על עקרונותיו.

      שבת שלום.

       

       

      תודה על ההערצה - אם הייתי מקור ההשראה.

       

      אלא מה -

      אני לא סובלת!

      אני לא מוותרת!

       

      זהו אורח החיים שבחרתי לקבל על עצמי ולכן זה בכיף, בהנאה, בהבנה ולפעמים בקצת...  הומור.

        3/4/09 08:39:


      כחילוני מוצהר: אינדיבידואליסט,כופר בעיקר, אגואיסט רודף תענוגות

      אני חייב לומר לך

      שאני מעריץ כל אדם שמוכן לסבול כדי לשמור על עקרונותיו.

      שבת שלום.

        2/4/09 11:32:

      צטט: shlompi 2009-04-02 10:50:27

      קשים חיו של הדוס. זר לא יבין זאת.

      איזה כייף שעשית לי קידום חבלוג שלי כאן.... רוצו בהמונכם.

      אגב , המלנות בארץ לא תמיד מסבירי פנים לדוס המצוי .

      מלבד החתימה על כל הזמנה וכו' - אתה צריך אישור מיוחד להישאר אחרי השעה 14:00 ביום שבת.

      וכבר היו מיקרים שנופשים תמימים אולצו לצאת בשבת מחדריהם , על תיקיהם וטפם ...

       

      כן , זה קרה גם לי. 

       

       

      any time!

       

      אכן - חייו של הדוס מאתגרים במיוחד!

      זה כל היופי - לא?!

       

      חוץ מאשר כשלא...

       

      חג שמח

      קרן

        2/4/09 10:50:

      קשים חיו של הדוס. זר לא יבין זאת.

      איזה כייף שעשית לי קידום חבלוג שלי כאן.... רוצו בהמונכם.

      אגב , המלנות בארץ לא תמיד מסבירי פנים לדוס המצוי .

      מלבד החתימה על כל הזמנה וכו' - אתה צריך אישור מיוחד להישאר אחרי השעה 14:00 ביום שבת.

      וכבר היו מיקרים שנופשים תמימים אולצו לצאת בשבת מחדריהם , על תיקיהם וטפם ...

       

      כן , זה קרה גם לי. 

        2/4/09 08:10:

      צטט: שושי פולטין 2009-04-02 07:45:45


      קראתי תחילה את הפרק שפספסתי

      וחזרתי לקרוא את הפרק  האחרון והמפתיע!

      נהנתי, באמת מסובך להיות דתיה, העיקר שמקבלים הכל ברוח טובה.

       

      רוח טובה - זה העניין!

      אפשר תמיד לקטר על הכל.

      אבל מה יוצא מזה....

      אני מרגישה שעל אף הדברים המשעשעים שאירעו לי - הייתי לי חוויה טובה וזה הכי חשוב.

        2/4/09 08:09:

      צטט: נועז גולן 2009-04-02 00:29:32

      מי אמר שפשוט להיות יהודי

      אהבתי את הסידרה כולה ממוצ"ש עד המוצ"ש :)

       

       


      פשוט, זה באמת לא תיאור מדויק.

      מעניין, מספק וכן... לפעמים גם משעשע.

       

      חג שמח

      קרן

        2/4/09 08:08:

      צטט: yuli1058 2009-04-01 23:57:20


      מקסים אהבתי

       

       

      שמחה שאהבתם ואולי... קצת הכרתם עולם קצת שונה

      (הדוסים, לאו דווקא טקסס!)

       

      קרן

        2/4/09 08:07:

      צטט: טלי פרי 2009-04-01 22:48:07

      הי קרן, אני מאד נהנית מהפוסטים המשעשעים שלך על נסיעתך לארה"ב. טלי*

       

       


      תודה רבה!
        2/4/09 08:07:

      צטט: yaelmmmmm 2009-04-01 21:52:10


      הי קרן.

      עברתי חווייה דומה ב... ים המלח.

      וכך היה:

      אני, אמא שלי ושתי הבנות שלי (ארבע דוסיות במחיר אחת כי כל הבנים נשארו בבית) החלטנו כיאה לדוסיות להמיר את ארוחת הערב שלנו ב... איזו חוצפ'ה! ארוחת הצהרים, במהלך השבת. לא ידענו שצריך להודיע על זה מראש.

       

      כשהגענו למנהל משמרת בקבלה, הוא הסביר לנו בעברית צחה שעלינו לחתום לו (כן, לחתום עם עט על נייר)

      אבל, בגלל שאנחנו דוסיות, הוא מבקש שנחליט: או שנהיה רעבות, או שנחתום.

       

      בגאווה גדולה, הסתובבנו מבלי לירוק בפרצוף המחויך של הבן- אדם המנומס הזה והלכנו לחפש מנהל תורן, תוך כדי שמיעת הנאום התורני של הבת הקטנה ש:

       

      בית מלון זה כמו בית חולים: יש שם חדרים חדרים וגם את האוכל לא מביאים בזמן.

       

      ככה זה בארצנו.

       

      וכן, אני לא עבדתי בחל"ד מעולם, אני פשוט לא אוהבת כשעושים ממני צחוק.

       

      כתבתי לפני כן פוסט כאן על אותה הסוגייה שקראתי לה "המקרר המגוייר". קריאה מהנה וד"ש לכל הדוסנילנד ברחבי הקפה!!!!!

       

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=653361

       

       

       

      סיפור מעולה - וגם הפוסט שכיוונת אותי אליו (אגב, הצצתי גם בפוסט על הGPS והזדהיתי ממש!)

       

      כעיקרון אני לוקחת את דוסיותי כעסק פרטי. רוב ההתנהלות שלא מתיישבת עם הצרכים של הדתי - נובעת מחוסר ידיעה.

      השאלה אם רוצים לשתף את הזולת בכל הפרטים (שנשמעים לפעמים די משעשעים) או שפשוט מסתדרים!

      אבל כמובן - לא צריך לרעוב בשבת! יש גבול!!!

        2/4/09 08:04:

      צטט: ליריתוש 2009-04-01 21:42:36


      איזה מזל מעניין יצא לך, סימן שזה היה צריך לקרות.... :-)

      לא חשבתי אף פעם כמה בעיות יש לאדם דתי היוצא לחו"ל.

      השכלתי והבנתי, גם אם זו לא דרכי ולא תהיה.

      חג שמח!

       

       

      גם הקולגות האמריקניים נעשו רוחניים כששמעו על המזל שנפל בחלקי (או ההשגחה האלוקית..)

       

      אכן לא פשוט להיות דתי ויותר מכך, דתי בחו"ל - אבל כשלוקחים את הדברים ברוח טובה - הכל טוב!

       

       

        2/4/09 07:45:


      קראתי תחילה את הפרק שפספסתי

      וחזרתי לקרוא את הפרק  האחרון והמפתיע!

      נהנתי, באמת מסובך להיות דתיה, העיקר שמקבלים הכל ברוח טובה.

        2/4/09 00:29:

      מי אמר שפשוט להיות יהודי

      אהבתי את הסידרה כולה ממוצ"ש עד המוצ"ש :)

        1/4/09 23:57:

      מקסים אהבתי
        1/4/09 22:48:
      הי קרן, אני מאד נהנית מהפוסטים המשעשעים שלך על נסיעתך לארה"ב. טלי*
        1/4/09 21:52:


      הי קרן.

      עברתי חווייה דומה ב... ים המלח.

      וכך היה:

      אני, אמא שלי ושתי הבנות שלי (ארבע דוסיות במחיר אחת כי כל הבנים נשארו בבית) החלטנו כיאה לדוסיות להמיר את ארוחת הערב שלנו ב... איזו חוצפ'ה! ארוחת הצהרים, במהלך השבת. לא ידענו שצריך להודיע על זה מראש.

       

      כשהגענו למנהל משמרת בקבלה, הוא הסביר לנו בעברית צחה שעלינו לחתום לו (כן, לחתום עם עט על נייר)

      אבל, בגלל שאנחנו דוסיות, הוא מבקש שנחליט: או שנהיה רעבות, או שנחתום.

       

      בגאווה גדולה, הסתובבנו מבלי לירוק בפרצוף המחויך של הבן- אדם המנומס הזה והלכנו לחפש מנהל תורן, תוך כדי שמיעת הנאום התורני של הבת הקטנה ש:

       

      בית מלון זה כמו בית חולים: יש שם חדרים חדרים וגם את האוכל לא מביאים בזמן.

       

      ככה זה בארצנו.

       

      וכן, אני לא עבדתי בחל"ד מעולם, אני פשוט לא אוהבת כשעושים ממני צחוק.

       

      כתבתי לפני כן פוסט כאן על אותה הסוגייה שקראתי לה "המקרר המגוייר". קריאה מהנה וד"ש לכל הדוסנילנד ברחבי הקפה!!!!!

       

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=653361

       

       

        1/4/09 21:42:


      איזה מזל מעניין יצא לך, סימן שזה היה צריך לקרות.... :-)

      לא חשבתי אף פעם כמה בעיות יש לאדם דתי היוצא לחו"ל.

      השכלתי והבנתי, גם אם זו לא דרכי ולא תהיה.

      חג שמח!

        1/4/09 21:37:

      צטט: חל"ד 2009-04-01 21:28:33


      קרן יקרה אפשר היה לחשוב מקריאת הבלוג שלך שאת עדיין עובדת בחל"ד וכותבת את הבלוג על מנת לממש את מטרות העמותה- יישר כוח וברוכה השבה!

       

       

      מה?

      כל הדיבורים שלנו על התנחלות בלבבות, על קידום ערכי המורשת שלנו, על הגאווה בערכי היהודות - היו רק לקידום המשרה שלי???? קריצה

       

      אכן - חל"ד ואני התחברנו מאוד - לא לרגע, אלא תמיד היה כך ותמיד יהיה כך - מסתבר.

       

      תודה על כל התגובות היפות שלך.

      חג שמח -

      ותיזהרי מהאקנומיקה!

       

       

       

        1/4/09 21:28:

      קרן יקרה אפשר היה לחשוב מקריאת הבלוג שלך שאת עדיין עובדת בחל"ד וכותבת את הבלוג על מנת לממש את מטרות העמותה- יישר כוח וברוכה השבה!
        1/4/09 21:27:

      צטט: the_one1211 2009-04-01 20:42:14

       מורשת

      "משה"

      מברך אותך לחג חרות שמח

      שאול נמרי שמן על בד

       

       

      תודה רבה על הציור ועל התגובה!

      קרן

        1/4/09 21:26:

      צטט: guitarwoman 2009-04-01 20:36:20


      סיפור מקסים עם סוף מפתיע!

      *

       

      תודה רבה!

       

      קרן

        1/4/09 21:25:

      צטט: מיכאלה 2009-04-01 20:52:24

      קרן כתבת נפלא. בכלל לא הרגשתי או חשבתי שאת מקטרת. נהניתי לקרא ואת מייטיבה לתאר את עולמך. ולגבי הסוף - כמו באגדות... ועל זה אולי נאמר - "צדיק וטוב לו"... שירלי

      איזו תגובה יפה.

      תודה רבה!

        1/4/09 20:52:
      קרן כתבת נפלא. בכלל לא הרגשתי או חשבתי שאת מקטרת. נהניתי לקרא ואת מייטיבה לתאר את עולמך. ולגבי הסוף - כמו באגדות... ועל זה אולי נאמר - "צדיק וטוב לו"... שירלי
        1/4/09 20:42:

       מורשת

      "משה"

      מברך אותך לחג חרות שמח

      שאול נמרי שמן על בד

        1/4/09 20:36:


      סיפור מקסים עם סוף מפתיע!

      *

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרן אטינגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין