הפסקתי לשאול, הפסקתי לתהות

הרי הכל כמעט ברור, נהיר ופתיר, הלא כן?

הכאב הזדכך לכדי ראש הסיכה התקועה בבשר,

והאור יוצא מהעין השלישית.

שתיקתך מסמנת לי להביט מעבר,

לרדת ולעלות בסולם הלבן,

עוד דקה של בדידותך השוחקת,

עוד דקה והכל נעלם.

עצום עיניים ועצום את היד,

הליל כבד מנשוא.

כמה אחכה ליום חדש,

אם זה שהיה מתמהמה לקמול.

אתה זורם, זורם, אל הנחל,

מעלה קצף ושוחק אבנים.

ואני עלה על גלייך,

בשקט, זורם אל האור.