| הנה סיפור לבבי לשבת: רות בגין, אשתו של חבר המטבחון החדש, בני בגין הנושא על גבו המדולדל מורשת אבות מרשימה, מצאה לה עיסוק נחמד מאוד לשעות הפנאי הרבות.
וכך שמעתי את הסיפור מאבי - שלשום נפטרה קרובת משפחה רחוקה שלנו. היא הייתה מבוגרת מאוד וחולה לא פחות. בנה היחיד הוא מנעדרי מלחמת יום הכיפורים והיא סירבה לקבל את העובדה שלא יחזור. חמושה באשליה שיום אחד בנה החייל יתדפק על דלתה, היא קנתה לו דירה בבניין בו היא גרה. עם השנים הלך מצבה הנפשי והדרדר. גם לפני היעדרות הבן, כך הבנתי מבני משפחה, היא לא הייתה בעלת האופי הכי נעים בעולם. רוב בני המשפחה ניתקו איתה קשר שכן לטענתם תמיד ניסתה לסכסך בין כולם, עוררה ריבים והתייחסה בגסות רוח ושפלות לכולם. בקיצור, היא הייתה המנחם בן של המשפחה שלנו.
אליי היא תמיד הייתה נחמדה. סבא שלי היה לוקח אותי אליה כשהייתי קטנה והייתי מקבלת ממתקים ומיץ, מוגשים יפה בצלחות פורצלן לבנות מעטרות בפסי זהב. היא שאלה אותי איך בבית הספר ואם אני תלמידה טובה ואני עניתי שכן, שרתי שיר עם ברומנית והלכתי.
בכל מקרה, כשגדלתי כמו כל הילדים, הביקורים אצל הדודה המוזרה כבר הפכו לעול ומיעטתי לבוא. אחר כך גם הטלפונים פחתו וכשהסבים שלי עזבו את ירושלים ועברו לגור קרוב אלינו, לא שמעתי ממנה. שנים שידענו שהיא לא צלולה ומדי פעם קפצנו ככה לביקור, פה ושם חג שמח.
אז היא נפטרה ובהלוויה הופיעו בני הזוג רות ובני בגין. מסתבר כי רות בגין, כלתו של ראש ההמשלה המנוח והנערץ מנחם בגין, מפעילה מן עמותה אם ניתן לקרוא לזה כך (לא מצאתי שום אזכור לשום עמותה על שמה באינטרנט) אשר נטפלת, סליחה, עוזרת לקשישים עריריים ללא משפחה וממנה עצמה לאפוטרופוס של קשישים אלו ולאחר מכן כמובן דורשת את הירושות. מה הגברת בגין בדיוק עשתה עבור הדודה אף אחד אינו יודע. כאשר מצבה הדרדר החתימה אותה הגברת רות בגין על טופס בו היא מינתה עצמה לאפוטרופוס החוקית וכעת תהיה אם לא תהיינה הפרעות, המוציאה לפועל של הצוואה.
בלוויה עצמה מר בגין היה כמובן מאוד עסוק ומיהר לעיסוקו החדש-ישן לכן היה גס רוח לרב ולקרובים שבאו. סירב לחכות לשכן וותיק ומבוגר שנאלץ להגיע לאוטובוס ולפיכך איחר ואף הכין בעצמו את הברכה אותה הרב צריך לשאת והתעקש לשאת אותה בעצמו. הוא אמר כמה דברים על הדודה למשל איזו אישה טובה היא הייתה ואיך עזרה לכולם - והרי כל מי שהכיר אותה באמת ידע שהיה מדובר במיזנתרופית ראשונה במעלה. האדם היחיד איתו הסתדרה הייתה המטפלת שלה. העובדת הזרה ממולדובה ניגשה לקבר להדליק 7 נרות (המנהג הנוצרי) אך הרוח כיבתה את הנרות והיא ניסתה שוב ושוב. חבר המטבחון בני בגין שבאמת לא היה לו זמן ללוויה של הזקנה הזו תפס את העובדת בחוזקה בידה וצעק "היידה, קישתא, היידה".
כן, רות ובני בגין כבר רצו לגמור עם העניין הזה ולמהר לבית המשפט. העובדת לא נכנעה ללחצי הרודן בני בגין והמשיכה לנסות ולהדליק את הנרות תוך כדי בכי. לבסוף כשבני בגין הצליח לגרור אותה משם דלקו שני נרות.
סיפור חשוב, סיפור על ארץ ישראל היפה. בעיניי רבים ואני מודה שגם בעיניי, נתפס תמיד בני בגין כסמל של יושר, הגינות וטוהר מידות. הביצה הפוליטית מלוכלכת מדי בשבילו תמיד אמרנו. אבל כנראה ששם מפורסם ואבא טוב מספיקים כדי להטעות את כולם. לא אני ולא אף אחד מבניי משפחתי לא מתכוון לדרוש את נכסיה של הדודה אותה הזנחנו בחייה. אני מודעת לחטאים שלי. מצפונם של כל היתר נקי שכן היא נהגה למרר את חייהם.
רק דבר אחד מפריע לי - רציתי שכמה שיותר אנשים יקראו את הסיפור ומיתוס בגין יתנפץ להם כפי שהתנפץ לי. השתדלתי להזכיר את המילים רות ובני בגין כמה שיותר, שיתביישו להם. אני בטוחה שכל מה שרות החביבה עושה מוגן על ידי החוק ואפילו שאם הבלוג הזה יגיע למישהו שמכיר אותם העו"ד שלי כבר תקבל מכתב.
אז חלילה אינני מאשימה את רות או בני בגין במעשה הונאה או מרמה או גניבה או כל פשע אחר. כל מעשיהם חוקיים לחלוטין ואין עוררין על כך. אבל, להיות נצלן ובנאדם רע זו לא עבירה על החוק, לפיכך גם להאשים מישהו בכך לא לשון הרע.
רציתי שכולם יקראו את האמת על האיש והאגדה - בני בגין. אתה מבייש את השם בגין, אתה מבייש את ההגינות, אתה מבייש את האנושיות. ובעיתוי כאילו מושלם, בדיוק ביום בו גררת בכוח עובדת מסכנה שהתאבלה על מות מעסיקתה האהובה מקברה הפתוח בחוסר רגישות, זה היום בו אתה "נקי הכפיים", ה"הגון" מצטרף לממשלת הימין הפאשיסטית והמושחתת. כי כזה אתה. זיכרון אביך רחוק שנות אור מהאדם העלוב שהנך. וכל המדינה הזו צריכה לדעת מי אתה בדיוק ומה אתה וכשיידעו - לא יפתיע אותם שחזרת לפוליטיקה. יפתיע איך לא היית שם כל הזמן הזה... |