אנו חיים בתקופה בה אישה החלה לחמוד את הגבריות, וזה מרחיק אותה מהטבע האמיתי שלה ומבלבל את הגבר. 

אישה נולדה עם מבנה מסוים-מתנה קיומית ייעודית.

מתנות שהיא מביאה לעצמה ולבריאה- תבונה, עוצמה, בינת הלב, רגישות.

ככל שתהיה  מודעת לכוח שבה  כך תיישם יותר את ייעודה.

אישה היא אמא אדמה -מצמיחה חיים.הגבר נותן חיים והיא מצמיחה חיים ברחמה.

באישה יש רצון בלתי פוסק להתקדמות ותנועה -רוחנית רגשית אינטימית וחברתית.

כפי שהאדמה מצמיחה אבל לא את עצמה- האישה מצמיחה את עצמה דרך הצמחת אחרים. כמו  שהאדמה הופכת להיות פורייה מההצמחה  -כשהנתינה זורמת זה מזין אותה.

 תפקידה של האישה לאגד ולשייך ,היא ציר מאחד במשפחה -בין האחים, בין התינוק לאביו.אישה  נזקקת לאחרים כדי להצמיח את עצמה, דרך התמסרות, טיפול, נתינה וזאת מתנה אבל מורכבת -כזו שיש להיות בערנות לגביה כי לעיתים ישנה אובססיביות ברצון של האישה להצמיח ,האישה צריכה לרכוש  ידע וכלים כדי ליישם את המתנה הזאת- צריכה ללמוד את כוחותיה  ואז לדעת כיצד לשאת אותם ולקחת אחריות עליהם.הצורך לתת הוא צורך אישי שיש בו קבלה.

ישנן מתנות שקשה לאישה לשאת אותן כמו למשל רגישות גבוהה לאחר -שמולידה רגשנות יתרה ויוצרת מעגל מופרז של רגש כעס ועומס .

האישה דרך חושיה מכילה הרבה  בהווה עבר ועתיד.

המקום הרגשי אינו שוויוני בין הגבר והאישה.

הגבר יודע לשים מחיצה רגשית חזקה שבאה להגן עליו,האישה  חשופה יותר.

הגבר יכול להתמקד בדבר אחד והוא יותר נוכח בהווה.

לעיתים גבר יפחד  מרגשנותה של  האישה ,לא תמיד ידע איך להכיל אותה ,היא יכולה להציף אותו דרך מילותיה ,דיבורה, יכולת השכנוע והפיתוי שלה ואז יחשוש משיחת נפש איתה,  גם אם ידע מה הוא  רוצה בתחילתה של שיחה תשתנה דעתו  על ידי כושר השכנוע שלה. (-:

לאישה עוצמות רגשיות גבוהות ,היא תבונית אך רגשנית.

אישה  חייבת להכיל קודם כל את עצמה ,אחרת היא מאד מוצפת רגשית מהאחרים שבסביבתה. רגשנות יתרה  מרחיקה.

כשהיא בנתינה אינסופית קשה לה להרגיע את עצמה ויש  שתפנה לבן זוגה בטענות במקום להכיל את עצמה קודם כל.

לעיתים קשה לה להיות נוכחת ב"כאן ועכשיו " כי לקחה על עצמה הרבה אחריויות והיא מתקשה לתת לעצמה מנוחה, העשייה הרבה שלה נובעת מהצורך המבני שלה וזה מחליש אותה כשהיא מאבדת גבולות מול זה.

האינסטינקטים הנשיים  מניעים אותה ולעיתים תבזבז את כוחות הנפש שלה בהפרזה ותאשים את סביבתה,ואז כוחה מתהפך ללא טוב  ככל שיצא ממידתו. 

כאישה עלי לעבוד על מידותיי כשאני מובילה  ממקום של כוח ולא מתוך ויתור יתר. 

עליי לשאת ולהכיל את הכוח הנשי שבי כי אחרת היצר ישתלט ולא תהיה מידה ואסבול מכך.

רגישות מעודנת היא להיות על ציר כוחי , כלומר קרובה לעצמי- לנשיותי.