...בעוד אחד מאותם פקקים אין-סופיים, עלתה במוחי המחשבה, על כל אותן חברות המנסות לתרום במשהו לאיכות הסביבה...

חברות רבות משקיעות רבות בחיזוק תדמיתן כמי שאיכות הסביבה לכאורה מאוד חשובה להן. על העובדה שעלות ההשקעה מגולגלת אלינו הצרכנים, אני כבר לא מדבר. אם זה אכן היה תורם תרומה משמעותית לעניין הייתי מוכן להשקיע את חלקי בתחום חשוב זה, בשמחה.

הבעיה היא שהתועלת המזערית בכך שחברה X משקיעה בייצור האריזות שלה מנייר ממוחזר, או חברה Y שתורמת סכום כסף מסוים בפרויקט האכלת הציפורים בצפון, בטלה בשישים לעומת ההרס הבלתי נגמר שאנו גורמים לסביבתנו כמעט בכל רגע נתון.

בזמן הנסיעה יש לי זמן להסתכל סביב ולהבין כי עד שלא נשנה משהו משמעותי בתרבות הצריכה שלנו, אין כל סיכוי באמת לתרום לשיפור ההרס.

הפקקים האינסופיים שמייצרים זיהום אויר שלא ניתן להתמודד עימו, המכוניות שזוללות דלק, כמויות הנייר העצומות שנדרשות לפרסום של אותן מכוניות או מוצרים אחרים בחיינו. פרויקטי נדל"ן אינסופיים שמכסים כל פינה ירוקה, ולא משאירים שום סיכוי לריאות ירוקות, חוף ים או סתם אדמה שתספוג את מי הגשמים לטובת מאגרי מי התהום המתכלים.

ואם מדברים על מים, אז הגעתי כבר לנתיבי איילון, ואני יכול להתבונן ולדמיין את "נהר" האיילון שזורם בעליזות באמצע העיר, כמעט כמו נהר ה"תמזה" בלונדון, או נהר ה"סיין" בפריז, חסרות רק הסירות שמובילות את התיירים על הנהר לשזוף עיניהם ביופי העיר. תעלת הביוב הזו מזכירה לנו כל בוקר, כמה יפה היה יכול להיות כאן וכמה רע זה נראה שהביוב מוזרם באמצע ת"א היישר אל הים.

וכך בעודי בוחן את שלטי הענק שמפרסמים את מותג האופנה ה"איני" החדש, חשבתי לעצמי כמה טוב היה אילו כל תקציבי הענק האלו היו מושקעים במה שחשוב באמת לחיי היום יום שלנו ועתידנו כאן.