0
כבישי השכונה ריקים במעלה רחוב לבנון, פאתי הגן הזאולוגי, קריאות הטווסים שקיפצו בלילה מעבר לגדר, מחרידות את אולי. היא נדרכת, נעצרת במקומה, זקוקה לעידוד שלי כדי להמשיך.
החרציות נמות עדיין, עלי כותרתן מופשלים, ממתינות לנשיקת השמש שתעירן.
ליד מכון הדגנים גל ריח מסריח. אני מגבירה כדי לעבור אותו מהר. חיפשתי איילות, לא מצאתי.
הנה מורד הרחוב. רוח קלילה מקבלת את פני, עוזרת לאויר להיכנס ולמלא את הריאות. לבנון מתחלף לטאגור, גינת הפיקוסים הקרירה, האויר הירוק המלטף, המתחלף באבחה, באויר אגזוז משאית החלב של תנובה. מולי הקניון, מסמן את הסוף. אני עוברת להליכה. שתי נשים מולי מתחילות יום עבודה. ריח בושם נמהל בריח סיגריה.
הגעתי הביתה. מקלחת. מים לוהטים.
נפלא להיות משוגעת. |