בעקבות תגובתו של בן צוק על מה שעושה שופט תוך כדי הדיון, כדי להקל על חייו בעת מתן ההחלטה.

אנו מקבלים תביעה נגד נציגות הבית המשותף, ונגד כל דייר בנפרד.

התביעה מוגשת בפני המפקחת על רישום בתים משותפים.

מדובר בבנין מאד ישן. התובע הוא הבעלים של דירה בקומה העליונה. על פי טענתו, נפגעה דירתו בשל איטום לא נכון של גג הבית.

עקב הפגיעה ניזוקה הדירה קשה מרטיבות, טחב, וכל כיוצא בו.

מובן שבכל הנזק הזה צריכה לשאת נציגות הבית המשותף, כלומר, כל הדיירים.

הנציגות מיוצגת על ידי עו"ד, ועליו מוטלת המלאכה.

אבל דירה אחת היא בבעלות הלקוח שלי, והוא צריך ליווי נפרד. נוסף.

אני מניח מראש שעיקר המלאכה תיעשה בלאו הכי על ידי ב"כ הנציגות, אבל פרנסה היא פרנסה.

התובע מביא חוות דעת על כל הלחות שבתקרה, אשר התפשטה באופן שנאלצו לקלף חלקים מן הטיח ולצפות מחדש, ואז לא היתה ברירה, ונאלצו לסייד את הקירות, ונוצרה ניגודיות נוראה בין השיפוץ החדש לרצפות הישנות – בקיצור, הוא ערך שיפוץ יסודי ("רמונט") לדירה – ואנו אמורים לשלם את החשבון.

התובע מביא מומחה לטענותיו. המומחה נחקר על האפשרות שאין מדובר בחדירת מים מן הגג, אלא בעיבוי הנוצר בתקרות הקומות העליונות, ובהיחלשות (או משהו) הנובעת משינויים במעלות החום בין לילה ליום וכו', האופייניים לדירות שמתחת לגג הבית.

התשובות שלו בהחלט לא מחזקות את התביעה, אבל לכדי הודאה אין הן מגיעות. אחרי הכל, הוא המומחה של התביעה.

הנציגות מביאה מומחה מטעמה. מי שטיפל בכל נושא האיטום.

האיש הוא מהנדס בנין בהשכלתו. מבטאו מסגיר מייד את שפתו המקורית. ב"כ התובע מנסה לגלות רשלנות מקצועית במעשיו, ומציג לו תמונות של הגג. העד מוציא ומציג תמונות משלו של אותו מקום – בפרספקטיבה שונה, ואם זה לא מספיק, גם את תמונות הטיפול לשלביו.

לו היה מדובר בסכסוך בתום לב, הייתי ממליץ באותו שלב להעביר את הסכסוך לבוררות בפני מהנדס בנין המתמצא בפרטים, אבל האזנה לעדויות עד אותו שלב כבר הסירה את הספק האחרון. זו אינה תביעה בתום לב.

המומחה שלנו מתמודד היטב ועונה בעברית מקצועית תקנית על השאלות.

ב"כ התובע, בהעדר טיעונים טובים יותר, מנסה לערער את אמינותו של המומחה על ידי נסיון להראות שהמלים הושמו בפיו, והעברית שלו כלל אינה מגיעה לכדי שימוש "עצמוני" במלים כאלה.

המהנדס מסביר לו שהוא למד את כל המונחים המקצועיים באולפן ובקורס להכרה ברשיונו מברית המועצות כרשיון בישראל, ולכן המינוחים המקצועיים בהם הוא משתמש מוכרים לו ולא הוכתבו על ידי איש.

עוה"ד מתחיל לנסח את שאלותיו בעברית הגבוהה ביותר שהוא מכיר. בהתחשב בכך שגם עבורו זו שפה שניה (עוה"ד הוא ערבי), הניסוח, ובחירת המלים הנדירות והמליציות, לא רעים בכלל.

השאלות הופכות טורדניות וקנטרניות ואנו נאלצים להתערב. סבלנותי פוקעת עוד לפני סבלנותו של ב"כ הנציגות. טרם שאני מנמק משפטית את ההתנגדות, אני מסביר למפקחת שאיני נוטה להתנגדויות בד"כ, אבל זה כבר גובל בהטרדה מאיימת.

המפקחת דוחה את התנגדותי.

ב"כ הנציגות מתנגד לשאלה הבאה, המעצבנת לא פחות.

המפקחת מסבירה לשנינו כי אינה מתכוונת לפסול כל שאלה שהיא, וכי היא תיתן לב"כ התובע למצות את החקירה שכנגד.

אנו משלימים בדממה. אנו ודאי לא רוצים להתנצח.

החקירה נמשכת, ואני לוחש לב"כ הנציגות, כי בלי קשר לכסף שהובטח לעד המומחה בשכר טרחתו – מגיע לו "טיפ".

העד, כאמור, הוא מהנדס. בני אדם לא יעצבנו אותו. ואחרי שראה שעוה"ד אינם מפקירים אותו, ושמע את דבר המפקחת, ודאי שאינו רואה טעם להתרגש. הוא עונה לשאלות "הספרותיות" – והעובדות מדברות.

 כאשר אנו יוצאים מן הדיון, ב"כ הנציגות כעוס, "הוא רוצה שנממן לו את הרמונט" הוא חוזר ואומר. אבל הוא בטוח בזכייתנו בתיק. שלא כמוהו, אני בטוח בזכייה בתיק – רק אחרי שאני קורא את פסק הדין עד תומו.

פסק הדין מגיע אלינו – התביעה נדחית.  בהחלטה לא קצרה ומנומקת היטב, התובע גם מחוייב בהוצאות ושכ"ט עו"ד – והכל בסדר.

אולי שלא במפתיע, מוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

אני אמנם סומך על ב"כ הנציגות, אבל גם מגיש את הנדרש מטעמי ("ב"כ המשיב מס' __ מאמץ את טענות ב"כ המשיב מס' 1 כאילו נטענו על ידו ויוסיף ויטען כלהלן:...")הערעור נדחה, כמובן. ערעורים במחוזי חיפה נדחים כדבר שבשגרה, אבל כנימוק מהותי נכתב בדחיה כי התובע מיצה את כל האפשרויות לחקירה נרחבת של העד המומחה מטעם הנתבעים על תצהירו ואין על כן מקום... 

מסתבר שהמפקחת העריכה נכונה את יכולתו של המומחה "שלנו" לעמוד בחקירה קנטרנית, ובכך למעשה חסמה את דרכו של התובע בערעור. הוא לא יכול היה לטעון שלא ניתן לו יומו בבית הדין.