סביונים הם בראשית בשבילי, נוף ילדותי. טבלתי בהם, ידי מלאו בהם, יבשתי אותם במחברת. אפס, בטון תפס את מקומם. בכל פעם בנין אחר נבנה על שדה שהיה מלא בהם. אני שונאת, שונאת לבוא לאמא שלי לבית בו נולדתי. סביון אחד שמציץ מהעזובה בחצר מעלה ומציף את הכל, את כל השכונה את הפנים של כולם. ממאנת לראות, ממאנת להזכר, ממהרת להבלע בחדר המדרגות ולטפס לקומה האחרונה בבנין המעצבן הזה. אבל גם על המדרגות אני מבקשת לדלג בעיניים עצומות ולא לראות את השלטים שהתחלפו על פני כל הדלתות, כל הדלתות, כולן! אחד אחד הם מתו - ההורים של כולם ומת עימם הסכוי לפגוש מי מחברי מי מהילדים שהיינו. להגיע כבר לדלת האחרונה כן אחרונה, כאילו צחוק עשה לי אלוהים שמאלצני לעבור בכל פעם מחדש את ויה הדלתות כולן, עד לדלת האחרונה שם נותרה היחידה שנימנתה עם הדיירים הראשונים שחנכו את הבנין הזה אי אז, בשנות החמישים. ואני משתהה רגע ליד הדלת, לפני שתפתח, לפני שאכנס ואראה שגם אבא איננו. שונאת אתכם, סביונים. ----------------------------------------------- ומילות השיר שבכותרת
"Green Green Grass Of Home"
The old home town looks the same as I step down from the train,
and there to meet me is my Mama and Papa.
Down the road I look and there runs Mary hair of gold and lips like cherries.
It's good to touch the green, green grass of home.
Yes, they'll all come to meet me, arms reaching, smiling sweetly.
It's good to touch the green, green grass of home.
The old house is still standing tho' the paint is cracked and dry,
and there's that old oak tree I used to play on.
Down the lane I walk with my sweet Mary, hair of gold and lips like cherries.
It's good to touch the green, green grass of home.
Yes, they'll all come to meet me, arms reaching, smiling sweetly.
It's good to touch the green, green grass of home.
[spoken:]
Then I awake and look around me, at four grey wall surround me
and I realize that I was only dreaming.
For there's a guard and there's a sad old padre -
arm in arm we'll walk at daybreak.
Again I touch the green, green grass of home.
Yes, they'll all come to see me in the shade of that old oak tree
as they lay me neath the green, green grass of home. |