כותרות TheMarker >
    ';

    איציק אביב

    ארכיון

    תגובות (7)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      24/6/17 11:54:

    ויש לנו אלפי איובים - למה?

      24/6/17 10:26:
    עצוב . העובדה שהיית בן 45 מקלה קצת על העגמומיות . בדרך כלל שולחים חיילים/נציגים לאזכרות השנתיות נערים צעירים בניי 18- 20 רכים בשנים וזה צורב בנשמתם .
      4/11/12 14:42:

    מכל מצב בחיים ניתן ליצור הצלחה.

    אדם שרואה את עצמו "איוב"

    הוא תבוסתן.

      12/9/11 14:14:

    פעם בשבוע זה בכלל לא מוזר.

    בכלל לא מוזר,

    כמו עכשיו.  גם אז כתבת נהדר!

    ספר איוב, נכלל בין ספרי החוכמה, עם משלי וקהלת. חכם האיש הזה. חכם מניסיון החיים העצוב. ואתה, זכית למפגש עם איש יודע חיים=חכם
      29/6/11 15:44:

    כאיוב המקראי

    גם איוב זה,

    מצא משמעות לחייו.

     

    כתבת יפה

      13/4/09 20:59:


    מוזר.

    יפה.

    מוזר-יפה.

    נהניתי לקרוא!

    איוב

    7 תגובות   יום שישי , 3/4/09, 13:46



    איוב

     קצינת כוח אדם הודיעה לי שאני נציג חיל הקשר באזכרה שנתית לחלל מהחיל. קיבלתי הנחיות שעליי להגיע לבית הקברות בקריית שאול, מספר הגוש והחלקה, לקברו של שאול רויטמן שנפל במלחמת יום הכיפורים. עשרים ושבע שנים עברו מאז.

     

    כשהגעתי הם כבר היו שם: האבא של החלל ונציג הרבנות הצבאית שערך את האזכרה באופן ענייני ומסודר. נותרתי רק עם האב מחכה שיתפנה משם. "אתה תיקח אותי לרמת-גן," שאל-קבע. הוא נשען על מקל הליכה, גבר מלא, מגלח את מה שנותר משערו לגמרי, פיו ואפו בשרניים ועיניו חומות.

     

    איך יכולתי לסרב. בדרך התעניינתי כיצד זה קצין בחיל הקשר נפל במלחמה, והוא הסביר לי כי בדיוק כשפרצה המלחמה, שאול היה בבה"ד 1, ובגלל הפאניקה שאחזה את הצבא, גייסו גם את הפלוגה שלו לקו הקדמי בגזרת הלחימה בסיני, למרות שלא עברו הכשרה של לוחמי חי"ר.

     

     במהלך הנסיעה והוא סיפר לי שעלה כפליט שואה לבדו מפולין, פה פגש באשתו, לצערם לא נולדו להם עוד ילדים מלבד שאול. אשתו נפטרה כמה שנים אחרי ששאול נפל. הוא גם פירט על עבודתו במשך עשרות שנים במנהל הרכש במשרד הביטחון. עכשיו הוא מבלה את ימיו בים, בבתי קפה, ובמשחקי שח עם אנשים בגילו.

     

     לא יכולתי לסרב לבקשתו לעלות אליו לקפה ועוגה. קיוויתי רק שלא ייאלץ אותי להתבונן באלבומי תמונות, והוא כמו קרא את מחשבותיי. "בן כמה אתה?" שאל תוך שהוא מגיש לי את הקפה והעוגה.

     

     "ארבעים וחמש."

     "כמו ששאול היה צריך להיות היום."

     שתקתי.

     "חסר לי לדבר עם איש כמוך, בגיל של שאול, אם היה חי."

     המשכתי לשתוק.

     "שלא תחשוב שאני רוצה לאמץ אותך או משהו כזה. אני לא משוגע עד כדי כך. אבל אני רוצה לדבר עם גבר בגיל של שאול אם היה חי. שיתייעץ אתי, שיריב אתי, אתה יודע כמו שאתה מדבר עם אבא שלך. זה חסר לי."

    "אפשר שאדבר אתך, אבל בטלפון?" שאלתי.

    "כן. בהחלט," שמח. "פעם בשבוע. אני לא רוצה להעיק. תתקשר אליי, תספר לי על הבעיות שלך, אני אייעץ לך מהניסיון של זקן, אתה לא תסכים, נתווכח קצת. עשר דקות בשבוע. מכסימום."

    הוא רשם את מספר הטלפון על נייר והגיש לי. מעל המספר היה רשום: איוב רויטמן.

    "איוב?" התפלאתי.

    "בעבודה, אחרי שגם אשתי נפטרה, התחילו מתלחששים שאני כמו איוב. אחרי ששמעתי זאת כמה פעמים, אמרתי להם שהם יכולים לקרוא לי כך בגלוי. השם מוצא חן בעיניי. יותר מפנחס שזה השם שלי.  עשרים שנה כולם קוראים לי בכל מקום איוב, וכך אני גם מציג את עצמי." 

     (העיר, ירושלים, 19.1.07)      

     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      איציק אביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין