כשיצא הוא מהחדר

שקט עטף הכל

לא היה עוד דבר ממנו

ובעצם היה שם כולו

בדממה עטף הוא את כולנו

בעיניו המתות היו חיים שלמים

עורו זך וצח וכל נימיו נדמו

שכב שם שלו וכל כך מפיח רוח חיים

וידעתי שעכשיו טוב לו

וידעתי שלא קר שם בחוץ

והרגשתי שמבטו לא חלול ובו מחל לי על הכל

וראיתי יופיו של המוות וכאבתי את נשימתו האחרונה בה חדר את ההיכל

כל כך הרבה חיים שם...

(מוקדש באהבה רבה לסבי אליעזר ז"ל)