דרשת שבת הגדול

לצפייה במסך מלא

דרשת שבת הגדול

‎0

ניו אייג' ורוחניות

0 תגובות יום שישי , 3/4/09, 17:48

שבת הגדול?

שבת הגדול זוכה לים של פרשנויות. החל מכאלה שטוענים שבסך הכל מדובר באופרציה הגיונית וסבירה שנועדה לעזור ליהודי הפשוט להתכונן ולמצוא את עצמו בסבך הלכות החג – ומכאן הדרשה המפורסמת - וכלה באלו שטוענים שמדובר במשהו פנימי ומהותי יותר. ... . ראוי לו שיתבונן בצורת קביעת החגים והמועדות של היהדות: שנת השמש ושנת הירח: המוסלמים מצמידים את ימי השנה וחודשיה למהלך הירח בלבד. הנוצרים צמודים למהלך השמש, ואילו היהודים מחזיקים בתוקף ותוך כדי מניפולציות מסובכות (הכוללות חודשים מעוברים ותיקונים תקופתיים) את שתי הספירות גם יחד. למה? השמש מאירה לעולם את אורה בצורה קבועה. היא אינה סובבת סביב משהו. אינה "עובדת" אינה יוצרת. היא קבועה. אנחנו אלו שחגים (חגים? המילה מצלצלת לכם מוכר?) סביב עצמינו, אנחנו אלו שבמשך חלק מהזמן חשופים לאור שלה – ובחלק רחוקים ממנו. הירח עובד קשה כלשעצמו. הוא סובב במהלך חודשי שגורם לו להראות "פגום" בחלק מהחודש, ו"מלא" בחלק אחר. הירח הוא מערכת משתנה. אור השמש מכונה בקבלה "אור ישיר" ומסמל השפעה ישירה של רוחניות ואנרגיה. אור הירח מכונה "אור חוזר", מסיבות מובנות. אור הירח הוא הדרך שלנו להתחבר לשמש כשהיא נמצאת בצד המרוחק. הוא מתרגם לנו – בצורה חיוורת אך נוכחת" את ההשפעה והאור בזמן העדרו. חושך, כמו שיודעים כולם הוא העדר של משהו. לא יצירה בפני עצמה

E=mc²

. זמן – כמו שגילה לנו הגאון רבי אלברט איינשטיין שליט"א. הינו דבר יחסי. מושג הזמן אינו קיים מחוץ למערכת העלובה שלנו. זמן היא הדרך שבה אנחנו מודדים את המסע המוכר לנו מלידה למוות, מבריאה לכיליון. מחוץ לכדור שלנו? אין זמן. ומה שיש שם מקבל איזו כותרת משברת אוזן נוסח "שנות אור". משהו שיאפשר לנו להבין אמת מידה שאין לנו מושג איך היא נראית. זמן הוא לגמרי שלנו. אין זמן אצל בורא עולם. הוא לא עובר שם. השפעה שנשלחת לעולם שלנו נשלחת תמיד. אנחנו אלו שזזים, סובבים, חגים (ומועדים לפעמים...) ומגיעים כל שנה למקום בו אנחנו יכולים לקבל אותה. הדברים שקורים מכח היכולת שלנו להתחבר לשמש נקראים "תלויי זמן" או "מצוות שהזמן גרמן" זה כולל חגים, וכולל גם ארועים יומיים שמחוייבים מכח מהלך השמש. תפילות למשל. שחרית – מכח זריחת החמה ומנחה מכח שקיעתה (ערבית היא רשות, שכן חושך אינו יצירה ואינו יכול לחייב משהו) כל דבר שקשור למהלך השמש מקבל יחס של דבר שהיה תמיד ורק הגיע שוב. הוא תמיד היה שם ואנחנו שבנו אליו. בדיוק מהסיבה הזו מהלך השמש נקרא "שנה" שתרגומו בעברית "חזר על עצמו". "חודש" לעומת זאת, הוא היכולת שלנו לחדש ולהתחדש בתוך המסגרת. היכולת ליצור כלי חדש כדי לקבל השפעה קיימת. לא במקרה היכולת הזו נקראת "התחדשות" לא במקרה היא תלויה במין "מתווך" כזה שעובד קשה בעצמו, לא במקרה היא מורכבת מזמנים "פגומים" וזמנים "מלאים". בעולם שלנו אין התחדשות בלי נפילה עצובה ופגומה שסובבת אותה. מציאת הדרך החדשה שלך היא מסע דרך האומללות. "כל המשפחות המאושרות" כתב גאון ליטאי ידוע "דומות זו לזו. ואילו האומללות? אומללות כל אחת בדרכה..." לא במקרה ההתחדשות הזו נתלית בירח מתמלא ונפגם שמחזיר לנו אור כשהשמש איננה.

אתה מכין את הכלי ומחכה שיגיע הזמן

והנה סדר הדברים לשיטת היהדות: החג – כן. בדיוק ככה. ה"חג" כלומר הדבר הזה שקורה כשחגים סביב השמש. יחזור וישנה בכל "שנה". בכל שנה תחזור על עצמה ההזדמנות להתחבר לאיזושהיא קדושה, או השפעה או אנרגיה טובה. אבל שום חג לא "יחול" (אני לא צריך לספר לכם שמשמעות המילה "מחול" בעברית הוא "סיבוב" ו"לחול" זה להסתובב) בלי ש"יקדשו את החודש". אני צריך להזכיר לכם את פירוש המילה "קדוש" בעברית? בוודאי שלא. אתם יודעים שזונה נקראת "קדשה" וג'יגולו נקרא "קדש". קדוש הוא בסך הכל מוכן . אדם שמכין את עצמו למשהו (למשל, ליחסי מין כעיסוק, במקרה של "הקדשה ההיא בעיניים") אי אפשר לקבל רוחניות בלי שמישהו יכין כלי קיבול עשוי מהחומרים שאנחו מכירים. ולצערינו, כלי הקיבול שלנו נעשים בעבודה קשה ותוך מודעות מלאה לתהליך הזה של "פגימה" ו"תיקון". אנחנו "מקדשים" את "החודש" מכינים את כלי הקיבול שלנו, מתחברים לתהליך קטן ופגום שנולד מתוך כדור הארץ הפצפון שלנו. וממתינים ל"שמש" שתחוג לנו חג של השפעה.

"ויהי רצון שתמלא פגימת הלבנה – כמו שהיתה קודם מיעוטה"

בכל מוצאי שבת אחת בחודש, מבקשים היהודים "יהי רצון מלפניך למלאת פגימת הלבנה, ולא יהיה בה שום מיעוט. ויהיה אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית...” די. נמאס כבר. אנחנו פשוט לא עומדים בזה. נכון, אדם הראשון הימר על היכולת לדעת טוב ורע – וזכה בלוטו. עכשיו הוא יודע. עכשיו הוא מרגיש את שני הטעמים. הללויה. רק שמיד הוא קיבל את כל הביצה הטובענית בעיסקת חבילה: האמת הברורה והחד משמעית נעלמה. ה"שמש" הסתתרה. ה"ירח" קיבל קיבל את תפקיד המתווך – תוך כדי עבודה קשה ומייאשת. האדם שתוכנן לחיות לנצח הפך ל"תלוי זמן" “בשגם הוא בשר ודם ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה", אנחנו נדרשים לקיים את עצמינו בעולם של הסתר. של אור חיוור וחוזר – וזה פשוט לא מצליח לנו. אנחנו לא מצליחים להבין האם הפגימה הזו היא לצד ימין או שמאל? האם זו הדרך לתחילת החודש או לסופו? קצת נמאס לנו. כולה בני אדם, אל תשכח. אז עשה טובה, למען שמך הטוב והרפיוטיישן הידוע שלך – עצור את הגלגל. פוס. החזר אותנו טוב. מלא לנו את הפגימה הזו, די עם משחקי האורות. עייפנו.

ועוד לא אמרנו כלום

הנה כתבתי 900 מילה ועוד לא אמרתי כלום. לא הסברתי למה החג הזה שמסמל את היצירה של עם ישראל אינו נקרא "ראש השנה" אלא "ראש חדשים", לא הסברתי מדוע מקדשים את הלבנה דווקא בצאת השבה, ואיך לעזאזל כל זה קשור לעובדה שאת פסטיבל תחילת היווצרו של עם ישראל חוגגים דווקא בשבת – ולא באמצע השבוע, בעשרה בניסן ביום שבו קרה העניין ההוא עם הגדיים השחוטים. אבל אתם, שחכמים אתם, וודאי תוסיפו מלבכם את השאר...

דרג את התוכן: