שאלתי פעם איש אחד,  איך מתמודדים. כאן, אמר לי, צריך רק דבר אחד. יכולת להכיל.

 "הכלה" - לא קשור לכלה ולחתונה בשום אופן חוץ מכמה עצות להתנהגות נכונה....-  containment  או היכולת להכיל , היא מיומנות מקצועית שאני מכירה היטב מבפנים ומבחוץ.  אני מכירה את זה במקצוע שלי, חינוך. במילון וובסטר ברשת, מופיע המונח הכלה - בהגדרה to keep within limits כלומר להשאר בתוך הגבולות. כשמדובר במישור הכלכלי המסחרי - הכוונה היא ליכולת להתמודד עם מציאות לא רצויה ולעיתים לא צפויה - מבלי להתפרק. בחינוך -ובמקצועות טיפוליים שונים , המשמעות והכיוון הם שונים למרות שהעיקרון זהה. אלא מה, בגלל מי שאמר את זה, (בזכות מי שאמר את זה? )  מצאתי את עצמי מחפשת משהו נוסף, עומק נוסף, בירור נוסף, מה שיש לי לא הספיק לי. במקום אחד מצאתי הגדרה - הכלה –containment מפגש עם האדם היכן שהוא נמצא, אפס שיפוטיות. 

הכלה מתייחסת בדרך כלל אל מושא ההכלה, ולא אל "המכיל", שאמור להיות בעל מגוון של יכולות כגון סבלנות, נכונות, רצון טוב, סלחנות, פתיחות (הסדר כמובן לא קובע) ומעבר לכל אהבה. מידה של אהבה. קשה מאד להכיל את מי שדוחה אותנו. זה לדעתי על גבול הבלתי אפשרי.

 החיפוש העביר אותי לפאזה אחרת. ניסיתי לצייר את פעולת ההכלה. לאייר את התחושות. אינני מתייחסת כאן למושא - למי שצריך להפעיל כלפיו את ההכלה, אלא רק ל"מכיל". ישבתי ושירבטתי שוב ושוב, ניסיתי למצוא את המקום של המכיל, את הרגשות הנדרשים ממנו, את היכולות שהוא נדרש להן.

האם על המכיל "להקפיא" את עצמו ואת רגשותיו?  ההכלה הזו, האם היא לעיתים כמו משהו שחונק את הגרון ואינו מאפשר נשימה? האם עלי להיות כולי לב? רק לב? האם אהבה - הקשר הנפשי - היא כל הסיפור? (ואם היא לא - מה עושים בה ?) והאם זה מטען אדיר? אני מצרפת את מה שעשיתי, אשמח לתגובות.