שאלתי פעם איש אחד, איך מתמודדים. כאן, אמר לי, צריך רק דבר אחד. יכולת להכיל. "הכלה" - לא קשור לכלה ולחתונה בשום אופן חוץ מכמה עצות להתנהגות נכונה....- containment או היכולת להכיל , היא מיומנות מקצועית שאני מכירה היטב מבפנים ומבחוץ. אני מכירה את זה במקצוע שלי, חינוך. במילון וובסטר ברשת, מופיע המונח הכלה - בהגדרה to keep within limits כלומר להשאר בתוך הגבולות. כשמדובר במישור הכלכלי המסחרי - הכוונה היא ליכולת להתמודד עם מציאות לא רצויה ולעיתים לא צפויה - מבלי להתפרק. בחינוך -ובמקצועות טיפוליים שונים , המשמעות והכיוון הם שונים למרות שהעיקרון זהה. אלא מה, בגלל מי שאמר את זה, (בזכות מי שאמר את זה? ) מצאתי את עצמי מחפשת משהו נוסף, עומק נוסף, בירור נוסף, מה שיש לי לא הספיק לי. במקום אחד מצאתי הגדרה - הכלה –containment מפגש עם האדם היכן שהוא נמצא, אפס שיפוטיות. הכלה מתייחסת בדרך כלל אל מושא ההכלה, ולא אל "המכיל", שאמור להיות בעל מגוון של יכולות כגון סבלנות, נכונות, רצון טוב, סלחנות, פתיחות (הסדר כמובן לא קובע) ומעבר לכל אהבה. מידה של אהבה. קשה מאד להכיל את מי שדוחה אותנו. זה לדעתי על גבול הבלתי אפשרי. החיפוש העביר אותי לפאזה אחרת. ניסיתי לצייר את פעולת ההכלה. לאייר את התחושות. אינני מתייחסת כאן למושא - למי שצריך להפעיל כלפיו את ההכלה, אלא רק ל"מכיל". ישבתי ושירבטתי שוב ושוב, ניסיתי למצוא את המקום של המכיל, את הרגשות הנדרשים ממנו, את היכולות שהוא נדרש להן. האם על המכיל "להקפיא" את עצמו ואת רגשותיו? ההכלה הזו, האם היא לעיתים כמו משהו שחונק את הגרון ואינו מאפשר נשימה? האם עלי להיות כולי לב? רק לב? האם אהבה - הקשר הנפשי - היא כל הסיפור? (ואם היא לא - מה עושים בה ?) והאם זה מטען אדיר? אני מצרפת את מה שעשיתי, אשמח לתגובות. |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שרה יופי של איורים
הכלה היא פעולה שאנו מקבלים את האחר אבל משאירים את כל המקום שלנו פנוי.
זה לא לקחת את האחר על חשבוננו ולא להשתלט על האחר
פוסט מקסים
אינ באמת מתרשם מהדרך שבה את מצליחה להעביר תחושה ברישמים שלך, זה פשוט מדהים, עבודה נהדרת,
אני מקווה שאת מסוגלת להכיל את המחמאות על העבודה :)
יופי של קישור
ההכלה הם לפעמים מעמסה, לא אנו לא חייבים להכיל משא שאינו שלנו.
לכולנו יש הכלה של ילדים , משפחה, פרנסה , הכובד רק מחליש אותנו.
תודה, איורים מקסימים. שבת שלום.
היי שרה
העלת באמת דילמה קשה.
לדעתי יש שני סוגי הכלה. האחד הוא להכיל אדם שאנחנו אוהבים ואז לקבל לספוג אותו להיות קשובים וכו..
ויש הכלה של מקרה. כשאנחנו צריכים להכיל מקרה של אדם לא קרוב, להיות אמפטים למצבו, זה המקרה שהציור של החסידה שתקוע לה משהו בגרון מאוד מתאים.את המקרה השני בד"כ אין עם מי לחלוק הוא תקוע אצלינו. במקרה הטוב אנחנו מצליחים לעזור ואז הגוש נעלם. הבעיה הקשה יותר כשאין לנו מענה לבעיה ואנחנו רק מקשיבים והתסכול עובר אלינו.