הילדה בורחת

לצפייה במסך מלא

הילדה בורחת

‎51

תכנים אישיים

82 תגובות יום שישי , 3/4/09, 20:57

היא לא תזכור את הפעם הראשונה שזה קרה. רק צללים מעורפלים והדים מעומעמים של התרחשות הרת אסון; אנשים באו והלכו ואולי טלפון צלצל מבעד למסך אטום, לבשר משהו רע. כשהוא נכנס אליה לחדר פנסי הרחוב הבזיקו לו על העיניים לרגע והיא לא תזכור שמשהו גרם לה לטבוע בתחושה שהולכים לטרוף אותה. ליד שלו, ששם על הפנים שלה, היה ריח מוזר, של גדולים.

היא לא תזכור גם את הפעם השניה שזה קרה, עם מקלט הטלוויזיה שצעק בסלון. היא לא תזכור את הפעם השלישית שזה קרה, כשחזרו מהים, ולא תזכור את הפעם הרביעית שזה קרה בערב הראשון של החופש הגדול. היא לא תזכור את הפעם החמישית שזה קרה, אחרי אסיפת הורים, ולא את הפעם השישית שזה קרה, אחרי שלקחו אותם לסרט. היא לא תזכור את הפעם השביעית שזה קרה, כשהעיר אותה אחרי שנרדמה, ולא את הפעם השמינית שזה קרה, כשאחיה היה חולה. היא לא לא תזכור את הפעם התשיעית שזה קרה, קצת אחרי שהשכנים הלכו ולא את הפעם העשירית שזה קרה, אחרי שחזרו מבית הכנסת מהשנה של סבתא שלה. היא לא תזכור את עשר הפעמים האלה היא וגם לא עשרות פעמים אחרות. ופעם כשתנסה להסתכל אחורה העבר שלה יקפוץ עליה כמו כלב שחור גדול עם שיניים מכוסות רוק והיא תנגב את העיניים ותישבע להפסיק לנסות.

שנה באה, שנה הולכת, והיא תיכף בת חמש עשרה וקרועה כמו מודעת בייביסיטר על תחנת אוטובוס. הרבה דברים משתנים אבל זה לא משתנה. סביבה כולם מחייכים את אותו חיוך והילדים בבית הספר צוחקים והגננים של העיריה גוזמים את השיחים והיא מתפללת לפני השינה שאלוהים ייקח אותה אליו לפני שזה יקרה אבל הוא לא.

ערב אחד היא שומעת שברי שיחה מהסלון, משהו עם "הריון" ו"גלולות" ואמא שלה אומרת "אבל XXX, אמרת שהפסקת?" והיא יודעת שהיא לא מבינה לגמרי על מה הם מדברים אבל היא תמות לפני שזה יקרה. היא חייבת.

או שהיא תברח. אבל איך היא תברח ואיך היא תעזוב לבד את אחיה שכבר בן שבע אבל חלש וקצת מדבר כמו תינוק. אבל היא חייבת או שהיא תמות והיא הולכת לחדר שלו אחר צהריים אחד כשהוא מרכיב פאזל והיא מספרת לו שהיא חייבת והיא יודעת שהוא לא מבין אבל אולי בנשמה הוא כן והוא מהנהן בשפה תחתונה משוכה למעלה והיא מחבקת אותו ונותנת לו ספר תהילים שסבתא שלה שמתה כבר שמונה שנים השאירה לה ועושה שיישבע שלא ישכח אותה בחיים והוא מבטיח. בפעם הבאה שתראה אותו הוא יהיה יותר גבוה ממנה וכמעט לא ידבר בכלל, אבל יהיו לו התהילים.

בלילה שאחרי יום הולדת חמש עשרה שלה היא מחכה במיטה עד שהבית יירדם ויודעת שהוא לא יבוא, הוא לא בא כשהיא ככה. אחרי שהבית נרדם היא מחכה עוד שעה שלמה במיטה, רועדת מפחד, ואחר כך היא קמה ומתלבשת ומרוב שהלב שלה דופק היא לא יכולה לשמוע מה קורה בחוץ וכל הזמן נדמה לה שהולכים לעצור אותה.

היא שמה כמה בגדים שהיא מצליחה בתיק של הבית ספר ולוקחת איתה שלוש מאות שקל שחסכה מלשטוף את הבלוק. היא רוצה ללכת לנשק את אחיה פעם אחרונה אבל היא פוחדת כי היא צריכה לעבור על פני החדר שלהם והיא לא יכולה. היא נפרדת ממנו בלב ונשבעת לעצמה ולבית הישן שתחזור בשבילו.

היא יוצאת מהבית והולכת רצה אל הטרמפיאדה בקצה העיר. היא רוצה לנסוע לאילת והיא עומדת ועוצרת טרמפים. כשעוצר לה רכב עם שניים עם עיניים רעות היא לא עולה ואומרת להם שהיא מחכה לאבא שלה והם נוסעים בחריקת צמיגים שמבהילה אותה. אחרי שעה וחצי לבד בטרמפיאדה עוצר רכב ובו בחור ובחורה עם עיניים טובות. הם אומרים לה שהם נוסעים לחופש באילת והיא לא מאמינה להם והם צוחקים ומבטיחים שכן ואומרים לה שתיכנס מאחורה. היא פותחת את הדלת ומתיישבת בבת אחת על המדרכה. במושב האחורי יש כלב שחור והיא מתחילה לבכות בהיסטריה והבחורה יוצאת ושואלת אותה מה קרה ומרימה אותה ומחבקת אותה ומלטפת לה את השיער. אי אפשר לדעת אם הבחור ליד ההגה מבין למה הוא עד אבל הוא שותק כאילו אולי הוא כן. אחר כך הבחור יוצא מהאוטו ומוציא את הכלב להראות לה אבל זה מוקדם מידי והיא שוב נתקפת חרדה שמשתלטת עליה. שוב הבחורה מרגיעה אותה ואחרי כמה זמן היא מצליחה לשכנע אותה לבוא רק להסתכל על הכלב. היא מסכימה והבחורה מלטפת אותו והוא חמוד ובסוף היא משתכנעת לגעת בו והוא מלקק לה את היד וכולם טיפה צוחקים.

היא יושבת מאחורה ברכב והם נוסעים ונוסעים ונוסעים. לא ידעה שאילת כל כך רחוקה ויש מוזיקה שהיא לא מכירה ברכב, נעימה, והיא נרדמת. כשהיא מתעוררת הכלב השחור ישן בפינה והם כבר תיכף שם, והנוף אדמדם ופתוח סביבה. הבחורה מרוקנת את הארנקים של שניהם ומכריחה אותה לקחת הכל, כמעט שש מאות שקל. היא גם נותנת לה את הטלפון שלה ואומרת לה להתקשר אם היא צריכה משהו ושלא תפחד, יהיה לה יותר טוב כאן, יש הרבה בגילה עובדים בבתי מלון ורק שתשמור על עצמה. הם מורידים אותה בהתחלה של השורה של הבתי מלון והבחורה יוצאת ומחבקת אותה עוד פעם אחת והיא נפרדת מהם והולכת עם תיק בית הספר על הכתף אל פתח המלון הראשון בשורה, איפה שהיא תישאר כמעט עד הצבא. ברחבה שלפני המלון יש רעש של דגלים ברוח והיא חושבת על אחיה, ועולה במדרגות.

דרג את התוכן: