אני לא נמצאת אני לא נמצאת, בעצם, בשום מקום. בחגים דבר זה מורגש באופן חד יותר. עוד מעט פסח. אני לא מהנמצאים. אני מהמצטרפים, המוזמנים, האלה שהם לא ממש בפנים. גדלתי בקיבוץ. ליד שלושה אחים, אבל לבד. כמשפחה אין לנו פנים. אין לנו קמטים. אין לנו סימני זיהוי. אין טקסים. אפילו אלבומים אין. עוד מעט פסח. ואני מצטרפת. קשה לי לבחור איפה אני רוצה להיות כי בכל מקום אני מהמוזמנים ולא מאלה שנמצאים. אני מצטרפת לאחותי או להורים שלי שמצטרפים לאישה של אחי ולמשפחתה. יש לי אח אחד שבכלל לא חוגג. ויש אותי. לי אין משפחה. עד היום, בגיל 37 אני לא מבינה את המילה הזו – משפחה. |