תמיד תהיתי, אם יש לי את הכישרון הזה לכתוב. ואז, אם יש....על מה בעצם אכתוב??? האם אכתוב על אנשים ועל מה שבניהם? האם על עצמי? האם מסוגלת לכתוב משהו כזה שנון, ומדהים בעדכניותו? האם אצטרך לעשות מחקר מעמיק שלפני, או שפשוט אוכל להוציא את הכול מהלב.
ואם מהלב...אז מה יהיה שם? היומיום שלי, שהוא עמוס וגדוש? האנשים שאני רואה? הדברים שאני עוברת? האם דיי בהם כדי לעניין ציבור קוראים, שיהיה בכמותו מספיק ראוי בעיני? כי אם כבר כותבים מהלב, אז כדאי שיהיה קהל.
ואז...אם יהיה קהל...האם אני מסוגלת לעמוד ככה חשופה? אמת, כי מעולם לא עצרתי יתר על המידה לחשוב מה חושבים עליי, מעולם לא בחרתי את צעדיי, שמתוך התחשבות בדעה. אבל, זה שונה, אם במודע מחליטה להתחיל להעלות את הכול על הדף.
כי...בוודאי כמו כול אחד שכותב, (או סתם כמו כול אחד), קיים הפחד הזה שמתגנב...ומה אם לא יאהבו אותי מספיק ובאמת? כשהייתי קטנה, הסתתרתי מאחורי פסנתר כנף גדולה, ונתתי לאצבעות לדבר במקומי. והיה לי קהל עצום, שהתגבש אט אט לקהל מעריצים.... אבל כרגע... זו רק אני.
ברור, שאפשר ככה סתם להמציא, אך כשיש בחיי מספיק פרטים, בעבור למלא אינספור ספרים, למה להמציא? |