פעם, היינו רצים כדי לצוד את ארוחת הערב. אחר כך הפסקנו לרוץ לכמה אלפי שנים טובות והשתדלנו לרוץ רק כשירו עלינו. ואז שוב חזרנו לרוץ, אבל כדי להיות בכושר. היום כושר זה לא העניין, היום אנחנו רצים כי הריצה עצמה אמורה להיות תענוג.
פעם לא עשינו דיאטות. אחר כך התחלנו לעשות דיאטות כדי לא למות מעודף שומן בסגנון כמה מטובי מלכי צרפת. ואז בחרנו לעשות דיאטות כי רזה דחק את המראה הרובנסי והפך לבריא החדש. היום אנחנו שוב לא עושים דיאטות. היום אנחנו "אוכלים נכון" כי זה אמור להיות כיף לדעת שאתה שומר על הגוף שלך.
היום אנחנו אמורים ליהנות מהסבל עצמו.
אני מסתכל על פרסומת לנייק ומשתכנע שגם לי בא. אני מחזיר את קופסת העוגיות לארון ומחליט לא לגעת בהן יותר לעולם, נועל את נעלי הריצה מעל גרבי הריצה ולובש מכנסי ריצה וגופיית ריצה, חובש את כובע הריצה שיספוג את זיעת הריצה ומרכיב על הזרוע את מנשא הריצה לmp ריצה שלי, שאמור להעביר במשהו את הסבל הבל יתואר שאני סובל בזמן הריצה.
תוך כדי ריצה אני מחליט להתנזר מעוגיות לנצח, וסופר, כדי לא לחשוב על העוגיות, את כל הדברים שאני מנסה להתנזר מהם עכשיו. את חלקם אני ממש לא יכול לפרט כאן אבל שוקולד, טלוויזיה, ,psp לחם, סיגריות, קפה, בשר ואינטרנט הם אי שם באמצע הרשימה. כן, יש לפחות עשרים פיתויים שהגוף שלי זועק אליהם בשניות אלה של ריצה לא מענגת ואני נלחם בכולם. החיים שלי תוקפים אותי בשילוב בלתי אפשרי של גזרים ומקלות, בהתנהגות סכיזופרנית של סוחר קראק שמתחזה לנזיר בודהיסטי במדי שוטר שעובד במחלק המוסר. הם מערימים עלי פיתויים על גבי פיתויים במקביל לזה שהם מלמדים אותי שלהתנזר זה דבר נפלא. תעיף את הטלוויזיה (המצוינת עם כל הסדרות החדשות) מהבית, אל תאכל לחם (עם פרמזן וזיתים שיצא הרגע מהתנור של לחם ארז) בכלל, תוותר על האינטרנט (שדרכו תגלה את העולם ותכיר המון חברים חדשים) לנצח, ותראה איזה כיף (זוועה) יהיה לך. כבר שלושה ימים אני מתנזר מאינטרנט במטרה לראות אם זה עושה לי טוב להתנזר מהאינטרנט. הסבל הוא דבר נפלא. אני כנראה צריך להתנזר ממנו. |
