כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    למה כל האמהות פולניות (או: אז למה אני לא רופאה בעצם?)

    48 תגובות   יום שני, 30/7/07, 20:47

    פעם התכוונתי ללמוד רפואה, אפילו נרשמתי לבית הספר לרפואה בירושלים, וגם עברתי את כל השלבים כולל הראיון שלפני ואפילו ביקשתי קיצור שירות מצה"ל כי הייתי אמורה להשתחרר רק יום אחרי תחילת הלימודים (וגם דחו לי את הבקשה הרשעים האלה בצה"ל). ואם הייתי מתחילה אז כשהייתי בת 20 אז היום הייתי רופאה כבר שנתיים. אבל אני לא.

     

    התכוונתי ללמוד רפואה בירושלים, ולא בגלל שזה היה חלום חיי מאז גיל 5, פשוט נראה לי נחמד וגם מספיק מעניין ובעיקר מקצוע נחשב (סיבה מטומטמת לגמרי, אין לי ספק בזה היום).

    נרשמתי כשהייתי בצבא, עסקתי במחקר והיה לי נחמד אבל בהחלט לא נראה לי משתלם להישאר בקבע רק בשביל לממן דירה ואוטו ולהישאר בלי אגורה נוספת, אז נרשמתי - מה אכפת לי לנסות ולראות, קודם שאתקבל ואח"כ אפשר להחליט. והרי ברור שלרפואה לא נרשמים בתור אופציה שנייה או שלישית - כי בחיים לא יקבלו אותך ככה, אז זו היתה האופציה הראשונה, מחשבים האופציה השנייה ופסיכולוגיה-ביולוגיה האופציה השלישית.

     

    ואז, קצת אחרי שנרשמתי, התחלתי להינות בצבא ממש, הגיע ראש הצוות שגרם לי להבין שאני נועדתי לעולם המחשבים (שהזכרתי בפוסט האחרון בענייני הייטק), שגרם לי ולתוכנה יש מין קליק כזה בל יתואר, ונהניתי מכל רגע. וכשהגיע חודש וחצי לפני השחרור הודעתי לאמא - "אמא, בחודש וחצי הקרובים לא תראי אותי, אני לא יוצאת מהמדור, יש לי מיליון דברים שאני רוצה לעשות ולהספיק, אחרי שאשתחרר אני אגור בבית עוד איזה 7 שנים, תספיקי לראות אותי כבר".

     

    ועם כל יום שעבר, רציתי פחות ופחות להשתחרר, נהניתי מכל רגע, נהניתי מהעיסוק בתוכנה ובמחשבים, נהניתי מהפרוייקט המדהים שעבדתי עליו. הספקות לגבי הרפואה התחילו להתעורר אצלי ובסוף החלטתי - אני לא הולכת ללמוד רפואה, אני נשארת בקבע. בצבא הפכו עולמות ועשו שמיניות באוויר והשיגו לי תקן למרות ההחלטה ברגע האחרון.

     

    כשסיפרתי לאמא שלי שאני לא הולכת ללמוד רפואה היא ספקה כפיים (ולא, היא לא פולניה, ממש לא. והיא באמת לא כזו בדרך כלל, היא האמא הכי קולית שיש - הרשתה לי אפילו להבריז חופשי מבית הספר). אבל כששמעה את זה פרצה החוצה  הפולניה הנסתרת שחבויה בתוכה (ואולי בכל אם) והיא אמרה: "אבל כבר אמרתי לכולם שתלמדי רפואה" (אכן סיבה הגיונית ללמוד רפואה, ממש טיעון מנצח, טיעון מוחץ לכל הדעות קורץ).

    ואני בשלי, לא רוצה - אני רוצה להישאר בקבע, מקסימום תמיד יש את שנה הבאה ללמוד רפואה אם עדיין ארצה. (ודווקא ניסיתי לשכנע אותה בטיעונים הגיוניים נוספים - "תגידי שליזה דחתה את רפואה - זה כבוד יותר גדול אפילו מללמוד רפואה" - ולא עבד עליה העניין הזה).

     

    אבל אמא בשלה, מיאנה להאמין שאני רצינית וחשבה שתוכל להשפיע עליי. אז אחרי שניסתה בעצמה וראתה שזה לא פועל, היא גייסה את כל המשפחה וקיבלתי עשרות טלפונים למדור: "את הורסת לעצמך את החיים", "את מפספסת הזדמנות לא-נורמלית", "את משוגעת לגמרי". יש לי המון דודים ובני דודים ומכל אחד מהם קיבלתי טלפונים וחתיכת שטיפת מוח, ולא יכולתי לשאת את זה, לא יכולתי לשמוע את זה יותר, מכבש הלחצים הזה הרג אותי, ביקשתי שיניחו לי וזה לא עזר - עד שסירבתי לענות יותר, ושלא יעבירו לי טלפונים. גם לא נסעתי הביתה. עשיתי שביתה.

    אפילו לרמ"דית שלי התקשרו כדי לשכנע אותה לשחרר אותי, ועד ראש הענף הם הגיעו (סגן-אלוף!) ובסוף הוא שכנע אותם שאני באמת מועילה שם (מזל!), ושיתנו לי לעשות את עבודתי בשקט.

     

    אז הם הפסיקו (ככה זה עם ילדים עקשנים, הם מנצחים בסוף צוחק). ההורים שלי המשיכו רק עם רמזים דקים אחר-כך, עם הערות קטנות ועוקצניות כאלה ("חבל כי כבר היית יכולה להיות בסוף השנה הראשונה"  וכו' וכו').

    וגם כשאמא שלי ראתה את המשכורת הראשונה מההייטק ואת האוטו החדש והמבריק זה לא לגמרי עבר לה - לאמהות כנראה יש חלומות גדולים על ילדים רופאים והן לא מוותרות בקלות. ומדי פעם היא עוד נזכרת בזה ואומרת משהו, אבל תודה לאל זה כבר עבר לה והיא השלימה עם זה שהבת שלה הזו רופאה כבר לא תהיה בגלגול הזה. ומה יש להן לאמהות שלא משנה מה המוצא שלהן הן כל כך פולניות? ומה הקטע הזה עם ילד שיהיה רופא או עורך דין? למה "סתם" לעבוד בהייטק זה לא נחשב מספיק טוב בשבילן?

     

    ואני אומרת כלקח מכל הסיפור הזה - אין כמו ילד מאושר, שיעשה מה שהוא בוחר לעשות - בלי שטיפות מוח ובלי מכבשים ובלי להחליט בשבילו מה נכון ומה יהרוס לו את החיים (וזה לא הורס את החיים לא ללמוד רפואה, באמת). מותר לייעץ, מותר לחוות דעה - אבל ברגע שהילד החליט צריך לקבל את זה ואין מה ללכת בכוח נגדו כי זה לא יעזור. ועדיף לכולם שהילד לא יילך ללמוד רפואה רק בגלל שאמא שלו רוצה, אפילו אם היא מתעקשת ואפילו (רחמנא ליצלן) אם היא כבר אמרה את זה לכ-ו-ל-ם. 

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/07 21:58:

       

      צטט: lauf 2007-08-16 23:33:18

      הי ליזה

      אני נרשמתי לטכניון ל"הנדסת מזון"

      וכמעט באקראי נחתתי אחרי שנה וחצי בפקולטה לרפואה, ישר לשנה שניה. ההורים שלי התבשרו על מעבר הפקולטה רק ביום הלימודים הראשון של השנה השניה

      ונראה לי שהם עדיין לא הפנימו ת'ענין.

      אני כבר 15 שנים רופאה. 10 שנים רופאת משפחה ואוהבת את עבודתי עד מאוד.

      אני מבינה את הצער "הפולני" של אמא שלך על התפנית להייטק .

      היא פשוט אישה פרקטית .

      בן/בת רופא/ה זה עסק כדאי.

      הוא תמיד מבין ענין, מביא הביתה דוגמיות,

      מפנה לרופאים הנכונים מתי שנכון, מקצר תהליכים

      וחוסך אישפוזים.

      כל השאיפה הזאת של האמא היהודיה לבן עורך דין ובן רופא

      היא השרדותית - פרקטית אמיתית .

      אני יודעת שזה נשמע פולני וסבתאי משהו,

      אבל גם אני לא הייתי מתנגדת לבן/בת רופא/ה

      וגם בן עורך דין יכול לא להזיק .

      אבל הילדים שלי ילכו לאן שהחיים שלהם יקחו אותם

      כמו שהם לקחו אותך, כמו שהם לקחו אותי .

      כיכבתיך.

       

      תודה לך - על הכוכב ובעיקר על התגובה הנהדרת :-)

       

      להיות רופאה זה מצוין - בעיקר אם רצית את זה ובחרת בכך בעצמך.

      אני פשוט לא מאמינה בלהכריח אנשים לעשות דברים שהם בוחרים שלא לעשות - ניסחת את זה יפה "לא הייתי מתנגדת לבן/בת רופא/ה" - אבל החשוב שלא להכריח, ולא להתעקש יותר מדי.

        16/8/07 23:33:

      הי ליזה

      אני נרשמתי לטכניון ל"הנדסת מזון"

      וכמעט באקראי נחתתי אחרי שנה וחצי בפקולטה לרפואה, ישר לשנה שניה. ההורים שלי התבשרו על מעבר הפקולטה רק ביום הלימודים הראשון של השנה השניה

      ונראה לי שהם עדיין לא הפנימו ת'ענין.

      אני כבר 15 שנים רופאה. 10 שנים רופאת משפחה ואוהבת את עבודתי עד מאוד.

      אני מבינה את הצער "הפולני" של אמא שלך על התפנית להייטק .

      היא פשוט אישה פרקטית .

      בן/בת רופא/ה זה עסק כדאי.

      הוא תמיד מבין ענין, מביא הביתה דוגמיות,

      מפנה לרופאים הנכונים מתי שנכון, מקצר תהליכים

      וחוסך אישפוזים.

      כל השאיפה הזאת של האמא היהודיה לבן עורך דין ובן רופא

      היא השרדותית - פרקטית אמיתית .

      אני יודעת שזה נשמע פולני וסבתאי משהו,

      אבל גם אני לא הייתי מתנגדת לבן/בת רופא/ה

      וגם בן עורך דין יכול לא להזיק .

      אבל הילדים שלי ילכו לאן שהחיים שלהם יקחו אותם

      כמו שהם לקחו אותך, כמו שהם לקחו אותי .

      כיכבתיך.

       

        12/8/07 23:04:

       

      צטט: שרדינגר 2007-08-12 13:22:42

      מצטער על הפוסטים הריקים - יש באג באתר...

       

      בכל אופן, חלק מהבעייה שהאימהות הפולניות קצת תקועות בזמן עבר.

      אני מכיר את שני העולמות (אבא היה רופא, אני בהיי טק), ולו הייתי אמא פולניה הייתי מעדיף שילדי ילכו להיי טק - ללא ספק. כיוון שאני לא אמא ולא פולני(ה) אז ממש לא אכפת לי איזה מקצוע יבחרו - רק שיהיו טובים בעיסוקם ושלמים עם בחירתם.

       

      האמהות הפולניות של היום ללא ספק יבחרו בהייטק ובצדק.

      ואיזה יופי שאתה לא אמא ולא פולניה - אני איתך - לעודד את הילדים למה שיבחרו כל עוד יהיו שלמים עם הבחירה.

       

      ועל הריקים - סלחתי גם סלחתי :-)

       

        12/8/07 13:22:

      מצטער על הפוסטים הריקים - יש באג באתר...

       

      בכל אופן, חלק מהבעייה שהאימהות הפולניות קצת תקועות בזמן עבר.

      אני מכיר את שני העולמות (אבא היה רופא, אני בהיי טק), ולו הייתי אמא פולניה הייתי מעדיף שילדי ילכו להיי טק - ללא ספק. כיוון שאני לא אמא ולא פולני(ה) אז ממש לא אכפת לי איזה מקצוע יבחרו - רק שיהיו טובים בעיסוקם ושלמים עם בחירתם.

       

        12/8/07 08:22:

       

       

       

        12/8/07 08:18:

       

       

        31/7/07 23:11:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-07-31 21:36:58

       

       

      צטט: אולגריה 2007-07-31 08:16:51

      קודם כל, סחטיין על עקשנות ונחישות! מכירה (ואבי בינהם) שלא עמדו בשיכנועים ולחצים בסוף ויתרו. את התעקשת וזיכת במקצוע חייך.

       

      למזלי, אני אפילו לא יודעת מה הוריי היו רוצים שאהיה, מעולם לא דיברנו על זה. תמיד קיבלתי מסר שמה שאבחר, מקובל עליהם.

      מתברר שהעקשנות משתלמת וחשובה בחיים.

      אולי אביך נתן לך להחליט בדיוק בגלל שהוא ויתר, המסר שמה שתבחרי מקובל ובסדר כל כך חשוב.

      תודה :-)

      אוהבת אותך

       

      אז זהו, שלהרבה אנשים יש נטייה לחזור על טעויות הוריהם , למרות שבהתבגרות הם אומרים לעצמם "אני בחיים לא!...."

      זה כמו אמא שמחתנת את בתה בניגוד לרצונה כי ככה נהגו בה עצמה לפני 20 שנה.

        31/7/07 22:00:

       

      צטט: רועי ז 2007-07-31 17:45:46

      יש לי ממש יסורי מצפון בכל פעם שאני שומע על אימא פולניה.

       

      גם לי יש אמא פולניה רק שאף פעם היא לא לחצה, אף פעם לא הציקה, אף פעם לא הכריחה...

       

      תמיד נתנה לי לבחור את הכיוון ותמיד תמכה בכל צעד בלי  שניה של היסוס.

       

      בכל פעם שאני קורא על מה שעוברים בנים לאימהות פולניות ונזכר באמא שלי ובצרות שהייתי עושה, אני מבין שהייתי  בן ממש חרא :(

       

      ובלי שום קשר, פוסט נפלא צוחק

       

      המון מזל טוב ושיהייה עד 120 ועשרים :))) 

      יש ילדים שעושים צרות להורים, ויש הורים שעושים צרות לילדים צוחק

      העיקר שעכשיו אתה בסדר.

      ותודה  

      (120 זה אוטוטו ממש, זה רמז?)

      צטט: רועי ז 2007-07-31 18:11:41

      לא בכוונה התגובה הכפולה.

       

      כנראה שהדפדפן ממש התרגש לכבוד הפוסט המאה :) 

      פעמיים כי טוב (ויכול להיות שזה באג, כמו הבאג שטוען שיש לי 100 פוסטים כשבעצם יש לי רק 98)

      צטט: יואב עינהר 2007-07-31 21:28:49

      איך פותרים בעייה ושמה ליזה?

      איזה כיף לי שאני מקבלת את כל הסרט בחלקים.

      אוהבת אותך נשיקה

        31/7/07 21:55:

       

      צטט: rina ray 2007-07-31 11:26:02

      מורידה בפניך את הכובע על כך שאת לוקחת את זה בחיוך.

      שמחה בשבילך שמצאת עיסוק שגרם לך להמשיך לעבוד בו עוד ועוד, וממקום כזה, כשרואים שאדם כל כך נלהב מהעיסוק שלו, לבוא וללכת נגדו, לגייס נגדו תכסיסים של בני משפחה וטלפונים, הערות קטנות, זה פשע בעיני.

       

      אותי זה מכעיס לראות שהורה מפעיל מכבש רגשי על ילדיו ולרגע מעלה על דעתו שהוא יודע יותר טוב מה נכון בשבילו.

      "את הורסת לעצמך את החיים" - משפט שאין בו טיפה אהבה, רק רצון לשלוט, התנשאות ותסכולים חבויים. ויסלחו לי כל האמהות שנקטו בטקטיקות דומות, פולניות או לא, שאני לא כל כך מחייכת. כי יש ילדים ליזה, שלא כל כך מוצאים בקלות את הדבר שהם בטוחים שהם אוהבים, ואז הורים כאלו לעיתים מטרפדים להם את החיפוש, ודוחפים אותם להחלטה להתקבע בחיים של בינוניות. פרנסה להרבה פסיכולוגים.

       

      כל הכבוד לך שעמדת על שלך, וכיף ליולי שיש לה אמא שמבינה את זכותה לבחור את דרכה עבור עצמה.

      לפעמים הם חושבים שהם יודעים טוב יותר מאיתנו, לפעמים הם שבויים בחלומות ולא שמים לב שאלה חלומות שלהם, שלהם ולא שלנו.

      אני מסכימה איתך - יש לי מזל שאני כזו, ושאני יודעת מה אני רוצה ומה טוב לי ועקשנית לא קטנה. ויש ילדים שלומדים בלחץ ההורים, ושמצטערים על כך אחר-כך שנים, ושסובלים ממקצוע שלא מתאים להם בכלל (במדעי המחשב הכרתי כמה וכמה כאלה).

      רינה - אוהבת את דעותייך מאוד, הילדים שלך זכו באמא מדהימה כמוך, נדירה שכמותך.

      צטט: simplicity 2007-07-31 13:35:45

      דבר ראשון,


      מזל טוב לפוסט ה100.

      אני נהנית לקרוא אותך מאוד וזו בהחלט הזדמנות ראויה לציין את זה.

        


      לגבי הורים והתערבות, דווקא אצלי המקרה הוא בדיוק הפוך.
      עם השנים כשהבינו שיש להם ילדה עקשנית ודעתנית במיוחד (מעניין ממי היא ירשה את זה...) כל פעולה שלי החל מגיל 14 לערך נתקלה באדישות ואמירה: "תעשי מה שאת מבינה".

      אז נכון, זה בדרך כלל נחמד לפתוח חשבון בנק לבד, לכת לקנות בגדים לבד,
      להחליט לבד מה את רוצה ללמוד אבל ההורים שלי סירבו להגיד מה דעתם, אפילו כשביקשתי.

      גם כשהבאתי בחור הביתה ורציתי לשמוע דעה, שיבואו לראות את הדירה שרציתי לשכור  או התלבטתי קשות אם לזרום עם הקבלה שלי למשפטים ולוותר על הנדסה הם מילאו את פיהם מים.

      האמירה החביבה עליהם הייתה: "את ממילא תעשי מה שאת רוצה - אז מה זה משנה מה אנחנו חושבים".

      אז נכון, זה נפלא שהם כ"כ סומכים עלי (ובינינו, אני מבינה מהיכן צמחה התובנה שלא כדאי להתווכח איתי) אבל לפעמים שיוועתי להתערבות הזו, ליד המכוונת והיא לא הייתה שם.

      [הם כמובן תמיד התעניינו שמחו להתעדכן, לשמוע מה עובר עלי, לתמוך ולעזור כשהייתי צריכה את עזרתם (גם אם שגיתי)  אבל להביע את דעתם - לא!]

      קודם כל - תודה רבה רבה (בגלל הבאג של הדה-מרקר כולם הקדימו את חגיגות המאה ביומיים, אבל זה בכל זאת כיף לא נורמלי).

      אני חושבת שגם חופש מוגזם ולא להביע דעה מתוך עקרון זה לא נכון להורים, גם אם את תעשי מה שאת רוצה ומה שאת חושבת לנכון בסוף - זה בדיוק העניין בעצם. כדאי שהם יגידו את דעתם ויכוונו ויציעו (אבל שלא יכפו, שלא ילחצו, שלא יאיימו, שידעו איפה הגבול). בטח ובטח אם ביקשת לשמוע את דעתם - זה המקום להביע אותה.

       

      הקיצוניות לא טובה לשום כיוון . לא יותר מדי ולא פחות מדי. את מאוד צודקת.

      ושמחתי לקרוא גם את הצד ההפוך לחלוטין, תודה שסיפרת.

      צטט: דונה 2007-07-31 13:48:18

      מזל טוב לרגל המאיהמגניב

       

      בלי כוונה הבחירה שלך ובמידה מסוימת ההימור הצליח.

       

      מסקנה לא תמיד הפולניות צודקות. מקווה שאנחנו כאימהות נשכיל וניישם .

       תודה (הבאג הזה עשה פה שמח צוחק)

      גם אם הייתי מתחילה ללמוד רפואה שנה אחר-כך זה לא היה סוף העולם, לא צריך ללכת לקיצוניות של "את הורסת את החיים שלך" כשאת כולה ילדה בת 19 וחצי.

      שנשכיל וניישם - כמו שאת אמרת!

      צטט: irisnaor 2007-07-31 14:12:32

      מזל טוב על ה- 100. איזה הספקים!
      אכן, פולניות זו לא ארץ מוצא, זו דרך חיים.

      תודה רבה איריס!

      ובהחלט - כל האמהות פולניות, ועוד איזו דרך חיים!

        31/7/07 21:46:

       

      צטט: r_2_d_2 2007-07-31 10:35:55

      "תוכל לומר לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
      "הדבר תלוי מאוד במקום שאליו את רוצה להגיע" ענה החתול.
      "לא אכפת לי כ"כ לאן" אמרה עליסה.
      "אם כן- אין הבדל באיזו דרך תלכי" ענה החתול.
      "כל עוד אגיע לאנשהו..." הוסיפה עליסה לצורך הסבר.
      "הו, אין ספק שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תלכי די זמן..."
      (מתוך: "עליסה בארץ הפלאות"/ לואיס קרול)
       
      תפקידו של הורה (על אחת כמה וכמה אם הוא פולני) הנו להצביע על השבילים, לשמור מהבורות והשוליים, להזהיר מטרמפיסטים אך לתת לילד את החופש להתנסות - כי רק כך הוא מגיע ליעד שהוא שלו (מדריך הטרמפיסט לחיים בגרוש).
      ליזה יקרה - 100 (או 98) זה לא צחוק - כנראה שאת יודעת מה המקום שאת רוצה להגיע אליו.
      לעניות דעתי, מחשבים זה נפלא (אבל כאן אני כבר סובייקטיבי). והפוסטים שלך מרעננים, מצחיקים, אנושיים וכפיים לקריאה (למרות/בזכות  אורכםמחייך) - תמשיכי כך!.

      ציטוטים נפלאים הבאת - אבל בהחלט אכפת לי לאן אגיע, אז אני הולכת בדרך לשם :-)

       

      מחשבים זה דבר נפלא, מי כמוך יודע (ולהיות סובייקטיבי בתחום הזה זה כיף אמיתי).

      ותודה רבה רבה על כל המחמאות נבוך

      צטט: יעקב_ רוזן 2007-07-31 11:22:45

      איזה כיף לי שאני בבית ויש לי זמן לקרוא אותך מחייך
      ועדיין לא דיברנו על האבות הפולניים שמאמינים ששלושת הילדים החמודים שלהם יכולים ללמוד כל מה שהם רוצים (כל עוד זה הנדסת אלקטרוניקה/תוכנה), בכל מקום שהם רוצים (כל עוד זה באוניברסיטה בדרום) ויוכלו לעבוד בכל מקום שהם רוצים (כל עוד זאת חברת הי-טק בינלאומית שנותנת אופציות).... אבל זה לא שהם משוחדים, באמת רואים שיש להם חוש מדהים למחשב/אינטגרלים/מעגלים-חשמליים (למרות שהם בני שנתיים עד שבע)...
      ומזל שאני לא כזה תמים

      אמנם ההיכרות שלנו קצרה - אבל בהתחשב בעובדה שאתם תומכים בבית ב-diversity, סומכת עליכם שתתנו לשיקול הדעת של הילדים תוך תמיכה והכוונה.

      צטט: יעקב_ רוזן 2007-07-31 11:25:34

      ואני - רק שאלה אחת ...
      תמיד כשאני צוחק מהפוסטים שלך כואב לי בצלעות. מה את ממליצה לקחת?
      קורץ

       חבל שלא למדתי רפואה - כי עכשיו אין לי תשובה לשאלה הזו צוחק

        31/7/07 21:36:

       

      צטט: levana feldman 2007-07-31 07:45:52

      ליזה,

      כיכבת את כל האמהות הפולניות שזה כולל את האמהות מכח העדות.

       

      עדיין למקצוע הרפואה יש מקום מיוחד אצלי בלב. זה מקצוע קדוש שמציל

      חיים  !!!!

      בוקר טב

      תודה רבה לבנה יקרה.

      רפואה היא מקצוע יפה ואצילי - אבל נטיית הלב אצל כל אחד מאיתנו שונה מאוד. כל הכבוד לרופאים שלומדים כל כך הרבה שנים ולא מתוגמלים כראוי אך עושים עבודתם נאמנה.

      צטט: אולגריה 2007-07-31 08:16:51

      קודם כל, סחטיין על עקשנות ונחישות! מכירה (ואבי בינהם) שלא עמדו בשיכנועים ולחצים בסוף ויתרו. את התעקשת וזיכת במקצוע חייך.

       

      למזלי, אני אפילו לא יודעת מה הוריי היו רוצים שאהיה, מעולם לא דיברנו על זה. תמיד קיבלתי מסר שמה שאבחר, מקובל עליהם.

      מתברר שהעקשנות משתלמת וחשובה בחיים.

      אולי אביך נתן לך להחליט בדיוק בגלל שהוא ויתר, המסר שמה שתבחרי מקובל ובסדר כל כך חשוב.

      תודה :-)

      אוהבת אותך

      צטט: נורמה גי'ן 2007-07-31 09:07:03

       ליזה מתוקה אמיתית....את מוכשרת מאוד, טוב עשית לאור מצב הרופאים בארץ( תורנויות מסביב לשעון..משכורות  נמוכות וכ"ד,פעם הייתי שם). לחלום..זה כייף...

      תודה יקירתי - שמחה שבחרתי בתחום המחשבים, עשיתי את הבחירה הנכונה בשבילי - וכל מה שציינת כל כך נכון (אף על פי ששיקוליי היו שונים, אני בהחלט חושבת שהחיים שלי נוחים יותר היום מאשר היו אילו הייתי בוחרת בתחום הרפואה).

      צטט: מנחם אש 2007-07-31 09:44:59

      הייתי לוקח את כל התגובות ואומר "גם אני!" (טוב, אולי חוץ מלבנה, שטרחה להזכיר לנו שרפואה עדיין שמורה אצלה בלב), במיוחד עבור החמודים שרשמו שהם מחכים כל יום לבלוג שלך.

      בכל אופן אבל, אוסיף שני דברים:  הראשון:מאז ומעולם האמנתי שתפקידי כהורה הוא לתת לילדיי את המפה הכי טובה של העולם, ולתת להם לבחור לבד את המסלול או לגלות מקומות שטרם נגלו לי. השני:

      סבתא פולניה אחת מספרת על הנכדים שלה הקטנים, ומראה תמונות עדכניות שלהם מהגן.  חברתה שואלת – "ואיך קוראים לחמודים?", עונה הפולניה: "לרופא קוראים עידו ולעו"ד קוראים דניאל..."

      לתת לילדים ללכת ולעזור להם רק בהכוונה מן הצד זה כנראה קשה משחושבים, צריך להתאפק שלא לדחוף יותר מדי ולא לערבב את הרצונות שלך עם אלו שלהם.

      ותודה רבה

      צטט: יניק 2007-07-31 10:15:45

      כל כך נהנתי לקרוא

      ובד"כ אני על פוסטים ארוכים מדלג, או קורא תקציר.

      ואם היו לי את היכולות שלך עוד הייתי מזדהה לגמרי קורץ

      תודה רבה יוני (והכי כיף שלא דלגת ושקראת למרות האורך) 

        31/7/07 21:28:

      איך פותרים בעייה ושמה ליזה?

        31/7/07 21:16:

       

      צטט: אביב מצא 2007-07-30 23:09:42

      יש לי כוונה לכתוב פוסט על האמא הפולניה שלי (ולברוח אח"כ) ולכן אני לא אבזבז תחמושת יקרה, אבל אם כל האמהות היו פולניות אנחנו היינו בצרות.

       

      את מן הסתם היית עושה חיל גם אם היית הולכת ללמוד רפואה.

      אגב, שמעתי שמועות שהגרסה הבאה של חלונות תקרא ליזה, עכשיו תנסי לחשוב שאם היית נכנעת ללחץ היו קוראים על שמך חיסון לשפעת העופות.

       

      תכתוב פוסט על אמהות פולניות - אני אשמח לקרוא (ותברח אחר-כך אם היא פולניה באמת).

      אם היו קוראים על שמי חיסון עוד מילא - העיקר שלא היו קוראים על שמי מחלה.

      צטט: שגיא בלבן 2007-07-30 23:27:49

      ליזה...

      כמה שיספרו לך על מה שזה עושה לאמהות, סבתות ושאר בני משפחה, זה כלום...

      כששתי הנ"ל מדברות על העובדה שהנכד/בן יהיה רופא שיניים עוד מעט, זה כאילו אלוהים בעצמו ירד מהשמיים והראה להן את האור.

      לכי תביני...

      קורץ

      מתארת לי, לפחות אצלך בנות המשפחה מאושרות עכשיו.

      צטט: מזל דלי 2007-07-31 00:27:54

       

      ליזה היקרה!

      כל אמא ובמיוחד פולניה  רוצה לראות את בנה או את בתה  במקצוע הרפואה

      אך " לצערך"  שהוא שמחתך עשית  דברים שאהבת והקסימו אותך יותר בהייתק

      אכן מקצוע הרפואה הוא המעניין ומרתק ביותר עלי אדמות(לדעתי)

      אבל,היו מחכות לך שנים קשות  של הקרבה ע"ח החיים הפרטיים.עם תגמול לא הולם

      ותקופת התמחות עם תורנויות לילה ,ועוד דבר לא כל יום אתה מקבל את הפרגון ,הכבוד

      וההערכה הראויה.

       

      כך שעדיף שחלומה של אמא פולניה ישאר חלום!!!בלבד ואת יצאת לדרך טובה יותר

      עשית את מה  שהתחושות שלך שידרו לך

      שלך מזל דלי

      אני מאושרת במה שבחרתי לי, מקצוע מרתק בהחלט המקצוע שלי. ומי שרוצה ללמוד רפואה - שיהנה, ושהסבתות והאמהות יהיו גאות. אמא שלי תצטרך להיות גאה בי ככה כמו שאני - אפילו שאני לא רופאה.

      צטט: ilib 2007-07-31 01:38:52

      אך אמא פולנייה (tell me about it..) פייר עם יד על הלב - לא תשתדלי לנווט את יולי לגדולות ? אם היא תגיע לצומת מרכזית בחייה - האם לא תנסי לשדל אותה לבחור את "הדרך הנכונה " ? אין ספק שכל אמא היא במידה זאת או אחרת פולנייה, אבל מה שקורה בפועל בשורה התחתונה כמעט עם כל אחת ואחד מאיתנו (והדגש הוא על השורה התחתונה) שבסוף - מה שצריך (או היה צריך) לקרות אכן קורה!

      ברור שאשתדל לנווט לגדולות, אבל יש גבולות שאסור לעבור - לכוון זה מעולה, להתחיל למלא ברגשות אשמה כבר לא.

      ואני נגד מה שצריך לקרות קורה ולא מאמינה בזה - לנו יש השפעה גדולה על מה שיקרה.

      צטט: איירבוס-max 2007-07-31 05:10:09

      ליזהליזהליזה!

      למה את לוקחת לי את המילים מהפה?

      "ומה יש להן לאמהות שלא משנה מה המוצא שלהן הן כל כך פולניות?"

      מה שיש להן, ולא משנה אם בפועל נולדו בפריז, מוסקבה, או צנעא,

      זה אובססיה מחורבנת להגשים את עצמן דרך ילדיהן, ובצורה כזו לקשור

      את ילדיהן אליהן לסינר לעד!

      אבל לעלמה יולי פיירמן לא תהיה בעייה כזו, ובלי שום קשר למקום הולדת אימה.

      הקטע האחרון של הפוסט הזה מבטיח זאת סופית.

      כשיולי תבין זאת בעתיד - היא בטח תשאל (את עצמה ואולי גם אותך):

      "מאיפה הבגרות הזו של אמא?"

      אמא של יולי למדה כמה לקחים על בשרה, ואולי משם היא הבינה את זה מחייך

      תודה חנוך

      צטט: liran denesh 2007-07-31 07:39:44

      גם אצלי ההורים יעדו אותי ללימודי רפואה מגיל צעיר. היה ברור שזה מה שאני אעשה. ברור לחלוטין. כשאני נמשכתי לכיוונים אחרים, ובמקביל גם אחיי המופלאים כנראה שלא יעסקו בכך - הורי החלו לקדם את קמפיין "אם לא הילדים אז לפחות בני הזוג שלהם". כך נותר עוד קמצוץ של תקווה בעיניהם שיהיה איזה רופא במשפחה.

      לירן התאומה שלי, היה ברור ועם זאת בחרת לך כיוון שונה שאת מעולה בו.

      לכי תדעי - אולי בן הזוג העתידי שלי יהיה רופא, ואז גם אמא שלי תהיה מרוצה. ואולי לא - וגם אז כנראה שהיא תסתדר כבר.  

        31/7/07 18:11:

      לא בכוונה התגובה הכפולה.

       

      כנראה שהדפדפן ממש התרגש לכבוד הפוסט המאה :) 

        31/7/07 18:10:

      יש לי ממש יסורי מצפון בכל פעם שאני שומע על אימא פולניה.

       

      גם לי יש אמא פולניה רק שאף פעם היא לא לחצה, אף פעם לא הציקה, אף פעם לא הכריחה...

       

      תמיד נתנה לי לבחור את הכיוון ותמיד תמכה בכל צעד בלי  שניה של היסוס.

       

      בכל פעם שאני קורא על מה שעוברים בנים לאימהות פולניות ונזכר באמא שלי ובצרות שהייתי עושה, אני מבין שהייתי  בן ממש חרא :(

       

      ובלי שום קשר, פוסט נפלא צוחק

       

      המון מזל טוב ושיהייה עד 120 ועשרים :))) 

        31/7/07 17:45:

      יש לי ממש יסורי מצפון בכל פעם שאני שומע על אימא פולניה.

       

      גם לי יש אמא פולניה רק שאף פעם היא לא לחצה, אף פעם לא הציקה, אף פעם לא הכריחה...

       

      תמיד נתנה לי לבחור את הכיוון ותמיד תמכה בכל צעד בלי  שניה של היסוס.

       

      בכל פעם שאני קורא על מה שעוברים בנים לאימהות פולניות ונזכר באמא שלי ובצרות שהייתי עושה, אני מבין שהייתי  בן ממש חרא :(

       

      ובלי שום קשר, פוסט נפלא צוחק

       

      המון מזל טוב ושיהייה עד 120 ועשרים :))) 

        31/7/07 14:12:
      מזל טוב על ה- 100. איזה הספקים!
      אכן, פולניות זו לא ארץ מוצא, זו דרך חיים.
        31/7/07 13:48:

      מזל טוב לרגל המאיהמגניב

       

      בלי כוונה הבחירה שלך ובמידה מסוימת ההימור הצליח.

       

      מסקנה לא תמיד הפולניות צודקות. מקווה שאנחנו כאימהות נשכיל וניישם .

       

       

       

       

       

       

       

        31/7/07 13:35:
      דבר ראשון,


      מזל טוב לפוסט ה100.

      אני נהנית לקרוא אותך מאוד וזו בהחלט הזדמנות ראויה לציין את זה.

        


      לגבי הורים והתערבות, דווקא אצלי המקרה הוא בדיוק הפוך.
      עם השנים כשהבינו שיש להם ילדה עקשנית ודעתנית במיוחד (מעניין ממי היא ירשה את זה...) כל פעולה שלי החל מגיל 14 לערך נתקלה באדישות ואמירה: "תעשי מה שאת מבינה".

      אז נכון, זה בדרך כלל נחמד לפתוח חשבון בנק לבד, לכת לקנות בגדים לבד,
      להחליט לבד מה את רוצה ללמוד אבל ההורים שלי סירבו להגיד מה דעתם, אפילו כשביקשתי.

      גם כשהבאתי בחור הביתה ורציתי לשמוע דעה, שיבואו לראות את הדירה שרציתי לשכור  או התלבטתי קשות אם לזרום עם הקבלה שלי למשפטים ולוותר על הנדסה הם מילאו את פיהם מים.

      האמירה החביבה עליהם הייתה: "את ממילא תעשי מה שאת רוצה - אז מה זה משנה מה אנחנו חושבים".

      אז נכון, זה נפלא שהם כ"כ סומכים עלי (ובינינו, אני מבינה מהיכן צמחה התובנה שלא כדאי להתווכח איתי) אבל לפעמים שיוועתי להתערבות הזו, ליד המכוונת והיא לא הייתה שם.

      [הם כמובן תמיד התעניינו שמחו להתעדכן, לשמוע מה עובר עלי, לתמוך ולעזור כשהייתי צריכה את עזרתם (גם אם שגיתי)  אבל להביע את דעתם - לא!]

        31/7/07 11:26:
      מורידה בפניך את הכובע על כך שאת לוקחת את זה בחיוך.

      שמחה בשבילך שמצאת עיסוק שגרם לך להמשיך לעבוד בו עוד ועוד, וממקום כזה, כשרואים שאדם כל כך נלהב מהעיסוק שלו, לבוא וללכת נגדו, לגייס נגדו תכסיסים של בני משפחה וטלפונים, הערות קטנות, זה פשע בעיני.

       

      אותי זה מכעיס לראות שהורה מפעיל מכבש רגשי על ילדיו ולרגע מעלה על דעתו שהוא יודע יותר טוב מה נכון בשבילו.

      "את הורסת לעצמך את החיים" - משפט שאין בו טיפה אהבה, רק רצון לשלוט, התנשאות ותסכולים חבויים. ויסלחו לי כל האמהות שנקטו בטקטיקות דומות, פולניות או לא, שאני לא כל כך מחייכת. כי יש ילדים ליזה, שלא כל כך מוצאים בקלות את הדבר שהם בטוחים שהם אוהבים, ואז הורים כאלו לעיתים מטרפדים להם את החיפוש, ודוחפים אותם להחלטה להתקבע בחיים של בינוניות. פרנסה להרבה פסיכולוגים.

       

      כל הכבוד לך שעמדת על שלך, וכיף ליולי שיש לה אמא שמבינה את זכותה לבחור את דרכה עבור עצמה.

        31/7/07 11:25:
      ואני - רק שאלה אחת ...
      תמיד כשאני צוחק מהפוסטים שלך כואב לי בצלעות. מה את ממליצה לקחת?
      קורץ
        31/7/07 11:22:
      איזה כיף לי שאני בבית ויש לי זמן לקרוא אותך מחייך
      ועדיין לא דיברנו על האבות הפולניים שמאמינים ששלושת הילדים החמודים שלהם יכולים ללמוד כל מה שהם רוצים (כל עוד זה הנדסת אלקטרוניקה/תוכנה), בכל מקום שהם רוצים (כל עוד זה באוניברסיטה בדרום) ויוכלו לעבוד בכל מקום שהם רוצים (כל עוד זאת חברת הי-טק בינלאומית שנותנת אופציות).... אבל זה לא שהם משוחדים, באמת רואים שיש להם חוש מדהים למחשב/אינטגרלים/מעגלים-חשמליים (למרות שהם בני שנתיים עד שבע)...
      ומזל שאני לא כזה תמים
        31/7/07 10:35:
      "תוכל לומר לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
      "הדבר תלוי מאוד במקום שאליו את רוצה להגיע" ענה החתול.
      "לא אכפת לי כ"כ לאן" אמרה עליסה.
      "אם כן- אין הבדל באיזו דרך תלכי" ענה החתול.
      "כל עוד אגיע לאנשהו..." הוסיפה עליסה לצורך הסבר.
      "הו, אין ספק שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תלכי די זמן..."
      (מתוך: "עליסה בארץ הפלאות"/ לואיס קרול)
       
      תפקידו של הורה (על אחת כמה וכמה אם הוא פולני) הנו להצביע על השבילים, לשמור מהבורות והשוליים, להזהיר מטרמפיסטים אך לתת לילד את החופש להתנסות - כי רק כך הוא מגיע ליעד שהוא שלו (מדריך הטרמפיסט לחיים בגרוש).
      ליזה יקרה - 100 (או 98) זה לא צחוק - כנראה שאת יודעת מה המקום שאת רוצה להגיע אליו.
      לעניות דעתי, מחשבים זה נפלא (אבל כאן אני כבר סובייקטיבי). והפוסטים שלך מרעננים, מצחיקים, אנושיים וכפיים לקריאה (למרות/בזכות  אורכםמחייך) - תמשיכי כך!.
        31/7/07 10:15:

      כל כך נהנתי לקרוא

      ובד"כ אני על פוסטים ארוכים מדלג, או קורא תקציר.

      ואם היו לי את היכולות שלך עוד הייתי מזדהה לגמרי קורץ

        31/7/07 09:44:

      הייתי לוקח את כל התגובות ואומר "גם אני!" (טוב, אולי חוץ מלבנה, שטרחה להזכיר לנו שרפואה עדיין שמורה אצלה בלב), במיוחד עבור החמודים שרשמו שהם מחכים כל יום לבלוג שלך.

      בכל אופן אבל, אוסיף שני דברים:  הראשון:מאז ומעולם האמנתי שתפקידי כהורה הוא לתת לילדיי את המפה הכי טובה של העולם, ולתת להם לבחור לבד את המסלול או לגלות מקומות שטרם נגלו לי. השני:

      סבתא פולניה אחת מספרת על הנכדים שלה הקטנים, ומראה תמונות עדכניות שלהם מהגן.  חברתה שואלת – "ואיך קוראים לחמודים?", עונה הפולניה: "לרופא קוראים עידו ולעו"ד קוראים דניאל..."

        31/7/07 09:07:

       ליזה מתוקה אמיתית....את מוכשרת מאוד, טוב עשית לאור מצב הרופאים בארץ( תורנויות מסביב לשעון..משכורות  נמוכות וכ"ד,פעם הייתי שם). לחלום..זה כייף...

        31/7/07 08:16:

      קודם כל, סחטיין על עקשנות ונחישות! מכירה (ואבי בינהם) שלא עמדו בשיכנועים ולחצים בסוף ויתרו. את התעקשת וזיכת במקצוע חייך.

       

      למזלי, אני אפילו לא יודעת מה הוריי היו רוצים שאהיה, מעולם לא דיברנו על זה. תמיד קיבלתי מסר שמה שאבחר, מקובל עליהם.

        31/7/07 07:45:

      ליזה,

      כיכבת את כל האמהות הפולניות שזה כולל את האמהות מכח העדות.

       

      עדיין למקצוע הרפואה יש מקום מיוחד אצלי בלב. זה מקצוע קדוש שמציל

      חיים  !!!!

      בוקר טב

        31/7/07 07:39:
      גם אצלי ההורים יעדו אותי ללימודי רפואה מגיל צעיר. היה ברור שזה מה שאני אעשה. ברור לחלוטין. כשאני נמשכתי לכיוונים אחרים, ובמקביל גם אחיי המופלאים כנראה שלא יעסקו בכך - הורי החלו לקדם את קמפיין "אם לא הילדים אז לפחות בני הזוג שלהם". כך נותר עוד קמצוץ של תקווה בעיניהם שיהיה איזה רופא במשפחה.
        31/7/07 06:45:

       

      צטט: אורית גפני 2007-07-30 21:55:44

      ליזה יקירתי - כל פוסט אנו רואים את היכולת הבלתי רגילה שלך - לקבל החלטות - לעשות בחירות שמתאימות לך - להיות עצמאית!

      בכל שיחה איתך, אני מגלה עוד תובנות מדהימות שיש לך על הבחירות שאת עושה בחיים.

      ובהזדמנות זו - תודה לך על העזרה הבילתי נגמרת שלך בהבנת הויסטה!

      אוהבת, אורית

      אורית שלי -

      עצמאות כנראה היתה השם השני שלי עוד מרגע שנולדתי, מתעקשת על מה שאני מאמינה בו ושמחה על כך שאני יודעת לזהות מה טוב לי. 

      תודה על הפרגון המדהים שלך,

      אני שמחה שאת חברה  שלי,

      ואני בשבילך לכל מה שתצטרכי (הויסטה זה באמת בקטנה),

      ליזה

      צטט: אופניקית 2007-07-30 22:08:01

      ליזה מי דיר,

      את כנראה אחותי מהגלגול שלי לפני 200 שנה.

       

      אני גם מדברת עם מחשבים. הרבה מאוד. בגלל זה אני שוקלת ברצינות להתחיל ללמוד את זה, מה גם שהסביבה ממליצה בחום ואם הם ממליצים...אז אולי הם צודקים? ואני תמיד אומרת- שיחסי אנוש מעולים לא ממש יש לי, אבל....יחסים עם מחשב חלק ונעים זה הכי כייף בעולם. לפחות הוא לא מקטר ושנגמר לו תמיד אפשר לתת לו קצת מכת חשמל והוא חוזר.

      (חשבתי שלא תספרי שגיליתי לך שאני מדברת למחשבים קורץ)

      מדברת לקוד שלי, למצגות וגם למערכת ההפעלה באופן כללי, כשמשכנעים אותם בקול אז הם משתכנעים בדרך כלל. סוג של יחסי אנוש עם מחשבים - ככה זה.

      בהצלחה בכל מה שתחליטי ללמוד. (ואיזה כיף לגלות אחיות מגלגלול של לפני 200 שנה :-))

      צטט: רני שהם 2007-07-30 22:11:39

      לרפואה יש את הקסם שלה, במיוחד הידיעה שעזרת למישהו שסובל. עוד כשידעתי שאני רוצה להיות פיזיקאי, ניסיתי לשלב (יש דבר כזה פיזיקה רפואית). מזה לא יצא כלום, ואח"כ נבלעתי לאיזה עשרים שנה בענייני תוכנה, עד שמצאתי איפה לשלב את כל העולמותמחייך

      יש לרפואה קסם מסויים, ויש את אלו שחולמים מילדות להיות רופאים - אצלי זה לא היה כך, ונרשמתי בלי רצון עז להיות רופאה. שמחה שהצלחת לשלב בין העולמות - קשה למצוא נישות כאלה.

      והכי חשוב - התגעגעתי לביקורים שלך - אבל אתה איש עסוק באמת, אז כל ביקור שלך אצלי הוא כיף אמיתי.

      צטט: בציה 2007-07-30 22:56:28

       

      פוסט יפה.

       

      אבל האמת? היו לי ציפיות לאיזשהו ספיישל לכבוד הפוסט ה-100...

       

      מזל טוב, דרך אגב. ;-)

      מתברר שזה רק הפוסט ה-98, והפוסט ה-100 יהיה רק עוד יומיים - אבל בגלל באג בדף הראשי הוא מראה 100.

      ננסה לחשוב על משהו מיוחד לכבוד הפוסט ה-100 - איזה ספיישל גרנדיוזי כזה.

      ותודה רבה מחייך

        31/7/07 06:36:

       

      צטט: process 2007-07-30 21:42:03

      "דוקטור פיירמן" נשמע כמו קטע מאיזו סדרת טלוויזיה על חדר מיון.

       

      לאור סידור העבודה המקובל של סטג'רים ומתמחים, נדמה לי שיולי מעדיפה את הסידור הנוכחי...

      גם אני מעדיפה את הסידור הנוכחי מחייך

      צטט: cg91 2007-07-30 21:48:24

      העיקר שאת מאושרת

      אני הלכתי ללמוד למרות שלא ממש רציתי ועשיתי את התואר והיום אני מגשימה את החלום שלי.

      לפולנייה שלי עדיין קשה אבל היא אוהבת אותי ורוצה שאני אהיה מאושרת (פשוט צריך להזכיר לה מדי פעם שהכל בסדר)

      מי שעקשן בסוף עושה מה שהוא רוצה - לפני או אחרי התואר. והעיקר שנהיה מאושרות.

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-07-30 21:49:10

      אני חשבתי שעדיף ילד בהיי טק. בכל מקרה כל ילד ומה שבראש שלו. בעיקר אם זה בלונים.

      אני גם חושבת שעדיף הייטק.

      ובלונים בראש זה הכי יפה וטוב צוחק

      צטט: אופניקית 2007-07-30 21:54:20

      מאוד מסכימה איתך. מאוד. זה כ"כ חשוב לעשות באמת מה שרוצים ולא מה שמדגמן למישהו תואר נחשק. ובלי שום קשר אני חייבת לציין שצריכים בגרות מסוימת כדיי להגיע לתובנה שאת הגעת בגיל צעיר, אז...שאפו!

      תודה אופניקית. לא צריך לעשות דברים רק בשביל שייראו יפה לאחרים, אחרת אתה עלול סתם לסבול וחבל. ותודה (על השאפו מחייך).

        31/7/07 05:10:

      ליזהליזהליזה!

      למה את לוקחת לי את המילים מהפה?

      "ומה יש להן לאמהות שלא משנה מה המוצא שלהן הן כל כך פולניות?"

      מה שיש להן, ולא משנה אם בפועל נולדו בפריז, מוסקבה, או צנעא,

      זה אובססיה מחורבנת להגשים את עצמן דרך ילדיהן, ובצורה כזו לקשור

      את ילדיהן אליהן לסינר לעד!

      אבל לעלמה יולי פיירמן לא תהיה בעייה כזו, ובלי שום קשר למקום הולדת אימה.

      הקטע האחרון של הפוסט הזה מבטיח זאת סופית.

      כשיולי תבין זאת בעתיד - היא בטח תשאל (את עצמה ואולי גם אותך):

      "מאיפה הבגרות הזו של אמא?"


        31/7/07 01:38:
      אך אמא פולנייה (tell me about it..) פייר עם יד על הלב - לא תשתדלי לנווט את יולי לגדולות ? אם היא תגיע לצומת מרכזית בחייה - האם לא תנסי לשדל אותה לבחור את "הדרך הנכונה " ? אין ספק שכל אמא היא במידה זאת או אחרת פולנייה, אבל מה שקורה בפועל בשורה התחתונה כמעט עם כל אחת ואחד מאיתנו (והדגש הוא על השורה התחתונה) שבסוף - מה שצריך (או היה צריך) לקרות אכן קורה!
        31/7/07 00:27:

       

      ליזה היקרה!

      כל אמא ובמיוחד פולניה  רוצה לראות את בנה או את בתה  במקצוע הרפואה

      אך " לצערך"  שהוא שמחתך עשית  דברים שאהבת והקסימו אותך יותר בהייתק

      אכן מקצוע הרפואה הוא המעניין ומרתק ביותר עלי אדמות(לדעתי)

      אבל,היו מחכות לך שנים קשות  של הקרבה ע"ח החיים הפרטיים.עם תגמול לא הולם

      ותקופת התמחות עם תורנויות לילה ,ועוד דבר לא כל יום אתה מקבל את הפרגון ,הכבוד

      וההערכה הראויה.

       

      כך שעדיף שחלומה של אמא פולניה ישאר חלום!!!בלבד ואת יצאת לדרך טובה יותר

      עשית את מה  שהתחושות שלך שידרו לך

      שלך מזל דלי

        31/7/07 00:13:

       

      צטט: ארז טביב 2007-07-30 21:20:16

      אני איתך לגמרי בקטע של לתת לילד את החופש שלו לגלות מה הוא אוהב (ולי בכלל אין ילדים)

      גם לי יש אמא פולניה (למרות שהוריה נולדו בתימן).

      היא רצתה שאנגן בקלרניט (והתעקשה על זה), אני התמרדתי.

      היא רצתה שאני אהיה מהנדס בניין (כמו שאת רואה היו לה דרישות מאוד ספציפיות)

      אז אני, שהיו לי רצונות משל עצמי , לא הראתי סימנים של אחד שילמד משהו בכלל, ורק אחרי שאבדו כל התקוות שיצא ממני משהו , חזרתי ללמוד , את מה שאני רציתי. 

       

      אגב לנושא הרפואה: לא מזמן קראתי על רופאים מתחילים המתקנאים בעובדי ההי טק שיש להם חיים בעוד הם עובדים נון סטופ וכשהם מגיעים לאיזשהו מעמד הם כבר עם עם שיער אפור.

       

      אז אני שמח שאת מאושרת בחייך המקצועיים היות והלכת אחרי ליבך. זו לדעתי הדרך לבחור מקצוע.

      "מה אני אוהב לעשות?" זו לדעתי השאלה החשובה.

       

      ערב טוב

      יקירתי   

      טוב שיש ילדים עקשנים שיודעים מה טוב להם, אמהות לפעמים הן עקשניות מדי ופולניות מדי (גם אם הן מתימן או מכל מוצא אחר).

      וללכת אחרי הלב - זו בהחלט אמירה נכונה.

      תודה ארז.

      צטט: ארז טביב 2007-07-30 21:21:45

      וכן , טרם עברו 24 שעות צועק

      צוחק

      צטט: nati99 2007-07-30 21:31:25

      מאה למונה ליזה

       

      בכל יום האיזור שעות הערב

      כל השבט מתכנס 

      יושב מול המחשב

      דרוך ומחכה

      לפוסט הבא של ליזה.

       

      הפוסטים האלה לפעמים גורמים לנו לצחוק

      לפעמים גורמים לנו להתרגש

      ואפילו לפעמים גורמים לנו להגיב

       

      אבל תמיד תמיד הם נכונים וכנים

      חושפים טפח מעולמה של הייטקיסטית  חד הורית

      על עבודה ואהבה ועל החיים עצמם.

       

      אז זה הזמן לפרגן

      להגיד שאת כותבת נהדר וכל כך אמיתי.

      אנחנו החברים הקבועים

      והקוראים המזדמנים

      שולחים לך חיבוק (כוכבים אין לנו)

      ומצפים בקוצר רוח ל100 פוסטים הבאים 

       

      נתי - תודה רבה, אני מסמיקה לי פה ומוחמאת מאוד מאוד. וואו!

      ואמנם בדה-מרקר יש באג - אז כנראה שיש באמת רק 98 פוסטים ורק עוד יומיים נחגוג את חגיגות ה-100, אבל טוב שהזכרת לי כי אני בעצמי בכלל לא שמתי לב שהגענו עד כאן.

      ותודה על החיבוק, הוא שווה יותר מהכוכבים (כוכבים זה אמנם מצויין, אבל זה בהחלט רק ערך מוסף פה).

        30/7/07 23:27:

      ליזה...

      כמה שיספרו לך על מה שזה עושה לאמהות, סבתות ושאר בני משפחה, זה כלום...

      כששתי הנ"ל מדברות על העובדה שהנכד/בן יהיה רופא שיניים עוד מעט, זה כאילו אלוהים בעצמו ירד מהשמיים והראה להן את האור.

      לכי תביני...

      קורץ

        30/7/07 23:09:

      יש לי כוונה לכתוב פוסט על האמא הפולניה שלי (ולברוח אח"כ) ולכן אני לא אבזבז תחמושת יקרה, אבל אם כל האמהות היו פולניות אנחנו היינו בצרות.

       

      את מן הסתם היית עושה חיל גם אם היית הולכת ללמוד רפואה.

      אגב, שמעתי שמועות שהגרסה הבאה של חלונות תקרא ליזה, עכשיו תנסי לחשוב שאם היית נכנעת ללחץ היו קוראים על שמך חיסון לשפעת העופות.

       

        30/7/07 22:56:

       

      פוסט יפה.

       

      אבל האמת? היו לי ציפיות לאיזשהו ספיישל לכבוד הפוסט ה-100...

       

      מזל טוב, דרך אגב. ;-)

        30/7/07 22:11:
      לרפואה יש את הקסם שלה, במיוחד הידיעה שעזרת למישהו שסובל. עוד כשידעתי שאני רוצה להיות פיזיקאי, ניסיתי לשלב (יש דבר כזה פיזיקה רפואית). מזה לא יצא כלום, ואח"כ נבלעתי לאיזה עשרים שנה בענייני תוכנה, עד שמצאתי איפה לשלב את כל העולמותמחייך
        30/7/07 22:08:

      ליזה מי דיר,

      את כנראה אחותי מהגלגול שלי לפני 200 שנה.

       

      אני גם מדברת עם מחשבים. הרבה מאוד. בגלל זה אני שוקלת ברצינות להתחיל ללמוד את זה, מה גם שהסביבה ממליצה בחום ואם הם ממליצים...אז אולי הם צודקים? ואני תמיד אומרת- שיחסי אנוש מעולים לא ממש יש לי, אבל....יחסים עם מחשב חלק ונעים זה הכי כייף בעולם. לפחות הוא לא מקטר ושנגמר לו תמיד אפשר לתת לו קצת מכת חשמל והוא חוזר.

        30/7/07 21:55:

      ליזה יקירתי - כל פוסט אנו רואים את היכולת הבלתי רגילה שלך - לקבל החלטות - לעשות בחירות שמתאימות לך - להיות עצמאית!

      בכל שיחה איתך, אני מגלה עוד תובנות מדהימות שיש לך על הבחירות שאת עושה בחיים.

      ובהזדמנות זו - תודה לך על העזרה הבילתי נגמרת שלך בהבנת הויסטה!

      אוהבת, אורית

        30/7/07 21:54:

      מאוד מסכימה איתך. מאוד. זה כ"כ חשוב לעשות באמת מה שרוצים ולא מה שמדגמן למישהו תואר נחשק. ובלי שום קשר אני חייבת לציין שצריכים בגרות מסוימת כדיי להגיע לתובנה שאת הגעת בגיל צעיר, אז...שאפו!

      אני חשבתי שעדיף ילד בהיי טק. בכל מקרה כל ילד ומה שבראש שלו. בעיקר אם זה בלונים.
        30/7/07 21:48:

      העיקר שאת מאושרת

      אני הלכתי ללמוד למרות שלא ממש רציתי ועשיתי את התואר והיום אני מגשימה את החלום שלי.

      לפולנייה שלי עדיין קשה אבל היא אוהבת אותי ורוצה שאני אהיה מאושרת (פשוט צריך להזכיר לה מדי פעם שהכל בסדר)

        30/7/07 21:42:

      "דוקטור פיירמן" נשמע כמו קטע מאיזו סדרת טלוויזיה על חדר מיון.

       

      לאור סידור העבודה המקובל של סטג'רים ומתמחים, נדמה לי שיולי מעדיפה את הסידור הנוכחי...

        30/7/07 21:31:

      מאה למונה ליזה

       

      בכל יום האיזור שעות הערב

      כל השבט מתכנס 

      יושב מול המחשב

      דרוך ומחכה

      לפוסט הבא של ליזה.

       

      הפוסטים האלה לפעמים גורמים לנו לצחוק

      לפעמים גורמים לנו להתרגש

      ואפילו לפעמים גורמים לנו להגיב

       

      אבל תמיד תמיד הם נכונים וכנים

      חושפים טפח מעולמה של הייטקיסטית  חד הורית

      על עבודה ואהבה ועל החיים עצמם.

       

      אז זה הזמן לפרגן

      להגיד שאת כותבת נהדר וכל כך אמיתי.

      אנחנו החברים הקבועים

      והקוראים המזדמנים

      שולחים לך חיבוק (כוכבים אין לנו)

      ומצפים בקוצר רוח ל100 פוסטים הבאים 

       

        30/7/07 21:21:
      וכן , טרם עברו 24 שעות צועק
        30/7/07 21:20:

      אני איתך לגמרי בקטע של לתת לילד את החופש שלו לגלות מה הוא אוהב (ולי בכלל אין ילדים)

      גם לי יש אמא פולניה (למרות שהוריה נולדו בתימן).

      היא רצתה שאנגן בקלרניט (והתעקשה על זה), אני התמרדתי.

      היא רצתה שאני אהיה מהנדס בניין (כמו שאת רואה היו לה דרישות מאוד ספציפיות)

      אז אני, שהיו לי רצונות משל עצמי , לא הראתי סימנים של אחד שילמד משהו בכלל, ורק אחרי שאבדו כל התקוות שיצא ממני משהו , חזרתי ללמוד , את מה שאני רציתי. 

       

      אגב לנושא הרפואה: לא מזמן קראתי על רופאים מתחילים המתקנאים בעובדי ההי טק שיש להם חיים בעוד הם עובדים נון סטופ וכשהם מגיעים לאיזשהו מעמד הם כבר עם עם שיער אפור.

       

      אז אני שמח שאת מאושרת בחייך המקצועיים היות והלכת אחרי ליבך. זו לדעתי הדרך לבחור מקצוע.

      "מה אני אוהב לעשות?" זו לדעתי השאלה החשובה.

       

      ערב טוב

      יקירתי   

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין