איציק יקירי, אכן הרחקת מעט מכוונות המשורר, המודעוצת לפחות, אבל נתת לי המון חומר למחשבה באשר לכוונות הסמויות והלא מודעות שישבו אולי בעורפו של שיר זה. חן-חן על תובנותיך המאלפות
עודד, בקריאה הראשונה קראתי את השיר ברצף וחשתי התרוממות רוח למול התיאור הניסי ויד הדמיון הטובה ליטפה אותי, אבל כבר אז בזווית העין קלטתי עד כמה השיר הזה מובנה וערוך ומוקפד וגמלה בליבי החלטה לחזור אל השיר בעין אחרת.בַּאֲפַרֵי הַפֶּרֶא שֶׁל שֻׁלְחָנִי <-- השולחן כאן מתואר כאפר פראי, שדה מרעה וכבר השולחן נראה ככר פורה ותוסס ירק וחיים.סוּסֵי לֶהָבָה שׁוֹעֲטִים <-- שעטת הסוסים מוסיפה מימד של תנועה עוצמתית בתוך הכר שצוייר קודם, אבל אלו לא מוסטנגים כאם סוסי להבה, והאש היא אויבתו של הירוק, היא אמנם פראית כמו האפר המתואר אבל יש בה כח משחית לכלותו.וכל זה מציב תמונה אמנם דמיונית אבל מאד ריאלית, שיש בה מזיגה טובה של המחייה והמכלה וזו בעצם עוצמתן של המלים בידיו של האומן, אותו כר יצירה שלו עשוי להיות סוסים בנוף פרא ובה בעת להבות שועטות באפרים.כל זה בקריאה של הטקסט כארספואטי. אבל ישנה עוד קריאה של הטקסט, ובה אני מתייחס אל כל שורתיים כאל שלב בחיי הדובר. השלב הראשון הוא הילדות, והילד הוא פראי וטובל בירק רענן. הוא עוד לא מבויית ולא מחוברת ועולו של העולם אינו רובץ כעול על כתפיו הוא שועט כסוס להבה.בְּאֻרְווֹת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל מַחְשַׁבְתִּי קַשׁ נֶעֱרָם הזכרון והמחשבה הם המזון של הסוסים השועטים בפרא, כשם שכל מעשה תחילתו במחשבה. מתוך הרהורי ליבו ומתוך רשמי זכרונותיו כותב המשורר. המח הוא המקום שיוצר את הדמיון והוא זה שיש לו את הכח לעשות את השולחן לאפר ומרעה לסוסים.עוד נקודה למחשבה: אם הקש נערם משמע שאין מי שאוכל ממנו, ובכלל אם הסוסים שועטים באפר למה להם קש. וזה מביא אותי לחשוב על כך שהקש אינו איזה תוצר טבעי אלא משהו מלאכותי, ביחוד אם הוא נערם ואולי יש כאן איזו אמירה לגבי מה שבני אדם אחרים עושים, הם מנסים להזין את סוסי דמיונו של המשורר בקש מלאכותי אבל סוסיו שלו מצויים באפר ולכן כל המחשבות והזכרונות שבני אדם יוצרים אינם משמשים את המשורר. כל מה שלימדו אותנו לחשוב ולכ מה שכפו עלינו לשנן ולזכור נערם באין חפץ באורוות המחשבה של המשורר.מבחינת שלבי החיים אני מוצא כאן את את הילד שבגר והוא כבר פחות רץ ושועט כאם תלמיד שקדן שצובר מחשבות וזכרונות. התנועה העוצמתית של הסוסים מוחלפת בתנועה איטית של היערמות הערימה, של צבירה שקדנית של מידע.בָּרָקִיעַ הַכָּסוּף שֶׁל מִצְחִי רִבּוֹא כּוֹכָבִים מְסַמְּנִים עֶרֶב
הערב הוא סמל מוכר לבגרותו וזקנתו של אדם, בואכה פרידתו מן העולם כשם שאור היום מפנה את מקומו לממשלת הליל. הערב הזה בשיר מסומן על ידי ריבוא כוכבים והוא זוהר ומכסיף ונוצר רושם מאד מלבב, כמעט מזמין. השיבה הכסופה מוסיפה חן רב מאד לאדם.
בקריאה של הטקסט כארס פואטי, חשבתי שאולי יש כאן כדי ללמד על אופן הכתיבה וכיצד הדמיון שמזין את האומן גם מתורגם לשדר אל הקורא, האומן אינו מאכילו בקש אלא מסמן לו באמצעות כוכבים ורקיע מכסיף כי בא הערב. המלים השואבות קיום מן הדמיון גם מאפשרות לדמיון של הקורא לעבוד וכך נוצר באמצעות השיר מעגל של דמיון.
בקריאת הטקסט כארספואטיקה השורתיים האלו ממשיכות את אותו הקו שהוחל בו בשורתיים הקודמות. היד הרושמת על הנייר בכוחה להטיס עפיפון של אור. מעשה של קוסמות ממש, הפלא ופלא. וזה הרושם המקסים שמעוררת השירה בפרט והאמנות בכלל, האפשרות שהיא מעניקה לנו הקוראים ולנו היוצרים להינתק מן החוקים הכובלים של המציאות, לברוא ולחיות לרגע בתוך מציאות נחלמת.
בקריאת הטקסט כתיאור ציר חייו של אדם אני מוצא כאן אלמנטים שמקשרים אסוציאטיבית למוות: הדף הפתוח (בספר החיים של הקב"ה), מסילת האור העולה השמיימה, הנס שהוא קיומנו בכלל, החל מנס הלידה וכלה בנס עזיבת הנשמה. וכדרכו של כל השיר שהוא מתאר כל שלב בצורה מאד יפה ומזמינה ומלבבת גם שורתיים של מוות נקראות כמשהו מאד מצודד ומזמין.
עודד,
אין לי ספק שהתרחקתי אלפי פרסות מכוונותיך ומחשבותיך בעת כתיבת השיר, אבל אם כבר האכלתי את עצמי בקש (אם לשאול ביטוי משירך )אז לכל הפחות לא אשתף אותך בארוחה :-)
וואו. לא פשוט התיאור הקסום הזה. מלהבה, לאורווה, לערב, לאור. וגם בתוך כל אחד מהם, המעבר מהגשמי למופשט הוא מטלטל ומפעיל.
התחלתי בהתלהבות בסוסי הלהבה השועטים על אפרי השולחן ואז נזרקתי בעליבות אל הקש באורוות הזיכרון. התאוששתי קצת ברקיע הכסוף של המצח, למרות שהבנתי שהערב יורד... והסיום. הייתה לי הקלה עם הסוף המאיר הזה, עם האצבעות הרושמות ניסים...
עודד, תודה. תענוג של אור עם צללים.
תמר
נ.ב. ואיך יודעים איזו חיה היית בגלגול הקודם?
בספר שאהבתי כילדה "קשה להיות אריה" אחת הדמויות היא כלב שהיה בגלגול הקודם קוסם ונענש על מעשיו הרעים בכך שנולד לגלגול הזה ככלב. לדעתי הכלב שהיית היה כלב טוב מאוד כי הוא זכה להיות קוסם בגלגול הזה... (:
וואו. לא פשוט התיאור הקסום הזה. מלהבה, לאורווה, לערב, לאור. וגם בתוך כל אחד מהם, המעבר מהגשמי למופשט הוא מטלטל ומפעיל.
התחלתי בהתלהבות בסוסי הלהבה השועטים על אפרי השולחן ואז נזרקתי בעליבות אל הקש באורוות הזיכרון. התאוששתי קצת ברקיע הכסוף של המצח, למרות שהבנתי שהערב יורד... והסיום. הייתה לי הקלה עם הסוף המאיר הזה, עם האצבעות הרושמות ניסים...
עודד, תודה. תענוג של אור עם צללים.
תמר
נ.ב. ואיך יודעים איזו חיה היית בגלגול הקודם?
בספר שאהבתי כילדה "קשה להיות אריה" אחת הדמויות היא כלב שהיה בגלגול הקודם קוסם ונענש על מעשיו הרעים בכך שנולד לגלגול הזה ככלב. לדעתי הכלב שהיית היה כלב טוב מאוד כי הוא זכה להיות קוסם בגלגול הזה... (:
תודה, ל. מסכים על כל מילה שלך. החופש כאן הוא אבסולוטי מפני שמדובר באפרי דמיון, סוסי דמיון ואורוות זכרון דמיוניות. אחרת היד לא היתה יכולה לרשום נסים על הנייר
בַּאֲפַרֵי הַפֶּרֶא שֶׁל שֻׁלְחָנִי סוּסֵי לֶהָבָה שׁוֹעֲטִים בְּאֻרְווֹת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל מַחְשַׁבְתִּי קַשׁ נֶעֱרָם בָּרָקִיעַ הַכָּסוּף שֶׁל מִצְחִי רִבּוֹא כּוֹכָבִים מְסַמְּנִים עֶרֶב עֲפִיפוֹן אוֹר מַמְרִיא מֵאֶצְבְּעוֹת יָדִי הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ אז בעצם כל השיר המקסים הזה מדבר על יצירה של שיר? ומצויין כאן כל התהליך עד שעפיפון האור הן המילים הנרשמות כניסים על דף פתוח... עכשיו הכל מסתדר... מקסים אתה.
תגובות (154)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המון תודה, איימי יקרה, ושבוע טוב ומבורך!
עודדי יקירי
מקסים מקסים - כל שיר הוא יהלום.
כתיבה נהדרת ויפה מאוד - איך אפשר לא לאהוב - אני תמיד אוהבת.
תודה
שבוע מבורך לטוב.
משורר נפלא אתה.
תודה, סיגלית. חג שמח
הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ...
ונפלאות בכל שעל וצעד בוטח...
חג שמח עודד
תודה, טל
הרומן הכי סוער שיש לאדם כותב הוא עם שתף מילותיו...
בקשר עם המקום הנעלם ממנו הן נובעות לעולם
זה אולי הקשר הכי חזק שיש לאדם כותב
זה בנפשו וחזק ממנו
ומכאן האור שבמילים
תודה ל'באמת תלוי' וחג שמח
תודה מקרב-לב, לנה
אהבתי איך ערכת את השולחן : מחשבות עמוקות מתוך הנפש ,
האור המתרומם מתוך הלילה והניר הפתוח .
אכן מוכן לחג החירות
חג שמחחחחחחח
עוידד יקירי,
יכולת הדימוי שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש!!
איזה רגע נפלא הוא רגע הכתיבה!!
אין דימוי יפה מאשר עפיפון אור הרושם ניסים על נייר פתוח -
מורידה את הכובע
המשך לשזור דברי פנינה באתר
לנה (סימון)
המון תודה, שולמית יקרה. חג שמח!
תודה מקרב-לב, מירה
ראיתי אור ונכנסתי לברך. חג שמח!
עודד,
איזה יופי.
במיוחד אהבתי את:
בָּרָקִיעַ הַכָּסוּף שֶׁל מִצְחִי
רִבּוֹא כּוֹכָבִים מְסַמְּנִים עֶרֶב
אולי בגלל הקונוטציה של ההזדקנות (הרקיע הכסוף והערב) -
ובערוב היום והימים יש גם ריבוא כוכבים,
ואורם, אני רוצה להאמין, נוצץ יותר.
וגם אהבתי את:
עֲפִיפוֹן אוֹר מַמְרִיא מֵאֶצְבְּעוֹת יָדִי
הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ
הרי הכתיבה היא נס
וכמו בחנוכה,
נס ואור הולכים טוב יחד.
מירה
אני מנסה לדמיין - מקלדת מחשב ועליה דוהרים עדרי סוסים שמשאירים אחריהם ניצוצות של אש.
לפעמים זה באמת קורה, לא?
ואחרי שהם חולפים - נשאר למעלה עפיפון של אור.
גם זה לפעמים קורה.
לא צריך הרבה פעמים. כדי שיישאר מיוחד.
המון תודה, זמר
משורר מיוחד אתה, מצליח להחיות את המילים...
המון תודה, נעמה
תודה, יעל
תודה, צבי
אז הנה זה בא:
כשאני קוראת שיר אני מחפשת את ההקשר בין שורותיו. מה עושה אותו אחיד.
ועכשיו מצאתי שתהליך הכתיבה- הוא שמתואר בשיר, וכל בית מתאר פן אחד של התהליך. הסוסים
שבדמיון הופכים בסופו של התהליך מאולפים על הנייר.
שמחה שהנעת לקפה, שיריך מאתגרים את "הארסיות" שלי:)
נעמה
שלושה בתים ראשונים של סיום וסיכום
ובית אחרון של תקווה ועתיד.
אני אוהבת את זה עוידד. תודה:)
וואוו עויידד!!
שיר עם אווירה ויקינגית..
ראיתי אותך כמו הקוסם הטוב מ"שר הטבעות"
ומטה הקסמים שלו הוא העט..
משהו*
סוּסֵי לֶהָבָה שׁוֹעֲטִים
מיוחד
צבי מכבי פרוש
המון תודה, לולי. חג שמח
נחמד
קסום!
חג נעים לך
לולי
עשיתי פעם ניסוי עם עפיפון
קשרתי בקצה החוט ליד החיבור של העפיפון חוט קצר
ועליו בקבוק ריק
העפיפון המעופף בשמיים
העלה יחד איתו את הבקבוק
וכך ריחף לו הבקבוק (מפלסטיק - ריק כמובן)
בין שמיים וארץ
היה מצחיק ....
המון תודה, ליאורה
כל כך יפה שירךעודד יקר,
עֲפִיפוֹן אוֹר מַמְרִיא מֵאֶצְבְּעוֹת יָדִי
הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ .
*
כל כך יפה עודד
עצוב, ועם זאת מנחם.
מעורר בי את התחושה הזו...
אני חושבת שקוראים לה -
געגועים
בַּאֲפַרֵי הַפֶּרֶא שֶׁל שֻׁלְחָנִי
סוּסֵי לֶהָבָה שׁוֹעֲטִים
בְּאֻרְווֹת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל מַחְשַׁבְתִּי
קַשׁ נֶעֱרָם
בָּרָקִיעַ הַכָּסוּף שֶׁל מִצְחִי
רִבּוֹא כּוֹכָבִים מְסַמְּנִים עֶרֶב
עֲפִיפוֹן אוֹר מַמְרִיא מֵאֶצְבְּעוֹת יָדִי
הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ
אהבתי ההשואה של מקורות לכתיבה
לאורווה סוסים
המון תנועה
בניגוד לקש הנערם
וכמובן הנס של יצירת היש כעפיפון הנשלח אל
שיר שהתחברתי אל דרך כתיבתו ודימוייו
אפרת*
יופי של כתיבה
תודה, מיכל. חג שמח
אשרייך על שכך אתה רואה וחש.
כתיבה מיוחדת והשורה האחרונה מעידה על כך יותר מכל.
חג שמח.
קַשׁ נֶעֱרָם"...
כמה קש נערם לי בזיכרון!! וכמה כדאי לי אולי לנקות מדי פעם,
כדי לפנות מקום לקש חדש.
מקסים. כרגיל.*
תודה מקרב-לב, רננה. את מפריחה סומק בלחיי
אוי, אוי, אוי
שורות כשלך כל כך מרגשות אותי. הן גורמות לי להרחיק את המקלדת מאצבעותי
מי יכול לחשוב על אפרי פרא בשלחנו או אורוות הזכרון של מחשבתו
או על עפיפוני אור
סוף סוף מצאתי איש שאוכל לכנותו "משורר" !
תודה, לילך
תודה מקרב-לב על תגובתך החמה, מיקית
כמובן שהסוסים עוברים :)
עודד יקר,
עוד ארספואטי משובח משולחנו של המשורר,
שבו דהרות הסוסים עוברים בצורה אצילית ביותר
לאורכו של כל השיר הזה. אוהבת את החומרים המשמשים
את הכתיבה, שיש בה יצר, שבה מבזיקות תמונות תמונות
במחשבה, ברגש, ומוצאות את דרכן אל השיר. אפשר ממש
לראות את קימוט המצח עת מלאכת חידודי המילים
ואת ריבוא הכוכבים ההופכים לריבוא מילים,
המהלכות קסם על הדף הזה.
שבוע טוב עודד!
תודה, רבקה
הדימויים שלך הם הכי.... "..בְּאֻרְווֹת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל מַחְשַׁבְתִּי קַשׁ נֶעֱרָם ". מינימליסטי אך כל כך ממוקד , מעביר חדות את ערוב הימים! תודה
אש הדמיון,
השימוש במחסני העבר,
ונגיעות של חלום, כאבק כוכבים,
במצחו של בעל נסיון,
פועלים כולם להגשמת הנס,
ולהשלמת יצירת המופת.
*
תודה, איש יקר.
:)
הערב הוא סמל מוכר לבגרותו וזקנתו של אדם, בואכה פרידתו מן העולם כשם שאור היום מפנה את מקומו לממשלת הליל. הערב הזה בשיר מסומן על ידי ריבוא כוכבים והוא זוהר ומכסיף ונוצר רושם מאד מלבב, כמעט מזמין. השיבה הכסופה מוסיפה חן רב מאד לאדם.
בקריאה של הטקסט כארס פואטי, חשבתי שאולי יש כאן כדי ללמד על אופן הכתיבה וכיצד הדמיון שמזין את האומן גם מתורגם לשדר אל הקורא, האומן אינו מאכילו בקש אלא מסמן לו באמצעות כוכבים ורקיע מכסיף כי בא הערב. המלים השואבות קיום מן הדמיון גם מאפשרות לדמיון של הקורא לעבוד וכך נוצר באמצעות השיר מעגל של דמיון.
עֲפִיפוֹן אוֹר מַמְרִיא מֵאֶצְבְּעוֹת יָדִי הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַבקריאת הטקסט כארספואטיקה השורתיים האלו ממשיכות את אותו הקו שהוחל בו בשורתיים הקודמות. היד הרושמת על הנייר בכוחה להטיס עפיפון של אור. מעשה של קוסמות ממש, הפלא ופלא. וזה הרושם המקסים שמעוררת השירה בפרט והאמנות בכלל, האפשרות שהיא מעניקה לנו הקוראים ולנו היוצרים להינתק מן החוקים הכובלים של המציאות, לברוא ולחיות לרגע בתוך מציאות נחלמת.
בקריאת הטקסט כתיאור ציר חייו של אדם אני מוצא כאן אלמנטים שמקשרים אסוציאטיבית למוות: הדף הפתוח (בספר החיים של הקב"ה), מסילת האור העולה השמיימה, הנס שהוא קיומנו בכלל, החל מנס הלידה וכלה בנס עזיבת הנשמה. וכדרכו של כל השיר שהוא מתאר כל שלב בצורה מאד יפה ומזמינה ומלבבת גם שורתיים של מוות נקראות כמשהו מאד מצודד ומזמין.
עודד,
אין לי ספק שהתרחקתי אלפי פרסות מכוונותיך ומחשבותיך בעת כתיבת השיר, אבל אם כבר האכלתי את עצמי בקש (אם לשאול ביטוי משירך )אז לכל הפחות לא אשתף אותך בארוחה :-)
איציק.
כרגיל מעורר מחשבה ומעיף רחוק רחוק.
* , תודה וחג שמח!
רותי.
אחד נחמד זה מספיקתודה, אורלי
יש. כמה את רוצה, עופרלה?
נו בטח...
מי שגר בנקודה ירוקה ומוריקה,
איך לא יראה מרחבים,סוסים ופרפרים...?
יש בית פנוי בקירבתך?
כזה הוא דמיון, סוחף.
אחרת זה לא עובד
תודה מקרב-לב, איציק
תודה, סשה, אבל לא צריך להיסחף
איזה יופי תמר:-)
נהדר! בקריאה ראשונה אני מציין לעצמי התמוגגות נדירה:-)
בקריאות אחרות אבררנה:-)
איציק.
אגדי משהו
לבטח כך נכתבה התורה או עשרת הדברות או משהו היסטורי אחר
הרגת אותי מצחוק, תמר. המון תודה
וואו. לא פשוט התיאור הקסום הזה. מלהבה, לאורווה, לערב, לאור. וגם בתוך כל אחד מהם, המעבר מהגשמי למופשט הוא מטלטל ומפעיל.
התחלתי בהתלהבות בסוסי הלהבה השועטים על אפרי השולחן ואז נזרקתי בעליבות אל הקש באורוות הזיכרון. התאוששתי קצת ברקיע הכסוף של המצח, למרות שהבנתי שהערב יורד... והסיום. הייתה לי הקלה עם הסוף המאיר הזה, עם האצבעות הרושמות ניסים...
עודד, תודה. תענוג של אור עם צללים.
תמר
נ.ב. ואיך יודעים איזו חיה היית בגלגול הקודם?
בספר שאהבתי כילדה "קשה להיות אריה" אחת הדמויות היא כלב שהיה בגלגול הקודם קוסם ונענש על מעשיו הרעים בכך שנולד לגלגול הזה ככלב. לדעתי הכלב שהיית היה כלב טוב מאוד כי הוא זכה להיות קוסם בגלגול הזה... (:
אוי אמירה, הרגת אתי! חן-חן
שבתי כפי שהבטחתי!*
תודה, נעמה. מחכה להמשך
גם השעטה הסוסית הפראית ביותר נתקלת מתישהו בגבולות ומגבלות.
לפעמים הפראות הפיזית אין לה את הכוח להחזיק את עצמה שועטת לאורך זמן.
לפעמים האפרים האינסופיים נגמרים למרות קו האופק המבטיח.
גם הזיכרון עלול להתגלות לפעמים כקנה רצוץ להישען עליו.
גם הוא נתקל בקירותיו הוא.
אבל בשביל לשחרר לאפרים ולשמים הלא נגמרים איזה בדל מאיתנו, איזה קצה, איזה עפיפון זוהר,
לא צריך כנראה פראות
או להתאמץ מאוד מאוד
ולהפעיל כוח.
ולא חייבים להיחבט בקירות כלא או אורווה.
אפשר פשוט לשחררר.
את היד.
את הלב.
את הפחד.
ולהיות.
פשוט.
אהבתי מאוד מאוד.
שיר בתנועה,
4 ציורים שיוצרים מעגל: יוצא מן השולחן וחוזר אל היד הכותבת על ניר.
לא אכתוב לך קלישאה (בנוסח:אהבתי) אבל אחזור לקרא בו שנית.
נעמה
המון תודה, יעל, על תגובתך החמה והמעניינת
המון תודה, חיה
יצירת אמת !
בהרגשתי תפסת את הרגע כאשר אני יושבת בשולחן העבודה שלי
ויוצרת מציאות...ברשותך ארחיב בין השורות
בַּאֲפַרֵי הַפֶּרֶא שֶׁל שֻׁלְחָנִי
סוּסֵי לֶהָבָה שׁוֹעֲטִים
כאשר מונחים כל כליי העוצמה שלי על השולחן מוכנים לעשייה
וכמובן נר שמביא את האור והאש....
בְּאֻרְווֹת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל מַחְשַׁבְתִּי
קַשׁ נֶעֱרָם
המקום שלי להתנקות מבפנים לכוון את הרצון והכוונה
בָּרָקִיעַ הַכָּסוּף שֶׁל מִצְחִי
רִבּוֹא כּוֹכָבִים מְסַמְּנִים עֶרֶב
כל העשייה עולה למעלה לכתר...ולאזור העין השלישית והחיבור ההרמוני עם גורמי שמיים
עֲפִיפוֹן אוֹר מַמְרִיא מֵאֶצְבְּעוֹת יָדִי
הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ
כתיבת הלחש ושליחתו.. הרגע בו האור יוצא מאצבעותיי...החיבור האולטימטיבי
שיר מ ק ס י ם !!!!
תודה רבה
*
יעל
עפיפון האור וכתיבת הנסים משדרים לי אופטימיות אין סופית, למרות הכול....
אהבתי!
חיה גולן באהבה www.hgolan.co.il
תודה, נטלי
"הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ" *כוחה של יצירה.
תודה, שטוטינק'ה
בַּאֲפַרֵי הַפֶּרֶא שֶׁל שֻׁלְחָנִי
סוּסֵי לֶהָבָה שׁוֹעֲטִים
בְּאֻרְווֹת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל מַחְשַׁבְתִּי
קַשׁ נֶעֱרָם
*
אהבתי במיוחד:)
.
}{שטוטניק'ה
תודה מקרב-לב, חמוטל
המון תודה, נעמה
ואיזה כיף בעולם הפנימי הזה, עונג שאין בילתו (: שבת שלום עודד, חמוטל.
תודה, מגדלית
תודה לך, ורד, מכל הלב
איזה יופי..איזה יופי..!!
אהבתי..במיוחד את הסוף..
"היד שרושמת ניסים על נייר פתוח.."
ממש נכון..אכן אתה קוסם -משורר..!!
כתיבה יפיפייה ומשובחת..
תודה לך על עוד שיר ששימח את ליבי..
באהבה תמיד..ורד .
תודה שוב, סיגל
תודה, אפרת
בַּאֲפַרֵי הַפֶּרֶא שֶׁל שֻׁלְחָנִי סוּסֵי לֶהָבָה שׁוֹעֲטִים בְּאֻרְווֹת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל מַחְשַׁבְתִּי קַשׁ נֶעֱרָם בָּרָקִיעַ הַכָּסוּף שֶׁל מִצְחִי רִבּוֹא כּוֹכָבִים מְסַמְּנִים עֶרֶב עֲפִיפוֹן אוֹר מַמְרִיא מֵאֶצְבְּעוֹת יָדִי הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ אז בעצם כל השיר המקסים הזה מדבר על יצירה של שיר? ומצויין כאן כל התהליך עד שעפיפון האור הן המילים הנרשמות כניסים על דף פתוח... עכשיו הכל מסתדר... מקסים אתה.
תודה, דגנית
תודה, סיגל
שיר פועם ללא ספק..
הצלחת להעביר לי בשיר תחושות ריח.. מראה.. וצליל
(מעניין מה פרויד היה אומר על השיר שלך
)
בַּאֲפַרֵי הַפֶּרֶא שֶׁל שֻׁלְחָנִי
סוּסֵי לֶהָבָה שׁוֹעֲטִים
למה אני הבנתי שסוסי הלהבה השועטים הם מליוני בדלי סיגריות?
שמהם להבה שועטת...
ובאפר יש גם את תוכן המילה פרא... רפא...פאר...
תמיד אני אקח את השירים שלך למחוזותיי?
מקסים ומעניין כתמיד אתה,
שבת קסומה לך, סיגל.
תודה, חני
תודה מקרב-לב, ענת
ניסים על ניר פתוח
כפתק לכותל
כמכתב הניש על ידי יונה
מבקשת משאלה.....
שיר מדהים עם מסר אדיר
אשרייך חבר
דומה שמצאת את ההתלהבות והיופי הקיימים במתנות הנצחיות של הבורא.
תודה, אמה, על התייחסותך המעניינת
תודה, ש.ת.
. אדם המקדיש את חייו לעפיפונים
אי אפשר שאין בו גרעין של טירוף, אלא שהכל עיניין של פירוש,
יש המכנים זאת 'גרעין של טירוף' ואחרים מגדירים זאת כ'ניצוץ של קדושה',
לעיתים קשה להבחין בין השניים. אך
אם אתה אוהב מישהו
או משהו באמת ובתמים
הקדש לו
את כל אשר לך ואת כל אשר בך,
ולכל השאר הנח.
באביב הזה , עודדי, אין דבר משובב יותר מלדהור באפרי פרא,
יחד עם סוסיך,
ולהפריח עפיפוני אור,
וניסים פורחים באויר.
המון תודה, שרון
שירה אצילית כרעמת הסוס.
כהרגלך כתיבה נפלאה!
חבל שאין לי מנצנץ.
גם יפה גם עמוק
תודה מקרב-לב, חנה
עודד
נפלא...יפה...מרגש...
מעט המחזיק את המרובה
ומיטב המילים במיטב הריתמוס הפנימי של הנשמה.
אתה ילד בשיר הזה...כפי שלא היית מזמן.......
חנה
כרגיל, מקסים ומיוחד :)
*
תודה, ורדה
עֲפִיפוֹן אוֹר מַמְרִיא מֵאֶצְבָּעוֹת יָדִי
הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ
אלה הם שיריך הנרשמים על הדף הפתוח
מקסים.
שבת יפה
ורדה
המון תודה, ספיר
אהבתי את הדימוי
את הסוס,צבע המצח אור הכוכבים
ואת העשיה דרך הידיים עם המון אור ושיחרור
שיחרור שנשאר במקום אחר
תודה אחזור
תודה, ענת
המילים שלך תמיד מדויקות מתוך מחשבתי.
תודה, אמירה. הצחקת אותי והפרחת סומק בלחיי
בכרי הדשא שלך אתה בכלל רמך צעיר ועז,
ואצלי הכוכבים שובתים , אז אשוב בדהרה...
תודה, רחל
תודה, עדי
תודה, מיכאל
יפה!
מקסים, מעורר השראה
תודה
עוידד, יופי של חיבור בין עולמו של הכותב בפועל לעולמו הדמיוני הנוהה אל השדות והמרחבים.
אהבתי. סורי שאזלו כוכביי.
תודה, עירית
יופי של שיר, יש לו אפילו ריח :)
המון תודה, תמי
עודד היקר...הדימויי לסוס על כר שולחנך הוא לא במקרה..
סוס ..... אציל חזק חכם ויפה....וזה גם מה שאתה מייצג בעיניי......
שבת נפלאה לך...
תמי...
תודה, יפעת. העפיפון בדרך :-)
המון תודה, לילי
תודה מקרב-לב, שוקי ידידי
תודה ורד. צר לי לאכזב אבל בגלגול הקודם הייתי כלב. בדוק :-)
עֲפִיפוֹן אוֹר מַמְרִיא מֵאֶצְבָּעוֹת יָדִי
הָרוֹשֶׁמֶת נִסִּים עַל נְיָר פָּתוּחַ
צייר גם לי עפיפון אור.....בבקשה.*
ממיטתי, עדיין בשכיבה
נהניית לפענח את השירה שלך
יש בה ייחודיות נהדרת
תודה
שבת שלום ידידי
כוכב
עוידד ידידי
מי יפליא כמוך לתאר את רחשי לבו.
יישר כוח משורר וידיד
שוקי
שיר מיוחד
אנלוגיה מעניינת
לאחרונה, אני שמה לב..
שגברים רבים היו בגלגול הקודם סוסים..
שבת נפלאה..
ורד נוטמן